אוטו

דברים שאני

אֲנִי כָּל הַזְּמַן מְשַׁקֶּרֶת לְבָנִים

זֶה נָעִים לִי כְּשֶׁהֵם

חוֹשְׁבִים שֶׁאֲנִי. אֲנִי

לֹא.

וְגַם אַחֲרֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ אֶת הַשִּׁיר וְאֵשֵׁב אִתָּם לְבַד בַּחֶדֶר, הֵם יִשְׁכְּחוּ

מִמֶּנּוּ

וְיַאֲמִינוּ שֶׁדַּוְקָא הֵם

וְלֹא

זֶהוּ.

אֵין יוֹתֵר סִרְטֵי פֶּשַׁע אֲמִתִּי.

אֵין ״לָמָּה זֶה קָרָה לוֹ״. אֵין יוֹתֵר

סַקְרָנוּת. אֵין יוֹתֵר אִכְפַּת אוֹ מָה הֵבִיא אוֹתוֹ

לִכְדֵי. לֹא קַיָּם בָּעוֹלָם יוֹתֵר זָכָר שֶׁהוּא מִסְכֵּן

אָז

לִשְׂנֹא אוֹתָם

וּלְשַׁקֵּר

לְשַׁקֵּר בְּטַעַם טוֹב

בְּטַעַם אָדֹם כָּזֶה נוֹטֵף

כָּזֶה מִשְּׂפָתַיִם

כָּזֶה שֶׁיִּרְצוּ לְפָרֵק

כְּשֶׁהֵם יַאֲמִינוּ שֶׁאַסְכִּים לְהִתְפָּרֵק

אֲבָל־שׁוֹלָל־יוּלְכוּ־אוֹלִיךְ־שׁוֹלָל

לַעֲקֹץ לָהֶם מַרְפֵּק וְלִבְרֹחַ

עִם שָׁלָל. וְזֶה לֹא כִּי זֶה חָרוּז, זֶה כִּי אֱמֶת

כִּי חֲבָל

לַשִּׁירָה אֲנִי לֹא מְשַׁקֶּרֶת

לְבָנִים כְּדַאי

דו יור בסט

סְטוּפִּיד מֵן

דֵ׳י ווֹנְט סְטוֹפּ, דֵ׳י ווֹנְט סְטוֹפּ

טִיל וִי אוֹל יַעֲנִי בִּי קוֹמְפְּלִיטְלִי רוּיְנְד

לַיְק אֶשֶׁז; מְפוֹרָרִים בִּצְרוֹרוֹת

סְטוּפִּיד מֵן ווֹנְט סְטוֹפּ

אַי אוֹנְלִי שׁוּד לְהַפְנִים עָמֹק

בֵּיְבִּי, אִיט ווֹנְט סְטוֹפּ

דֵ׳י וִיל עוֹד וְעוֹד

חַיּוֹת וַאֲדָמוֹת, דֵ׳י וִיל יְקַרְמֶטְרוּ אוֹתָנוּ

וְעָשָׁן וְעֵינַיִם הֶיְזֶל קָלֶרְד מִתְפַּצְּחוֹת

סְטוּפִּיד מֵן, סְטוּפִּיד מֵן, דֵ׳י ווֹנְט סְטוֹפּ

אֶוְרִיתִ׳ינְג אִיז אַנְדֵר קוֹנְטְרוֹל מָמִי

יוּ הֵב טוּ רִימֶמְבֶּר

דּוּ יוֹר בֶּסְט בֵּין טִפּוֹת הַבַּרְזֶל שֶׁשּׁוֹבְרוֹת

תְּכַסִּי אֶת הַיַּלְדָּה שֶׁלָּךְ

דֵ׳י וִיל נוֹט סְטוֹפּ. דֵ׳י הֵב סוֹ מֵנִי רִיזֶנְס וַאי אִיטְס אוֹקֵי טוּ קִיל, יַעֲנִי, לַהֲרֹג

דֵ׳י וִיל נוֹט סְטוֹפּ

תכף ייגמר, ממי, תכף ייגמר

בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה כְּבָר לֹא פָּחַדְתִּי,

אֲנִי יָדַעְתִּי; אָז נָשַׁמְתִּי כָּכָה, בֵּטוֹן; כְּדֵי לִפֹּל כָּבֵד

כָּבֵד זֶה טוֹב

אֲנִי רָאִיתִי טַבּוּר שֶׁנִּסָּה לַחְדֹּר אֶל הָאַף שֶׁלִּי

זֶה הֶלֶם; כָּכָה

לִרְאוֹת פִּתְאוֹם אֵיכְשֶׁהוּ

חֹר שֶׁמְּנַסֶּה לַחְדֹּר.

אָז הִסְכַּמְתִּי לְהֵחָנֵק

מָה כְּבָר כְּדַאי הָיָה לַעֲשׂוֹת?

לִבְרֹחַ זֶה־נָעוּל־זֶה־רָחוֹק־זֶה־יָחֵף־זֶה־שָׁמֵן־מֵעָלַי־זֶה־לֹא.

לְהֵחָנֵק דַּוְקָא נִשְׁמַע לִי מְאוֹד צָהֹב; צָהֹב זֶה טוֹב־

טוֹב.

בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית זֶה הָיָה כְּבָר, נֹאמַר, אֲפִלּוּ בְּסֵדֶר

אֲנִי כָּכָה, נִרְדַּמְתִּי אֶל עוֹלָם אַחֵר־

אַחֵר

זֶה הָיָה נֶהְדָּר לִבְחֹר לְהִצְטַלְצֵל

הֲרֵי אֲנִי כְּבָר יָדַעְתִּי מְצֻיָּן אֶת הָרֵיחַ

וְשֻׂרְטַטְתִּי מֵהַצֵּל

אֲנִי יוֹדַעַת

הֲרֵי צָבַעְתִּי

אוֹתִי רָחוֹק בַּצְּבָעִים שֶׁל

כָּל קְלִישָׁאוֹת הָאָפֵל־הַהֵן־הַשְּׁחוּקוֹת־הָאֵין־הַגְּרוּמוֹת־הַיּוֹשְׁבוֹת־מִתַּחַת־לֶעָנָף־הַמַּסְרִיחַ־הַהוּא־בִּזְמַנִּים־שֶׁל־הַפְסָקוֹת־וְכוֹתְבוֹת־שִׁירִים־וְאֵין־צֵל.

בַּפַּעַם הָרְבִיעִית זֶה כְּבָר בָּטוּחַ שֶׁלֹּא צָעַקְתִּי,

אֵין סִכּוּי.

אֲנִי לֹא בִּקַּשְׁתִּי בְּקוֹל שֶׁיִּגָּמֵר

אֲנִי רַק יָדַעְתִּי בְּעַל פֶּה:

זֶה תֵּכֶף יִגָּמֵר.

לָמָּה שֶׁאֲבַקֵּשׁ? עָדִיף לִשְׁתֹּק־לַחְשֹׁב־עַל־הַכִּנֶּרֶת־לַחְשֹׁב־עַל־רָחוֹק־עַל־אֲבָנִים־בִּלְתִּי־נִסְבָּלוֹת־שֶׁמְּצִיקוֹת־בְּכָל-נְשִׁימָה־בְּחַדְרֵי־כַּפּוֹת־כַּפּוֹת־הָרַגְלַיִם.זֶה טוֹב.

יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁבָּכִיתִי

קְצָת

רַק אוּלַי

בַּפַּעַם הַחֲמִישִׁית

אֲבָל כָּכָה רַק מִתּוֹךְ תְּמוּנָה שֶׁל שֵׁנָה, כִּי לִבְכּוֹת

חָזָק

עָשָׂה לוֹ אֶת הַזַּיִן קָשֶׁה הַרְבֵּה יוֹתֵר, אֲפִלּוּ עִם כָּל

הַקּוֹק הַזֶּה הַנּוֹזֵל

לָמָּה לַעֲזָאזֵל הוּא

נוֹזֵל? זֶה מוּזָר־זֶה־מֵעִיר־אוֹתוֹ־זֶה־מוֹרִיד־אוֹתוֹ־זֶה־מְדַמְיֵן־שֶׁמְּדַיֵּק־בּוֹ־אֶת־הָאֵין־אֲבָל־הוּא־מֵת; הָאֵין

לֹא נִשְׁאַר לְתַקֵּן

אָז יִתָּכֵן שֶׁאוּלַי וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁנָּזְלָה אֵיזוֹ דִּמְעָה־אַחַת־אוֹ־מַשֶּׁהוּ אֲבָל סַךְ הַכֹּל זֶה הָיָה בְּסֵדֶר.