כל השירים

פנאי

1967

לאבי הרב שלום־שלמה שניאורסון

ולאמי הרבנית רחל שניאורסון

יהי זכרם ברוך

הבית הישן

הַבַּיִת הַצָּנוּעַ שֻׁתָּף

לְהִלּוּלוֹת הַשָּׁמַיִם;

הַשֶּׁמֶשׁ מַשְׁלִיךְ אֶל תּוֹכוֹ

אֶת זְהָבוֹ הַבּוֹעֵר,

וְהַלַּיְלָה

מֵצִיף אוֹתוֹ בַּאֲפֵלַת כּוֹכָבִים.

שָׁם, מֵעֵבֶר לַבַּיִת,

בָּאֹפֶק,

חַיִּים אֶת חַיֵּיהֶם הָאִלְּמִים

הֶהָרִים הַנִּשְׁפִּים, הָעוֹטִים

אֶת סוֹדָם בְּצָעִיף אָפֹר,

וּמִתַּחַת לְרִצְפַּת הַבַּיִת

חַי אֶת חַיָּיו הַטְּמִירִים,

אֶת חַיָּיו הַמְיֻחָדִים,

הֶעָפָר,

וְכָל מַה שֶּׁטָּמוּן בְּתוֹכוֹ -

זְרָעִים, שָׁרָשִׁים, מַעְיָנוֹת...

וְאֵין הַבַּיִת הֶעָנָו

שָׁר שִׁירִים עַל קִרְבַת הַתְּהוֹם,

עַל שִׁלְטוֹן הָאַיִן,

וְאֵין הַבַּיִת הַשּׁוֹתֵק מִתְנוֹדֵד,

וְאֵין הַבַּיִת הַמְשֻׁנֶּה -

שִׁכּוֹר.

אֲרֶשֶׁת שֶׁל סְתָמִיּוּת שְׁפוּכָה

עַל פְּנֵי אֲבָנָיו הַכֵּהוֹת -

וַהֲרֵי זֶה כִּמְעַט בִּטָּחוֹן.

חדרהּ של אמי הואר

הַסַּיָּד הַחִוֵּר מָזַג בַּסִּיד הַלַּח

וֶרֶד דַּק שֶׁבְּדַק,

זִיו שֶׁל נִצַּת הַתַּפּוּחַ, חִיּוּךְ שֶׁל עוֹלָל.

אֶשְׁכּוֹלוֹת כֶּסֶף שָׂם וְכִתְרֵי פְּלִיז חֲקוּקִים

בְּפָמוֹטוֹת הַיְרֻשָּׁה, מְנַצְנְצִים עַל גַּבֵּי הַשִּׁדָּה,

נִשְׁקָפִים בִּרְאִי עָגֹל

(פַּרְדֵּסֵי אַהֲבָה מִדּוֹר לְדוֹר וְעַטְרוֹת הַיִּחוּס וְהַדְּמָעוֹת).

וְעַל הַשֻּׁלְחָן - בְּמַעֲשִׂיּוֹת חֲסִידִים, בְּסִפּוּרֵי הַזָּהָב

(שֶׁהָרַב זֶוִין לִקֵּט, אָסַף),

מְעַלְעֵל אַט־אַט רוּחַ הָרִים

וּמְעַרְבֵּב נוֹפֵי שֶׁלֶג בְּנוֹף שָׁרָב.

אִמִּי מִתְפַּלֶּלֶת - עַל רֹאשָׁהּ מִשְׁבְּצוֹת מֶשִׁי.

הַחֶדֶר הַגָּדוֹל, הַפְּנִימִי, אָפֵל

כִּמְעָרַת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי.

בּוֹ שְׁתִיקָה שֶׁל יָם -

שַׁבָּת בּוֹ, מֵעֵין הָעוֹלָם הַבָּא.

בְּכָל הַדִּירָה דְּמָמָה.

בַּעֲלִי הָלַךְ לַמִּשְׂרָד. אִמִּי בְּהֵיכַל תְּפִלּוֹתֶיהָ.

אֲנִי בַּמִּטְבָּח.

וּבַפַּח עוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו גֶרַנְיוּם כְּעֵין הַדָּם.

בֶּחָצֵר הַמְרֻצֶּפֶת לְיַד הַצְּמָחִים

פּוֹסַעַת חָתוּל כְּבַעֲלַת־אֲחֻזָּה מִן הַדּוֹר הַיָּשָׁן.

אַט־אַט

נִפְתַּחַת הַדֶּלֶת

לְחָלָב, לְלֶחֶם, לְנֵרוֹת,

לְמִסִּים, לְאִגֶּרֶת.

יוֹם שִׁשִּׁי הוּא יוֹמָהּ שֶׁל עַיִן צוֹחֶקֶת קְרוּעָה בַּפּוּךְ,

וְיוֹמוֹ שֶׁל הַפֶּה הֶעָצוּב.

יוֹם שִׁשִּׁי הוּא יוֹמָם שֶׁל הָעֲנִיִּים.

כָּךְ עוֹבְרִים הַיָּמִים,

כָּךְ שָׁנִים עוֹבְרוֹת.

דֹּק שֶׁל זִיו יְכַסֶּה יִסּוּרִים, אָזְלַת יָד,

מְשׁוּגוֹת.

כָּךְ עוֹבְרִים הַיָּמִים וְהַחַיִּים הַהוֹמִים

שׁוֹפְעִים תְּשׁוּקוֹת, נִצָּנִים, תִּינוֹקוֹת, יַמִּים וִיעָרוֹת,

אוֹזְלִים בַּלָּאט מֵאֵיבָרַי, נִגָּרִים כַּדָּם.

כְּשֶׁאָמוּת -

יִפְרֹם אֱלֹהִים רִקְמָתִי

חוּט־חוּט,

וְהַיָּמָּה יַשְׁלִיךְ צְבָעַי

אֶל מַחְסָנָיו שֶׁבַּתְּהוֹם.

וְאוּלַי יַהַפְכֵם לְפֶרַח וְאוּלַי יַהַפְכֵם לְפַרְפַּר

כֵּהֶה־לֵילִי־רַךְ, כֵּהֶה־לֵילִי־חַי.

פרחתי בבית אבן

פָּרַחְתִּי בְּבֵית אֶבֶן

בְּלִי עֹל, בְּלִי תַּכְלִית,

כִּבְדָיָה תִּמְהוֹנִית,

כְּרַקֶּפֶת בַּסֶּלַע.

יְרוּשָׁלַיִם לָכְדָה

אֶת נַפְשִׁי הַחָפְשִׁית,

טָבַעְתִּי בָּאוֹר,

שָׁכַחְתִּי אֶת שְׁמִי.

תְּהוֹמָהּ לָכַד

אֶת נַפְשִׁי הַצּוֹהֶלֶת.

טָבַעְתִּי בַּחֹשֶךְ,

בָּאִזְמַרְגָּד.

סוֹדָהּ לָכַד

אֶת נַפְשִׁי הַחַיָּה,

טָבַעְתִּי בְּרָזֶיהָ.