רגליי נושאות אותי אל בית
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
רגליי נושאות אותי אל בית

רגליי נושאות אותי אל בית

עוד על הספר

  • הוצאה: קתרזיס
  • תאריך הוצאה: דצמבר 2025
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 71 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה

תקציר

בספר הביכורים שלה, שרה שאול יוצאת למסע אינטימי אל ליבה של אישה אחת – קטנה, עיקשת, אמיצה, נבונה ובעלת נפש הממשיכה תמידית לחפש בית: בחוץ, בפנים ובמרווח שביניהם. זהו מסע של חזרה אל העצמי, המביט בפיכחון וברגישות ברגעים הפחות זוהרים של החיים: הנפילות, הסדקים, המכאובים והתהומות הגדולות, לצד אלה הקטנות והיומיומיות.

השירים מציגים כנות המסרבת להתייפות, ומבקשים לגעת במקומות שכל אחד מכיר: הבהלה, הכאב, ההשתנות והתקווה האחרונה שלא מרפה. לצד המבט הפנימי, הספר שואב כוח והשראה ממקורות יהודיים, ההופכים לשכבת עומק נוספת של זהות וביטחון.

ובסופו של דבר, זהו ספר על הליכה, על תנועה – לעיתים מהוססת, לעיתים נחושה – אל בית הנמצא אולי רחוק, אבל מתברר שוב ושוב כמקום פנימי קרוב

פרק ראשון

יהיה לי מקום

אֶעֱשֶׂה אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה 

לְמָקוֹם קָדוֹשׁ

בְּלִי לְקַדֵּשׁ אֶמְצָעַי,

בְּלִי לְעַנּוֹת אֶת הַנֶּפֶשׁ

וּבְלִי לִפְצֹעַ הַבָּשָׂר

בִּדְמוּת פְּצָעַי.

אַצְמִיחַ לִי כֶּרֶם

בְּלִי לְעוֹלֵל לְאִישׁ דָּבָר,

שֶׁפֵּרוֹתָיו יִמְתְּקוּ לִי

(וּלְכָל הַשְּׁאָר).

כָּרַתִּי בְּרִית

לֹא לְקַלֵּל בְּקוֹל

וְאַף לֹא בְּחֶרֶשׁ,

שֶׁלֹּא יָקִיא אוֹתִי הַמָּקוֹם הַזֶּה,

שֶׁלֹּא יֹאמַר לִי דַּי.

יוֹלֶדֶת

בַּיִת לִחְיוֹת בּוֹ

מוֹלֶדֶת

וְיִהְיֶה לִי מָקוֹם.

לשון קשורה

אַף אֶחָד לֹא הִתִּיר לִי

אֶת הַלָּשׁוֹן

שֶׁנִּקְשְׁרָה בְּיַד אֱלֹוהִים

בְּפֶה שֶׁכָּשַׁל מִלִּינֹק

מִשְּׁדֵי אִמִּי הַנִּצֶּבֶת מֵרָחוֹק.

לֹא מֻתֶּרֶת.

מִלּוֹתַי מְשׁוֹטְטוֹת עָלֶיהָ נִכְלָאוֹת

בֵּין כִּשְׁלֵי מַחְסוֹמֶיהָ

שֶׁל לָשׁוֹן שֶׁמִּיָּמֶיהָ לֹא רָאֲתָה אוֹר.

אַף אֶחָד לֹא הִתִּיר לִי לָשׁוֹן

וְהִיא מְעַרְסֶלֶת אוֹתִי רַק מִבִּפְנִים.

אֲסִירָה וַאֲסוּרָה

עֲדַיִן מְחַכָּה

לְרֶגַע מֻתָּר.

וְלִי כְּבָר מְאֻחָר.

גּוֹזֶרֶת שְׁתִיקָה. 

כפיות

הַבּוּשָׁה שֶׁלִּי וַאֲנִי

יְשֵׁנוֹת הַלַּיְלָה כַּפִּיּוֹת.

וְנוֹחַ לָהּ כָּכָה, לַבּוּשָׁה, לִהְיוֹת.

מִתְמַקֶּמֶת בְּטִבְעִיּוּת בְּמֶרְכַּז הַמִּזְרָן

הַשּׁוֹקֵעַ מִכֹּבֶד מִשְׁקָלָהּ.

לְבוּשָׁה בְּכֻתֹּנֶת הַמְּחֹרֶרֶת מִפַּחַד מְנַקֵּר,

אֲנִי מִתְכַּסָּה בְּכִסּוּי הַמִּטָּה

הַיָּחִיד, הַמְּחַמֵּם אוֹתִי בְּרֵיחוֹ, הַמֵּגֵן

עָלַי מֵאוֹר יוֹם מְבַקֵּר.

נִקְרַעַת מִנִּסָּיוֹן לְהַרְפּוֹת, אֲנִי

מִתְכַּוֶּצֶת לְצִדָּהּ שֶׁל הָאוֹרַחַת הַלֹּא־קְרוּאָה

שֶׁהִיא כְּבָר דַּיֶּרֶת.

בַּדֶּרֶךְ לְעוֹד לַיְלָה שֶׁל בִּעוּתֵי פֶּתַע,

מִתְמַקֶּמֶת בַּתְּנוּחָה הַמֻּכֶּרֶת,

נִרְדֶּמֶת, וְאֵין הֲקָלָה.

עוד על הספר

  • הוצאה: קתרזיס
  • תאריך הוצאה: דצמבר 2025
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 71 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה
רגליי נושאות אותי אל בית שרה שאול

יהיה לי מקום

אֶעֱשֶׂה אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה 

לְמָקוֹם קָדוֹשׁ

בְּלִי לְקַדֵּשׁ אֶמְצָעַי,

בְּלִי לְעַנּוֹת אֶת הַנֶּפֶשׁ

וּבְלִי לִפְצֹעַ הַבָּשָׂר

בִּדְמוּת פְּצָעַי.

אַצְמִיחַ לִי כֶּרֶם

בְּלִי לְעוֹלֵל לְאִישׁ דָּבָר,

שֶׁפֵּרוֹתָיו יִמְתְּקוּ לִי

(וּלְכָל הַשְּׁאָר).

כָּרַתִּי בְּרִית

לֹא לְקַלֵּל בְּקוֹל

וְאַף לֹא בְּחֶרֶשׁ,

שֶׁלֹּא יָקִיא אוֹתִי הַמָּקוֹם הַזֶּה,

שֶׁלֹּא יֹאמַר לִי דַּי.

יוֹלֶדֶת

בַּיִת לִחְיוֹת בּוֹ

מוֹלֶדֶת

וְיִהְיֶה לִי מָקוֹם.

לשון קשורה

אַף אֶחָד לֹא הִתִּיר לִי

אֶת הַלָּשׁוֹן

שֶׁנִּקְשְׁרָה בְּיַד אֱלֹוהִים

בְּפֶה שֶׁכָּשַׁל מִלִּינֹק

מִשְּׁדֵי אִמִּי הַנִּצֶּבֶת מֵרָחוֹק.

לֹא מֻתֶּרֶת.

מִלּוֹתַי מְשׁוֹטְטוֹת עָלֶיהָ נִכְלָאוֹת

בֵּין כִּשְׁלֵי מַחְסוֹמֶיהָ

שֶׁל לָשׁוֹן שֶׁמִּיָּמֶיהָ לֹא רָאֲתָה אוֹר.

אַף אֶחָד לֹא הִתִּיר לִי לָשׁוֹן

וְהִיא מְעַרְסֶלֶת אוֹתִי רַק מִבִּפְנִים.

אֲסִירָה וַאֲסוּרָה

עֲדַיִן מְחַכָּה

לְרֶגַע מֻתָּר.

וְלִי כְּבָר מְאֻחָר.

גּוֹזֶרֶת שְׁתִיקָה. 

כפיות

הַבּוּשָׁה שֶׁלִּי וַאֲנִי

יְשֵׁנוֹת הַלַּיְלָה כַּפִּיּוֹת.

וְנוֹחַ לָהּ כָּכָה, לַבּוּשָׁה, לִהְיוֹת.

מִתְמַקֶּמֶת בְּטִבְעִיּוּת בְּמֶרְכַּז הַמִּזְרָן

הַשּׁוֹקֵעַ מִכֹּבֶד מִשְׁקָלָהּ.

לְבוּשָׁה בְּכֻתֹּנֶת הַמְּחֹרֶרֶת מִפַּחַד מְנַקֵּר,

אֲנִי מִתְכַּסָּה בְּכִסּוּי הַמִּטָּה

הַיָּחִיד, הַמְּחַמֵּם אוֹתִי בְּרֵיחוֹ, הַמֵּגֵן

עָלַי מֵאוֹר יוֹם מְבַקֵּר.

נִקְרַעַת מִנִּסָּיוֹן לְהַרְפּוֹת, אֲנִי

מִתְכַּוֶּצֶת לְצִדָּהּ שֶׁל הָאוֹרַחַת הַלֹּא־קְרוּאָה

שֶׁהִיא כְּבָר דַּיֶּרֶת.

בַּדֶּרֶךְ לְעוֹד לַיְלָה שֶׁל בִּעוּתֵי פֶּתַע,

מִתְמַקֶּמֶת בַּתְּנוּחָה הַמֻּכֶּרֶת,

נִרְדֶּמֶת, וְאֵין הֲקָלָה.