איום מבפנים

1

יום שישי. 19:14

רוצח. בוגד. גיבור. עד שהמבצע הזה יסתיים, יקראו לגבר שפסע לכיוון הבית הלבן בשמות רבים, אבל לשותפיו הוא היה מוכר בכינוי מרקוס. זאת הייתה מחווה למרקוס ברוטוס, המתנקש הרומאי.

לבוש בחליפה כחולה, שׂערו קצוץ מעל האוזניים, הוא נראה כמו כל פקיד בוושינגטון, אחד מעשרות שהיו הערב בדרכם לסידורים ליד שדרות פנסילבניה, אף שהבעת פניו הייתה קצת יותר מאירה משל רובם. הוא צעד דרך פארק לאפייט, עיניים על הפתח המקורה בכניסה לבית הלבן והפנס השחור והגדול שתלוי מעל.

קבוצת מפגינים הניפה שלטים — "עריץ" ו"רוצח־עליון" — קראה סיסמאות על המדרכה המרוצפת אבנים והתעמתה עם שורה של סוכני השירות החשאי שעמדו מאחורי מחסומי מתכת. אחד המפגינים צעד אל המחסום וסוכן דחף אותו לאחור. המדינה כולה הייתה על סף פיצוץ, היה צריך רק ניצוץ.

מרקוס סקר את הגדר ההיקפית החדשה השחורה שהייתה בגובה של ארבעה מטרים ואת השטח הצמוד אליה מאחור, והבחין בשינויים העדינים בדשא — סימן לחיישני הלחץ שתחתיו — ובחיישני התנועה מבוססי הלייזר, גלי המיקרו והאינפרה־אדום. הפעלה של אחד מהם תזניק צוות חירום עוטה שחורים וכלבי תקיפה מגזע מלינואה בלגי.

הוא חמק לאורך שדרות פנסילבניה והטה מעט את גופו כדי לא להיקלט בסלפי של קבוצת תלמידי בית ספר, עיניו חוקרות את גגות הבניינים המקיפים את הבית הלבן.

הוא איתר את צוות הצלפים שבקצה המזרחי, על הגג של אגף המגורים, צופה וצלף עם רמינגטון 700 ייעודי.

הוא העיף מבט נוסף על הבניינים המתנשאים מצפון־מזרח ובדק את הקיר המוגבה שהסתיר מאחוריו את מערכת האוונג'ר — סוללה של שמונה טילי סטינגר ולצדם מכונת ירייה עם מערכת בקרת ירי ממוחשבת שיורה כדורים באורך של 15 סנטימטרים, שיכולים להפיל מטוס ממרחק של קילומטר וחצי.

ככל שהתקרב לעמדת השמירה הראשית שנמצאת צפונית לאגף המערבי, לבו הלם חזק יותר. עורו היה חם, למרות הרוח הסתווית.

מרקוס נשא זיג זאוור P229, שתי מחסניות נוספות, פנס SurFire וסכין בנצ'מייד מתקפלת. זה כל מה שהוא היה צריך כדי להפיל את המקום הזה, כדי להתחיל מלחמה.

הוא חיכה שאיש צוות יעבור את הבדיקה הביטחונית ואז התקרב אל חלון עמדת השמירה. השומר שבתוכה, איש השירות החשאי במדים, נעץ במרקוס מבט בזמן שהצמיד את התג הכחול לסורק שליד השער.

עיניו של השומר גלשו מטה. מרקוס הסיט את משקלו אל רגלו הימנית, ידו התקרבה לאקדח שעל מותנו.

הוא ידע מה הופיע על המסך של השומר. שתי מילים: ינקי וייט. סיווג בטחוני גבוה מהסיווג הרגיל. הוא העניק את סמכות הגישה הרחבה ביותר שניתן לקבל בממשל האמריקאי.

אור ירוק הבהב. נעילת השער השתחררה ומרקוס עבר דרכו בחיוך ובניד ראש אל השומר.

הוא הלך לאורך שדרת אקזקיוטיב וחלף על פני שומר מחיל הנחתים שניצב בעמידת דום מחוץ לכניסה המקורה לאגף המערבי.

הנשיא היה בחדר הסגלגל ועבד עד שעה מאוחרת. מרקוס התקדם בלי להאט ופנה אחרי מקבץ של עצי בוקיצה, המדשאה הדרומית המטופחת הייתה עכשיו לצדו.

עננים התקבצו בשמיים, מוכתמים בכחול ובסגול מהשמש השוקעת. הוא הלך לאט, עיניו צמודות לזכוכיות בעובי 15 סנטימטרים של חלונות החדר הסגלגל. מאחוריהם, האוויר שבתוך החדר נשמר בלחץ גבוה מעט מהלחץ בחוץ, כדי למנוע מתקפות ביולוגיות וכימיות. קרש עץ קטן ועליו החותם הנשיאותי היה מונח על שולחן העבודה של הנשיא, אחד מתוך עשרות חפצים תמימים למראה — שנקראו נפילים — שנפילה שלהם תקפיץ את הבחורים מיחידת האבטחה של הבית הלבן עם התחמושת הכבדה שלהם.

הנשיא ג'יימס הרינגטון קליין חלף על פני החלון ואז עצר והביט החוצה. היה לו שיער חום כהה, אפור ליד הרקות, ויציבה זקופה שהקפיד לשמור עליה, כאילו מנציחים אותו עכשיו בתצלום.

מרקוס הבחין במטרה שלו והמשיך לנוע, כשהוא חושש משלושת הסיורים הממונעים. הוא הכיר כל רגע בדפוס הפעולה שלהם.

הממשלה השקיעה מאות מיליוני דולרים כדי להגן על האיש האחד הזה. קודש הקודשים של הבית הלבן היה בלתי ניתן לחדירה, אלא אם הכרת את סודותיו. מרקוס הכיר אותם. הוא היה אחד מהם. ההוראות שלו הגיעו מהדרגים הגבוהים ביותר. מבצע V עמד להתחיל.

הבית הלבן היה רק ההתחלה. מרקוס ידע איפה הכול ייגמר — שמונים קילומטרים מכאן, במתקן שקיומו היה אחד הסודות השמורים ביותר בממשל.

עיניו עברו אל הדגל שהתנופף והתפתל באיטיות מעל המעון בלילה.

כדי לבנות מחדש אומה צריך קודם להרוס אותה.

גיבור. בוגד. אם ישרוד את 24 השעות הבאות, העולם יבין באיזה צד הוא היה.

הוא הצמיד את ידו לז'קט שלו, הרגיש את משקל האקדח שמתחת וצעד לעבר האגף המערבי.

2 

אריק היל נכנס לאגף המערבי בעזרת תג הזיהוי שלו וראה סוכנת של השירות החשאי במדים, באמצע סיור. היא הנידה אליו את ראשה בהערצה. אריק הכיר את המבט. הוא זכה למבטים כאלה אחרי שהציל את חייו של הנשיא ועצר את הקליעים בגופו, שניים מהם באפוד המגן שלו ואחד בכתף. הוא מעולם לא התרגל לזה, מעולם לא מצא חן בעיניו איך אחרי היום הנורא ההוא, השירות הציג אותו בפני כולם כגיבור.

הוא המשיך ללכת ואחד מאנשי הצוות הפוליטי נעץ בו עיניים. מבטיהם נפגשו והעוזר מיהר להסיט את מבטו, פניו החווירו מעט. בהלה. זה היה מבט חדש יותר שאליו כבר התרגל. הכול השתנה. אריק לא נשא את נשק השירות שלו. הוא לא פיקד על החוליה הנשיאותית. הוא היה תקוע מאחורי שולחן בקומת הקרקע. עכשיו, חלק מהאנשים שעליהם נשבע להגן פחדו ממנו, ובצדק. בתקופה האחרונה הוא לא היה צריך להתעסק יותר מדי עם השיט של סיפור הגבורה שלו.

הוא נדחק בין הפיגומים והביט למעלה, נעץ את מבטו בכרכובים ואז ירד במדרגות לקומת הקרקע. אחרי שעבר את הדלת לחדר המצב, הוא התכופף ונכנס אל מערכת החדרים נמוכי התקרה, שהייתה בסיס המבצעים של השירות החשאי בתוך הבית הלבן.

שולחן העבודה שלו ניצב בתוך משרד אחורי דחוס שתוכנן כך שיהיה מחוץ לטווח ראייה, לצד ארונות הנשקייה. ציוד מעקב ניטר את השידור ממצלמות האבטחה. אריק הביט אל שורת המסכים וצפה בנשיא ארצות הברית עובר מהחדר הסגלגל לאזור המגורים ושני סוכנים אחריו.

אריק התיישב כדי לבדוק את הרישומים. כשצוות סיור סיים את משמרתו ונכנס לחדר הוא לקח את כלי הנשק שלהם, בדק שהם נצורים ונעל אותם בכספת. ידו השתהתה על הקת המחורצת של תת־מקלע MP5. הוא התגעגע למשקל שלו. הוא נשא אחד כזה במשך זמן כה רב עד שהנשק נהפך להיות חלק מגופו.

תת־המקלע הוכנס לכספת והוא טרק ונעל את הדלת.

כשהרים את מבטו, בנג'מין צ'ילטון צעד לקראתו. הוא היה סוכן מיוחד אחראי שנקרא בקיצור סמא"ח, או "שמח". כסוכן הוותיק ביותר במשמרת, הוא למעשה פיקח הלילה על הצוות והיה זה שקיבל החלטות, אף על פי שלרוב צ'ילטון נמנע מעבודת שטח. ולכן אריק היה צריך לטפל בהיבטים הפשוטים יותר של המשמרת ולשבץ את הסוכנים לעמדות שלהם.

הוא לבש חליפה בצבע אפור־יונה, בחירה אופנתית יוצאת דופן בראוותנותה, אפילו עבור ראש חוליית ההגנה הנשיאותית, אבל צ'ילטון תמיד השתדל להציב רגל משני צדי הגבול שבין הסוכנים לבין הפוליטיקאים שעליהם מונו להגן. הוא אייש את המשרה הבכירה רק ארבעה חודשים ועדיין נראה קצת חסר ביטחון בתפקיד.

"אוהב את הזקן," אמר אריק.

ידו של צ'ילטון נשלחה אל זקנו. "באמת?"

"בטח. מה קורה?"

"איך הולך לך כאן, אריק?"

"כל תפקיד חשוב."

ניד ראש מצ'ילטון כמו ממורה סבלני. "זה צריך להיות זמני, אתה יודע. כל עוד..."

"כל עוד?"

"פשוט תוריד את הראש ותן לזה להישכח."

"אני כאן. אני לא יוצא החוצה ומדבר על זה."

"ובכל מה שקשור לבראון..."

"כן?"

"תתנהג יפה."

בראון היה מזכיר האוצר, אלכסנדר בראון, בעבר מועמד לנשיאות. אריק ניהל את חוליית האבטחה שלו במשך זמן מה. בגללו אריק היה מאחורי השולחן הזה. הוא נבעט לעבודה משרדית, למיטב הבנתו של אריק, בעיקר לשם מראית עין. הוא היה מוכן לוותר באופן זמני על האקדח, בעיקר כדי להראות לאנשים מכובדים מסוימים שמשהו נעשה והוא למד לקח. זה אפילו לא עבר באופן רשמי דרך מחלקת כוח אדם. הבוסים רצו לשמור את כל העניין בשקט עד כמה שאפשר.

הסוכנים האחרים עדיין התייעצו איתו, ולעתים קרובות אריק מצא את עצמו מנהל באופן לא רשמי את המשמרת מהארון הנהדר הזה.

בשירות היה מחסור בכוח אדם והיה להם צורך בכולם ובניסיון שלו.

אריק בחן את צ'ילטון ושם לב שווריד בולט במצח שלו וידו השמאלית אוחזת בימנית. לחץ.

גבר בנעלי אוקספורד מבריקות הופיע בפתח המשרדים. זה היה בראון.

"כמו שאמרתי," לחש צ'ילטון. "יפה."

אריק לא הגיב, רק נעץ מבט מעבר לו, במועמד לשעבר. בראון התקדם לעברם כשסנטרו מורם הרבה יותר מדי.

"אריק."

"אדוני המזכיר."

צ'ילטון עמד לצדו של בראון ועיניו הפצירו באריק.

"ובכן..." בראון ליקק את שפתיו. "הייתי בבניין וחשבתי לרדת ולהגיד שלום, פנים אל פנים... גבר אל גבר."

אריק הושיט את ידיו לצדדים: הנה אני.

"ואני שמח שיכולנו להניח את כל ה..." — הצצה אל צ'ילטון בעוד בראון מחפש את מילה המתאימה — "בלבול מאחורינו."

אריק היה יכול להתמודד עם העובדה שלקחו לו את הנשק והכריחו אותו לשבת כאן כמו ילד בפינה. הוא היה יכול להתמודד עם הצורך לסכן את חייו עבור שקרנים מקצועיים. אבל הוא לא היה מוכן שיכפו עליו לשתף פעולה עם הבולשיט שלהם.

"לא היה בלבול," אמר אריק. פרץ אדרנלין זרם במעלה גבו. הוא אהב את ההרגשה הזאת, את הרעב לקרב, להגיד סוף־סוף, לעזאזל על הכול.

הוא נכנע לה בלילה שבו הרס את הקריירה שלו, בלילה שבו הרס את בראון, והוא פחד מהקלות שבה היא השתלטה עליו.

חיוך קפוץ, נואש, מצדו של בראון. "טוב..."

"אני יודע מה ראיתי," אמר אריק. "אני יודע מי אתה. איך היד?"

עיניו נשארו נעוצות בבראון ונראה כאילו האיש מנסה להריץ במוחו כמה תשובות אפשריות ולא מצליח למצוא אף אחת. הוא נרתע קלות מאריק, עיניו גלשו אל ידו השמאלית שערסלה את מפרק כף ידו הימנית.

"היית סוכן טוב... פעם," אמר בראון בניסיון להסתיר את הפחד, אבל הוא לא ממש הצליח.

צ'ילטון נעץ באריק מבט. צעד שגוי אחד והוא באמת יוריד את אריק בדרגה, או לפחות ינסה. אולי זה היה מבחן.

אריק נע במהירות לעבר בראון, זקף את ראשו ואת חזהו סנטימטר קדימה, להבהיל אותו קצת. היה ביניהם מרחק של מטר וחצי, אבל הפוליטיקאי החוויר, נרתע לאחור וכמעט איבד את שיווי משקלו. מבט מלא גועל נהפך לחיוך מלא סיפוק, ואז בראון הסתובב והסתלק.

המבחן נכשל.

צ'ילטון הלך בעקבותיו וניסה לפייס אותו ואריק חזר לשולחנו, לרישומי המשמרות ולגיליונות שבהם פירוט שעות העבודה.

דקות אחר כך, הוא הרים את מבטו וראה את צ'ילטון עומד בכניסה למשרד.

"לא יכולת להניח לזה?" שאל צ'ילטון.

"אני לא הולך לשקר."

"תקשיב. אתה בולע את החרא הזה חודש או חודשיים, מראה שאתה מיישר קו, ואחרי זה נמשיך כאילו לא קרה כלום. זה קשה לך מדי?"

הטון המזוין. אריק הרגיש פרץ של כעס. "אני אגיד לך את האמת, ייתכן שכן."

"אתה אמור להגן על האנשים האלה והם פוחדים ממך. זה לא עובד. אני מצטער, אריק, אבל אני חייב לדבר עם ראש השירות."

צ'ילטון נעץ בו מבט וחיכה. הוא חשב שצ'ילטון לא באמת רוצה לפגוע בתפקיד שלו. הוא רוצה שאריק ישתחווה וייכנע למרותו.

"קדימה."

"מה? זה רציני. הורדה בדרגה. סיום העסקה."

אריק חייך. "אני גמרתי עם זה, צ'ילטון."

"מה?"

"אתה צודק. זה לא עובד. אני אחסוך לך את הטרחה ואתפטר."

עיניו של צ'ילטון נפערו והוא התחיל למצמץ במהירות.

"אתה צוחק. אתה לא רחוק מפרישה עם פנסיה מוגדלת."

אריק משך בכתפיו.

"אתה לא תתפטר. אתה אריק היל. אתה השירות עצמו. אנחנו רק צריכים שאתה..."

"אני אתחיל לנסח את המכתב שלי," אמר אריק. "תבדוק באימייל שלך."

"אל תתעסק איתי, היל. יהיו לזה השלכות."

צ'ילטון הסתובב ויצא.