הגעתי למשמרת לפני הזמן. נכנסתי לקולנוע. המאבטח פתח לי את הדלת בחיוך וקריצה. כזה צעיר וכבר פלרטטן. בכניסה הרחתי את הריח המשכר של פופקורן שנעשה לא מזמן. עם הריח הזה אלך הביתה הערב וייקח ימים עד שיעלם. פסעתי לעבר עמדת המזנון. מנהלת המשמרת אסנת כבר עבדה במשמרת הקודמת ואני הצטרפתי למשמרת הערב. היא ישבה מחוץ למזנון ודיברה בפלאפון. היא לא קראה בשמי "ליהי הפנתרה", כמו שהיתה רגילה, ולפי קולה יכולתי להבין שהיא שוב רבה עם החבר הנשוי שלה פלוס ילד.
כשנכנסתי למחסן להחליף למדי המשמרת שלי, הייתה שם רותי שהחליפה בגדים, בדרך לביתה. שוב נחשפתי לגופה החצי ערום והסבתי את ראשי במבוכה. היא שאלה אותי לשלומי ומדוע אנו כבר לא עובדות ביחד כמו פעם, ואני הזכרתי לה, עדין עם פנים לצד השני, שזה בגלל הסידורים שלה לחתונה הקרבה עליה לטובה. היא צחקה, התחככה בי ביציאה ואמרה שהיא חייבת לרוץ למדידת השמלה.