אינסטינקט משפחתי – מהי המשפחה ומה כוחה בחיי היחיד ובחיי החברה

הקדמה

במהלך שנות מסעותיי העליתי מושגי יסוד חדשניים שהסבירו מהי המשפחה ויצרו גשר בין התאוריה הפסיכואנליטית לזו של הטיפול הזוגי והמשפחתי. טבעתי את המונח "אינסטינקט משפחתי", והוא כולל את המונחים, שאף אותם טבעתי והם פורסמו בהצעת המחקר שאושרה לי בשנת 2016: "הלא־מודע המשפחתי", "הלא־מודע הזוגי", "הלא־מודע ההורי" ו"הלא־מודע האחאי". מונחים אלה נועדו לשפוך אור על האופן שבו הדינמיקות הלא־מודעות משפיעות על הקשרים המשפחתיים והזוגיים, על היחיד ועולמות הנפש שלו. גם המונח "אינסטינקט משפחתי" מתאר את מרכזיות המשפחה בחיי היחיד, אך זאת מבחינה ביולוגית בניסיון להבין מהי המשפחה ומהו כוחה של הישות התרבותית הנוכחת במרכז החברה, בגופו של הפרט ובנפשו. בחרתי לחקור היכן ממוקמת ידיעת המשפחה ומה קורה כשהיא נפגמת. חשבתי שהמשפחה נמצאת במקום מסוים במוח, כמו אזור השפה שגילה חומסקי. אולם גיליתי שהיא נמצאת כמעט בכל האזורים במוח, בחושים, בפרשנות, באזור המילולי והלא מילולי, בבלוטת האיצטרובל, בעצב הוואגוס בלב ובשאר הבלוטות, החומרים ואיברי הגוף והנפש. כך נוכחתי שהמשפחה מצויה ב־דנ"א של היחיד ובגנום החברתי השלם, ומכאן שיש לה נוכחות מרכזית בכל תא ואיבר בגופו, בנפשו, ברגשותיו ובמחשבתו של הפרט.

המשפחה היא גם מכנה משותף בין עולם בעלי החיים לעולם בני האדם, שכן בשניהם מתקיימים ומיושמים דפוסי משפחה. נוכחתי שהמשפחה, כמו כוח המשיכה או הנשימה, היא יש מובן מאליו, משפיע ומושפע בלי דעת. הבנתי שיש לחקור את חוקיותה והשפעתה על כל מערכות הפרט והחברה. המשפחה נתפסת לעיתים כמוגדרת מעצם קיומה, אך תפיסה אוטומטית זו היא בעוכרי המחקר הן של הפרט והן של הכלל. היה צורך בגילויה ובהדגשתה של חוליית המשפחה. לכן ביקשתי להבין מהו כוח השפעתה של המשפחה ולהסביר את פשרו, להבין מהם דפוסי משפחה, מדוע הם קיימים, ומה תרומתם ליחיד ולחברה. בהקשר זה טבעתי את המונחים "זהות משפחתית", המכוון להיבטים הייחודיים שמגדירים את זהות הפרט בהקשר המשפחתי ואת זהות המשפחה בהקשר תרבותי; "דעות קדומות משפחתיות", המתמקד בהשפעתן של השקפות מוקדמות על יחסים משפחתיים, על היחיד המשפחתי ועל המשפחה בחברה. המושגים שמונחים אלה מייצגים פותחו כדי להסביר מהי המשפחה דרך התבוננות בהשתקפויות שונות שלה.

עוד ביקשתי לתת מענה לכאבים הפוקדים משפחות ולסוגיות משפחתיות מורכבות שפגשתי בעבודתי הקלינית וכמדריכה — כאלה שמטופלים התמודדו עימן; כגון מוות במשפחה ממחלה, במלחמה או בפיגוע; אינססטואליות וגילוי עריות; חוסר נפרדות; אובדן בני משפחה ושלבי משפחה נעימים שהסתיימו; קונפליקטים משפחתיים; בעיות תקשורת במשפחה, דינמיקות של שליטה ותלות, ופערים בין ציפיות לצרכים אישיים. המושגים הללו מושתתים על ההבנה שהקשר המשפחתי הוא מרכזי בחיי הנפש ובחיי החברה, ובו תלויה היכולת להרגיש טוב ולהתמודד עם בעיות אישיות וחברתיות.

את הבנתי בתחום הטיפול במשפחות ביקשתי להעמיק לאחר שסיימתי את ההסמכה בטיפול זוגי ומשפחתי, בלימודי פסיכואנליזה זוגית בתוכנית משולבת של דיוויד וג'יל שארפ מ־IPI בשיתוף מכון טביסטוק. בשנה הראשונה ללימודיי שם הצגתי בתוכניתם בישראל, בהנהלתה של הפסיכואנליטיקאית ד"ר חני מן שלוי את חשיבתי בתחום, ובשנייה — לאחר הרצאה בכינוס של ה־IARPP — הוזמנתי לפרסם פרק בספרם "פסיכואנליזה זוגית", ובו תיארתי שימוש בחלומות, ככלי טיפולי פרטני, בטיפול זוגי. אז הדגמתי את הקשר שמצאתי בין התאוריה הפסיכואנליטית לזו של הטיפול המשפחתי כדי לנסות ולמלא את החסר ולפתח תאוריה שתשפוך אור על קשרים אלה.

פרשתי מלימודי הפסיכואנליזה הזוגית כדי לחקור ולהרחיב את הידע בתחום באופן אקדמי, ובייחוד בתחום הממשק הפסיכואנליטי־משפחתי. כך, בעבודת הדוקטור שלי, שכתיבתה הושלמה בשנת 2020 לאחר יותר מעשור של עיסוק בטיפול משפחתי אינטנסיבי, התמקדתי בפיתוח גישת טיפול אינטגרטיבית המשלבת את הפרט והמשפחה. חקרתי את מקומה של המשפחה בתאוריות הפסיכואנליטיות ואת מקום הפרט בתאוריות מן הטיפול המשפחתי. כך גיליתי באופן רחב יותר מהו הפרט המשפחתי ומהי המשפחה הפרטית ואת עומק השפעת הלא־מודע על הדינמיקות הזוגיות והמשפחתיות ופיתחתי שיטה המאפשרת למטפל לזהות את הלא־מודע של כל אחד מבני הזוג ומבני המשפחה בנפרד, כמו גם את הלא־מודע הזוגי, ההורי, האחאי והמשפחתי, ולבחון כיצד הם מתקשרים זה עם זה. אדגים את השיטה הזאת בחיבורי זה. המחקר לווה במלגה של איגוד הפסיכולוגים האמריקאי, מחלקה 39 לפסיכואנליזה, היחידה לטיפול זוגי ומשפחתי, בידי המנטורית ד"ר ג'ויס לוינשטיין, מטפלת זוגית ומשפחתית.

את הידע הראשוני על המשפחה רכשתי, באופן טבעי, במשפחת המוצא. האקלים המשפחתי בה היה קיצוני וקשה מנשוא. כה עמוק היה חותמו עד שהוא מלווה אותי גם היום: מתיך, מקפיא ומייבש לפי משבי רוח פנימית לא מתוכננת. השלם היה גרוע בהרבה מחלקיו, ובעניין חלקיו, אשר לכמה מהם, יפה השתיקה מדיבור עליהם. הדבר יצר בקרבי כורח להבנת תחום המשפחה בתוככי עולמי הפנימי וצירפתי אפוא למסעי ספרים ומחקרים ואת המושגים שטבעתי, יישמתי והדגמתי: הלא־מודע הזוגי והמשפחתי, האינסטינקט המשפחתי, ההורי והאחאי. בחנתי את כל קשרי המשפחה בהצלבה עם הלא־מודע ועם האינסטינקט, עם הזהות המשפחתית ועם הדעות הקדומות המשפחתיות, עם הזוגיות ועם האחאיות. כל המושגים הללו נולדו בקרבי כמזור לפצעיי בניסיון לאחות השלמה ולהבנות 'משפחה טובה דייה'. צלחתי מחשכים והשקעתי עבודה רבה בניסיון להבין משפחה מהי. לא זכיתי באור מן ההפקר, ולפיכך הדברים שכתבתי הם דברי אמת אישית בעלת משמעות. תקוותי היא שיחלחלו ויסייעו למשפחות פצועות, להבין את סבלן ואולי אף למצוא לו מזור.

עבודת התזה שכתבתי בתואר השני בהדרכת פרופ' יוסי גוטמן, בשנת 2007, הייתה תחילת עיסוקי המחקרי במשפחה. קשרתי גבולות הורות לא מותאמים וקשיים ביחסים בין־אישיים לציפיות לרווחים ממקצועות טיפוליים. לאחר הסמכתי למטפלת בביבליותרפיה, עבדתי עם נפגעי נפש. ניסיוני הראשוני שם גילה לי את חשיבותן הרבה של משפחות בחיי המטופלים ועד כמה השפעתן על חוויותיהם ועל רגשותיהם גדולה. הדבר בא לידי ביטוי גם אצל מטופלים שאיבדו את משפחותיהם או שלא היו עימן בקשר, וכן במרכזיות כוחות המשפחה בשיקום ובהתמודדות עם המחלה. בהמשך עבדתי במשרד החינוך עם ילדים ונוער, וגם שם גיליתי את מרכזיותה של המשפחה בחייהם. כך התחלתי לנסות ולפענח את מיקום המשפחה בגוף, בתודעה, ברגש ובשכל, תוך כדי שילוב מחקר אקדמי עם התובנות שהשגתי בחיי המקצועיים. החלטתי ללמוד טיפול משפחתי, ב'תל"מ' וב'שילובים' אצל תיקי שריר, ועשיתי את הסטאז' עם משפחות נפגעי נפש בבית חולים פסיכיאטרי.

לאחר שהוסמכתי לעסוק בטיפול זוגי ומשפחתי הבנתי שחסרות תאוריות ופרקטיקות מעמיקות שעוסקות גם במבנה המשפחה וגם בחיבור בין מבנה המשפחה למבנה אישיות הפרטים שבה ולמבנה החברה. לדוגמה: החיבור בין הפסיכואנליזה לטיפול המשפחתי ובין תאוריות היחסים לסוציולוגיה.

את עבודת הדוקטור כתבתי באוניברסיטת בר־אילן, בתוכנית לפרשנות ותרבות בראשות פרופ' אבי שגיא — והוא שעודד אותי לפרסם ספר זה, הביא אותו לקו הגמר ובירך על המוגמר — ביחידה לפסיכואנליזה ופרשנות בניהולו של פרופ' ענר גוברין, בהנחיית ד"ר דורית למברגר, מרצה ראשית בתוכנית. במהלך לימודי הדוקטורט כתבתי את כל העבודות שלי על המשפחה, וכך יכולתי להתעמק במושג דרך תאוריות מגוונות. למשל: עבודה על זהות משפחתית במסגרת הקורס של פרופ' שגיא, עבודה על דעות קדומות משפחתיות בקורס של פרופ' חיזקי שוהם ועבודה על האספקט הכפול של הפרט והמשפחה במסגרת הקורס של ד"ר למברגר על ויטגנשטיין.

לאחר שפיתחתי את המשגת המשפחה מתוך עבודתי הקלינית ומתוך לימודיי ולאחר שהגיתי מושגי יסוד, חשבתי כיצד אוכל להדגים את התאוריה המסבירה מהי המשפחה ומה כוחה בחיי היחיד ובחיי החברה ואת מושגיה. כחברה זה יותר מעשור בוועדת האתיקה של יה"ת (איגוד המטפלים בהבעה והיצירה), התקשיתי לתאר לעומק מטופלים ואת משפחותיהם מבלי לפגוע בפרטיותם, אף שרבים מהם הכירו מאמרים שכתבתי בתחום והציעו עצמם ואת התהליך האישי המשפחתי שעברו כמושא מחקר כדי לעזור לאחרים. אולם כל סיפור משפחתי הוא טביעת אצבע חד־פעמית ופרסומו בידי מטפל משפחתי הוא צעד אתי נועז ולעיתים אף חסר אחריות. לכן החלטתי להדגים בדרך הישנה והטובה של פרויד — דרך הספרים. אז גיליתי את כוחו של האינסטינקט המשפחתי לדחוף את הסופרים. בבואי לבדוק אם יש בספרות סיפורי משפחה שניתן להפיק מהם דוגמאות למהות המשפחה, גיליתי שכל הספרים, כמעט ללא יוצא מן הכלל, מזכירים את המשפחה, ובדרך כלל המשפחה היא תֵּמה מרכזית ומפורטת בהם. המשפחות שנפרסו בספרים ועומק כינונם את הסיפור הפתיעו אותי. קראתי בעברי ספרים רבים כחובבת ספרים וכאקדמאית בתחום הספרות, והמשפחה הייתה בהם ברורה מאליה. תפסתי את הגיבור כדמות המרכזית בספרים רבים שהמשפחה הייתה בהם למעשה הגיבורה, ובני המשפחה היו חלקים מדמותה. כך יישמתי את המושג של ויטגנשטיין בדבר האספקט הכפול של היחיד והמשפחה.

כאמור, הספר הזה מבוסס על תאוריה שפיתחתי מתוך ניסיוני האישי, המשפחתי והחברתי, וכן מתוך ניסיוני כמטפלת זוגית ומשפחתית, פסיכותרפיסטית, ביבליותרפיסטית ומדריכה בכירה. הוא מציע הבנה מעמיקה של ישות המשפחה, של האבולוציה של המשפחה ושל השפעתה על הנפש האישית, הזוגית, ההורית, האחאית, הדודית, הסבתאית וכדומה. חיברתי בין מושגים קיימים בטיפול הפסיכואנליטי והמשפחתי כמו כפיית החזרה והעברה בין־דורית ליצירת מושגים המייצגים חיבור בין הפסיכואנליזה למשפחה, ובכך יכולתי להעמיק ולהרחיב את החשיבה בנושא. לקראת סיום הדוקטורט השלמתי גם לימודי פסיכותרפיה מתקדמים בתוכנית "המעשה הטיפולי" בחברה הפסיכואנליטית. לימודים אלה אִפשרו לי לבחון את תפיסתי את הפרט המשפחתי.

אני גאה לראות שהמונחים שעליהם דיברתי מעל במות שונות של הדרכה, טיפול, כינוסים ותוכניות לימודים אומצו ומצויים כיום בשימוש נרחב, למשל בתוכניות לימוד רבות ובפרסומים בתחום הלא־מודע המשפחתי, הזוגי, האחאי וכדומה. התאוריה שלי, הכוללת כאמור מושגים כמו "זהות משפחתית", "דעות קדומות משפחתיות" ו"אינסטינקט משפחתי", היא כיום חלק מהשיח המקצועי ונתמכת בקורסים, בספרים ובתוכניות לימוד שונות. אולם למרות העשייה הענפה המדוברת, מבחינתי זוהי אך סנונית ראשונה. יש עוד דרך ארוכה לעשות במיפוי הגנום המשפחתי ובהבנת מערכיה של המשפחה ואחיזתם בפרט ובחברה. מבחינה טיפולית אני מקווה שהמאמץ שלי יוביל את המטפלים לראות את מטופליהם דרך פריזמה רחבה ומעמיקה יותר, שתאפשר הבנה טובה יותר של ההשלכות של קצרים בממשק שבין האישי למשפחתי ולחברתי.

מילון מושגים

הלא־מודע המשפחתי

הלא־מודע המשפחתי הוא מבנה תודעתי כפול, הנמצא אצל היחיד והוא בבחינת חלקי הלא־מודע הקשורים למשפחה. הוא מקביל ללא־מודע החברתי, אך מתמקד במאפייני המשפחה, שהם הגדרה של מהות המשפחה. המושג מחולק לפי יחסים ספציפיים במשפחה, כמו הלא־מודע הזוגי, האחאי, הסבתאי, הדודי וכדומה. תפיסת יחסים אלה מצויה גם בחלקי הלא־מודע הקולקטיבי של החברה.

אינסטינקט משפחתי

גורמי משפחה שקיימים בעולם בני האדם ובעולם החי, הקובעים את ההתנהגות המיידית ואת בחירות החיים של המין בהקשרים של הישרדותו — תזונה, התרבות, ביטחון ועוד.

מדובר במבנים מוחיים מולדים שמתפתחים לפי המקום שבו נולד אותו זן ספציפי או שבו נולד האדם ובו גודל.

האינסטינקט המשפחתי משפיע על ההתנהלות במשפחה ובקשרים המשפחתיים, ובמיוחד במצבים של הישרדות, גידול דור העתיד, חינוך והגנה על הצאצאים. הוא יכול להופיע בצורה של דפוסים מולדים או נטיות פנימיות של האדם במצבים שונים כמו גידול ילדים, מערכת יחסים זוגית או קשרים אחרים בתוך המשפחה.

דעות קדומות משפחתיות

תפיסות תרבותיות וחברתיות המתייגות את האדם לפי המשפחה שאליה הוא משתייך, כולל התיוגים שהאדם עצמו ומשפחתו מייחסים לעצמם, בהתבסס על תפיסות חברתיות קיימות.

הדעות הקדומות המשפחתיות עשויות להתייחס למעמד משפחתי, למקצוע, למקום מגורים, לעדה ועוד. הן עשויות לנבוע משינויים באינסטינקטים משפחתיים, למשל בהקשר של משפחות מאומצות, משפחות פשע, משפחות מפורסמות, משפחות חד־מיניות ועוד.

זהות משפחתית

זהות משפחתית מתייחסת למערכת הערכים, התפיסות והחוויות שמבני משפחה מעצבים לאורך זמן, אשר יוצרים את ההבנה של כל חבר משפחה את המשפחה כשלם ואת ההזדהות שלו עימה. היא יכולה לכלול את הקשר למשפחת המוצא, את הדינמיקה הפנימית במשפחה, את הדרך שבה היחסים המשפחתיים משפיעים על תחושת הזהות האישית והקולקטיבית, ואת הדרך שבה משפחות מגדירות את עצמן ביחס לחברות אחרות או לקבוצות תרבותיות.

זהות משפחתית אישית: הזהות של היחיד שמקורה במבני משפחתו.
זהות משפחתית של המשפחה: תפיסת הזהות של המשפחה על ידי חבריה וכן הדרך בה החברה תופסת אותה.
משפחתאני והאני המשפחתי

משפחתאני: החלקים של המשפחה המאוחסנים בלא־מודע של הפרט.
האני המשפחתי: החלקים של העצמי המאוחסנים במבני המשפחה.
סבל וכאב משפחתי

סבל אנושי שמוצאו ותכניו קשורים למשפחה: בני משפחה, קשרי משפחה, תכנים משפחתיים ועוד. תכנים אלו יכולים להיגרם בגלל פגם באינסטינקטים המשפחתיים, בגלל אחסון לקוי בלא־מודע המשפחתי של מושגי משפחה, בגלל דעות קדומות משפחתיות וכדומה. לעיתים הם נובעים מהלא־מודע המשפחתי הקולקטיבי, כמו העברה בין־דורית, ולעיתים הם נגרמים ממקור אישי כמו הפרעות אישיות במשפחה. במקרים מסוימים הסבל נגרם משילוב של השניים, כמו במקרי גילוי עריות. כמו כן סבל משפחתי יכול להיגרם ממצבים שאינם באשמת המשפחה, כמו מוות, חולי או תאונה של אחד מבני המשפחה, או מהתנהלות המשפחה בניגוד לאינסטינקטים המשפחתיים, אשר פוגעת בצאצאיה בדרכים שונות.

מהי משפחה?

המשפחה היא יחידה חברתית ורגשית יסודית שמורכבת מקשרים ביולוגיים, חוקיים ורגשיים, אשר יוצרים את התשתית הראשונית לזהות האישית של כל פרט. הקשרים במשפחה יכולים להתבסס על קשרי דם, על נישואים, על אימוץ או על קשרים תרבותיים ורוחניים. המשפחה אינה רק המוסד שבו נרקמים קשרים אישיים אלא גם היסוד שבו נבנים אינסטינקטים חברתיים ותרבותיים, ותוך כדי כך נוצרים דפוסים תודעתיים המשפיעים על ההתנהגות ועל ההחלטות של כל אחד מהפרטים בה.

המשפחה פועלת כמסגרת שבה מעוצבים הלא־מודע המשפחתי והאינסטינקט המשפחתי. הלא־מודע המשפחתי מתאר את התכנים, את החוויות ואת הרגשות השוכנים בתודעה הקולקטיבית של בני המשפחה, ומועברים בין הדורות בצורה בלתי מודעת. זהו המרחב שבו מתגלות טראומות משפחתיות, דעות קדומות, ערכים ומנהגים. ההשפעות של הלא־מודע המשפחתי מתבטאות הן בדרכים חינוכיות והן בדינמיקות רגשיות בלתי נראות, שמניעות את התנהגותם של בני המשפחה.

האינסטינקט המשפחתי מתייחס לכוחות מולדים שמובילים את בני המשפחה לפעול להבטחת הישרדותם האישית והמשפחתית. אינסטינקטים אלו, כמו הצורך להגן על הצאצאים ולשמור על ביטחונם הכלכלי והרגשי, מושפעים מהסביבה החברתית והתרבותית שבה נמצאת המשפחה. אינסטינקטים אלה לא תמיד מודעים, אך הם מניעים את ההתנהגות בתוך המשפחה, כמו הגנה על הדור הבא או העדפה של דפוסים מסוימים של קשר.

בתוך המשפחה נבנית הזהות המשפחתית, שהיא תחושת השייכות של הפרט למשפחתו, הנובעת מתוך הקשרים האישיים וההיסטוריים בין בני המשפחה, אך גם מתוך התרבות והערכים המשותפים המועברים מדור לדור. הזהות המשפחתית עשויה להיות מלווה בתחושות של גאווה, של דימוי עצמי הן גבוה והן נמוך או בתחושת כישלון, והיא תוצאה של העברת דימויים חברתיים ותרבותיים המתחברים לזהות הקולקטיבית של המשפחה ולא רק של הקשרים האישיים.

בנוסף, דעות קדומות משפחתיות עשויות להיווצר בעקבות הזדהות של בני המשפחה עם סטראוטיפים או עם תוויות תרבותיות וחברתיות. דעות אלו, שהיו יכולות להיגזר מהיסטוריה משפחתית או מסיבות תרבותיות אחרות, משפיעות על תפיסתם של בני המשפחה את עצמם ואת העולם, ואף על תפיסתם בעיני אחרים.

פרק 1

לחשוב במשפחתית

אֵי שָׁם עָמֹק בְּתוֹךְ תּוֹכֵנוּ

טְמוּנִים קוֹלוֹת וְזִכְרוֹנוֹת

מַרְאוֹת רַבִּים שֶׁכְּבָר שָׁכַחְנוּ

סִפְרֵי פְּלָאִים וּמַנְגִּינוֹת.

כָּל זִכְרוֹנוֹת יָמִים יָמִימָה

הַחֲלוֹמוֹת הָרִאשׁוֹנִים

וְכָל מִלָּה שֶׁל אַבָּא אִמָּא

שֶׁנֶּאֶמְרָה לִפְנֵי שָׁנִים.

עוֹלָם מֻפְלָא שֶׁל יַלְדוּתֵנוּ

רָדוּם בִּפְנִים בְּצֵל צְלִילִים

אִתָּנוּ הוּא עַד יוֹם מוֹתֵנוּ

חָבוּי בְּתוֹךְ תִּלֵּי מִלִּים.

(אהוד מנור, 'חלומות שמורים')

הלא־מודע הזוגי והמשפחתי — בירור מושגי
במבט ראשון נדמה כי הצירוף "לא־מודע זוגי ומשפחתי" הוא יציר כלאיים: מה ללא־מודע, מושג שמקורו בפסיכואנליזה שרוב עניינה ביחיד ובנבכי תודעתו, ולמשפחה, מושג סוציולוגי־אנתרופולוגי ביסודו הנוגע להבניה תרבותית?

בעולמות הטיפול המשפחתי והפסיכואנליטי התייחסו רבים לתכנים או סודות המצויים במשפחה: פרויד, למשל, עסק בטראומות ובפנטזיות הקשורות למשפחה, והעברה בין־דורית היא מיסודות הטיפול המשפחתי. הקשר בין אלה לבין הלא־מודע המשפחתי הוא קשר של חלק משלם. הלא־מודע המשפחתי עניינו מודעותה של המשפחה עצמה — שלד המבנה המשפחתי המולד, הנבנה במפגש עם הסביבה.

כפי שהמבנה הפיזי המולד מתפתח בעקבות טיפול סביבתי, וכפי שהיכולת הלשונית היא מולדת ומתפתחת שפה כזו או אחרת בהתאם ללשון ההורים והסביבה, כך מתפתח גם המבנה המשפחתי. במוח האדם מתקיים מבנה תרבותי ובמרכזו אבולוציית המשפחה, השבט המשפחתי. אל מבנה זה נוצק כבר ברחם אימו המבנה האישי של היחיד, ולאורו תתפתח תפיסתו הייחודית את משפחתו. לא מדובר בתוכן סודי אלא במבנה חיים ממשי: גיל ההורים, מצבם הזוגי, מספר ההורים, מיקומו של היחיד במשפחה (אם יש אחים), קיומם ומעורבותם של חברי המשפחה המורחבת ומשפחות בסביבתו הקרובה של התינוק — כל אלה יעבו את המבנה המולד. מבנה מולד זה קיים גם בממלכת החי — כשנולד צאצא ללהקת אריות הוא יודע שמקומו בלהקה; את תפקידו בלהקה יכתיבו הן צורכי הלהקה והן יכולתו הפיזית, הרגשית והמנטלית להיאבק ולשנות את נתוני התפקיד שיועד לו. לעומת זאת יש חיות החיות בגפן, כמו במעמקי הים, ואפשר שהן נטולות מבנה משפחה.

הפסיכולוג האמריקני אדוארד בינום סבר שמצא דרך לחשוף את השדה הלא־מודע המשפחתי, שהוא לדבריו שדה משותף שבו שוכנים (או שאותו מייצגים) חלומות משפחתיים. המגע עם הלא־מודע המשפחתי כפי שהגדיר אותו בינום עובר דרך ביופידבק, יוגה ומערכת הגוף, דרך מערכת העצבים האוטונומית ודרך מדע הנשימה ומתקשר למערכת אנרגיות רוחנית, לאנטומיה של השינה ועוד. לדבריו, הלא־מודע של המשפחה הוא שדה של אינפורמציה ואנרגיה הקושר ומחבר בין אנשים בקבוצה בעלת היסטוריה משותפת ומערכות יחסים הדדיות (Bynum, 1984). בכתביו הרחיב בינום את היריעה וביקש לחשוף את מה שכינה "הלא־מודע השחור". לתורתו של בינום ולשיטות הטיפול שלו יש זיקה לתורות רוחניות, מדיטציה ותפיסות אנרגטיות מן המזרח. הלא־מודע המשפחתי של בינום הוא מושג רוחני אנרגטי, ובמוקדו קשר בלתי אמצעי בין בני המשפחה המבוסס על תפיסה טלפתית שמיוצגת בחלומות, למשל. חוזקם של קשרי המשפחה ועוצמתם האנרגטית הם חלק מן הלא־מודע המשפחתי, לתפיסתו. הלא־מודע המשפחתי מכיל את קשרי המשפחה, חלקם מודעים וחלקם בלתי מודעים.

הלא־מודע המשפחתי של בינום שונה מאוד מן המושג הנידון כאן. לתפיסתי, עבור הפרט המשפחה היא מבנה מולד, חלקו מודע וחלקו לא־מודע, הטומן בחובו אפשרות לקשרי משפחה שעוצמתם ואופיים משתנים. אולם מבנה המשפחה קיים גם ללא קשרים עם בני משפחה. כך, למשל, גם צאצא במשפחה יחידנית נולד לתוך מבנה משפחתי לא־מודע, המתפתח בהתאם למבנה המשפחה הקיימת במציאות. אם כן, למרות הדמיון בשמות המושגים, 'הלא־מודע המשפחתי' שאבקש לתאר שונה בתכלית מן 'הלא־מודע המשפחתי' במשנתו של בינום, שאופיו מיסטי־טלפתי ועיקרו קשרי משפחה על־חושיים.

כפי שיובהר להלן, הלא־מודע המשפחתי הוא מבנה המשפחה עצמה הנמצא במחשבת בני המשפחה; הוא אינו תוכן כי אם זיקוק של המהות המשפחתית המובילה את בני המשפחה לפעולות ולבחירות בלתי מודעות או מודעות בחלקן. קשרי המשפחה הם גורם מכריע בתהליך של שינוי משפחתי. כמו כן, מקום הלא־ידוע והלא־מודע המשפחתי אחד הוא — בין חברי המשפחה. הלא־מודע המשפחתי מחזיק את תוכני הלא־ידוע המשפחתי אך גם את מבנה התחביר המשפחתי, את אופן הבניית המשפחה, את תפיסות המשפחה, את הנורמות ועוד. לא מדובר בתוכן (כמו סודות או טראומות) אלא ב'מכל' המשפחה, באופן שבו תופסים אותה היחידים המרכיבים אותה והחברה שבה הם פועלים. כמו בשירו הרגיש של אהוד מנור, 'חלומות שמורים', המילים שאנו אומרים לבני משפחתנו יום אחר יום במשך חיינו, נאגרות למשמעות משותפת ומחולקות לפי שדות המשמעות המשפחתית: פסגות, הצלחות וחוזקות משפחתיות לצד כאבים ולחצים. את המילים שנאמרות במרחב המשפחתי מקיפים תנועות גוף, מחוות ומבטים, וכל אלה מבטאים מעשים מהשדה המשפחתי ועיבוד משפחתי של קורות בני המשפחה מחוצה לה. הלא־מודע המשפחתי הוא צֶבר ממשי של מילים, התנהגויות ומחוות משפחתיות המעצבות את המשפחה המסוימת ויוצקות לתוך מבנה המשמעות המשפחתית שכל אדם נושא עימו את העיצוב המסוים של משפחתו.

המשפחה בפסיכואנליזה
פרויד והתסביך האדיפלי

בבואה לדון בנפש האדם ובדרכי הטיפול בה, העמידה הפסיכואנליזה את היחיד במוקד; כשהמשפחה הוזכרה, היה זה בתאוריות הנוגעות להתפתחותו הנפשית של היחיד. ההוגה הראשון של הפסיכואנליזה ומייסדה, זיגמונד פרויד, התרכז בשלבים שונים של התפתחות מחשבתו בניסיון להמשיג את הנפש האנושית: תשומת ליבו הייתה נתונה לשלבי התפתחות התינוק, לרמות מודעות שונות של הנפש לעצמה, למנגנונים אנושיים שונים כמו מנגנוני הגנה — כל אלה נועדו לשקף את מבנה הנפש האנושית. כשתשומת ליבו של פרויד הופנתה אל המשפחה, הוא חקר בדרכים שונות את השפעת המשפחה על היחיד מנקודת מבטו של היחיד. המשפחה נוכחת בתאוריה של פרויד בדרכים שונות ובעוצמה שונה: החל מתפקידם הפסיבי של ההורים, המלווים את התינוק בשלבי התפתחותו הראשוניים, השלב האוראלי והאנאלי דרך מעמדם כמושא השלכה של ילדם, מצב שבו ההורים משמשים כר להראיית נפש הילד; ועד השלב האדיפלי, השלב המאתגר ביותר מבין שלבי התפתחות היחיד בתורת פרויד מבחינת ההתבוננות ביחיד ובמשפחה. כאן הבליט פרויד את עומק אחיזתה של המשפחה בהתפתחות נפשו של היחיד; בשלב זה זיהה פרויד מאבק בין הילד להורה מאותו המין, מאבק על ההורה בן המין הנגדי. את פתרון הקונפליקט הוא ראה בתהליך ההצטרפות להורה שבו נלחם הילד, כחלק מתהליך גיבוש זהותו והתפתחותו התקינה (פרויד, 1988).

פרויד הסביר בכתביו בדרכים שונות את התפתחות מערכת הנפש של היחיד, מתוך שאיפה להבין את הנפש ואת חיי האדם (פרויד, מבוא לפסיכואנליזה, 1988). על פי התאוריה הפרוידיאנית, הנפש האנושית מורכבת משלושה חלקים — האיד, האגו והסופר אגו. באיד נמצאים הדחפים: דחף ההתרבות, התוקפנות, וכן שני יצרים שביניהם מובנה מתח תמידי — התנטוס והארוס, יצר המוות ודחף החיים. האגו הוא המחבר בין הדחף לסופר אגו, והסופר אגו הוא התבנית החברתית המצויה באדם ומחזיקה במוסר, בהתנהגות החברתית הרצויה וכדומה. אי אפשר להתעלם מכך ששלושת חלקי אישיות אלו של היחיד משפיעים על משפחתו, מושפעים ממנה ומנהלים איתה יחסי גומלין מן ההתעברות ועד המוות. אולם פרויד לא התייחס, למשל, לקשר בין דחף החיים של הפרט לבין היותו בן חיים בגלל בחירת הוריו להביאו לעולם, בחירה מודעת או לא־מודעת, שמצויה בשליטתו או שאינה מצויה בשליטתו. עניין זה מעורר שאלות רבות בנוגע לאוטונומיות של דחפי היחיד, לאפשרות להתייחס אליהם באופן מופרד ממשפחתו וליכולת לחלץ מתאוריות ומושגים בתחום הפסיכואנליזה הבנה הנוגעת למורכבות המערך המשפחתי.

אחת מנקודות המוצא החשובות של הפסיכואנליזה, עניינה הקשר שבין ילדות האדם לבגרותו ולאישיותו, והיא מבליטה במיוחד את חשיבות הילדות המוקדמת. אולם פרויד לא עסק בשאלות כגון הקשר בין רצונם של האם או האב בילד ונכונותם לקבלו לבין דחף החיים או המוות של ילדיהם, הקשר בין דחף התוקפנות של ההורים להתפתחות דחף התוקפנות אצל ילדיהם או בין סופר אגו ומוסריות מפותחת אצל ההורים לבין התפתחות המוסר אצל ילדיהם. לפי התאוריה הפרוידיאנית, מבנה נפשו של האדם יתפתח בהתאם למטען הנפשי שעימו נולד; אולם נשאלת השאלה עד כמה תלויה התפתחותו גם במה שסיפקה לו הסביבה כדי לשחרר את דחפיו, להפגין את מוסריותו ולחבר ביניהם — אם קיבעון הוא מולד ובלתי תלוי בסביבה הקרובה או שיחס ההורים הוא גורם מכריע בשאלה אם שלבי ההתפתחות של אדם יסתיימו בנסיגה או בקיפאון.

גם שלבי ההתפתחות הפסיכוסקסואלית שבתורת פרויד מעוררים שאלות על אודות הקשר בין השלב האוראלי בשנה הראשונה לחיים, להתנהגות ההורים: כיצד משפיע אופן השמירה על הילד בשלב האוראלי על דחפי התנטוס והארוס שלו? איזו השפעה יש ליחסם של ההורים לילדם בהתאמה להתפתחותם־הם בתחום האנאלי בשנה השנייה והשלישית לחיי הפעוט? כיצד יוכל הילד בשלב הפאלי להפריד בעולמו הפנימי בין דחף התנטוס של אביו לדחף הארוס שלו? מהן השפעות הגומלין של הפרט על המשפחה בשלב החביון, מגיל שש ועד גיל ההתבגרות? כיצד מתנהלת המשפחה ומתנהלים ההורים, וכיצד מתמודדים ההורים עם המיניות החבויה של ילדיהם? מה קורה כשילד אחד נמצא בשלב החביון ואילו אחר בשלב הפאלי? המשפחה אומנם נוכחת בתאוריה של פרויד, אבל הדיון בה כפוף להתמקדות של הפסיכואנליזה בנפשו של היחיד ובדרכי הטיפול האישי ביחיד המטופל, בנוירוזות ובפתולוגיה שלו, במצוקותיו ובהפרעות ההתפתחותיות שלו.

בתחילת דרכו ביקש פרויד להתייחס אל המשפחה הממשית כשעסק בטראומות מיניות במשפחה. אולם הביקורת שהוביל יוזף ברויר, עמיתו הקרוב של פרויד, גרמה לפרויד לגנוז את רעיונותיו הנוגעים לקשר שבין התפתחות הסימפטום לבין פגיעות ממשיות מצד בני משפחה, והוא התכנס אל תאוריות שלא סיכנו את התקבלות משנתו ונגעו אך ורק לפרט; כך, למשל, העדיף פרויד להסביר סימפטומים שנגרמו למטופלת שלו בגלל יחסים מיניים עם קרוב משפחה מבוגר דרך תאוריות פיתוי, כאילו היא פיתתה אותו מתוך דחף פנימי אדיפלי, ובלי לתאר אותה כמי שנוצלה ונתונה במערכת השלכות של הטראומה שעברה.

תשובה ליחסו של פרויד אל העברת המבנה האדיפלי לתוככי הנפש האנושית והעברת האחריות אליה מצויה בהגותו של הפילוסוף וחוקר התרבויות קלוד לוי־שטראוס (Lévi-Strauss, 1963). לוי־שטראוס טען שכדי להבין מיתוס יש לנסות ולזהות את המבנים הקיימים בו. הוא זיהה בכל מיתוס מבנים סמויים שמגלים כיצד מתייחסת התרבות לשאלות אנושיות אוניברסליות. את מרכיבי המיתוס פירש כסמלים להתרחשויות תרבותיות לא־מודעות, שפענוח שלהם יוכל להצביע על מכנה משותף אוניברסלי למין האנושי. לוי־שטראוס ניתח כמה מיתוסים, בהם המיתוס האדיפלי. אחד הגורמים החוזרים במיתוס בדורות השונים של הגיבורים הוא הקשרים בין הנפשות השונות במשפחה, שמודגשים בשל מעשי הדמויות המרכזיות: הרצח של אדיפוס את אביו, וחתונתו עם אשת הנרצח הופכים למעשה קשה שבעתיים משום שמדובר באימו.

בדיונים במבנה הטרגדיה היוונית עמד בדרך כלל במרכז התמונה, הגיבור הטרגי; אולם אפשר לטעון שהגיבורה הטרגית של הטרגדיה היוונית בכלל, והאדיפלית בפרט, היא המשפחה. המשפחה מתחילה בזוג הורים שאל הורותם הצעירה חודרת הנבואה ההרסנית בדבר עתיד המשפחה, ובמאבק לשלוט בנבואה, מכחידה המשפחה את עצמה. אדיפוס, הגיבור הטרגי מנוקב העיניים, מסמל את המשפחה שנותרת מנוקבת וחלולה בסוף המחזה. כל הכוונות הטובות של הדמויות הראשיות, ובעיקר של אדיפוס, הופכות למעשה נורא שמחריב את יסודות המבנה המשפחתי. כפי שטען לוי־שטראוס, בתוך כדי כך נחשפות תפיסות על אודות החברה והמבנים שבה, ובמקרה זה המבנה המשפחתי. כמו הגיבור המצליח, הנערץ, שחייו טובים ביותר בתחילת המחזה, כך גם המשפחה היא משפחת מלוכה שנולד לה בן בכור. אולם בתוך דפוסי החברה שבנבואה יש חיבור בין הפנטזיות הנבואיות למציאות האנושית. כך, למעשה, חושפת הנבואה דפוסי משפחה לא־מודעים, והם מממשים את עצמם במחזה עד הסוף המר. אף על פי שהגיבור הטרגי האדיפלי מגיע לשבר נורא, אנחנו חשים כלפיו אהדה ולא בוז. את אותו יחס אנו מעניקים למבנה המשפחתי; המשפחה, על לא עוול בכפה, נהרסת וסובלת משותפיה, שעושים בה שמות בעל כורחם. יוצא אפוא שלוי שטראוס רואה את הגיבור המשפחתי הטרגי כקורבן של סטרוקטורות חברתיות לא־מודעות, ולא כבעל כוונות מודעות שהוא מפעיל על סביבתו.

*המשך הפרק זמין בספר המלא*