מאחורי המילים

עד כמה אנחנו מאזינים באמת לשיר שאנו שומעים?

עד כמה אנו מתעמקים במילים ובמשמעותן, או מתעניינים בסיפור שמאחורי השיר?

לפני כשלוש שנים כתבתי על תחביב שבו עסקתי שנים רבות. תחילה כתבתי בקבוצת "ווטסאפ" קטנה של חברים ובהדרגה הרחבתי את קהל קוראיי לקבוצות "ווטסאפ" נוספות ו"לפייסבוק", במסגרת פינה צנועה שהייתה מפורסמת בכל יום שישי בשם "כמעט שבת שלום". גיליתי שאנשים קראו, התחברו, ואף שיתפו את רעיונותיי עם מכריהם וחבריהם.

רציתי להציג את השירים מזווית אחרת באופן שמתאר את הסיפורים שמאחוריהם על מנת לעודד הקשבה והבנה עמוקה יותר של משמעותם. לספר על השירים גם ממבטם של מי שכתבו אותם. להראות שלעיתים, הסיפור שמאחורי השיר מרגש לא פחות מהשיר עצמו, וגם להציג כמה תובנות והארות שנרמזות בשירים.

תודה לאשתי היקרה, העורכת הלשונית הראשית שתמכה, עודדה ופרגנה

ולכל מי שריגש, הגיב, שיתף וביקש שאכתוב על שירים נוספים.

ספר זה נכתב בהרבה אהבה למוזיקה ולאנשים, כי המוזיקה לנשמה היא כמו הדם לגוף.

כל טעות, אי-דיוק או השמטת נתונים הם באחריותי בלבד.

אז תקראו, תקשיבו ותיהנו...

סורו מני

מילים: אלכסנדר פן

לחן: עממי רוסי

סוּרוּ, סוּרוּ מֶנִּי,

יָגוֹן, קַדְרוּת וּמַחְשָׁבָה

הֵן חַי אֲנִי, חַי עוֹדֶנִּי

שֵׁכָר אֶשְׁתֶּה וְאַהֲבָה...

לְחַיַּיִךְ, יָפָתִי, אֲחוֹתִי הַקְּטַנָּה.

וּמָחָר יִשָּׂאֵנִי גַּל, אֵין יוֹדֵעַ אָנָּה...

גַּלִּים, גַּלִּים, הֵן זֶהוּ יָם.

חֶבֶל, כֶּבֶל, זוֹהִי סְפִינָה.

לִי אֲהוּבָה גַּם פֹּה גַּם שָׁם

אַחַת צְנוּעָה, שְׁנִיָּה פְּרוּצָה.

לְחַיַּיִךְ, יָפָתִי, אֲחוֹתִי הַקְּטַנָּה.

וּמָחָר יִשָּׂאֵנִי גַּל, אֵין יוֹדֵעַ אָנָּה...

שֵׁכָר, שֵׁכָר אֶשְׁתֶּה הַיּוֹם

וּמָחָר יֹאכְלוּנִי הַדָּגִים.

לַעֲזָאזֵל הַכֹּל! הֵן זֶה הַיּוֹם

סֻלְטָנִית, מֶלְצַר, וּשְׁנֵי לֻגִּים!

לְחַיַּיִךְ, יָפָתִי, אֲחוֹתִי הַקְּטַנָּה.

וּמָחָר יִשָּׂאֵנִי גַּל, אֵין יוֹדֵעַ אָנָּה...

כור היתוך

10.7.2020

"כור היתוך" הוא ביטוי נפוץ לתיאור התגבשותה של הזהות הישראלית. פעם היה כאן כור היתוך אמיתי שבו נפגשו עולים מתרבויות שונות. כך נוצרו לפעמים שילובים מוזרים.

והינה לכם דוגמה לשילוב כזה:

בצד אחד ניצב בחור בשם אלכסנדר פן שעלה לארץ מערבות רוסיה בלי לדעת עברית ודי מהר הפך לאחד המשוררים הבולטים בארץ, הוא התחבר עם אברהם שלונסקי, ביאליק ונתן אלתרמן, אגדות בפני עצמם.

פן היה בוהמיין הולל שאהב שלושה דברים – שירים, נשים ואלכוהול. למרות זאת, ואולי דווקא בגלל זאת, הוא יצר שירים מדהימים.

בצד השני ניצבות שתי להקות שקמו בשנות ה-70, "צלילי העוד" של רמי דנוך ויהודה קיסר האדיר ו"צלילי הכרם" של דקלון ובן מוש. שתי הלהקות שרו בסגנון מזרחי תימני והופיעו בחוגים ובאירועים סגורים עד שכבשו את הקהל הרחב בתחנה המרכזית הישנה.

השילוב שתי הלהקות לקחו שירים של פן ועשו להם עיבוד מזרחי, מה שהפך אותם לבלדות מדהימות. החיבור בין משורר רוסי ללהקה מזרחית-תימנית יכול להתרחש רק בכור היתוך.

פן נפטר בשנת 1972 והעיבוד המוכר לשירו יצא בשנת 1975, כשלוש שנים לאחר מותו. מעניין מה הוא היה חושב על העיבוד המזרחי שהשיר זכה לו .

מצורף כאן השיר "סורו מני" שאת שמו רגילים לבטא כ"סורו ממני". הוא זכה לביצועים רבים נוספים של זמרים שונים כמו גידי גוב, ששי קשת וזוהר ארגוב.

לדעתי הביצוע המעניין ביותר לשיר הוא של צלילי העוד. מי שיקשיב היטב למילים יגלה שהשיר מדבר על שתיים מאהבותיו של פן – נשים ואלכוהול.

קומי צאי

מילים: חיים נחמן ביאליק

לחן: נעמי שמר

קוּמִי צְאִי, אֲחוֹתִי כַלָּה,

קוּמִי צְאִי, קוּמִי צְאִי –

בְּשׂוֹרַת אָבִיב לָךְ הֵבֵאתִי:

מֵאֲחוֹרֵי גֶדֶר גַּנִּי

נִרְאָה צִיץ, נִרְאָה צִיץ,

נִשְׁמַע קוֹל הַדְּרוֹר עַל-בֵּיתִי.

גַּם-בַּלֵּב שָׁב וַיְחִי

פֶּרַח דּוֹדַי, נָתַן רֵיחוֹ –

צְאִי בָרְכִיהוּ בַּאֲבִיבֵךְ;

אַף אֲנִי, אַף אֲנִי

אֶת-אֲבִיבִי בָּךְ אַשְׁכִּינָה

וַאֲבָרְכֵךְ וַאֲנִיבֵךְ.

יַחְדָּו נֵרֵד אֶל הַמַּעְיָן,

וְכָמוֹךְ, מָלֵא רֹךְ,

עַלִּיז, בָּהִיר וְאַוְרִירִי,

תַּחַת שְׁמֵי אֲדֹנָי

עִם הַגַּל וְעִם הַדְּרוֹר

יַזְהִיר אַף יְצַלְצֵל שִׁירִי.

קוּמִי צְאִי, אֲחוֹתִי כַלָּה,

קוּמִי צְאִי, קוּמִי צְאִי –

בְּשׂוֹרַת אָבִיב לָךְ הֵבֵאתִי:

מֵאֲחוֹרֵי גֶדֶר גַּנִּי

נִרְאָה צִיץ, נִרְאָה צִיץ,

נִשְׁמַע קוֹל הַדְּרוֹר עַל-בֵּיתִי.

מִן הַבֹּקֶר שׁוֹמְרִים סִפֵּךְ

זָהֳרֵי גִיל, זָהֳרֵי גִיל,

נוֹשְׁקִים מְזוּזוֹת פְּתָחָיִךְ;

צְאִי אֲלֵיהֶם, תַּמָּה, בָּרָה,

וּשְׁטָפוּךְ וְחִדְּשׁוּךְ,

וְהִקְרִינוּ אֶת-עֵינָיִךְ.

עָבַר חֶסֶד-אֵל בָּאָרֶץ

עַל כְּנַף-אוֹר, עַל כְּנַף-אוֹר –

וּבַפְּלָגִים נָפְלָה רִנָּה:

לִבְלְבוּ בַגָּן הָעֵצִים,

אָבִיב בָּא! אָבִיב בָּא!

הַדֻּבְדִּבְנִיָּה הִלְבִּינָה.

גַּם-בַּלֵּב שָׁב וַיְחִי

פֶּרַח דּוֹדַי, נָתַן רֵיחוֹ –

צְאִי בָרְכִיהוּ בַּאֲבִיבֵךְ;

אַף אֲנִי, אַף אֲנִי

אֶת-אֲבִיבִי בָּךְ אַשְׁכִּינָה

וַאֲבָרְכֵךְ וַאֲנִיבֵךְ.

עוֹטָה אוֹר, שִׂמְלַת צְחוֹר,

וּבְצַמָּתֵךְ קִשּׁוּר תְּכֵלֶת,

צְאִי אֵלַי כְּחֶזְיוֹן רוּחַ!

וְנָהַרְתְּ, וְשָׂחַקְתְּ,

וִיהִי שְׂחוֹקֵךְ מָלֵא חֵן,

וִיהִי רֵיחֵךְ כַּתַּפּוּחַ.

יַחְדָּו נַפְלִיג אֶל הַשָּׂדֶה

וְאֶל הָהָר וְאֶל הַגָּיְא,

וַאֲלַקְּטָה שָׁם זִכְרִיּוֹת;

אָסֹף אֶאֱסֹף פְּנִינֵי-טָל,

פְּנִינֵי-טָל –

אֶל צַוָּארֵךְ מַרְגָּלִיּוֹת.

אָסֹף אֶאֱסֹף קַרְנֵי אוֹר,

קַרְנֵי אוֹר,

וַאֲלַקְּטָה בֵּין שׁוֹשַׁנִּים;

אֶעֱנֹד מִצְחֵךְ צִיצֵי זִיו,

צְפִירוֹת זָהָב, זֵרֵי פָז,

וְאֶקְשֹׁר לְרֹאשֵׁךְ כְּתָרִים קְטַנִּים.

יַחְדָּו נֵרֵד אֶל הַמַּעְיָן,

וְכָמוֹךְ, מָלֵא רֹךְ,

עַלִּיז, בָּהִיר וְאַוְרִירִי,

תַּחַת שְׁמֵי אֲדֹנָי

עִם הַגַּל וְעִם הַדְּרוֹר

יַזְהִיר אַף יְצַלְצֵל שִׁירִי.

שיר שנולד מליטוף שערה של אישה

17.7.2020

חיים נחמן ביאליק הוא ללא ספק גדול משוררי ישראל. לא לחינם הוא זכה לתואר ה"משורר הלאומי", אחד כמוהו צץ פעם בכמה דורות. רצה הגורל והוא חי בראשיתה של התרבות הארצישראלית והזמר העברי. הוא נפטר בשנת 1934 ולא זכה לראות את הולדת המדינה, אבל שיריו השפיעו על הווייתה.

בשנת 1903 נסע ביאליק לוורשה בשליחות העיתון "השילוח", בעוד אשתו, מניה, נשארה באודסה. בעיירת נופש ליד ורשה פגש ביאליק בחורה צעירה שסחררה אותו: הם בילו יחד שלושה ימים. לממונה עליו בעיתון סיפר ביאליק שהמגעים ביניהם הסתכמו בכך ש"הגברת הצעירה הסכימה שהוא ילטף את שערה". אגב, לא מן הנמנע שזאת האמת: ביאליק, שהיה אז בן 31, היה בחור מופנם ומסוגר, לא בדיוק טיפוס הולל מסוגו של אלכסנדר פן שנזכר לעיל.

המפגש בן שלושת הימים עם הספק-נערה ספק-אישה הותיר בו רושם עז. מהמפגש הזה נולדו שלושה שירים, שאחד מהם נקרא ‘קומי צאי'.

כל הקוראים שנוהגים לקרוא את שיר השירים (אחד האהובים עליי) בכל יום שישי בבית הכנסת, יזהו מייד שהוא מקור ההשראה לשיר הזה. זהו שיר ארוטי נועז שכוונותיו מוסתרות במילים מרומזות ו"נקיות".

באוקטובר 73', במלחמת יום הכיפורים, הלחינה אותו נעמי שמר הענקית והיחידה בדורה. הטענה היא שאלמלא הייתה מלחינה את קומי צאי, השיר היה נקבר בארון ספרים ישן ונשכח מלב.

הביצוע הוא של אחד הזמרים האהובים עליי, יהורם גאון, שבתקופה ההיא היה בשיא תהילתו, שלושה חודשים אחרי ש"קזבלן" יצא לאקרנים בפסטיבל הזמר של 1976.

המנצח על הבמה הוא זיקו גרציאני המדהים. כך נפגשו על הבמה משורר לאומי (ביאליק), מלחינה ומשוררת לאומית (נעמי שמר), זמר ישראלי בשיאו (יהורם גאון) ומנצח אגדי (זיקו), ויצרו יחד את אחד מפניני המוזיקה העברית.

וכל זה החל בעקבות הסכמתה של בחורה שביאליק ילטף את שערה...

נ.ב.

למי שירצה להתאמץ אני ממליץ לקרוא את המילים. אם תורידו מהן את החליפה "התמימה", שבזכותה השיר ניצל מהצנזורה, משפטים כמו "אֶת-אֲבִיבִי בָּךְ אַשְׁכִּינָה, וַאֲבָרְכֵךְ וַאֲנִיבֵךְ", יקבלו את המשמעות האמיתית שלהם. כן, זאת המשמעות שביאליק התכוון אליה...

עכשיו דמיינו את יהורם גאון שר את זה בעברית קלה וישירה מול אולם מלא. 😄

אלקו

מילים: יעקב גלעד, על פי השיר המקורי של יורגוס דאלארס

לחן: יווני, סטאבארוס קוג'ויומאטיזיס

לֹא אֲנִי הוּא הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל

לִי בְּקֹשִׁי יֵשׁ לֶחֶם לֶאֱכֹל

אָז אֵיךְ תִּתְּנִי לִי לָשֶׁבֶת לְצִדֵּךְ

אִם אֵין לִי כֶּתֶר לָשִׂים לָךְ בְּרֹאשֵׁךְ

אַלֵקוֹ זֶה, עָנִי בֶּן עֲנִיִּים

אֵין לִי כֶּסֶף, בְּגָדַי תָּמִיד בְּלוּאִים

אַלֵקוֹ זֶה, אֶחָד שֶׁלֹּא נֶחֱשָׁב

אֵין לוֹ כֶּסֶף וְלֹא שְׁעוֹן זָהָב

לֹא אֲנִי הוּא הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל

לוּ יָכֹלְתִּי לָתֵת לָךְ אֶת הַכֹּל

אֲנִי אַלֵקוֹ, סְתָם יֶלֶד יְוָנִי

וַאֲלֶכְּסַנְדֶּר זֶה בֶּטַח לֹא אֲנִי

אַלֵקוֹ זֶה, עָנִי בֶּן עֲנִיִּים

אֵין לִי כֶּסֶף, בְּגָדַי תָּמִיד בְּלוּאִים

אַלֵקוֹ זֶה, אֶחָד שֶׁלֹּא נֶחֱשָׁב

אֵין לוֹ כֶּסֶף וְלֹא שְׁעוֹן זָהָב

אַלֵקוֹ זֶה, אֶחָד שֶׁלֹּא נֶחֱשָׁב

אֵין לוֹ כֶּסֶף אַךְ יֵשׁ לוֹ לֵב זָהָב

חרב מזהב או לב זהב

21.7.2020

"כשאלכסנדר מוקדון השקיף על ממלכתו, הוא בכה, כי הבין שלא נותרו לו שטחים לכבוש." הוא היה אחד המצביאים הגדולים בהיסטוריה. הוא כבש את כל שטחה של יוון העתיקה, שהייתה נרחבת בהרבה מיוון של היום, את כל האימפריה הפרסית ואף חלקים נכבדים מהודו.

המדהים מכל בסיפור הזה הוא שאת כל זה הוא הספיק לפני גיל 32, כשהלך לעולמו.

מי יודע, אולי המוות המוקדם הגיע כי אלכסנדר הגדול הבין שכבר אין לו מקום בעולם.

אלקו הוא כמו אלכסנדר – רק הפוך. הוא בחור עני, צנוע, בלי גרוש על הנשמה, בחור "שקוף" שלא נחשב. אבל לאלקו יש לב זהב ענק והוא חולם להיות כמו אלכסנדר הגדול. הוא ממש מדמיין את זה.

אלקו הוא גיבור השיר של אחד האומנים הגדולים בארץ, שהדליק משואה ביום העצמאות של שנת 2019 – יהודה פוליקר שנולד בשם ליאונידס פוליקאריס. אומן רב כישרונות, זמר, נגן, מלחין ויוצר בקיצור, כל יכול.

בשנת 1974 יצא השיר "Na moun o meg Alexadros", "הלוואי והייתי אלכסנדר הגדול" בפי אחד מגדולי זמריה של יוון, יורגוס דאלארס.

בשנת 1985 עיברת פוליקר את השיר במסגרת האלבום "עיניים שלי" הוא שמר על הסיפור שברקע וכך נולדה גרסתו הישראלית: "אלקו".

"הלוואי והייתי מרסק טירות גבוהות בחרבי, כדי שאוכל לעטוף אותך בעושר", שר דאלארס בגרסה המקורית. לעומת זאת, בגרסתו של פוליקר, "לא אני הוא המלך הגדול, לי בקושי יש לחם לאכול".

בין אם מצבכם קרוב לאלקו או לאלכסנדר – לעולם אל תאבדו את תכלית חייכם.

להלן שני הביצועים הבלתי נשכחים בעיניי, של פוליקר ושל דאלארס. שימו לב לפתיחה של הבוזוקי במיוחד וללחן בכללותו שמהממים בכל פעם מחדש.