ספר המעשים לשוחרי המקדש

מבוא

מטרת הספר ומבנהו

***

עיקרו של הספר הוא לתעד ולסכם גרעין של תקופה, שבה עסקנו 'שוחרי המקדש' בניסיונות רצופים ומושקעים להעמיד את עולם המקדש ותרבותו לרבות מוסדותיו, כמו יסודות לסנהדרין החדשה והשתלת רעיון המלכות כצורת שלטון אקטואלית, מלכות חוקתית, היינו משטר נשיאותי יהודי ישראלי דמוקרטי¹ ובעיקר שיקום מצוות המקדש האפשריות גם בזמן הזה כשעדין אין 'בית' אבל ניתן בנקל להעמיד מזבח כשר במקומו המכוון. כל זאת בתנאי שקיימת 'רשות המקדש', גוף רעיוני-ניהולי-פוליטי נבחר, כלל לאומי ובינלאומי שיכריע בנושאי משפט, כלכלה, חינוך ועבודה כלל עולמית של בורא העולם ומנהיגו, אלוהי ישראל, ההגוי ב"אהיה אשר אהיה". גוף ריכוזי מוסכם כמו תקנון וחוקה לכל תאגיד, שחלק מהם מתקיים כארבע עשרה שנה.

טיפוח עבודות המקדש האפשריות והמתבקשות בזמן הזה, בעיקר בממד התרגולי הכוהני שלהן, שתחילתם ושיאם הוא 'תרגול קורבן פסח' שהתחיל לראשונה בתשע"ב/2012 הוא קיום חלק ממצוות המקדש כהכנה ומבוא לפי לוח השנה במשך כשתים עשרה שנה. זאת כדי לתרום להחייאת עולם מקדש ה' ותרבותו המשתרגת על פני העולם ממקומו בהר המוריה בירושלים לרבות בממד הרוחני, הפוליטי, הלאומי והבינלאומי, הבנוי על התורה שבכתב ושבעל פה ומסורות ישראל. לכאורה, רק חלק קטנטן הוא מדאורייתא, ממצוות התורה, כמו קציר העומר בזמנו אור לשישה עשר בניסן, ממוחרת השבת לשם מנחת העומר. כך, החל משנת התשע"ג ובכל מקום שיש מעמד הלכתי למצווה או מנהג או סברה בהקשרה לרבות השאלה האם היא מן התורה, האם מדרבנן, האם רק הכנה מספקת או 'זכר' או 'מבוא' או דמיון והצגה בעלמא.

לדוגמה בימים אלו של מלחמת שמיני עצרת עולות ברשתות החברתיות עדויות מצולמות ל"הדתה". התפתח מנהג בצבא של קריאת פסוקי היציאה לקרב ותקיעת שופר. מלחמת תשפ"ד החזירה בתשובה את עם ישראל בכללו. גם לא דתיים או אלו שאינם מקפידים על קיום המצוות לובשים ציציות, מתעטרים בתפילין ומברכים. שמענו על תעניות ותפילות ציבוריות הן מטעם הרבנות הראשית הן מטעם גורמים נוספים מפני שזאת ההלכה כאשר צרה באה על הציבור, ובה גם תקיעה בחצוצרות. מנהג שהתחיל מאז שקם מכון המקדש או מאז מעמד הקהל תשמ"ח/1987 שבו תקעו כוהנים בחצוצרות כסף מעל הכותל מתוך הר הבית ליד בניין ה'מחכמה'. שתי החצוצרות שנוצרו לראשונה למען המעמד בתקציב מדינת ישראל נוצרו לחגיגות ה-40 תשמ"ח ונתרמו למכון המקדש. כל הפעולות הללו היו אמורות להשרות ביטחון בה' ורצון לחתור למגע עם קדוש ישראל, אביר יעקב. מהו מעמדן של סך כל הפעולות הללו ביחס למצוות המקור מן התורה שבכתב וכל התורה שבעל פה והאם הן מסייעות לדיבוב רוחני של עם ישראל, לעורר כיסופים לה' ולדבוק בו ובמצוותיו?

באנו לספר בפרשת הקמת הסנהדרין בשנת תשס"ה [2004] ומשמעותה ובתי דיניו ומי התייחס אליו, אם לא כקוריוז של כמה אנשים שנטרפה דעתם ובמקביל לבטא את החתירה המתמדת להחלפת שיטת השלטון הרצויה והנכונה לעם ישראל במדינתו, מדינה יהודית למען יהודים על פי התורה הכתובה והמסורה, על פי המצב הנוכחי המשתנה ועל פי התקופה שבה היה דומה למחבר כי אולי נסתמן סיכוי להעמיד את עם ישראל בארצו על יסודות קיומו,² וזאת על סמך רצף האירועים החריגים הנעים בין זוועות לניסים וחוזר חלילה, שפקדו את העם מיום היוולדו בגלות מצרים ועד הנה, מלחמת תשפ"ד. דומה כי ניסי מלחמת ששת הימים תשכ"ז נתעממו, בפרט מאז הסכמי אוסלו ב-1993 וקודמיהם, הסכמי קמפ דויד 1982; גירוש חבל ימית, גירוש והרס גוש קטיף והרס שכונות ומאחזים שנעשים בחדווה גדולה גם כיום, ערב פורים תשפ"ד, כמדיניות הממשלה, צה"ל, מערכת המשפט וכל הנחשבים אליטות. מאורעות מדכאים כמו פרשת 'שומר חומות' של אייר-סיון תשפ"א וריב האחים שבין ה'רפורמה', ניסיון לתיקון יחסי השלטון והמשפט ל'מחאה', לבין תנועת 'רק לא ביבי' בכל מחיר. שנאת הדת והדתיים וחרדים מאז ימי ההשכלה במאה השמונה עשרה ועד תפילת יום הכיפורים תשפ"ד ופרוץ מלחמת שמיני עצרת תשפ"ד על כל כינוייה. החלטת קואליציה בזויה לציין את ה-7.10.2023 ולא את שמיני עצרת כרגל בפני עצמו המציין את ההתייחדות של ה' עם עמו. כאשר זאת פרצה נחשפו עומק הריקבון והאשליה, העיוורון, החידלון והבגידה היזומה לצד הגבורה, ההוד והתפארת של צבא ישראל, עם ישראל, צה"ל, שלחם כאיש אחד מתוך אחדות.

אומנם חתימת הספר בשלהי אדר ב', תשפ"ד, מלבד תיקונים קלים היא באמצע הרומן ואיננו יודעים מה יהיה כאשר יהיה, בכל יום יכול להתהפך הגלגל לכאן או לכאן.

הספר מספר את מה שהיה 'מתחת לראדר'. הוא מדווח על תקופה שהייתה וחלפה ואולי תשוב בהפתעה בעתיד הקרוב במשנה עוז³. מבחינה זאת זהו ספר הכנה, ספר תרגול ואולי רק אשליה. מעין רומן דוקמנטרי-בדיוני-אוטוביוגרפי.

בספר שלוש חטיבות עיקריות: מלכות, מקדש וסנהדרין – השלובות זו בזו ואשר מניעות את כל הפרקים. אין מקדש ללא מלכות, כוח רוחני ופוליטי המקים אותו ומבין מהו ומה תפקידו, אין מלכות ללא סנהדרין, מקור סמכות משפטי לאומי מוכר ואין סנהדרין לעצמו ללא מלכות. הסכמה בדיעבד של השלטון או של שדרות רחבות בציבור להקמתו ופעולתו, מה שנראה כעת רחוק כמזרח ממערב.

הספר הוא בעיקרו ספר בהתהוות, תמרור, בבחינת הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים. עדות למחשבות ומעשים שהיו, ששיאם היה 'תרגולי' המקדש. להרגיל את ישראל ושאינם ישראל למציאות המקדש, לנוכחותו ולנחיצותו, לרבות תרגול עבודת קורבנות הציבור ובראשם קורבן פסח.

יהי רצון שנזכה לבניין השלם ולא רק לשברירי מעשים ורעיונות שבספר, שהוא עדות חלקית לאשר התרחש בעיקר בשנים תשע"ב (2012) – תשפ"ד (2024) בנושאי המקדש והסנהדרין. ואם לא אנו, אזי בנינו ובני בנינו ובניהם ובנותיהם, יזכו יחד עם כל ישראל וכל תומכי ישראל – העם האומה והמדינה – ורבים ונוספים הנילווים אל עם ה' להמשיך ולגמור את המלאכה. כל מי שיוותר ממלחמת גוג ומגוג כאמור בנבואות נביאי ישראל המופיעות בתנ"ך.

ב בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל׃ ג וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ כּל־הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלִָם ד אִם רָחַץ א-דני אֵת צֹאַת בְּנוֹת־צִיּוֹן וְאֶת־דְּמֵי ירוּשָׁלִם יָדִיחַ מִקִּרְבָּהּ בְּרוּחַ מִשְׁפָּט וּבְרוּחַ בָּעֵר׃ ה וּבָרָא ה' עַל כּל־מְכוֹן הַר־צִיּוֹן וְעַל־מִקְרָאֶהָ עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה לָיְלָה כִּי עַל־כּל־כָּבוֹד חֻפָּה׃ ו וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל־יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר׃ [ישעיהו פרק ד]

ב"דרישת ציון" בפועל, כשם ספרו המכונן של הרב צבי-הירש קלישר, שנכתב במחצית המאה הי"ט,⁴ פתחו אנשי דור חורבן הבית הראשון ובראשם ירמיהו הנביא, שהלך להשיב את עשרת השבטים וכן דור חורבן הבית שני וכך בכל דורות הגלות. כל המתפללים והמייחלים וכן עולי הרגל ואנשי העליות שנאחזו בארצנו, אנשי הדורות האחרונים מאז גירוש ספרד ובעיקר מאז תקופת האר"י וגוריו במאה ה-16, ובדורות הקודמים להם עם כל אבלי ציון וירושלים, כדוגמת אנשי ספרד המוסלמית במאה העשירית והלאה, המנהיגים והמשוררים שמואל הנגיד, ומשה ואברהם אבן עזרא [לא קרובי משפחה], שלמה אבן גבירול ויהודה הלוי ואנשי ההלכה הגדולים לפני גירוש ספרד ואחריו, אשר חוננו עפרות ארצנו כרמב"ם וכרמב"ן והנזכרים בספרות המסעות, כמו רבי בנימין מטודלה ואלו שהיו לאחר גירוש ספרד ופורטוגל, כמו האר"י ומרן בית יוסף – ראשי צפת המעטירה – ותושבי ערי הקודש ירושלים, חברון וטבריה, כולם עלו לארץ ישראל לשם הגאולה השלמה. ובעיקר בדורות האחרונים עם התחייה הלאומית, העולים הראשונים: הרב חיים בן עטר, אור החיים הקדוש ואבות החיד"א הן מצד אביו וסבו משפחת אזולאי הן מצד משפחת אימו ביאלר משיירת יהודה החסיד בשנת 1700; תלמידי הבעש"ט ותלמידי הגר"א ואנשי החזון המודרניים, הרב יהודה ביבס והרב יהודה אלקלעי, אנשי היישוב הישן והיישוב החדש, ועד לדורנו אנו – אנשי המעשה.

אנו נתמקד בעיקר בתקופה מאז ה' תשכ"ז (1967) בה כבש צה"ל, בחסדי ה' ובניסיו את הר הבית וסילק הגבול המדיני של ממלכת ירדן מליבה של ירושלים. ברב ישראל אריאל, ממשחררי הר הבית ובנאמני הר הבית גרשון סלומון ואנשי סגולתו; יהודה עציון – שישב בכלא בשל תשוקתו המעשית לבניין המקדש וההדיר את "דרישת ציון" לרב קלישר ותיכן תוכנית 'ירושלים הבנויה'⁵ ורבים אחרים; משפחת אלבוים לארבעת דורותיה ובראשם הרב שמשון אלבוים המנהל את 'המינהלת ''ואת המטה המשותף ואת תנועת שוחרי המשטרה וכל הישרים והתמימים, כל תנועות הר הבית והמקדש; והנשים העושות במלאכה, שאין בה לעולם די; והצעירים הסטודנטים העולים בהר תנועת 'בידינו' – כולל שאינם חובשי כיפה ובראשם תום ניסני והעיתונאי, החוקר והסופר ארנון סגל, מחבר הספר החשוב 'הבית' וכל הרבנים המפורסמים יותר והמפורסמים פחות בעלייתם להר הבית ההולכת וגוברת ועיקרם בשני בתי מדרש קבועים על הר הבית בראשות הרב אליהו ובר והרב אלישע וולפסון מחבר הר הבית כהלכה ובספרים ובקונטרסים ובמאמרים נוספים שחיברו.

בספר קיים ממד של עדות ראייה ויצירה מכלי ראשון, אסופת "הרפתקאות דעדו עלי", כלשון הרב אברהם שפירא זצ"ל לאחר "מעמד (זכר) ההקהל" בתשמ"ח.⁶

לְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא ובו אסופת מאמרים ומקורות, ובעיקר מנהיגותו, מאמריו ורוחו, מקוריותו, ידיעותיו ומעשיו בתורה ובהקמת המקדש של הרב ישראל אריאל שליט"א, נשיא מכון המקדש ומייסדו. וכן בניו, תלמידי החכמים, ובעיקר בנו הרב עזריה אריאל שעוסק בשקידה מופלאה בטהרות⁷ וכל משפחתו ועקרת הבית נעמי רעייתו. ביקשתי רשותו לפרסם ארבעה מאמרים מפרי עטו, מאמרים שנבעו ממהלך ה'תרגולים' ובעטיים ומן החוויות הרבות שהחיו את איתגור המקדש ההולך ומוקם בחסדי ה'. מאמרים שנבעו מרוחב ידיעותיו ועומקן והם מהווים האידרא התורנית המעשית של ספר זה.

החיבור מבטא פעילות נמרצת לקידום הנכחתו העכשווית והנצחית של מקדש ה' בירושלים בהר המוריה. בכל מקום שיש התאמה להלכה הברורה, מלכתחילה או בדיעבד – אשריי אם כיוונתי. ובמקומות שטעיתי או הטעיתי – אבקש מחילה מן השמיים ומן הבריות. בוודאי יתקנו אחרים ולא באתי להורות הלכה אלא להדגים רעיון ויישומו. לבטח ימצאו נוספים בקעות ומדבריות להתגדר בהן ולא יהיה שום מכשול בתפילתי כתפילת זקן ורגיל.

עולם המקדש הוא מכלול של חשיפת תרבות שלמה, זמן ומקום, כוהנים ולוויים, שופטים ואומנים, רוח טהרה, לימוד, מחקר ולשון. חוק ומנהג, מאכל ומשקה, מלבוש ותכשיט, יצירה בכל ענפי האומנות, חינוך וכלכלה והמצאה, יצירתה והנכחתה, הנדרשת לעבודת ה' לקיום השלום, האמת והצדק בתוך עם ישראל ובין כלל הבריות והעמים ובינם לבין קונם, בורא העולם ומנהיגו, השורר והמולך מן העולם ועד העולם.

מלבד הקמת עול המשפט בארץ יש להקים את עול המשפט הבינלאומי מירושלים כפי שיודגם בספר.

היקף כל הפעילות המתוארת בספר מתרחשת במשך כיובל שנים.

נקודת מוצא מרכזית היא לפני שלושים ושבע שנים בייזומו ובקיומו של 'מעמד ההקהל' הממלכתי שהתקיים בי"ט בתשרי, ב-ג' בחול המועד סוכות, תשמ"ח (12.10.1987), שהפך בדיעבד למעמד המעבר מתקופת ה"זכר למקדש" לתקופת "בפני הבית"⁸ והיה חלק מאירועי חגיגות שנת הארבעים למדינת ישראל.

ועוד עשר שנים קודם לכן: בבחירה שעשינו רעייתי, אני וילדיי להתיישב באלקנה שבמערב השומרון, בשנת ייסוד היישוב בח"י באלול תשל"ז (1977), כשלושה חודשים לאחר שעלו הראשונים בל"ג בעומר אותה שנה. ועוד עשר שנים קודם לכן – ואני עודני חייל, צנחן במילואים – בן עשרים ושתיים, בשנת תשכ"ז בזמן שחרור ירושלים.

אלקנה הוא היישוב הראשון במערב השומרון והשלישי בכל יהודה ושומרון. כיום הוא חלק מגוש יישובים גדולים שנוסדו לאחריו: "שערי תקוה", "אורנית" ו"עץ אפרים". אימי דבורה ואבי שלמה, זכרונם לברכה, היו מעשרת התושבים הראשונים ביישוב הסמוך "שערי תקווה", ושניהם מנוחתם עדן, טמונים בבית העלמין באלקנה. אימי דבורה ז"ל זכתה להיות הראשונה שנטמנה בבית העלמין באלקנה שקודש עם חציבת מקום מנוחתה עדן.

אלקנה⁹ פרי הגותי¹⁰ הוא כאמור היישוב השלישי בכל יהודה ושומרון שהתארגן במניין הצעירים בשכונת הלל ברמת גן. הרישום לגרעין החל בקיץ תשל"ב (1972), עוד לפני כל גרעיני "גוש אמונים" שקמו לאחר מלחמת יום כיפור בשלהי 1973 בתשל"ד. רב בית הכנסת היה ניסן סלומינסקי שהתמנה למזכיר גוש אמונים, הנהיג את מזכירות הגרעין וייסד את אלקנה בפועל בתחבולות, בחוכמה ובעורמה והיה ראש המועצה הראשון במשך עשרים וחמש שנה.

אלקנה, אבי שמואל הנביא, היה עולה לרגל למשכן שילה בכל שנה בדרך אחרת¹¹ כדי ללמד את העם חובת העלייה לרגל למשכן שעמד שס"ט (369) שנים, כאשר העם שכח את הדרך לשילֹה ובנוֹ, שמואל הנביא הרמתי, חידש את המלוכה והמשפט בישראל על פי מצוות ה'. בדיעבד אלקנה הפך למורה דרך גם לדור הזה, בדרך העולה בית אל.

'דרך אלקנה'¹² – תולדות האיש אלקנה שזורות בארבע תמונות

הצייר: יצחק גלעדי.

מימין: מפת היישובים החדשים בארץ ישראל המכונים 'התנחלויות' לפני גירוש גוש קטיף. ציור שני: אלקנה, אבי שמואל הנביא, עולה לרגל עם משפחתו דרך 'משטרת מסחה' שסביבה נבנתה שכונת המייסדים הראשונה של היישוב אלקנה. ציור שלישי: מסע ארון ה' מאפק מחנה פלשתים [מבצר אנטיפטרוס] ליד 'אבן העזר' [עיזבת צארטה], מראש העין לאשדוד, משם לבית שמש ומשם אל גבעת יערים אל ירושלים בימי דוד ואחריתו בימינו אנו, ימי הבית השלישי, שזה הציור הרביעי.

התחדשות הסנהדרין

חטיבה מיוחדת תוקדש בספר לנושא שניצניו החלו בשנת תש"ס, כמלוקט בספרי 'דרך המלך' 2003, שחלק ממנו שבתי ושילבתי גם בספר זה.

פעולות הסנהדרין, שנסמך כהלכה והתחדש בטבריה, על אף כל ההכחשות וההתכחשויות והתפוררותו וסילופו וגנבתו בתקופת העלאת תוכנית המאה ‘Deal of the Century', תקופת ראשית הקורונה ינואר-פברואר 2020 ולאחריה. הוא נולד בעיקר בזכות השראתו ואומץ ליבו של הרב צבי עידן שליט"א, נשיא הסנהדרין הראשון,¹³ ירוממהו צורו ויחייהו ויאריך ימים על ממלכתו. הסנהדרין התחדש בכ"ח בתשרי תשע"ה, יום פטירת שמעון הצדיק. פרשה זו תידון בחטיבה מיוחדת בספר וכך וכנובע ממנו, רעיון בית הדין, עַם ומדינה שפעל בראשות הרב ישראל אריאל מאז תשעה באב תשס"ה [2005] והצעת "בית הדין הבינלאומי מירושלים" כזרוע של ארגון "שבעים האומות", זרוע שקמה לרגע ופעלה באמצעות הסנהדרין. שימשתי דוברו במשך כמעט 16 שנה עד שנאלצתי לעזוב בעקבות שינוי עמדת שאריות פליטת בית הדין תוך תמיכה בתוכנית המאה.

אור התורה ופעולת החסד והצדק, הן בישראל הן בעולם, בוקעים ממקור ריבון כל עלמין, כולו באמצעות חוקי תורתו ודבר נביאי ישראל שבתנ"ך. זאת פרט לניסיונות בלתי נלאים לחידוש הפולחן, והניסיון להפעלת הכהונה והלוויה. זה נעשה באמצעות הקמת ניצנים של המעמדות והמשמרות ועימם עם ישראל כולו כתחיית חזון העצמות היבשות, שאיפה מעשית ומודגמת להיטהרות כללית שגרעינה מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ ומקיפיה, האנושות כולה, באמצעות קבלת חוקי בני נוח ועשרת הדיברות לישראל. לרבות שמירת שבת המיועדת לגויים הכשרים, חסידי אומות העולם, כל זאת כדבר וכרעיון הרב יואל שוורץ זצ"ל, אב"ד הסנהדרין.¹⁴

התמונות והסרטונים הנמצאים ביוטיוב¹⁵ (או במהדורה האלקטרונית, ככל שתהיה), הם העדות. לא ניתן לדעת עדיין אם הפעולות הרבות שהשתתפו בהן במצטבר עשרות אלפי אנשים, ואם הצפייה בסרטונים של מיליוני אדם ובעיקר גויים, יצליחו לאורך זמן לסמן דרך, יטביעו חותמם ויחרתו את המשעול.

על אף התהיות הללו לא נִמָּנַע מלספר את הסיפור. למרות הכאב הרב, האכזבות והאושר הטמונים בהצבת אתגרים הלכתיים, סימון הלכות מן התורה ומדרבנן ומן הסברה הנשענות על נימוקים הלכתיים ועשיית המצווה. ישפוט הקורא והלומד בזמן הזה ובימים אחרים, ככל שימצא עניין.

בתחילת ימי חידוש הסנהדרין בכ"ח בטבת תשס"ה, אמר הרב עדין שטייזנלץ ז"ל, בעלותו לכס נשיאותו בסנהדרין בכנס השני שהתקיים בכ"ח בטבת,¹⁶ כי חידוש הסנהדרין אינו לשעה אלא לדורות. הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל אמר לרב צבי עידן: "קיימתם את המצווה".¹⁷

לצערנו, מספר הבזים ליום קטנות עלה לאין שעור. התערבות השלטונות בארגון¹⁸ וזעם הקנאים לנפץ את הסנהדרין כדי לזכות בשללו, גדול מכוח העושים. הבזוים שקמו עליו מתוכו עלו על כולם.

טרם מצאנו מפלגה או תנועה ציבורית ופוליטית, בעם ישראל ובעולם, שהרעיונות הבסיסיים הללו של הקמת המלכות, המקדש והסנהדרין¹⁹ כתלכיד אחד, כמכלול רב מערכתי, הם בראש מעייניה. בלי קיום מצוות היסוד הללו, כמקבילה לשלוש המצוות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ: להעמיד מלך כהלכה, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ ולא מֶלֶךְ כְּכָל־הַגּוֹיִם, לבנות את בית הבחירה ולהכרית זרעו של עמלק,²⁰ שלא היו רק לזמן יהושע בן נון ולזמן שמואל הנביא – כשארבע מאות שנה ביניהם, ולקיים המצוות התלויות בארץ ובמקדש, אי אפשר כלל להיכנס לארץ ישראל. הקב"ה העמיד שומרים על פתח גן העדן ועל פתח ארצו כלהט החרב המתהפכת.

והינה הצעד הראשון הידוע: דרישת המקדש – היכן נמצא מיקומו.

"דרוש על-פי נביא. יכול תמתין עד שיאמר לך נביא? תלמוד לומר: לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה [דברים יב, ה], דרוש ומצא ואחר כך יאמר לך נביא" [ספרֵי, פרשת ראה פסקה סב].

"בכמה מקומות קורא מקום המקדש לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה. כי נתוודע ע"י נביא שהוא מקום הנבחר [מלבי"ם על סִפרֵי על דברים יב:ה] ובכל זאת מצאנו שדוד דרש אחרי המקום כמו שכתוב עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה', ולא המתין עד שבא אליו נביא, ולמד ממה שכתוב לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ, שהדרישה היא מה שחוקר בעצמו למצוא את הדבר לימד להם שלא יגלה ה' סודו ע"י נביאיו להודיעם מקום הנבחר רק אם ישתדלו בזה וידרשו אחריו, ואז יערה עליהם רוח ממרומים אחרי ההכנה הראויה" [המלבי"ם שם].

אין די בדרישה, אם היא מסתפקת רק בלימוד סוגיה או בזכה שבתפילות: וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ, העולה לעיתים כ"צפצוף הזרזיר" אם אין מיצוי המעשה בצידה. זה כמו להימנע מלתת תרופות לחולה ולהסתפק בתפילה. גם אין די במחקר תיאורטי תורני, מדעי או מעורב. אומנם אי אפשר ללא מחקר תיאורטי או ללא לימוד תורה מעמיק, אבל בתנאי שתכליתו מעשית ומיידית לזמן הזה. אין תחליף לעשייה ולהתנסות. אין להסתפק במה שלמדו בכל הדורות ובכל המקומות, בין בגולה ובין בארץ, תוך התעלמות מנוכחות המקדש החרב בהר הבית, שהוא לכאורה בידינו, כלעג לרש והמושלך במו ידינו חזור והשלך אל זרועות ישמעאל. כל זאת באתנו מפאת סילוק "דרישת ציון" התקיפה, המעשית והפוליטית. "מורא מקדש" נהיה כינוי לניסיון נואל לסיכול ממוקד מטעם דור האבקולסים.

נדרשת מהפכה תרבותית לשם עשייה מיידית ומתמדת. יש לפעול לקידום המקדש לעת הזאת, למרות הניסיונות הבלתי נלאים למסירתו לזרים והשפלת היהודים העולים להר הבית. השאלה הנוקבת היא אם ניתן לקדם את המקדש עכשיו בהקשר הרוחני, התרבותי, הציבורי, ההיסטורי, הפוליטי והבינלאומי, או אולי רק להרחיק אותו כאפשרות הזויה וחוצנית. אולי עדיפה חס שלום אחיזת עיניים ושלום כזב, כפרשת "הסכמי אברהם" וממשלות נתניהו ובנט, ולהשאיר את הכול למשיח או לנביא שיבוא בעתיד, אולי בעוד עידן ועידנים ואולי היום אם בקולו תשמעו.

מהו המקדש הזה שכלול במצוות וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ? האם רק כשיהיה בנוי הבניין עצמו ויוכלו להקריב קורבנות? היכן האדנים? היסודות? אומנם גרעין המשכן נמצא היכן שמנויה המצווה בפשט ספר שמות ובכל החומש, כתורת הכוהנים והלוויים ובספרי המצוות, אבל עובדה היא שהמצווה לא נותרה בגדר רעיון. המשכן אכן הוקם ושרידי המקדש הראשון והשני נוכחים למרות הכחשות המוסלמים החל משלהי המאה העשרים.

האם יש לגייס תקציב לבנייה מעכשיו? מי יגייס? איך יגייס?²¹ מי בעל הסמכות? לאיזה תוכניות? האם זו "חליפה ליתום" ולא נדע הדבר עד שיהיה, או שכל ההכנות ברוכות? הכול כהמשכת וכדוגמת דוד המלך: הכול בכתב מִיַּד ה' עָלַי הִשְׂכִּיל.²² ומה עם ההנגשה הפיזית בבניין ירושלים? כיצד? האם יבואו-יעלו לרגל כיונים אל ארובותיהן כמה עשרות או כמה מיליונים – בפרט ברגלים? האם המקדש יהא מקום להתכנסות המונים מוכווני יראה ואהבת ה'? האם לרגל יעלו עמים רבים למועד הסוכות כבנבואת זכריה, כפי שהדגמנו בכנס 'כינון ארגון שבעים אומות' (כ"ה-כ"ז באלול, תשע"ט) בעלייה להר הבית ובשנת תשפ"א בzoom- בליל הושענה רבא, הלילה האחרון של סוכות, יומו של דוד המלך או שיש להמתין למילוי כל זוועת נבואת זכריה: ירושלים "ככיור אש" ו"כסף רעל", כל העמים נאספו עליה למלחמה²³ שאומר כי רק מי שינצל ממלחמת גוג ומגוג יעלה לאות תודה לרגל לחוג את חג הסוכות? האם הר הבית יהיה מוצף עולי רגל מכל העמים במקומות המותרים בכל ימות השנה? ישראל יעלו לרגל בעיקר בכל פעמי רגליהם: בפסח, בשבועות ובסוכות ובכל ימות השנה. כיצד יגיעו? עד היכן? האם הישר אל המקדש? האם ילונו? האם רק באופן וירטואלי, חלקי או מלא? גורם מדיני יצטרך לדון ולהחליט בענינים הללו באופן מעשי. התוויות אחדות שיבצנו כאן בפרק על ירושלים וגבולותיה.

עבודת הקורבנות שהייתה נהוגה במקדש נשמעת כה רחוקה וזרה. אפילו נביאים לכאורה דחוה.²⁴ לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה' [ישעיהו א, יא, וכן בירמיהו ז, ג-ז].

ג כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם וַאֲשַׁכְּנָה אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה׃ ד אַל־תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל־דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵמָּה׃ ה כִּי אִם־הֵיטֵיב תֵּיטִיבוּ אֶת־דַּרְכֵיכֶם וְאֶת־מַעַלְלֵיכֶם אִם־עָשׂוֹ תַעֲשׂוּ מִשְׁפָּט בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ׃ ו גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה לֹא תַעֲשֹׁקוּ וְדָם נָקִי אַל־תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תֵלְכוּ לְרַע לָכֶם׃ ז וְשִׁכַּנְתִּי אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם לְמִן־עוֹלָם וְעַד־עוֹלָם׃

וכן עוד קודם לכן: הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב [שמואל א', טו, כב], שם מתריס הנביא שמואל כנגד שאול שלא מילא אחר דבריו ועוד קודם לכן, בפרשת חטא העגל, עולה חטא ההקרבה הזרה לאל נכר והתיקון של החטא הוא בהקמת המשכן והכרובים כרצון ה'.

מהי הקרבה הנכונה, מהו הכלל? לעולם לא להחליף צורה ביוצרה. לא להפוך אמצעי למטרה. גם המקדש הוא לעולם אמצעי לעבודת ה' ולקרבתו. אמצעי שאין בלעדיו, אבל אמצעי מותנה להיות ראוי למקדש. "לא מן המקדש אתה ירא אלא ממי שפקד על המקדש" [ספרי ג', ז' ומקבילות רבות].

המקדש תלוי ברוח חסד ונתינה ולא במצוות התלויות בארץ, שאין בהן משום נתינה אלא לימוד כיצד להסתפק במועט שבמועט.

י הָבִיאוּ אֶת־כָּל־הַמַּעֲשֵׂר אֶל־בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר ה' צְבָאוֹת אִם־לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד־בְּלִי־דָי [מלאכי ג, י].

האם אכן הקורבנות הם שיהיו לרצון על מזבח ה', האם חידוש סדר העבודה הוא להקריב את כל הקורבנות המנויים ב"תורת הקורבנות" בבת אחת? כל אלו הנזכרים בחומש ויקרא ובנבואת יחזקאל, החטאת, האשם והתודה לסוגיהם, קורבנות היחיד, וכן הקורבנות שמוזכרים בספר ויקרא בפרשת פנחס ובפרשת "ראה" שבספר דברים ועוד כהנה בכל החומש? עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי? או שקודם כל יש להתייחס לקורבנות הציבור שקבוע להם זמן ובראשם קורבן הפסח והתמיד הקרבים בטומאה, כפי שלמדנו מחזקיהו המלך.²⁵ שאלות אלו אינן משוחררות מפולמוס. רק סנהדרין מוכר ורצוי לציבור המעוניין, שנמנה על המצווה, יוכל להכריע בהן על רקע התרחשויות היסטוריות המעוררות את הצורך. מהו כוח ההנחיה המדרשית המסמנת שבעתיד, מכל הקורבנות לא יישאר אלא קורבן תודה?²⁶

ממקום המקדש" ו-"מקודש הקודשים", האם הם ביטויים זהים? ואם לא – האם יש סדר קדימויות?

איך עלינו לבנות את בית המקדש? האם רק בניין עץ ואבן, זהב וכסף ונחושת, ארגמן ותולעת שני, או גם טיטאניום או חומרים אל-מתכתיים? או שמא די במקדש וירטואלי, כפי שסוברים אחדים כמו יצחק חיותמן ז"ל, שבעולם הפוסט-מתקדם, אָבַד סִבְרוֹ של החומר? כבר לא חיים ולא נושמים. יתקיים לו מקדש ה־zoom על פי כללי הריחוק החברתי (הדברים הללו נכתבו בימי מגפת הקורונה). יחד עם זאת, האם ניתן או נכון להתעלם מהעולם הווירטואלי ולראות בו עולם בדוי?

הדרישה והחקירה הן חיפוש תכליתי באמצעות הגוּת, לימוד, דמיון הקודש ודמיון החול, עשייה חוזרת ונשנית, פרי הפקוֹת לקחים דקדקניים באמצעות תכנון. הן גם קונספציה, פרוגרמה וגרימה לשינוי לשם הקמת המקדש על מכונו כדי שנראהו בבניינו, בנוסף לשינוי אישי צנוע במידות, בהנהגות, במאכל ובמשתה ובלבוש ובחיי המשפחה, ביחס בין בני הזוג, בין איש לאישה, בחיים, בחופה ובקידושין כדת משה וישראל ובכך מקימים חורבה מחורבות ירושלים, שינוי יחס הילדים להורים וההורים לילדים וְהֵשִׁיב לֵב־אָבוֹת עַל־בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל־אֲבוֹתָם, וכן שינוי בלשון, במשפט, בחינוך, במדע ובחיי האומות והקהילות. האם נמתין לשינוי מהפכני גלובלי-טוטאלי שעשוי לבוא בעקבות קטסטרופה? חס ושלום! האם ישנם הכלים המעשיים ולא רק הרצון והדמיון?

הייעוד בעניין הקמת מקדש ה' במקומו הוא שינוי מן הקצה אל הקצה בשליטתה של הציוויליזציה של מגדל בבל, שהיא ציוויליזציה של מרד בבורא המשגיח על ברואיו. זהו מרד בשם הנאורות, בעיקר מאז המאה ה־18, שחליפתו היא ההליכה אל המקדש. זאת ההכנעה של האדם בפני בוראו ליראתו ולאהבתו. העלייה לרגל נועדה להשתחוות, להיראות ולהתפלל לבורא העולם ולעשות רצונו. היא מסמלת ויתור על ריבונות האדם המדומה ושיבה אל ריבונות הבורא.²⁷

עבודת ה' הישראלית, עבודת העם היהודי ועשרת השבטים (ישראל ויהודה), נמצאת בגרעין העבודה הכלל עולמית של האנושות. היא השינוי המיוחל במכלול החברה האנושית ותרבויותיה מן האיים הרחוקים ועד המעצמות הגדולות, ובראש ובראשונה בכל איש ישראל ובלאום היהודי ובהעמדת שליחותו המקורית כממלכת כוהנים ולוויים, גוי קדוש.

רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל־כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל־עֲוֺנֹתֵיכֶם׃ [עמוס ג, ב]

יש לזכור כי לפי התנ"ך ומסורת ישראל, דוד המלך לא היה רק מאומרי התהילים אלא מחברם ומשוררם. הוא לא רק מלך שופך דמים, אלא כותב שירת הניצחון על אויביו עד כלותם לאחר שעמד בראש צבאות ישראל והודה לקונו, וכללה בתהילות דוד בן ישי. דוד המלך נלחם באויביו בחרב ולא רק באמצעות תהילים. לא כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן־יִשָׁי. גם אם דוד הלך רחוק וכבש בסוריה קודם לדרישתו לקיים לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ, מייד אחרי שהגיע אל היעד מכוח כיבוש מצודת ציון והניצחון על אויביו, הרי שה' הנחה אותו באמצעות המגפה ונתן הנביא או גד החוזה לקנות את הגורן ולהקים מזבח לה' במקומו. בימינו אין לנו נבואה, רק הנחיית ה' לכל העם ולכל העולם וללא בית המדרש, בית הוועד, בית הדין והסנהדרין, אין יכולת להגיע לתקופת "בפני הבית", שזאת התקופה שאנו נמצאים בה. אנו מאמינים ומייחלים שיבוא נצר לבית דוד, נצר בשר ודם, ויבנה את הבניין הרוחני והפיזי גם יחד. בינתיים, באוזלת ידינו וכחובת כל אדם ויהודי בפרט, השתתפנו במפעל כמיטב הבנתנו, יכולתנו ומאודנו. לשון רבים, כי רבים היו השותפים ורבים היו המונעים.

בורא העולם כפה על עם ישראל ועל העולם את המציאות הנבואית הזאת. יחד עם קיבוץ הגלויות, הארץ נותנת יבולה ועץ השדה נותן פריו. מנגד, אנו עומדים בסכנת חיים יומיומית – נבואה קשה מכל הנבואות, מלחמת גוג ומגוג. סכנה קיומית מצד רוב מוחלט של אומות העולם המייחלות – מי בגלוי ומי בסתר – לאובדן העם היהודי ומדינתו. קיים ערעור ופחד לצד השתאות על כל מה שהושג מצד גורמים חיצוניים ופנימיים, כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. כי בעיני רבים מן היהודים עדיף להיות קורבן רגשות אשם על אשר גזלנו כביכול את הארץ הזאת משוכניה, מאשר להודות לה' ולהכיר בבריאה, בתוכניתה וייעודה, מעשה בורא עולם.

*המשך הפרק זמין בספר המלא*