משימת הלוחם

פרולוג

אמצע יולי

"התינוק של הולי לנגוורת׳י, בן שלושת החודשים, נחטף מעריסתו." קולין ולסלי הביטה היישר בקבוצת הסוכנים שהתכנסה בחדר הישיבות הסודי ב'רויאל פלאש', חוות הבקר והסוסים, שהשתרעה על פני עשרים וארבעה קילומטרים רבועים, ושימשה בסיס לארגון 'קולורדו קונפידנשיאל'.

בחדר הפיקוח היו מצלמות וידאו שעקבו אחר נקודות הגישה אל החווה ואחר משרדי החס״ח (חקירות סודיות וחשאיות) בדנוור, וכן מחשבים שהיו מחוברים למחלקה לביטחון הציבור, למשרד הרישוי ולסוכנויות ממשלתיות אחרות — על בסיס מוגבל.

עשר שנים קודם לכן ייסדה קולין סוכנות חקירות פרטית, בשם - חקירות סודיות וחשאיות, או חס״ח, שקיבלה עבודות בלשות טיפוסיות — גירושים, איתור נעדרים, סחיטה ומקרים דומים.

לפני שישה חודשים גויסה חס״ח להיות הסניף החדש ביותר של ארגון 'קונפידנשיאל'. משרדי חס״ח בדנוור שימשו ככיסוי לפעילויותיו של 'קונפידנשיאל'.

עסקי החקירות הפרטיים המשיכו להתקיים אך באופן סלקטיבי בלבד, אבל רוב העבודות הנוכחיות בוצעו עבור המחלקה לביטחון הציבור והממשלה הפדרלית.

הסוכן נייט ווקר מארגון 'קונפידנשיאל' הרים ראשו בהלם אל הבוסית שלו.

להולי לנגוורת׳י נולד ילד?

בתו היפהפייה, הערמונית, הסקסית והמפונקת של סמואל לנגוורת׳י, המושל לשעבר, הולי — האישה שעימה בילה לילה מדהים אחד לפני שאביה הבריח אותו והורה לו לעולם לא להראות שוב את פניו בשטחה של משפחת לנגוורת׳י?

"כולם שימו לב, זה אחי, מייקל," המשיכה קולין. "ביקשתי ממנו להצטרף אלינו היום כדי להשמיע הצעות והערות."

נייט אטם אוזנו לדברי ההיכרות. מוחו עדיין לא התאושש מהפצצה שקולין הטילה לפני רגע בעניין הולי לנגוורת׳י. האם קולין ידעה על יחסיו עם הולי?

בן כמה היה התינוק?

פיונה קלארק ושון ג׳יימסון, שני סוכנים נוספים של 'קונפידנשיאל', ישבו מולו בהבעות לא קריאות.

"למרות שבני משפחת לנגוורת׳י לא פרסמו את העובדה שנולד להם נכד," אמרה קולין, "התינוק חי עם אימו באחוזת לנגוורת׳י בדנוור מאז שנולד לפני שלושה חודשים. אביה של הולי, המושל לשעבר, סמואל לנגוורת׳י, רמז שהחטיפה קשורה לבחירות הקרבות לתפקיד המושל." קולין המשיכה בדבריה, "כמובן, עכשיו אחרי שהתקשורת שמעה על הסיפור, אלו יהיו חדשות גדולות."

אלה היו חדשות גדולות מאוד, שכן המושל לשעבר היה מיליונר, ובנו, ג׳ושוע, היה מועמד מוביל בבחירות הקרובות. החדשות נעשו גדולות אף יותר כשנייט ערך חישוב של החודשים והבין שקיימת אפשרות שהתינוק הוא בנו.

בן שהולי לנגוורת׳י לא טרחה לספר לו על קיומו.

נייט ניסה לעכל את האפשרות שיש לו בן בעודו מתרחק במהירות שוברת שיאים מ'רויאל פלאש', הממוקמת בין פיירפליי וגארו, לכיוון אחוזת לנגוורת׳י בדנוור. הוא היה זאב בודד כל חייו. נייט התייתם מאביו בגיל צעיר. אימו נשארה לגדל אותו בעולם שלא רצה את בנה השייאני בן התערובת. לבסוף לקחה אותו לחיות באחת השמורות, בתקווה ששם יהיה רצוי יותר, אך הוא הרגיש בודד בקרב דודניו האינדיאנים האמריקנים הילידים כפי שהרגיש בעולמה של אימו.

הוא לא ציפה להקים משפחה. הוא האשים את אביו על שנטש אותו, והוא חשב שאהבה פירושה רק כאב — במיוחד כשהאהבה כללה שילוב של תרבויות.

אולם אותו לילה יחיד שבילה עם הולי לא מש ממוחו. הוא רצה לראות אותה שוב, להתקשר אליה, לגעת בה, אך ידע שמערכת יחסים ביניהם לא תצלח. האם היא ילדה לו בן? בן שאולי זקוק לו?

בן שחצה את הקווים בין שבט שייאן לבין האדם הלבן — בדיוק כמוהו?

הפסגות המושלגות של הרי קולורדו הפכו לטשטוש מעורפל כשעובדות הפרשה נטבעו במוחו. לדברי קולין, הולי הייתה נסערת והתחמקה מהתקשורת מאז החטיפה. בני משפחת לנגוורת׳י העלו את האפשרות שהמושל טוד הוטון וחברו סנטור פרנקלין גטיס יזמו את החטיפה כדי להסיח את דעתו של ג׳ושוע לנגוורת׳י ממסע הבחירות שלו. בתגובה העלה המושל הוטון את האפשרות שמשפחת לנגוורת׳י ביימה את החטיפה כדי למשוך אהדה אל ג׳ושוע בבחירות. שני התרחישים נשמעו אפשריים.

שניהם הגעילו את נייט.

המשטרה הייתה נבוכה מהפרטים המוזרים של הפשע. איך הצליח חוטף לחדור אל תוך אחוזת לנגוורת׳י? ללנגוורת׳י הייתה אבטחה מהשורה הראשונה.

נייט היה צריך לדעת — הוא עבד שם לפני שנה, כחלק מחוליית האבטחה באחוזה. האם מישהו מתוך הבית היה שותף לפשע?

גם שאר הפרטים היו מוזרים. בזירת הפשע, בחדר התינוק, נמצאו שרידים של צמר כבשים מזן מרינו, של קליפות ביצים ושל עפר מהחלק הדרומי של קולורדו. קולין שלחה את פיונה לחקור את המושל הוטון ואת אשתו לשעבר של הסנטור גטיס, הלן גטיס. מייקל נשלח לבדוק את חוות כבשי המרינו, שהייתה בבעלותו החלקית של גטיס. שון נשאר עם קולין.

נייט קיבל הוראה להשגיח על הולי.

הוא לא התכוון להסתפק רק בלהשגיח. הולי הייתה חייבת לו כמה תשובות. ואם היה לה חלק בביום היעלמותו של התינוק שלה, אם הילד הזה היה של נייט...

המחשבה שאולי יש לו בן, שעל קיומו לא ידע, עוררו בו זעם וסבל שמחקו את תשוקתו המיותרת כלפי הולי. אינסטינקטים מגוננים, שכמותם לא חווה מעולם, התעוררו בו כלפי התינוק. המחשבה שכל ילד — ובמיוחד בנו, נעלם, מצוי בסכנה, ומשמש כלי משחק באיזשהו מהלך פוליטי, החליאה אותו. האפשרויות האחרות, שהסתתרו מאחורי ההסבר הפוליטי הברור, עוררו בו זעם גדול עוד יותר.

אך מה אם התינוק לא היה שלו? האם הוא יוכל לקבוע זאת לפי מבט עיניה של הולי?

הוא כמעט לא הבחין באורות של דנוור כשתמרן דרך התנועה לכיוון גבעת הקפיטול, מוחו על טייס אוטומטי כשעשה את דרכו אל אחוזת לנגוורת׳י. הוא מסר את שמו בשער הביטחון המוביל אל האחוזה הוויקטוריאנית המגודרת ותהה אם לנגוורת׳י הוציא את שמו מרשימת הקבלה. אבל כפי שקולין הבטיחה, הוא נכנס ללא קושי. המושל לשעבר כנראה רצה את עזרת חס״ח מספיק כדי לשאת את נוכחותו. רגשות בערו בבטנו כמו כדור אש כשנסע על שביל הגישה הארוך לעבר הבית.

ידו רעדה כשהרים את התצלום של בנה של הולי, שקיבל מקולין. משפחת לנגוורת׳י העבירה את התמונה לציבור בניסיון לגלות מי חטף פעוט בן שלושה חודשים מביתם באמצע הלילה.

בתמונה נראה תינוק שמנמן עטוף בשמיכה כחולה, שוכב בעריסתו, דובון חום חמוד לצידו. נייט בחן את תווי פניו של העולל. לתינוק היה שיעד שחור אבל הוא לא הצליח להבחין בצבע עיניו.

האם ירש את העיניים החומות שלו או את עיניה הירוקות הצוחקות של הולי?

המחשבה על הולי עוררה כאב בחזהו. תמונות שלה ושל הגבר שאיתו יצאה התפרסמו בכל החדשות בחודשים האחרונים. קרלטון סנדרס — גבר שעבד אצל ג׳ושוע לנגוורת׳י, גבר מתורבת שיזכה לאישורו של סמואל, גבר שהתאים למעמדה של הולי. האם ייתכן שקרלטון סנדרס היה אבי התינוק של הולי? או שמא נייט היה האבא?

הוא נגע במחרוזת השם שהקיפה את צווארו, הסמל היחיד למורשתו שנשא עימו תמיד. גאווה מילאה אותו כשנזכר במתנת אימו. אם להולי ולו נולד ילד, הוא רצה להעביר לבנו את השם הזה, לתת לו חרוזים שיסמלו את השם ווקר.

תריסר אורות נצנצו סביב האחוזה הוויקטוריאנית המרשימה, כשהסיט את מבטו אל הדלת, ואז מעלה — אל חלון חדרה של הולי. זיכרונות הציפו אותו — הלילה הראשון של עבודתו באבטחה באחוזה, הערצתו לסמואל לנגוורת׳י ולכל מה שמשפחתו המיוחסת עשתה למען קולורדו, והמשיכה המיידית שחש לבתו היפהפייה של לנגוורת׳י — הולי.

משיכה שהוא ידע שלא תוביל לשום מקום.

היא הייתה עשירה ומפונקת, והוא התייחס לפלירטוטים שלה כאל משחקים של נסיכה מרדנית שרוצה להמרות את פי אביה על ידי התפרפרות עם אחד העובדים — ולא סתם, אלא מישהו בן תערובת. אך הוא לא היה מסוגל לעמוד בפני תחבולותיה הנשיות. היא הזכירה לו את סוסי הבר שאילף פעם, ועוררה בו פנטזיות אסורות, שבהן אילף גם אותה. עם זאת, הוא התנגד לה בהתחלה, והתרחק ממנה תריסר פעמים. אך ברגע של חולשה סיפר לה את האגדה על 'הקפיצה של ליליאן'.

בסיפור הרומנטי ניצלו אבות אבותיו, נורת׳ ולילי, מפני סכנה על ידי קפיצה מצוק. הם נחתו על מדף סלע סודי וצללו אל הנהר שמתחתיהם. התשוקה של הולי והרומנטיות הצעירה שלה השפיעו עליו והיו מרפא לנפשו התשושה.

ואז היא נגעה בו. הרימה יד ענוגה כדי ללטף את פניו ואז ירדה אל חזהו והמשיכה לרדת. ולבסוף הישירה אליו מבט והתחננה שישכב איתה. אפילו אז הוא התאפק, אבל לבסוף התחככו שפתיה בשפתיו, מענות אותו, רעבות ומחפשות. הוא איבד שליטה והתעלס איתה.

התשוקה הייתה לוהטת מכל מה שחווה אי פעם. גופה של הולי היה חוף מבטחים מפתה בעולם של שחיתות, תמימותה כה מתוקה עד שהייתה אירוטית, קדמונית. הוא רצה לטעום אותה לנצח.

אולם הוא היה מוכרח לעזוב. במיוחד כשאביה של הולי מצא אותם יחד. המפגש המשפיל היה חרוט במוחו בבהירות מכאיבה. נייט היה עובד שכיר, בן תערובת שהיה רשאי להגן על בתו היקרה של המושל לשעבר, אך לא לגעת בה.

סמואל העיף אותו מהבית. איומיו להרוס את נייט אם יופיע שוב באחוזה היוו תזכורת חזקה להשפעתו ולמעמדו של האיש, ולמחסור של נייט בדברים אלה. נייט כבר התמודד בעבר עם אנשים מסוג זה. למשל, התקרית עם צ׳ריטי קרמייקל. האשמותיה רדפו אחריו ותמיד יוסיפו לרדוף אחריו.

הפעם ידע נייט שלנגוורת׳י צודק — הוא והולי לא נועדו להיות יחד. היא הייתה בהירות מול הקדרות שלו, יורשת שהשתייכה למשפחה מיוחסת ובולטת, ואילו הוא היה צייד ראשים לשעבר שהשתייך לעצמו ולעבודתו. לכן הוא עזב. ומלבד החלומות שפקדו אותו בשנתו, חלומות שבהם שכב איתה שוב, עורו חם וחלקלק לעומת גופה המתפתל, הוא לא הביט לאחור ולו פעם אחת.

עד עכשיו.

גיחוך אירוני ומלא כאב בקע מעומק חזהו כשפתח את דלת המכונית ונשם את הריח של מדשאה מטופחת וכסף. כמובן, אפילו עכשיו, הוא חזר לאחוזת לנגוורת׳י כסוכן מיוחד שתפקידו לחקור פשע, לא כמאהב של הולי.

או כאבא של התינוק שלה.

הולי שמעה את ההתפרצות שבמבואה עד לחדרה, שהיה בראשו של גרם המדרגות המתפתל. קולה הנמוך של סוכנת הבית, קולו הכעוס של גבר שדורש לראות אותה, הטון התקיף של אביה המורה לאיש לעזוב. צעקתה הרכה של אימה לאביה שיקשיב.

"אני כאן בעניין רשמי. אני חוקר את החטיפה של הנכד שלך, מר לנגוורת׳י," אמר האיש בטון כה קר עד שרטט חלף בגבה של הולי. "ואני לא אעזוב ער שאדבר עם בתך."

"אני ציפיתי לסוכן חס״ח אחר, לא לך," אמר אביה.

"כל הסוכנים שלנו עוסקים בחקירה בדרך זו או אחרת. קולין שלחה אותי הנה."

ליבה של הולי הלם כשהבינה את מקורו של הקול המוכר.

נייט ווקר חזר סוף-סוף.

היא ציפתה לו, ידעה שהרגע יגיע, שיהיה עליה להתעמת איתו. היא חששה מכך בכל ליבה.

הוא לעולם לא יבין. לעולם לא יסלח לה.

יד רועדת אחת נשלחה אל בטנה, שהייתה שטוחה עכשיו. היד השנייה הצמידה אל חזה את בובת הארנב של סקיי, באן-באן, הריח של הפודרה לתינוקות ושל העור הרך של בנה שדבק בבובה העלה בעיניה גל חדש של דמעות. היא כבר בכתה כל כך הרבה...

אך הדמעות לא החזירו לה את בנה. וגם אביה והמשטרה לא החזירו אותו.

אולי נייט יוכל לעשות משהו.

היא שלחה יד אל ידית הדלת, מוכנה להתמודד עם חמת זעמו. אך פתאום נפתחה הדלת ונייט הופיע. אביה היה מאחוריו, ידה עדינת העצמות של אימה מושכת בשרוולו.

רוב האנשים חשבו שסיליה לנגוורת׳י הייתה אישה עדינה כפרח שמילאה את רצון בעלה, אך הולי ידעה שלא כך המצב. סיליה הייתה חכמה ואוהבת מאוד. היא גם תעשה הכול למען סמואל והילדים שלה. והנכד שלה.

"בבקשה, סמואל, אנחנו חייבים לעשות כל מה שאפשר כדי למצוא את התינוק," הפצירה בו סיליה.

אביה ניסה לעקוף את נייט כדי לחסום את הפתח, אך נייט התגבר עליו, גופו המתנשא לגובה של מטר תשעים ושלושה סנטימטרים והשוקל תשעים קילוגרם מהווה נוכחות מאיימת לצד אימה הקטנטנה. הולי גמעה את תווי פניו של נייט כשהתפרץ לתוך החדר. היא נזכרה איך נראה באותו ערב רחוק שבו חיבק אותה עירומה. הלילה שבו הוא ביתק את בתוליה והם יצרו בן.

עצמות לחייו הגבוהות הקלאסיות וצבעיו הכהים העידו על מורשתו השייאנית. שערו השחור עדיין הגיע אל צווארונו ועורר בה רצון להעביר בו את אצבעותיה. אך עיניו החומות-זהובות חלפו עליה ללא זכר לתשוקה שחלקו באותו לילה. לעומת זאת, הן ריתקו אותה למקומה עם האשמות.

כשראתה את נייט ווקר לראשונה, היא הוקסמה מהאמריקני היליד המסתורי והחידתי. הוא היה מלא רגש, רציני, יצור של הצללים. זאב בודד שמצא את מקומו בעולם, מקום מבודד שאיש לא הורשה לחדור אליו.

איזו טיפשה היא הייתה כשהאמינה שתשוקתם היא הדבר החשוב היחיד. שהיא יכולה לפרוץ את החומות האסורות האלה ולגעת בגבר שבפנים.

אך היא התבגרה במהירות כשנעלם מחייה. וההיריון שלה ביגר אותה עוד יותר.

"אני כאן בעניין החטיפה," אמר ללא הקדמה. "נשלחתי מטעם חס״ח."

סמואל כחכח בגרונו. "אני לא רוצה שתעבוד על החקירה הזאת."

"זה לא תלוי בך, אדוני." נייט פנה אל אביה, שני הגברים בוחנים זה את זה כמו חיות בר המתכוננות למלחמה.

הולי לפתה את בטנה בידיה, קרביה רוטטים. אביה התנהג מוזר מאז חטיפתו של סקיי. היא הייתה משוכנעת שהוא מסתיר ממנה דברים. אולי כדי להגן עליה. אולי לא. בכל מקרה, לה לא היה אכפת מי הוא רצה שיעבוד על החקירה. נמאס לה להיות מחוץ לעניינים, מוגנת, תלויה באחרים.

היא רצתה שהתינוק שלה יימצא.

"אבא, תן לי לדבר איתו."

"כן," אמרה סיליה כשגררה את בעלה אל מחוץ לחדר. "אולי הוא יוכל לעזור."

"אז בואו ניגש למשרד שלי," אמר אביה.

"לא. אני רוצה לדבר עם הולי בפרטיות," דרש נייט.

אביה של הולי הניד ראש. "בשום פנים ואופן לא."

רגשות סערו בעיניה של הולי. "בבקשה, אבא. אני אהיה בסדר."

אביה החליף עם נייט מבט טעון, ואז ויתר בגוף נוקשה. נייט חיכה עד שפסיעות הוריה גוועו לפני שצעד אליה בנוקשות. גלי כעס התפרצו מתוכו.

היא נסוגה לאחור, רגליה כמעט כושלות. האם הוא ניחש שהתינוק שלו? "נייט..."

"תראי לי את חדר הילדים."

הוראתו החדה הפתיעה אותה. היא הייתה משוכנעת שהוא עומד לשאול אותה. אולי הוא ציפה שתספר לו ביוזמתה...

ידו תפסה את זרועה והיא התכווצה בכאב, ואז הוא דחף אותה אל מחוץ לחדר וגרר אותה לאורך המסדרון.

"זה הכיוון? בקומה התחתונה ליד חדרי המשרתים כדי שהאומנת תוכל לשמוע אותו?"

הפגיעה הפריעה לה. הוא הניח שהיא כל כך מפונקת עד שתפקיד את התינוק שלה בידי אומנת? "לא, הוא כאן, ליד החדר שלי." היא עצרה ושחררה את זרועה מלפיתתו. "חדר הרחצה הצמוד הקל עליי להיכנס לחדר שלו ולהיניק אותו בלילות. לא רציתי שהוא יתעורר לבד."

עיניו התרככו מעט אבל פיו הקשה לא התרצה. היא חשבה שוב שהוא עומד לשאול מי אביו של סקיי, אבל הוא לא עשה זאת. אולי הצדק היה עם אביה, אולי הוא לא רצה לדעת.

"הוא נעלם לפני שבוע?"

"כן." היא כאבה מעצם המחשבה על הימים והלילות הריקים שעברו עליה מאז שחיבקה אותו לאחרונה. השעות שבילתה בהתהלכות, בדאגה ותהייה מי חטף את בנה ואיזה דברים איומים אולי קרו לו.

איך היא מילאה את זמנה לפני שבנה נולד? היא לא יכלה לשאת את הרעיון שתמשיך בחייה ותטפל בהשקעות של אביה, עבודת ניירת שלא מצריכה מחשבה.

"אבל לא שמעת אף אחד נכנס לחדר הילדים ולוקח אותו?"

רגשות אשם תקפו אותה כשהנידה ראשה. היא הייתה צריכה לשמוע משהו. היא הייתה צריכה לדעת שהוא בצרות. היא הייתה צריכה להציל את בנה.

"איך מישהו הצליח לעקוף את האבטחה באחוזה?"

"אני... לא יודעת."

הוא נתן בה מבט חשדני, כאילו שמע את השמועות שמשפחת לנגוורת׳י ביימה את החטיפה כדי לגייס אהדה למען ג׳ושוע והאמין להן. אחר כך נכנס לחדר, מהסס לרגע כשמבטו סקר את העיצוב הפשוט — את פס הגימור האמריקני ילידי המקושט בהרים ובדוב ובתאו שהקיף את החדר, את צבע הטיט המודגש בכחול צי ובאדום כהה ובגוונים ירוקים. צבעים שהזכירו לה את נייט ואת המורשת שלו.

הוא פסע בנוקשות אל העריסה, מבטו המיומן נראה כבוחן כל פרט.

"תספרי לי מה קרה בליל החטיפה."

אוי, אלוהים, היא צריכה לשחזר את זה שוב? "כבר סיפרתי למשטרה."

"קראתי את הדוח. אני רוצה לשמוע את זה ממך."

היא בלעה את רוקה ופכרה ידיים, מנסה לחסום את כאב הזיכרון כשדקלמה את הפרטים. אם זה יעזור, היא תספר את הסיפור שלה אלף פעמים. את הכול פרט לערב שבילתה עם קרלטון סנדרס. "אני... אני יצאתי."

"עם סנדרס?" מבטו הטיח בה האשמות נוספות. פתאום הבינה מה הוא חושב, שקרלטון הוא אבי התינוק שלה.

הוא רק הביט בה, לכן היא כחכחה בגרונה והמשיכה. "אני השכבתי אותו בחזרה, כיסיתי אותו בשמיכה ואז הלכתי לישון." זה לא היה כל הסיפור, אך היא לא יכלה להודות בכך. לא כשראתה את מבטו מתעוות בבוז נוסף. הוא כבר החליט שהיא קפצה ישר מהמיטה שלו למיטתו של גבר אחר כאשר, האל יעזור לה, האמת היא שהיא לא שכבה עם גבר אחר ולא רצתה אף גבר פרט לנייט.

"ולא שמעת כלום? לא צעדים, לא דלת נפתחת, התינוק לא בכה?"

היא נענעה בראשה לשלילה. "הייתי מותשת, לא ישנתי הרבה בתקופה האחרונה, אני לא יודעת איך... למה הוא לא בכה." קולה גווע והיא הסבה מבטה כי לא הייתה מסוגלת לחסום את רגשותיה או לספר לו על תרופת ההרגעה שלקחה. היא סירבה לבלוע את התרופה, אך חשדה שהמשרתת שלהם, אנטוניה, הגניבה לתה שלה — כדי להרגיע אותה אחרי הסצנה הקשה עם אביה ועם האיש שעימו רצה שתתחתן.

נייט בחן אותה שעה ארוכה כאילו ניסה לפרוץ את ההגנות שלה ולקרוא את מחשבותיה — לחשוף את סודותיה. אחר כך השפיל מבטו לאט בחזרה אל העריסה. הוא העביר את ידיו החזקות על הקצה של מיטת התינוק, מלטף את השמיכה כאילו נשאה קשר אליו או כאילו היא עשויה לספק לו תשובות לשאלה מי לקח את סקיילר. לסתו הייתה קשה כאבן, עצמות לחייו כה מוגדרות עד שליבה התכווץ. ביום מן הימים תהיה גם לבנה צדודית כזאת.

"לתינוק קוראים סקיילר?" קולו נשמע צרוד מתמיד, נטיות מהמורשת הילידית שלו מסתננות לתוכו.

היא הנהנה, ליבה נשבר. "נורת׳ סקיילר לנגוורת׳י."

שריר קפץ בלסתו. התלקחות הסבל שהשחירה את עיניו החומות שאבה את האוויר מריאותיה.

עכשיו הוא ידע שהתינוק שלו.

הוא זכר שסיפר לה את הסיפור הרומנטי על אבות אבותיו.

איך הוא יכול היה אפילו לחשוב שהיא שכבה עם גבר אחר אחרי אותו ערב מדהים?

"אני מצטערת, נייט... אני..." קולה נשבר, הכאב של השבוע האחרון, של ההאשמות המשפילות שאביה הטיח בה בערב שבו נייט יצא מחייה, צף מחדש. אביה לא הניח לה לשכוח מה היה גודל חטאה כשלקחה את נייט למיטתה. במיוחד כשגילה שהיא בהריון. ונייט לא הביט לאחור אפילו פעם אחת. היא הייתה זקוקה לו...

״תכננת לספר לי פעם שיש לי בן?״

"אני... רציתי לספר לך," אמרה הולי על אף שידעה שהתירוץ שלה יישמע לו דחוק. אך היא הייתה מוכרחה לנסות לגרום לו להבין. "אתה עזבת ולא התקשרת, לא חזרת. לא ידעתי איך ליצור איתך קשר."

"לא ניסית." זעם נוקשה הודגש מתחת למילים הרכות.

*המשך הפרק זמין בספר המלא*