סורי בייבי

1

כמעט עשיתי עוד שורה עם הבחור המחליא הזה שהיה לי לילה נורא איתו פעם, אבל מאיה רצתה ללכת הביתה ואני לא יכולה לרכוב על האופניים לבד, אני עדיין לומדת. רציתי להזדיין. כל היום המחורבן הזה חשבתי עליו. פותחת וסוגרת את הצ'אט, אבל לא שולחת כלום. הגבר היחיד במסיבה שהיה אטרקטיבי מספיק הלך מוקדם. הסתכלתי עליו כשרקדתי. אנחנו נשכב כמעט שנה אחרי, והוא ירצה שאהיה חברה שלו. לירון אמרה שהוא גרוש עם ילד. אולי ילדים. חשבתי לעצמי שעוד לא הזדיינתי עם גרושים פלוס. לא שיש לי משהו נגד. זה מוזר: עם כל התסביכים הספק-אדיפליים שלי, היה מתבקש שאחבב דווקא גברים מבוגרים יותר, ואני כבר בת שלושים. בכל אופן, הוא היה יכול להיות מטרה. עיניים אפורות, כתמי גיל, מנוסה. לא היה לי סקס ממש טוב באף אחת מהפרידות מאלכס. לפעמים אני מפחדת שלא איהנה מסקס יותר. לא כמו שנהניתי איתו. זו אפילו לא חרמנות. אני כבר לא יודעת אם זה צורך בחום, בתשומת לב. אם זו בדידות. כבר מאמצע המסיבה רציתי לבכות. מאיה אמרה שכל הבחורות נראות מאוימות מאיתנו. כשחתכנו, הבלונדיני עם התלתלים אמר שאנחנו הדבר הכי יפה שהוא ראה בחיים, אבל הוא הגיע למקום על רולרבליידס. הייתי שיכורה. לירון הביאה קוק ממש גרוע, אבל היא היחידה שהיה לה, וזה איפס אותי. מה אם הוא יכיר מישהי לפני שאני אכיר? אני כנראה אמות. אני בטוח אמות. אני מניחה שזה יהיה מנת יתר, חצי בטעות, או שפשוט אהיה עצובה מדי בשביל לאכול ואגווע ברעב. אני בדרך לשם גם ככה. אתמול ייחלתי ללילה ממש גרוע. גרוע במובן של לאבד שליטה. של לקום בבוקר ולשנוא את עצמי.

אני יכולה לסווג את הלילות הגרועים שלי לכאלה שאני ממש-אבל-ממש מתחרטת עליהם ולכאלה שהופכים לסיפור מצחיק. אתמול לא היה מצחיק, אבל גם לא נורא. היה בסדר. היום הצלחתי לבכות וגם להיפטר מהגופייה שלו. ישנתי איתה אתמול בפעם הראשונה מאז. כואב לי הכול. מהאגן ועד לראש. לקחתי כדור לכאבים, מרחתי משהו על השרירים והוספתי כדור מייצב למצב הרוח. נועה מכינה לי קפה, אני שותה אותו ובוכה תוך כדי. היא תזרוק את הגופייה שלו שהשלכתי על הרצפה כשהתעוררתי. בזמן שאני מזמינה אוכל מקסיקני בינוני שבתקווה ירגיע את הבחילה, היא מספרת לי על הזיון המטורף שהולך להיות לה היום. היא מפחדת שאשמע אותם מזדיינים. אמרתי לה שלא אכפת לי וכבר יצא לה לשמוע אותי, קירות דקים בכל זאת, שתיהנה. לא, היא "לא תוכל להתנתק ולהיות משוחררת". מחמיא לי שהיא תחשוב עליי בזמן הסקס שלה. נזכרתי שכן שלחתי לו הודעה בסוף, אבל מיד מחקתי אותה. לפני שמחקתי צילמתי את המסך, למקרה שישאל מה מחקתי. הוא לא שאל. הוא בטח התעייף מהמשחק המטומטם שלנו. אני מבינה אותו.

שתיתי עוד קפה, אכלתי את הבוריטו הפושר ופתחתי טינדר. אני מעדיפה היכרויות אורגניות, כמו פעם. עד לאחרונה זה גם עבד לי לא רע. לפעמים אני מסתובבת בבית רק עם תחתונים כשהחלון קצת פתוח, כי השכן ממול אולי חתיך. עדיין לא ראיתי אותו מקרוב, אז אני לא בטוחה. זה נשמע פתטי, אבל אני לא כל כך נואשת. אני אפילו לא נואשת בכלל. אולי זה השעמום. אני חייבת שמשהו יקרה, כי בשקט אני מאבדת את זה. אין שום מצב רצוי עבורי כרגע ואני לא יודעת מה אני צריכה, אז אני נכנסת לאפליקציה באובססיביות. גברים בלי חולצה, חובבי חתולים, חדר כושר או ילדים. לא, זה לא עושה לי את זה, וגורם מבוכה גדולה. הכי מגעילים הם אלה שכותבים על עצמם מגילות באורך של אלוהים אדירים. למי יש כוח לקרוא את כל זה? תצטלמו עם הטחינה של הסביח מטפטפת על הסנטר, זה יחרמן אותי הרבה יותר. אל תצטלמו מתאמנים על הגיטרה האקוסטית שקיבלתם לבר-מצווה, זה גם חשוב. אני צריכה להכין רשימת "לא" ולהעביר בין גברים, זה בטוח יעזור ואני באמת מוכנה לעשות את זה. לבחור תמונות לוקח לי שעות והרבה התייעצויות. כוסית, לא מתאמצת, מסקרנת? נראה לי.

לא הייתי בחוץ היום, לצאת לזרוק את הזבל יהיה הכי רחוק שאגיע. אני מרגישה את הדמעות מתחילות לעלות שוב, אבל הן לא יוצאות. הגב פחות תפוס, אבל הכאב כאילו חדר פנימה, עמוק יותר, בקרום הלב יותר. המשכתי לדפדף ונעצרתי על אחד שהצטלם עם חני נחמיאס, ולא הבנתי אם בקטע אירוני. בכל אופן, הוא לא היה מספיק מושך. יש לי עוד מלא "לא״, וזה תקף לשני המינים, כמובן.

2

אלכס. מי היה מאמין. כן, זו לגמרי אהבה מסוג "מי היה מאמין", ובדיוק בגלל זה כל כך קשה לשחרר אותה. היא דרסה כל אידיאל, מחשבה או רעיון שהיו לי לגבי אהבה, ובו בזמן הייתה בדיוק אותן מחשבות, אותם רעיונות, אותם אידיאלים. היא כל מה שראיתי בסרטים מהסוג הטוב, ההיפר-ריאליסטיים והטרגיים. זה לא נשמע הגיוני, אני יודעת, אבל זה בדיוק העניין, לא? אני זוכרת שצפיתי ב"אהבה" של גספר נואה. זה היה הרבה לפני אלכס. דני המליצה ואנחנו כבר לא חברות כי היא מטורפת, אבל זו לא הפואנטה. היא צפתה בסרט עם החבר שהיה לה אז ואמרה לי שזה סרט שצריך לראות לבד. היא גם אמרה שהוא ממש מדכא ומוציא את החשק לסקס, ליחסים, לאהבה וכל הדבר הזה. אני צפיתי לבד בדירת החדר הקטנה שלי ובתקופה שהיו לי בה אפס חיי אהבה או מין. עצרתי את הסרט בסצנה של השלישייה ואוננתי, אבל גם זו לא הפואנטה.

העלילה מורכבת משברי זיכרונות של אהבה וכאוס, אם יש בכלל הבדל. אולי אהבה היא תמיד דבר כאוטי. אני לא יודעת איך אוהבים נורמלי, אם זה אפשרי. אני מניחה שכן ושזו האופציה הבריאה או הנכונה, אבל גם המשעממת. אלה הקשרים שנשארים ויוצרים משפחה וכל זה, אבל אני רציתי כאוס, אני רציתי את מה שהיה לגיבורים בסרט והם רצו את זה גם, לפחות זה מה שהם חשבו בזמן שהכניסו את הבחורה ההיא למיטה שלהם או בחרו ללכת למסיבות סקס ולצפות באחר מתענג עם זרים. הם המשיכו לדחוף את הרגש לאקסטרים, כמו שני נרקומנים. אני זוכרת את הסרט בפרגמנטים. את סצנות הסקס הריאליסטיות, את התמונות שלה שהוא צילם, איך הם הזדיינו ואיך הוא זיין את השכנה שהכניסו למיטה גם כשהיא לא הייתה נוכחת. זיון שהכניס אותה להיריון וריסק טוטאלית את הקשר הדפוק גם ככה שלהם. הגשמת פנטזיות, זיונים וסמים. וולגרי לשם הוולגריות והטלטלה, זה הבמאי וזה הקטע שלו, אבל בכל זאת זה נגע בי, ואם זה נגע, זה בטוח היה גם טוב. כשאמנות מזיזה אותי, חייבת להיות בה איזושהי אמת.

3

אלכס. פגשתי אותו קצת אחרי שנכנסתי לדירה המסריחה ההיא. בדיוק נפרדתי מבן הזוג שאף פעם לא אהבתי, אבל רציתי לאהוב. הוא היה גולש והייתי מתחרפנת מהחול שמילא את הדירה. הוא אהב אותי ואף פעם לא הבנתי למה. זה היה קשר מקרי כזה, שבדיעבד נראה לי תלוש. הוא היה מבוגר ממני כמעט בעשור ונפגשנו בקמפינג שאותה חברה משוגעת לקחה אותי אליו. בדיוק התפטרתי מאיזו עבודה בזויה של טלמרקטינג לא חוקי בבורסה, עוד דבר שהתגלגלתי אליו במקרה. כזו אני, מתגלגלת, כאילו אין לי שליטה או רצון מוכוון מטרה. מה שבא בא. בכל אופן, היה לי זמן פנוי, היא הציעה וקפצתי על ההזדמנות לטיול. הקמפינג היה לכבוד יום ההולדת של מישהי שלא הכרתי והיו שם כל מיני חבר'ה מבוגרים יותר, תחילת שלושים כזה, גיל שנראה אז רחוק ממני שנות אור. יצאתי באותה תקופה עם דתל"ש חתיך ומשעמם שתחביביו היו "האח הגדול" וכדורגל. היום הוא אבא לשני ילדים. גל הגולש, שהפך לחבר הרציני השני שלי, הגיע אחרי כולם והיה הגבר הכי כריזמטי בחבורה.

לא היה בינינו שום דבר, בקושי חילופי מילים, אבל עשינו יוגה ביחד בבוקר לפני שנסעתי. כשחזרתי לתל אביב הדתל"ש נפרד ממני בטלפון בטענה שהוא מחפש קשר משמעותי. ישר כתבתי לדני ושאלתי אם גל פנוי והיא אמרה שכן, אבל שיש איזו אחת שגם הייתה בקמפינג והם מזדיינים, אז שחררתי. באותו יום גל כתב לי וכבר בלילה נפגשנו. תוך שלושה חודשים עברתי לגור אצלו. היינו ביחד שנתיים ועשיתי לו את המוות. כפוית טובה. לא ידעתי אחרת, לא ידעתי איך זוגיות אמורה להיראות (ועדיין). לא היה לי מודל נורמטיבי אף פעם, רק סרטים וספרים שהשאירו אותי עם השקפה ילדותית. ככה ביארתי את המציאות שלי. ניערתי את היסודות כי רציתי שמשהו יקרה, רציתי להרגיש. הוא היה צריך לברוח עד הודו כדי לנתק אותי.