תעלומה בתא הלחץ

הקדמה

הדחף לכתוב ולספר סיפור חדש מופעל בהרבה מקרים בעקבות אירוע משמעותי, מעין השראה מכוונת. את ההשראה לכתיבת ספר זה רכשתי במהלך תקופה של טיפולים יום־יומיים בתא לחץ חמצני טיפולי. שעתיים של שהייה באווירה של חמצן בלחץ גבוה, הובילו את המדען הקטן שבתוכי לחפש שימושים נוספים לתא.

אומרים שהרעיונות שלנו הם כמו ארנבים. זה מתחיל עם שניים, ותוך זמן קצר כבר יש לנו כמה תריסרים, וכך נולד לו הסיפור.

כהרגלי, התבססתי בסיפור על אירועים מהמציאות ועל מקומות פיזיים בארצנו, אך כמובן, עלילת הספר, הדמויות הנזכרות בו, שמותיהן והקשר בינן לבין האירועים והמקומות המתוארים בו הם כולם פרי דמיוני. כמו כן, כל קשר בין הדמויות הנזכרות בספר ושמותיהן לבין דמויות או שמות של אנשים אמיתיים הינו מקרי לחלוטין.

חבורת פלורנטין

שי נחמני ישב על כוס קפה ומאפה קינמון ב"קפה קמפוס", בקמפוס אוניברסיטת תל אביב והקליד במחשב הנייד שלו, מחפש אחר משרה פנויה, כזאת המתאימה למי שעומד לסיים את התואר במדעי המחשב בעוד כחצי שנה. הוא היה לחוץ במשאבים.

משרת הלילה בחברת השמירה וההתייצבות ללימודים מדי בוקר התישו אותו, וההעלאה האחרונה בשכר דירת שני החדרים ששכר ברמת גן גמרה אותו. אם לא ימצא פתרון ועבודה בחודש הקרוב, ייאלץ כנראה לחזור לבית ההורים.

הוא קרא את דרישות המשרה שמצא, החמישית להיום, והתאים את קורות החיים שלו בהתאם. הוא עבר שוב על מסמך ה"וורד", ושמר אותו בפורמט פי־די־אף.

"נולד בשנת 1996, סיים תיכון ברמת גן במגמת מתמטיקה ומחשבים ב־2014, שירות צבאי ביחידת 8200 של המודיעין, לימודי מדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב, ידע בשימוש בתוכנות מסוימות והכרה של אחרות, ופרטים נוספים בהתאם לצורך". הוא שקל אם להוסיף תמונה, ומייד ויתר. התמונה שברשותו לא הייתה עדכנית, את השפם שהחל לגדל אחרי הצבא כבר הוריד מזמן. גם השיער התארך מאז. הוא חייך לעצמו וחשב שהתמונה המשובצת בתעודה של חברת השמירה ממש לא ניתנת לזיהוי איתו כיום.

הוא שמר שוב את המסמך בפורמט המתאים, נתן לו שם שייחד ויזוהה איתו ושלח.

שי סיים את המאפה ואת הקפה, אך השאיר את הכוס על השולחן בהישג יד, כמי שעדיין צורך את תכולתה, ועבר לעבוד על התרגיל שעליו להגיש למוחרת.

"ראיתי ששוטטת באתר של 'זאטה טלקום'", אמר קול נשי מאחוריו. "כבר אומרת לך שחבל על הזמן שלך".

שי הרים את ראשו במהירות מהתרגיל וראה בחורה צעירה לא מוכרת עומדת מול השולחן שלו.

"הם איישו את המשרה כבר לפני שבוע", הוסיפה ואז התיישבה בלי שהוזמנה על הכיסא בצד השני של השולחן, תוך שהיא אוספת את שערה הברונטי בקוקייה שחורה ומרחיקה אותו מפניה.

"שיט", פלט שי, "איך את יודעת?"

"הלכתי לשם", אמרה הבחורה, "יותר נכון, התייצבתי במשרד ואמרתי שבאתי לריאיון. הם התרשמו מהתעוזה שלי ואז אמרו לי שהמשרה תפוסה וזרקו אותי מכל המדרגות".

שי התבונן בה במבט משועשע. "אכן נועז, חוצפני משהו, והיה יכול לעבוד", פלט בחצי חיוך. "יש לך עוד כמה מקומות שאפשר להתפרץ אליהם?" הוא לא חיכה לתשובה והוסיף: "אז כדי לא להישמע חוצפני, אני שי".

"אלכסנדרה", ענתה הבחורה, "אתה יכול לקרוא לי אלכסיי".

"נו..." שי רצה לחזור לתרגיל שלו, "יש לך רעיונות שאת יכולה לשתף?"

אלכסיי חייכה. "היום שלחת קורות חיים לחמישה מקומות, אתמול לשלושה. אתה מתכוון לשלוח למקומות נוספים?"

שי סגר את מסך המחשב הנייד ונשען לאחור, מפנה כעת את תשומת ליבו המלאה אל הבחורה.

"את עוקבת אחריי?"

"אנחנו", השיבה בנונשלנטיות. "אנחנו מחפשים מישהו רעב, רעב לכסף ורעב לפעילות. נתקלנו בך ובאחרים. בחרנו לנסות לפנות אליך".

"תודה, שלום ולא להתראות", אמר שי וקם תוך שהוא אוסף את המחשב.

"אל תצפה לתשובה מ'נירים אבטחת אתרים', היא קראה אחריו. "זה אנחנו. ככה דגנו אותך. שב ותקשיב, בבקשה. אולי תחסוך ממני להמשיך בחיפוש".

שי היסס לרגע ואז חזר לשבת. "אני מקשיב".

"כמעט עזבת בלי הקפה", אמרה אלכסיי.

"הכוס ריקה", השיב שי. "אבל האיש שבקופה לא יודע את זה, ולכן לא מבקש שאפנה את השולחן".

"יפה", אמרה אלכסיי. "נראה לי שנסתדר". היא הביטה לצדדים. "נהיה כאן צפוף ויש לך תרגיל להגיש. תגיע למקום הזה בערב, בסביבות עשר ככה".

היא קמה, דחפה פתק עם כתובת לכיוונו ועזבה את המקום.

שי קם וקנה עוד כוס קפה. הוא לגם חצי ממנו לפני שחזר לתרגיל.

בתשע וחצי בערב יצא שי, רכוב על אופניו, מהדירה השכורה שברחוב הדר ברמת גן אל "קיוסק ברלה" בפלורנטין, רכיבה של כחצי שעה. תהיה לו שעה לפגישה המוזרה, לפני שיהיה עליו לזוז לתורנות לילה של שמירה במוזיאון ארץ ישראל.

הוא קשר את האופניים לעמוד תאורה קרוב, במקום שיהיה תחת עינו הפקוחה, וניגש לקיוסק.

אלכסיי כבר ישבה שם על ספסל סמוך ואיתה בחור נוסף, רזה וארוך.

"בוא, תצטרף", קראה לו. "אם הגעת, אתה שווה את הסיפור".

שי ניגש אליהם והתיישב לידה.

"תכיר, זה בן זוגי, טל", אמרה אלכסיי. "כבר הזמנתי לך קפה", היא הושיטה לו כוס גדולה. "אמריקנו עם חלב חם ובלי סוכר, נכון?"

שי לקח את הכוס שהושיטה לו וחשב שהיא עקבה אחריו מספיק זמן כדי לדעת איך הוא שותה אותו.

אלכסיי פתחה בסיפור.

"לפני כחצי שנה, ביום שישי אחד חיפשתי חנייה במרכז 'ישפרו סנטר' בנס ציונה. ארבתי לרכב שיצא ממקום חנייה וזיהיתי במראת הצד רכב שכזה מאחוריי. יצאתי לכיוון שלו ברוורס, כאשר רכב שבא מולי האיץ ונדחף מאחוריי ותפס את החנייה. התעצבנתי, אבל אז יצא רכב אחר ממש ליד המקום שעמדתי קודם, ומייד חניתי שם. כשחזרתי לרכב שלי שעתיים אחר כך הייתה במקום מהומה. הגנב הקטן שחטף לי את החנייה, נורא מיהר כנראה, יצא בלי לתת זכות קדימה לרכבים שבדרך וחטף מכה מרכב שטח ענקי עם כננת מקדימה. ניגשתי לראות, מתוך הנאה שטנית קטנה. שתי הדלתות שלו התעקמו לגמרי וקצת גריז ירד מהכננת של הרכב השני. לא אמרתי מילה לאיש ונסעתי משם.

"הצרות התחילו אחרי כחודשיים. קיבלתי שיחת טלפון מבחור שהציג את עצמו כרונן, חוקר מטעם חברת הביטוח שלי. לדבריו, הייתי מעורבת בתאונת פגע וברח בחניון במרכז 'ישפרו סנטר' בנס ציונה. יש לו סרטון ממצלמת הדרך של הרכב הנפגע, וממנו הם הגיעו אליי, דרך מספר הרישוי של הרכב המעורב. לפי הסרטון, כך אמר לי, נסעתי לאחור, כאשר הרכב הנפגע היה מאחוריי ואז פגעתי בו ודפקתי לו שתי דלתות ימניות".

אלכסיי לגמה לגימה ארוכה מהאייס קפה שלה והמשיכה.

"הייתי המומה. עוד לא הספקתי להגיב, הוא הוסיף שהוגשה תביעה על סכום של 21 וחצי אלף שקל, ושמשום שעזבתי את המקום זה נחשב שברחתי, ולכן הם, הביטוח, לא יכסו את התביעה כי לא ברור מי נהג ברכב וקרוב לוודאי שהנהג לא היה מורשה". היא השתתקה שוב, ניערה את הכוס שלה עד שקוביות הקרח שקשקו ואז לגמה ממנה.

"או. קיי..." אמר שי בהיסוס, "ואיך כל זה קשור אליי?"

"עוד לא עיכלנו את הדברים, ואיזה עורך דין התקשר אלינו, מטעם בעל הרכב הנפגע לטענתו, ודרש את הכסף פלוס הוצאות עורך דין בסך חמשת אלפים שקל", המשיכה אלכסיי לספר. "כמובן, כל הסבריי וטענותיי נענו בבוז. חזרתי אל החוקר רונן בחברת הביטוח, סיפרתי לו את הסיפור וביקשתי לראות את הסרטון. הוא היה אדיב מאוד, אמר שאין בעיה ושהוא רוצה לראות את הרכב שלי, לוודא שאכן אין לו כל נזק. קבענו לשישי בבוקר, והוא התעקש לבוא אליי הביתה, כי לא עובדים במשרד בשישי. ובאמת, בסביבות עשר בבוקר הוא התקשר שארד לבדוק איתו את הרכב ושיאשר לי שאכן הרכב שלי לא היה מעורב בתאונה. אחר כך הוא ביקש שנעלה לדירה שלי ונראה ביחד את הסרטון שהוא הביא איתו בדיסק־און־קי".

אלכסיי השתתקה שוב ונראה שקשה לה להמשיך לדבר. אחרי רגע ארוך היא התעשתה והמשיכה, מדברת במהירות ובקול מונוטוני.

"עלינו לדירה, התיישבנו בסלון והוא וביקש לשתות. הלכתי למטבח והבאתי שתי כוסות קולה. הוא הוציא מהתיק את הדיסק־און־קי ושאל אם יש לי מחשב נייד. הלכתי לשולחן העבודה שלי בפינת האוכל והבאתי את המחשב. הכנסתי את הדיסק־און־קי, הוא החל לשתות מהקולה וגם אני שתיתי. התחלנו לראות את הסרטון ו... זהו".

"וזהו מה?" תמה שי.

"זהו. זה כל מה שאני זוכרת", אמרה אלכסיי. "מכאן טל ימשיך".

היא קמה ממקומה על הספה והלכה למטבח.

שי התבונן בטל. הלה העביר את אצבעותיו בשערו, מסרק אותו לאחור, ונראה שהוא מהסס מעט בבחירת המילים. הוא הביט באלכסיי שעמדה בפתח המטבח והחל לספר. "יום שישי בבוקר, אני לא קם לפני הצוהריים. התעוררתי בחדר השינה כשהדלת נפתחה בבום, ולפני שהספקתי לזוז, משהו גדול נזרק על המיטה. קפצתי וראיתי שזאת אלכסיי במצב עילפון, ומעליה אדם זר מתעסק בחגורת מכנסיו. צרחתי, קפצתי והתנפלתי עליו באגרופים ובבעיטות. הוא נבהל והחל לברוח. רדפתי אחריו החוצה, יחף ובלי חולצה, אבל המנוול נעל נעלי ספורט ורץ מהר יותר. ראיתי אותו נכנס לרכב שלו ובורח, אבל הספקתי לראות את המספר. שיננתי אותו כל הדרך הביתה. אלכסיי הייתה מטושטשת ולא מודעת לסביבה. הבנתי שהבן זונה דחף לה איכשהו סם אונס. לא ידעתי מה לעשות, אז חיכיתי שהיא תתאפס על עצמה, עם מגבות רטובות על הראש והרבה מים. אני יודע שעשיתי שטויות. הייתי חייב להריץ אותה לבית חולים, אבל היא סירבה בתוקף.

"לקח לה שלוש שעות להתאושש. אחר כך הבנתי מהסיפור שלה שסוכן הביטוח המזורגג הוא זה שפגע ברכב בחניון. הוא והשותף שלו זיהו את מספר הרכב שלה ממצלמת הדרך של הרכב והחליטו לסחוט ממנה את התיקונים ועוד קצת. שלחתי לשמוק ווטסאפ. כתבתי לו שיש לנו את טביעת האצבעות שלו על הדיסק ועל הכוסות וגם את מספר הרכב שלו, ושאנו פונים למשטרה. חמש דקות אחר כך התקשר איזה מישהו שהציג עצמו כעורך דין של בעל הרכב השני. הוא ביקש שניתן לו כתובת אימייל והוא ישלח מסמך ביטול תביעה ובו שורה שמבטיחה שלא נפעל כנגד אף אחד מהמעורבים, ושנשכח מכל העניין".

"ו...?" שאל שי, די המום מהסיפור, "חתמתם?"

"אין לי 27 אלף שקל, אז חתמנו לו על כל המסמכים", אמרה אלכסיי. היא חזרה לסלון והתיישבה שוב ליד טל, "אבל אני לא מוכנה לעבור על זה בשתיקה. הנבזה הזה ניסה לאנוס אותי, ובטח הצליח אצל אחרות. במשטרה אני לא יכולה להתלונן – אין לי הוכחות לכלום, רק המילה שלי ושל טל. אז החלטנו להחזיר מלחמה, ועכשיו זאת שעת הנקמה".

"ופה אתה משתלב, לשאלתך", אמר טל. "אם אתה מוכן לעזור. אנחנו מתכננים עוקץ שיפגע בשמוק בפרט ובחברת הביטוח, או בחברות הביטוח בכלל. לשם כך אנחנו צריכים אנשי מחשבים נוספים שיעזרו לנו לפרוץ למאגרים של חברות הביטוח ושל הלקוחות שלהן. אני יודע בדיוק מה סוג הידע והמיומנויות שאנחנו צריכים. אלכסיי בתחום המחשבים וגם אני, קצת. כרגע סטודנט למשפטים וגם גיימר בחצי משרה. אנחנו בנינו את האתר של 'נירים אבטחת אתרים' עם חלק מהדרישות. ככה הגענו אליך".

"ונראה לי שאתם יודעים עליי הכול", אמר שי. "אולי תספרו קצת עליכם? זה יעזור לי להחליט אם להמשיך להקשיב. חוץ מזה, בעוד כחצי שעה אני זז לעבודה".

*המשך הפרק זמין בספר המלא*