חינוך ופנטסיה

פתיחה

אני גִּיק מושבע של מדע בדיוני (מכאן ואילך אשתמש בקצור המקובל - מד״ב) ופנטסיה, ואיש חינוך מושבע.

גדלתי על סדרות הטלוויזיה המד״ביות של שנות ה-70, על סיפוריו וספריו של אסימוב, על כתב העת המד״בי המיתולוגי ״פנטסיה 2000״ ועל סדרת ספרי המד״ב והפנטסיה של עם עובד. זיכרון יקר במיוחד שלי הוא כנס המד״ב והפנטסיה הראשון שהתקיים בישראל בראשית שנות ה-80 באוניברסיטה העברית (התכנית היתה לקיים לאחריו כנס בינלאומי בגני התערוכה, בקיץ של 1982, אבל אז פרצה מלחמת לבנון הראשונה).

מחקרים בנושא, למשל, מחקרו המשפיע של סטוקוול שפורסם בשנת 2000, והחוויה שלי את עולם הפנטסיה והמד״ב, מלמדים אותי שהסוגות הללו הן כיום הסוגות הבולטות והצומחות ביותר בקרב ילדים, בני נוער וצעירים בעולם ובישראל. הן בולטות הן בספרות, הן בטלוויזיה הן בקולנוע ובמשחקי המחשב, והן בקהילות משחקי התפקידים ובכנסים השנתיים שמתקיימים במרחב זה בעולם ובישראל. בישראל עשרות אלפי משתתפים מגיעים אל הכנסים האלה מדי שנה, מה שמעיד על הרלוונטיות של העולמות האלו, ועל המשיכה העצומה שיש לא-נשים רבים לחוויות דמיוניות עשירות.

אני איש חינוך מזה כשלושים וחמש שנים. הגעתי לחינוך במקרה. המורה לספרות של בית הספר הדמוקרטי בחדרה, בית הספר הדמוקרטי הראשון בעולם, יצאה לחופשת לידה. אבא של אחד התלמידים בבית הספר צלצל למזכירות החוג לספרות באוניברסיטת חיפה בה למדתי באותה עת, ושאל האם יש מישהו שירצה לבוא להחליף אותה, ואני הייתי במקרה במזכירות באותה שעה. מאז אני קשור בכל נימי ליבי ונפשי דאל שיטת החינוך הזו - אני מלמד בבית הספר הדמוקרטי בחדרה מאז ומכשיר מורים ברוחה בשתי מכללות להוראה.

כאיש חינוך שלימד את התחום הן בבית הספר והן באקדמיה, אני יודע שהעולם הפנטסטי אינו רק אמצעי בידור - הוא מהווה מרחב שבו אפשר ללמד וללמוד כמעט כל תחום בצורה חווייתית. במהלך שנות עבודתי כמחנך הרביתי להשתמש בפנטסיה כאמצעי חינוכי וחוויתי את ההזדמנויות החינוכיות המרתקות הטמונות בה: בקורס ״תולעת ספרים״ סיפרתי לילדים צעירים סיפורים וביקשתי מהם לבחור דמויות מתוך הסיפורים ולשנות אותם בהתאם לבחירות שבוחרות לדעתם הדמויות אותן בחרו. בקורס ״מעשים ומעשיות״ התרחש כל שיעור בעולם אחר. תחילה פתחנו בשרשרת של ארוחות — ארוחת מטורפים, ארוחת אומנים, ארוחת ״עליסה בארץ הפלאות״, ארוחת שודדים, וכדומה. אחר כך המצאנו ארץ, קראנו לה ״ארץ כוהני הגשם״, ובדינו שרשרת של טקסים וסיפורים הקשורים לארץ הזו. כל אחד מן המשתתפים בשיעור, בתורו, היה יוצר עבור השאר את העולם ומכניס אותם לתוכו. בשיעור ״מבוכים דרקונים וסיפורים״ למדנו סיפור פנטסטי והפכנו אותו למשחק תפקידים פנטסטי (שאת מהותו אסביר בהמשך). בשיעור ״השתובבות״ בחנו גבולות באמצעות משחקים, כמו למשל איסוף כל הכיסאות של בית הספר ל״עדר של כיסאות״ במרכז בית הספר. באקדמיה לימדתי קורס שעסק בהוצאה לאור של כתב עת ספרותי שהתמקד בפנטסיה. בנוסף לכל אלה, בבית הספר ובאקדמיה, לימדתי שיעורים שעסקו באופן ישיר במדע הבדיוני ובפנטסיה — בהבחנה בינן לבין הריאליזם, במשמעות הפוליטית שלהן וכו’.

מה שלמדתי מניסיוני הוא שהפנטסיה מאפשרת להתמודד עם סוגיות מורכבות של המציאות הפוליטית והחברתית בעולם ובישראל - מסוגיות פוליטיות ומוסריות ועד לנושאי חוסן אישי וחברתי.