תמונה

רות עובדת במטבח, מכינה סלטים בעמידה מול החלון, ובודקת תוך כדי - מי מהשכנים מגיע, מי יוצא מהבית ולמי מגיע שליח ואיזה. אצל משפחת גל יאכלו היום פיצה, ומשפחת ברוס - הזמינו המבורגרים. יש גם משאית עם דלתות - מישהו עושה שיפוץ, אין כמו החלון של המטבח הזה, אף אחד לא רואה אותה והיא רואה את כולם ויודעת הכל. כהרגלה, היא עובדת באופן שיטתי — שטיפה מעל הכיור, וחיתוך מיד אח"כ לתוך קערות העומדות משמאל בשורה. לכל אחת מהן היא מחלקת מהבצל שקצצה, מנגבת דמעות בקצה הסינר וממשיכה בעבודה - ביצים לפה, עגבניות לשם, אבוקדו בקערה האחרונה, שמן זית לזה, לימון לשני, מלח פלפל לכולם, קצת מיונז לאבוקדו, אבל ממש רק טיפה.

על הקיר במטבח, בין ארון המדפים הירוק לחלון, תלויה תמונה בשחור לבן של נערה. במבט ראשון לא כל כך ברור למה התמונה שם, למה במטבח ולמה דווקא היא. מבט שני מגלה שהיא יפהפייה ושמבטה אינטליגנטי, אבל גם ביישני ויוצר קשר עין אלכסוני עם המתבונן בה מכל נקודה במטבח, כן כן כמו הגברת המפורסמת מפריז. היא לא מחייכת אבל היא מעניינת ונעים להביט בה.

הנערה מביטה מלמעלה ברות, וזו מתפנה לרגע להחזיר את מבטה שלה ולציין לעצמה שוב, כמו כל יום מאז תלתה את התמונה, מה היא רואה בה. כמו רשימת מכולת: צעירה עם עיניים חומות, בגדים מאד בלויים ותפורים מחדש באופן גס. רואים את החורים בבד ואת הבד שמתחתם ורואים את החיבורים שמחזיקים אותם ביחד. יש אי התאמה בין הבגדים הבלויים לחזות, כי פרצופה בריא ומבטה שליו, לא רעב ולא מפוחד. מבט ממש טוב, כמו של אמא. חיוך אולי יבוא בהמשך וגם כנראה גומות חן.