1
כדורי שלג ועוגיות של סבתוש
בהמשך יהיה ברור לגמרי שדברים לא ממש סבירים מתרחשים בעיר וַלֶנדה. כפי שקורה לרוב, מרבית האנשים בתוך גבולות העיר המהוללת לא יכלו לראות מה מתרחש סביבם. אבל כמו בדברים רבים שקורים בחיים, הצופים מן החוץ פנימה יכלו לראות הכול בבירור.
אחרי שהסתיים החג הגדול, רבי־חובל של ספינות שהיו בים אמרו, "נראה כאילו פעמון זכוכית גדול הונח על העיר כולה והפך אותה לכדור שלג עצום עם מערבולת של פתותים לבנים. אני נשבע בשיניים של סבא שלי!"
לא היה שום צורך להישבע. זאת היתה שבועה די מיותרת.
אפילו לפני שהתחיל החג הגדול, ספינות חדלו להגיע לנמל ולנדה. אם כי מעט מאוד אנשים הבחינו בכך בתוך ההתרגשות וההכנות לחג.
רק מלח צעיר אחד במזח חשב שהוא שקול ורציני מדי בשביל כל החגיגות האלה. הוא היה רק בן שבע־עשרה, אבל חבש כובע מהודר כחול־כהה שהגביה אותו בחמישה סנטימטרים לפחות.
שלא כמו שאר אנשי העיר, שהיו אפופים כולם ענני סוכר, המלח השקול הזה הבחין בספינות הנעדרות ויצא לחפש עוד אדם רגוע והגיוני כדי לספר לו. הוא צעד בחשיבות עצמית רבה ברחבי הנמל, שהיה חגיגי באופן מטריד עם רשימה של ספינות שלא הגיעו.
הוא לא איפשר לסוכריות מקל הסבא בגודל אדם להפריע לו, לא עלה על דעתו להניח לעגלות הסיידר המתובל להסיח את דעתו, וכמובן לא היה בכוונתו לתת לאנשים שפרצו פתאום בשירה לבלבל אותו.
אבל אז הוא ראה את זה. באמצע הרחוב ניצב בית עצום בגודלו מעוגיית ג'ינג'ר, שמן הארובה שלו, המעוטרת בזיגוג מעודן של סוכר לבן, כמו הגג, עלה והסתלסל עשן בריח קינמון.
המלח עצר ועמד במקומו.
הבית נראה בדיוק כמו בתי הג'ינג'ר שסבתוש שלו נהגה להכין — אם כי לסבתא שלו לא היתה ארובה פלאית שפלטה עשן קינמון קסום, ובתי הג'ינג'ר שלה תמיד היו קטנים מכדי שיהיה אפשר להיכנס לתוכם. אבל כל הפרטים האחרים היו שם. סוכריות גומי בגוני פסטל כיסו את הגג העצום, אבקת סוכר דקיקה וכסופה כיסתה את החלונות הגדולים, וסוכריות מקל סבא ענקיות מפוספסות באדום ובלבן ניצבו משני צדי הדלת הענקית.
הוא לא הצליח לזוז במשך דקה שלמה אחת.
חלפו שני חגים גדולים מאז שמתה סבתו. והיה קל יותר להעמיד פנים שהחג הגדול לא קורה מאשר לחגוג אותו בלעדיה.
המלח הצליח לבסוף להתנער ולהתעורר. הוא הזכיר לעצמו מה עליו לעשות. הוא צריך לדווח על הספינות החסרות. אבל אז נפתחה דלת הג'ינג'ר והוא היה מוכן להישבע שהוא שומע את סבתא שלו: "היכנס פנימה, אל תעמוד בשלג, פְּיֵיר. הכנתי שוקו חם ואת העוגיות שאתה אוהב."
ניחוח עוגיות החמאה המתובלות באגוז מוסקט טחון, עם ציפוי הסוכר המתוק, מילא את האוויר סביבו.
יכול להיות שזאת באמת היא? חשב פייר. זאת לא היתה מחשבה שקולה ורצינית. אבל פייר התחיל לחשוב שלהיות הגיוני במהלך החג הגדול זה בעצם דבר מאוד לא הגיוני לעשות.
"בוא פנימה, מתוק שלי," קראה אליו סבתוש.
איזו ברירה היתה לפייר?
הוא לא היה מסוגל לוותר על פגישה נוספת עם סבתוש. והוא ממש לא התכוון להגיד לא לעוגיות שהוא הכי אוהב.
יכול להיות שהוא גם היה קצת מכושף.
סיפורו של פייר היה אחד מסיפורי הקסם שיפוצו בכל מקום עם תום החג הגדול.
אבל הסיפור הפופולרי ביותר יהיה, כמובן, הסיפור על הנסיכה דוֹנטֵלה דרָאגנה.
2
ערב ערב החג הגדול
דוֹנטֵלה דרָאגנה לא היתה מודעת לכך שהיא חיה מתחת לכיפת זכוכית שיצרה כדור שלג ענקי.
טֵלה ידעה רק שזהו ערב ערב החג הגדול...
ותהתה, האם יורד שלג בתוך הארמון של אחותה?
טֵלה עצרה לרגע את צעדיה. היא הרימה את אִמרת החצאית הכחולה שלה כדי שלא תיתקל בחרטומי נעליה כשהאוויר סביבה התנחשל במשב של נצנצים כסופים ושלג.
השלג שירד בתוך הארמון היה קטע חדש. לא שטֵלה הופתעה. בכל יום בשבועות האחרונים, היא התעוררה וגילתה שאחותה הוסיפה איזה קישוט מופרז אחר לארמון שלה. כל קיר וכל שטיח וכל מעבר וכל דלת כוסו שרשראות של פעמונים מוזהבים, אשכולות של חמוציות מסוכרות, זרים מעוגלים של צינית החדקרן שיובאו מהצפון המופלא, ועכשיו היא הוסיפה גם פתותי שלג מכושפים שירדו, ירדו, ירדו... אך בעצם לא פגעו בקרקע או בתלתלים המושלמים של טֵלה.
"זהירות!" צעק מישהו.
טֵלה התכופפה והצליחה לחמוק מכדור שלג שעף מעל לראשה.
נער אורוות, לבוש כמו איש עוגייה, חלף על פניה במהירות, ואחריו שתי עלמות לבושות כמלאכי שלג. נעלי הלבד שלהן טופפו כשמיהרו על פניה.
"סליחה, הוד מעלתך!" קראו לעברה העלמות קצרות הנשימה. אבל הן לא חדלו ממרדפן אחרי נער העוגייה, שהשליך כדורים של שלג מעבר לכתפו והמשיך לרוץ.
טֵלה שהעריכה תיאטרליות, היתה האחרונה בעולם שתבקר מישהו על ההגזמות שלו. אבל היא הרגישה שאחותה מתקרבת לנקודת השיא של ההפרזה.
זה היה החג הגדול הראשון של סקרלט כקיסרית, והיא התחילה בהכנות כבר בראשית העונה הקרה. ראשית היא שינתה את שמו של הארמון שלה ל"טירת מפצח האגוזים".
ואז היא הגדילה לעשות ושינתה את השמות של דברים נוספים בטירה.
הכינויים החגיגיים היו אמורים להיות עניין זמני, אבל טֵלה תהתה אם הכול באמת יחזור לקדמותו כשהתקרבה אל צמד הדלתות האדומות שהובילו אל גנים המלכותיים.
שני שומרים, לבושים במדי חג נוצצים כתפוחים אדומים מסוכרים, הזדקפו מעט כשהגיעה לעמדת השמירה שלהם, ואז מיהרו לפתוח לפניה את הדלתות.
בחוץ, בגני הארמון, פתותי השלג לא היו מכושפים. הם לא נעצרו לפני שהגיעו לשְׂערה של טֵלה והרטיבו את כתפי הגלימה הכחולה כחורף שלה.
נאמר לה שלא יורד הרבה שלג בוולנדה, אבל בשבועיים האחרונים נראה שהשלג לא פסק לרגע. הוא נפל בדממה כשטֵלה חלפה על פני שורות של פסלי קרח מנצנצים.
היו בלרינות קפואות בחצאיות בדוגמת פתותי שלג. עצי קרח מפוסלים עמוסים בקישוטים קפואים. חבורה חמודה של ארנבוני מזל חבושים בכתרים קפואים. צמד מסחרר של סוסים, רתומים למזחלת מעוטרת אבני חן ונהוגה על ידי איש שלג. והיה שם כמובן גם שעון החג העצום, שנראה כאילו הוא באמת מתקתק, סופר את הדקות עד מחר בלילה.
טֵלה הצטמררה, ולא מקור, כשמיהרה במעלה המדרגות וחלפה על פני הפסל האחרון: פסל נוצץ של המלכה העליזה: המנצחת על החג הגדול.
המלכה העליזה לבשה גלימת כוכבים, חבשה לראשה כתר של קרני שמש, ובידה החזיקה את שרביט המשאלות. נראה שהפַּסָל לכד את הדמות באמצע נפנוף, אבל על פי המסורת המלכה העליזה האמיתית אמורה לנפנף בשרביט שלה רק פעם אחת, בערב החג הגדול, בשעת חצות בדיוק.
לפי האגדות, כל מי שלבו טהור וביקש משאלה בדיוק ברגע שבו המלכה נופפה העליזה בשרביט שלה, משאלתו התגשמה.
לטֵלה מעולם לא היתה משאלה שהתגשמה. וזה היה בסדר גמור מבחינתה, כי טֵלה העדיפה לא להיות טהורת לב במיוחד.
בכל זאת, כשחלפה על פסל הקרח של המלכה העליזה, טֵלה ביקשה בלבה משאלה — רק למקרה שמלכת החג היתה יותר אמיתית מאשר מיתוס וגם היתה במצב רוח להגשים משאלה לנערה שזה כנראה לא מגיע לה.
אחרי שחלפה על פני המלכה העליזה נכנסה טֵלה, סוף־סוף, אל אולם הנשפים החגיגי הולי ג'ולי. או שאולי זה היה אולם ההולי ג'ולי של החג?
ההמצאות המרובות של אחותה בילבלו אותה. היו יותר מדי שינויי שמות לכבוד החג, והיא היתה מוכנה להישבע שמחצית השמות כללו את המילים "הוֹלי" או "ג'וֹלי".
כשהיתה בפנים, פילסה את דרכה בזהירות בין אנשי שלג עשויים מרשמלו וסולמות שעליהם משרתים שתלו עיטורים מורכבים של עלים נוצצים, פירות יער ארגמניים ומקלות קינמון ריחניים כרוכים בסרטים זהובים.
זמר נודד שר את היצירה הקלאסית "עוגיות ג'ינג'ר מרקדות" בזמן שכולם עבדו, ושירתו השרתה על המקום אווירה חגיגית, כאילו המסיבה כבר התחילה. טֵלה שמעה צחוק מתגנב אליה מקומת הביניים כשהגיעה למרכז אולם הנשפים, שם מצאה סוף־סוף את אחותה.
"זה נראה פשוט נפלא!" הכריזה סקרלט ומחאה כפיים בשמחה למראה הפַּסָל שסיים לגלף ורד על קרוסלת הקרח הגדולה שהזמינה ממנו לנשף של מחר.
הקרוסלה התנשאה לגובה של כמעט שתי קומות, והיתה עמוסה סוסים דוהרים וחדי־קרן, זאבים שעירים במיוחד, איילים גאים עם קרניים זרועות כוכבים, בנות ים ובני ים, דובים ענודים בפעמונים וקומץ מזחלות שלג גדולות מספיק כדי להסיע משפחה שלמה. אה, וכמובן, המון־המון ורדים. קרוסלת הקרח, שהבהיקה כולה בלבן ואדום, היתה מוקפת בוורדי קרח אלגנטיים שנצצו כמו יהלומים כשהסתובבה. ורדים עיטרו גם את ראש הקרוסלה, את קצות העמודים שלה ואת המדרגות שהובילו אל המשטח המסתובב.
קרוסלות לא היו חלק מסורתי בתפאורה של החג הגדול, אבל סקרלט התעקשה שהיא רוצה אחת. היא אמרה שהקרוסלה נועדה לילדים שיבואו לנשף.
אבל טֵלה לא היתה בטוחה שהיא מאמינה לאחותה.
החג הגדול תמיד היה היום האהוב על סקרלט מכל ימות השנה. כילדה, היא העדיפה אותו על פני יום ההולדת שלה עצמה, על פני יריד העונה החמה, על פני פסטיבל עונת הצמיחה ועל פני שוק הלילה של הקציר. במשך שבועות עמלה סקרלט על יצירת קישוטים מנייר כדי לעטר את חדרה, ושרשראות נייר כדי לספור את הימים שנותרו עד החג.
טֵלה חשבה שהחג הגדול היה היום האהוב ביותר על סקרלט בגלל שאבא שלהן תמיד נסע בתקופה הזאת. אבל עכשיו, כשהביטה בכל ההכנות שעשתה אחותה, היא חשה בבירור שאחותה באמת אוהבת את החג בזכות עצמו. נוסף על קרוסלת הקרח, אולם הנשפים היה מלא בתחנות שבהן היה אפשר לדוג מתנות מבריכות באמצעות סוכריות מקל סבא גדולות, בבקתות ליצירת כתרי חג ושרשראות פרחים ובדוכנים שבהם ניתן לשדרג את השוקו החם בכל תוספת אפשרית, מקצף קרמל ועד מקלות צמר גפן מתוק באדום אוורירי.
זה לא היה בדיוק חלומה של קיסרית כי אם חלומה של ילדה — הילדה שסקרלט מעולם לא זכתה באמת להיות מכיוון שגדלה בצֵל קורתו של אביהן.
טֵלה שמחה לראות שאחותה מקימה לחיים את אחת מפנטזיות הילדות שלה, סוף־סוף. והיא בהחלט לא התכוונה להשבית את השמחה.
טֵלה לא רצתה להיות מנתצת חלומות או הורסת חגים.
עם זאת, לא היתה לה ברירה.
אם סקרלט לא תשנה את התאריך של החג הגדול, חייה של טֵלה ייהרסו. ייגמרו. יגיעו לקצם. מה שיקרה יהיה קטסטרופה, אסון אמיתי, מהומה שתרסק את העולם כמו שהכירו.
"אהמ," כיחכחה טֵלה בגרונה.
סקרלט זינקה ממקומה ואחזה בחזה כשהסתובבה בסחרחורת של שכבות קסומות של בד. היום היתה השמלה שלה בגוון לבן חגיגי וטהור, עם דוגמה נעה של פתותי שלג אדומים שצנחו באטיות.
"טֵלה, הפתעת אותי," היא אמרה בנשימה חטופה. "מה את עושה פה? וגם — " סקרלט הציצה מאחורי כתפה של טֵלה, "איפה השומרים שלך?"
"אל תדאגי להם. הם מוגנים לגמרי. הגעתי דרך אחד המעברים מהחדר שלי. אני מניחה שהשומרים עדיין עומדים מחוץ לדלת שלי וחושבים שאני מבזבזת יותר מדי זמן בשינה או בהתארגנות או בלעשות את כל הדברים החמודים והמטופשים שהם חושבים שנסיכות עושות."
סקרלט הזעיפה פנים. "חשבתי שדיברנו על זה."
"דיברנו," אמרה טֵלה בפנים קורנות, "ואני עדיין לא מסכימה שצריך לשמור עלי בכל שנייה בכל יום. עוד לא היה מישהו שניסה להרוג אותי והצליח, ואני מעצבנת מכדי שיחטפו אותי." טֵלה הקפיצה את הגבות שלה מעלה ומטה.
סקרלט לא נזפה בה, אבל פתותי השלג האדומים על שמלתה הלבנה התחילו לצנוח מהר יותר ועטו גוון לוהט שטֵלה היתה מתארת בתור "תסכול מובהק".
"העובדה שאת מעצבנת במידה בלתי נסבלת לא אומרת שאי־אפשר לנצח אותך," אמרה סקרלט. "מחר ערב החג הגדול. תחשבי איזו מתנה נהדרת תוכלי להיות אם כנופיה של שודדים תמצא אותך משוטטת לבדך, תיקח אותך בת ערובה ותוביל אותך אל המנהיג שלה."
"אני יכולה רק לקוות שיקרה לי משהו מלהיב כזה," נאנחה טֵלה.
סקרלט חשקה שפתיים. שוב, זה לא היה בדיוק כעס. אבל לשנייה אחת חשבה טֵלה שאחותה נראית קצת לחוצה. הלחיים שלה היו ורודות, אבל השפתיים שלה היו כמעט לבנות.
"כדאי שתיזהרי, המשאלה שלך עוד עלולה להתגשם," הזהירה סקרלט. "הקסם של החג הוא דבר אמיתי." עיניה נשלחו לעץ סמוך שבראשו ניצבה בובה בדמות המלכה העליזה.
"המלכה העליזה היא רק מיתוס," אמרה טֵלה.
סקרלט השמיעה נחרה קלה. "שמעתי אנשים אומרים את אותו הדבר עלייך."
טֵלה חייכה חיוך רחב. "את מבינה למה אני מתכוונת? אני בעיקרון בלתי מנוצחת. את לא צריכה לדאוג שכנופיה של שודדים תחטוף אותי. מצד שני..." טֵלה הנמיכה את קולה, מנסה לרכך אותו. היא באמת לא רצתה שאחותה תדאג יותר מדי. אבל היא היתה צריכה שהיא תדאג מעט. "יכול להיות שאני קצת בצרות. ממש קצת, טיפה'לה."
"איזה מין צרות?" שאלה סקרלט.
"שום דבר שאחותי הגדולה, שהיא קיסרית של אימפריה כל כך חזקה, לא תוכל לפתור."
1
כדורי שלג ועוגיות של סבתוש
בהמשך יהיה ברור לגמרי שדברים לא ממש סבירים מתרחשים בעיר וַלֶנדה. כפי שקורה לרוב, מרבית האנשים בתוך גבולות העיר המהוללת לא יכלו לראות מה מתרחש סביבם. אבל כמו בדברים רבים שקורים בחיים, הצופים מן החוץ פנימה יכלו לראות הכול בבירור.
אחרי שהסתיים החג הגדול, רבי־חובל של ספינות שהיו בים אמרו, "נראה כאילו פעמון זכוכית גדול הונח על העיר כולה והפך אותה לכדור שלג עצום עם מערבולת של פתותים לבנים. אני נשבע בשיניים של סבא שלי!"
לא היה שום צורך להישבע. זאת היתה שבועה די מיותרת.
אפילו לפני שהתחיל החג הגדול, ספינות חדלו להגיע לנמל ולנדה. אם כי מעט מאוד אנשים הבחינו בכך בתוך ההתרגשות וההכנות לחג.
רק מלח צעיר אחד במזח חשב שהוא שקול ורציני מדי בשביל כל החגיגות האלה. הוא היה רק בן שבע־עשרה, אבל חבש כובע מהודר כחול־כהה שהגביה אותו בחמישה סנטימטרים לפחות.
שלא כמו שאר אנשי העיר, שהיו אפופים כולם ענני סוכר, המלח השקול הזה הבחין בספינות הנעדרות ויצא לחפש עוד אדם רגוע והגיוני כדי לספר לו. הוא צעד בחשיבות עצמית רבה ברחבי הנמל, שהיה חגיגי באופן מטריד עם רשימה של ספינות שלא הגיעו.
הוא לא איפשר לסוכריות מקל הסבא בגודל אדם להפריע לו, לא עלה על דעתו להניח לעגלות הסיידר המתובל להסיח את דעתו, וכמובן לא היה בכוונתו לתת לאנשים שפרצו פתאום בשירה לבלבל אותו.
אבל אז הוא ראה את זה. באמצע הרחוב ניצב בית עצום בגודלו מעוגיית ג'ינג'ר, שמן הארובה שלו, המעוטרת בזיגוג מעודן של סוכר לבן, כמו הגג, עלה והסתלסל עשן בריח קינמון.
המלח עצר ועמד במקומו.
הבית נראה בדיוק כמו בתי הג'ינג'ר שסבתוש שלו נהגה להכין — אם כי לסבתא שלו לא היתה ארובה פלאית שפלטה עשן קינמון קסום, ובתי הג'ינג'ר שלה תמיד היו קטנים מכדי שיהיה אפשר להיכנס לתוכם. אבל כל הפרטים האחרים היו שם. סוכריות גומי בגוני פסטל כיסו את הגג העצום, אבקת סוכר דקיקה וכסופה כיסתה את החלונות הגדולים, וסוכריות מקל סבא ענקיות מפוספסות באדום ובלבן ניצבו משני צדי הדלת הענקית.
הוא לא הצליח לזוז במשך דקה שלמה אחת.
חלפו שני חגים גדולים מאז שמתה סבתו. והיה קל יותר להעמיד פנים שהחג הגדול לא קורה מאשר לחגוג אותו בלעדיה.
המלח הצליח לבסוף להתנער ולהתעורר. הוא הזכיר לעצמו מה עליו לעשות. הוא צריך לדווח על הספינות החסרות. אבל אז נפתחה דלת הג'ינג'ר והוא היה מוכן להישבע שהוא שומע את סבתא שלו: "היכנס פנימה, אל תעמוד בשלג, פְּיֵיר. הכנתי שוקו חם ואת העוגיות שאתה אוהב."
ניחוח עוגיות החמאה המתובלות באגוז מוסקט טחון, עם ציפוי הסוכר המתוק, מילא את האוויר סביבו.
יכול להיות שזאת באמת היא? חשב פייר. זאת לא היתה מחשבה שקולה ורצינית. אבל פייר התחיל לחשוב שלהיות הגיוני במהלך החג הגדול זה בעצם דבר מאוד לא הגיוני לעשות.
"בוא פנימה, מתוק שלי," קראה אליו סבתוש.
איזו ברירה היתה לפייר?
הוא לא היה מסוגל לוותר על פגישה נוספת עם סבתוש. והוא ממש לא התכוון להגיד לא לעוגיות שהוא הכי אוהב.
יכול להיות שהוא גם היה קצת מכושף.
סיפורו של פייר היה אחד מסיפורי הקסם שיפוצו בכל מקום עם תום החג הגדול.
אבל הסיפור הפופולרי ביותר יהיה, כמובן, הסיפור על הנסיכה דוֹנטֵלה דרָאגנה.
2
ערב ערב החג הגדול
דוֹנטֵלה דרָאגנה לא היתה מודעת לכך שהיא חיה מתחת לכיפת זכוכית שיצרה כדור שלג ענקי.
טֵלה ידעה רק שזהו ערב ערב החג הגדול...
ותהתה, האם יורד שלג בתוך הארמון של אחותה?
טֵלה עצרה לרגע את צעדיה. היא הרימה את אִמרת החצאית הכחולה שלה כדי שלא תיתקל בחרטומי נעליה כשהאוויר סביבה התנחשל במשב של נצנצים כסופים ושלג.
השלג שירד בתוך הארמון היה קטע חדש. לא שטֵלה הופתעה. בכל יום בשבועות האחרונים, היא התעוררה וגילתה שאחותה הוסיפה איזה קישוט מופרז אחר לארמון שלה. כל קיר וכל שטיח וכל מעבר וכל דלת כוסו שרשראות של פעמונים מוזהבים, אשכולות של חמוציות מסוכרות, זרים מעוגלים של צינית החדקרן שיובאו מהצפון המופלא, ועכשיו היא הוסיפה גם פתותי שלג מכושפים שירדו, ירדו, ירדו... אך בעצם לא פגעו בקרקע או בתלתלים המושלמים של טֵלה.
"זהירות!" צעק מישהו.
טֵלה התכופפה והצליחה לחמוק מכדור שלג שעף מעל לראשה.
נער אורוות, לבוש כמו איש עוגייה, חלף על פניה במהירות, ואחריו שתי עלמות לבושות כמלאכי שלג. נעלי הלבד שלהן טופפו כשמיהרו על פניה.
"סליחה, הוד מעלתך!" קראו לעברה העלמות קצרות הנשימה. אבל הן לא חדלו ממרדפן אחרי נער העוגייה, שהשליך כדורים של שלג מעבר לכתפו והמשיך לרוץ.
טֵלה שהעריכה תיאטרליות, היתה האחרונה בעולם שתבקר מישהו על ההגזמות שלו. אבל היא הרגישה שאחותה מתקרבת לנקודת השיא של ההפרזה.
זה היה החג הגדול הראשון של סקרלט כקיסרית, והיא התחילה בהכנות כבר בראשית העונה הקרה. ראשית היא שינתה את שמו של הארמון שלה ל"טירת מפצח האגוזים".
ואז היא הגדילה לעשות ושינתה את השמות של דברים נוספים בטירה.
הכינויים החגיגיים היו אמורים להיות עניין זמני, אבל טֵלה תהתה אם הכול באמת יחזור לקדמותו כשהתקרבה אל צמד הדלתות האדומות שהובילו אל גנים המלכותיים.
שני שומרים, לבושים במדי חג נוצצים כתפוחים אדומים מסוכרים, הזדקפו מעט כשהגיעה לעמדת השמירה שלהם, ואז מיהרו לפתוח לפניה את הדלתות.
בחוץ, בגני הארמון, פתותי השלג לא היו מכושפים. הם לא נעצרו לפני שהגיעו לשְׂערה של טֵלה והרטיבו את כתפי הגלימה הכחולה כחורף שלה.
נאמר לה שלא יורד הרבה שלג בוולנדה, אבל בשבועיים האחרונים נראה שהשלג לא פסק לרגע. הוא נפל בדממה כשטֵלה חלפה על פני שורות של פסלי קרח מנצנצים.
היו בלרינות קפואות בחצאיות בדוגמת פתותי שלג. עצי קרח מפוסלים עמוסים בקישוטים קפואים. חבורה חמודה של ארנבוני מזל חבושים בכתרים קפואים. צמד מסחרר של סוסים, רתומים למזחלת מעוטרת אבני חן ונהוגה על ידי איש שלג. והיה שם כמובן גם שעון החג העצום, שנראה כאילו הוא באמת מתקתק, סופר את הדקות עד מחר בלילה.
טֵלה הצטמררה, ולא מקור, כשמיהרה במעלה המדרגות וחלפה על פני הפסל האחרון: פסל נוצץ של המלכה העליזה: המנצחת על החג הגדול.
המלכה העליזה לבשה גלימת כוכבים, חבשה לראשה כתר של קרני שמש, ובידה החזיקה את שרביט המשאלות. נראה שהפַּסָל לכד את הדמות באמצע נפנוף, אבל על פי המסורת המלכה העליזה האמיתית אמורה לנפנף בשרביט שלה רק פעם אחת, בערב החג הגדול, בשעת חצות בדיוק.
לפי האגדות, כל מי שלבו טהור וביקש משאלה בדיוק ברגע שבו המלכה נופפה העליזה בשרביט שלה, משאלתו התגשמה.
לטֵלה מעולם לא היתה משאלה שהתגשמה. וזה היה בסדר גמור מבחינתה, כי טֵלה העדיפה לא להיות טהורת לב במיוחד.
בכל זאת, כשחלפה על פסל הקרח של המלכה העליזה, טֵלה ביקשה בלבה משאלה — רק למקרה שמלכת החג היתה יותר אמיתית מאשר מיתוס וגם היתה במצב רוח להגשים משאלה לנערה שזה כנראה לא מגיע לה.
אחרי שחלפה על פני המלכה העליזה נכנסה טֵלה, סוף־סוף, אל אולם הנשפים החגיגי הולי ג'ולי. או שאולי זה היה אולם ההולי ג'ולי של החג?
ההמצאות המרובות של אחותה בילבלו אותה. היו יותר מדי שינויי שמות לכבוד החג, והיא היתה מוכנה להישבע שמחצית השמות כללו את המילים "הוֹלי" או "ג'וֹלי".
כשהיתה בפנים, פילסה את דרכה בזהירות בין אנשי שלג עשויים מרשמלו וסולמות שעליהם משרתים שתלו עיטורים מורכבים של עלים נוצצים, פירות יער ארגמניים ומקלות קינמון ריחניים כרוכים בסרטים זהובים.
זמר נודד שר את היצירה הקלאסית "עוגיות ג'ינג'ר מרקדות" בזמן שכולם עבדו, ושירתו השרתה על המקום אווירה חגיגית, כאילו המסיבה כבר התחילה. טֵלה שמעה צחוק מתגנב אליה מקומת הביניים כשהגיעה למרכז אולם הנשפים, שם מצאה סוף־סוף את אחותה.
"זה נראה פשוט נפלא!" הכריזה סקרלט ומחאה כפיים בשמחה למראה הפַּסָל שסיים לגלף ורד על קרוסלת הקרח הגדולה שהזמינה ממנו לנשף של מחר.
הקרוסלה התנשאה לגובה של כמעט שתי קומות, והיתה עמוסה סוסים דוהרים וחדי־קרן, זאבים שעירים במיוחד, איילים גאים עם קרניים זרועות כוכבים, בנות ים ובני ים, דובים ענודים בפעמונים וקומץ מזחלות שלג גדולות מספיק כדי להסיע משפחה שלמה. אה, וכמובן, המון־המון ורדים. קרוסלת הקרח, שהבהיקה כולה בלבן ואדום, היתה מוקפת בוורדי קרח אלגנטיים שנצצו כמו יהלומים כשהסתובבה. ורדים עיטרו גם את ראש הקרוסלה, את קצות העמודים שלה ואת המדרגות שהובילו אל המשטח המסתובב.
קרוסלות לא היו חלק מסורתי בתפאורה של החג הגדול, אבל סקרלט התעקשה שהיא רוצה אחת. היא אמרה שהקרוסלה נועדה לילדים שיבואו לנשף.
אבל טֵלה לא היתה בטוחה שהיא מאמינה לאחותה.
החג הגדול תמיד היה היום האהוב על סקרלט מכל ימות השנה. כילדה, היא העדיפה אותו על פני יום ההולדת שלה עצמה, על פני יריד העונה החמה, על פני פסטיבל עונת הצמיחה ועל פני שוק הלילה של הקציר. במשך שבועות עמלה סקרלט על יצירת קישוטים מנייר כדי לעטר את חדרה, ושרשראות נייר כדי לספור את הימים שנותרו עד החג.
טֵלה חשבה שהחג הגדול היה היום האהוב ביותר על סקרלט בגלל שאבא שלהן תמיד נסע בתקופה הזאת. אבל עכשיו, כשהביטה בכל ההכנות שעשתה אחותה, היא חשה בבירור שאחותה באמת אוהבת את החג בזכות עצמו. נוסף על קרוסלת הקרח, אולם הנשפים היה מלא בתחנות שבהן היה אפשר לדוג מתנות מבריכות באמצעות סוכריות מקל סבא גדולות, בבקתות ליצירת כתרי חג ושרשראות פרחים ובדוכנים שבהם ניתן לשדרג את השוקו החם בכל תוספת אפשרית, מקצף קרמל ועד מקלות צמר גפן מתוק באדום אוורירי.
זה לא היה בדיוק חלומה של קיסרית כי אם חלומה של ילדה — הילדה שסקרלט מעולם לא זכתה באמת להיות מכיוון שגדלה בצֵל קורתו של אביהן.
טֵלה שמחה לראות שאחותה מקימה לחיים את אחת מפנטזיות הילדות שלה, סוף־סוף. והיא בהחלט לא התכוונה להשבית את השמחה.
טֵלה לא רצתה להיות מנתצת חלומות או הורסת חגים.
עם זאת, לא היתה לה ברירה.
אם סקרלט לא תשנה את התאריך של החג הגדול, חייה של טֵלה ייהרסו. ייגמרו. יגיעו לקצם. מה שיקרה יהיה קטסטרופה, אסון אמיתי, מהומה שתרסק את העולם כמו שהכירו.
"אהמ," כיחכחה טֵלה בגרונה.
סקרלט זינקה ממקומה ואחזה בחזה כשהסתובבה בסחרחורת של שכבות קסומות של בד. היום היתה השמלה שלה בגוון לבן חגיגי וטהור, עם דוגמה נעה של פתותי שלג אדומים שצנחו באטיות.
"טֵלה, הפתעת אותי," היא אמרה בנשימה חטופה. "מה את עושה פה? וגם — " סקרלט הציצה מאחורי כתפה של טֵלה, "איפה השומרים שלך?"
"אל תדאגי להם. הם מוגנים לגמרי. הגעתי דרך אחד המעברים מהחדר שלי. אני מניחה שהשומרים עדיין עומדים מחוץ לדלת שלי וחושבים שאני מבזבזת יותר מדי זמן בשינה או בהתארגנות או בלעשות את כל הדברים החמודים והמטופשים שהם חושבים שנסיכות עושות."
סקרלט הזעיפה פנים. "חשבתי שדיברנו על זה."
"דיברנו," אמרה טֵלה בפנים קורנות, "ואני עדיין לא מסכימה שצריך לשמור עלי בכל שנייה בכל יום. עוד לא היה מישהו שניסה להרוג אותי והצליח, ואני מעצבנת מכדי שיחטפו אותי." טֵלה הקפיצה את הגבות שלה מעלה ומטה.
סקרלט לא נזפה בה, אבל פתותי השלג האדומים על שמלתה הלבנה התחילו לצנוח מהר יותר ועטו גוון לוהט שטֵלה היתה מתארת בתור "תסכול מובהק".
"העובדה שאת מעצבנת במידה בלתי נסבלת לא אומרת שאי־אפשר לנצח אותך," אמרה סקרלט. "מחר ערב החג הגדול. תחשבי איזו מתנה נהדרת תוכלי להיות אם כנופיה של שודדים תמצא אותך משוטטת לבדך, תיקח אותך בת ערובה ותוביל אותך אל המנהיג שלה."
"אני יכולה רק לקוות שיקרה לי משהו מלהיב כזה," נאנחה טֵלה.
סקרלט חשקה שפתיים. שוב, זה לא היה בדיוק כעס. אבל לשנייה אחת חשבה טֵלה שאחותה נראית קצת לחוצה. הלחיים שלה היו ורודות, אבל השפתיים שלה היו כמעט לבנות.
"כדאי שתיזהרי, המשאלה שלך עוד עלולה להתגשם," הזהירה סקרלט. "הקסם של החג הוא דבר אמיתי." עיניה נשלחו לעץ סמוך שבראשו ניצבה בובה בדמות המלכה העליזה.
"המלכה העליזה היא רק מיתוס," אמרה טֵלה.
סקרלט השמיעה נחרה קלה. "שמעתי אנשים אומרים את אותו הדבר עלייך."
טֵלה חייכה חיוך רחב. "את מבינה למה אני מתכוונת? אני בעיקרון בלתי מנוצחת. את לא צריכה לדאוג שכנופיה של שודדים תחטוף אותי. מצד שני..." טֵלה הנמיכה את קולה, מנסה לרכך אותו. היא באמת לא רצתה שאחותה תדאג יותר מדי. אבל היא היתה צריכה שהיא תדאג מעט. "יכול להיות שאני קצת בצרות. ממש קצת, טיפה'לה."
"איזה מין צרות?" שאלה סקרלט.
"שום דבר שאחותי הגדולה, שהיא קיסרית של אימפריה כל כך חזקה, לא תוכל לפתור."
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
