בראשית ברא את הנבואה

אלוהים / מרדכי יאיר

אלוהים לא מתעסק בקטנות

ובטח שלא סופר עוונות

אלוהים לא מעניש אף אחד

הוא שוכן בליבו של כל אחד ואחת.

אלוהים הוא בעצם אומן רגשות

מחבר אנשים ופותח לבבות

מפיל גבולות ומפגיש נשמות

וממש לא חשוב לו מספר התפילות.

אלוהים זה חיוך שממיס את הלב

אלוהים זה ליטוף שמרחיק כל כאב

אלוהים זה האור שמאיר מבפנים

ומרחיק את החושך וכל הפחדים.

ולכל אלה שעדיין מחפשים

בשמים, בארץ ובתוך הכיסים

אלוהים לא נמצא שם

גם לא בניסים.

הוא בתוך כל אחד שחפץ בחיים

בצורת אהבה שנותנים ומקבלים

ובכלל, לא צריך ללכת רחוק

צריך בעיקר לשיר ולצחוק.

הקדמה

הכל התחיל מצעקה אחת גדולה ששיחררתי כשחקן בתיאטרון פלייבק (תיאטרון באילתור). או שאולי בעצם זה התחיל שש שנים קודם לכן, כשנחשפתי לראשונה לסוג הזה של תיאטרון. אבל עכשיו כבר הייתי שחקן (חובב) וזה היה הרגע המכונן.

ולמי שלא מכיר, תיאטרון פלייבק הוא תיאטרון באילתור שנוצר מסיפורים של אנשים מהקהל. כך שאנחנו, השחקנים, לא משננים טקסטים ואין לנו תפקיד שנקבע מראש. הכל קורה בזמן אמת על הבמה וכל הופעה היא יחודית וחד פעמית.

בעקבות אותה צעקה הרגשתי שחרור פנימי ופרץ של אנרגיה שבמבט לאחור ממש שינו את חיי. באותו ערב, אחרי אותה צעקה, הרגשתי ושיחקתי כמו נמר על הבמה.הייתי מהיר, מדויק ומשוחרר וגם התגובות של הקהל היו בהתאם. גם ציירתי שניים מהסיפורים ויצאו לי קריקטורות מדליקות שהפתיעו גם אותי.

 התנ"ך הוא לא מה שהיה, אלא מה שיהיה. זו היתה התובנה הראשונה שהתייחסה לתנ"ך.

 באותו לילה לא הצלחתי להרדם. הייתי מלא אנרגיות ופרצי רגשות, צחוק ובכי, ולא רציתי לקחת כדור שינה, רציתי לחוות את זה. תוך כדי כך, התחלתי לקבל תובנות ולראות תמונות מהעולם הקדום, תמונות של טבע פראי ללא ציוויליזציה. זכור לי במיוחד מעגל גדול שנפרש מול עיני העצומות והוא הולך ונסגר כלפי מעלה, יחד איתו עלה הביטוי "סגירת מעגל" - כמו רוצה לומר שהעידן בו אנו חיים, הינו עידן של סגירת מעגל. יחד עם המעגל הופיע המשפט: התנ"ך הוא לא מה שהיה, אלא מה שיהיה. זו היתה התובנה הראשונה שהתייחסה לתנ"ך. רק אחרי שנה עלה בתוכי המושג 'נבואה'.

כשסיפרתי לחברי את מה שחוויתי, הם אמרו לי שחוויתי הארה - פתיחת צ'אקרות, אני קראתי לזה "פתיחה רגשית" או "ניקוי רגשי".

אותה צעקה הביאה לפתיחת חסימות רגשיות שלא הייתי מודע לקיומן שהיו קיימות בתוכי שנים. באותם ימים הזדמן לי למסור את כתב ידי לניתוח גרפולוגי, אשר הושווה עם כתב ידי מלפני אותה צעקה (מספר חודשים קודם לכן). גם פה זיהתה הגרפולוגית שינוי רגשי משמעותי ובעיקר השתחררות מפחדים.

כאן נזכרתי בתקופת לימודי בבצלאל. באחד הפרוייקטים צילמתי סקסופון שלתוכו תחבתי בלחץ כדור בד. פוסטר זה ביטא במדויק את מה שהרגשתי מאז גיל 12 - חסימה בגרון. בדיעבד התברר לי שבגיל זה אימי התייתמה מאביה וכנראה שאני קיבלתי ממנה את האנרגיה של האבל והיתמות. בזכות ההארה שחוויתי, התנקתי גם מחסימה זו.

במקביל נפתחתי לתובנות בשלושה תחומים עיקריים: הראשון - תובנות לגבי עצמי, כאילו שאני מתבונן על עצמי מהצד ויכול לאפיין ולהגדיר תכונות שלא יכולתי לראות קודם (מודעות עצמית). התחום השני - נפתחתי לידע רב ולהבנה עמוקה של העולם הרגשי-תודעתי, עם התחושה שידע זה היה קיים בתוכי מאז ומתמיד, אך היה רדום ולפתע התעורר. והתחום השלישי – התנ"ך, בו בעיקר עוסק ספר זה.

 פתאום הבנתי את הכתוב, המילים דיברו אלי. הבנתי שמדובר בנבואה על ימינו

 כאן התחיל תהליך שבו עלו בתוכי שאלות כמו: מתי נכתב התנ"ך? או מהי משמעות השמות בתנ"ך? והתשובות נוחתות בתוכי ללא הכנה מוקדמת, לעיתים מיד ולעיתים כעבור ימים ואף שבועות. הרגשתי שאני מתקדם בערפל שמתפוגג לאיטו ומאפשר לי לגלות עוד ידע ועוד תובנות שעלו בתוכי ללא סדר. רובן היו פשוטות והגיוניות ובעיקר, שונות מכל הידוע ומקובל לגבי התנ"ך.

למחרת אותה הארה, הופיעה תובנה שמתייחסת לעץ הדעת ומיד העלתה בי חיוך, למה חיוך? - כי תובנה זו כבר "ביקרה אצלי" 27 שנה קודם לכן, כשהייתי בן 24. גם אז אהבתי את הרעיון שבתובנה, עכשיו התברר לי שזה היה רק הפרומו. מהר מאוד הבנתי שאני חייב לכתוב ספר.

האמת שלא ידעתי מאיפה להתחיל, כי התובנות הציפו אותי והיו שזורות זו בזו. רק אחרי שנתיים הצלחתי לעשות סדר ב"פלונטר הידע" שקיבלתי והתחלתי לכתוב. בתחילה כתבתי לעצמי בתוכנת המייל, כדי שלא ארגיש מחויב. בהמשך יצרתי קובץ שהתחיל להראות יותר כמו ספר.

בשנתיים הראשונות שאחרי אותה הארה, כלל לא קראתי בתנ"ך. בפעם הראשונה שפתחתי אותו, זה היה בסיפור נח והמבול. קראתי את המילים הראשונות בפרק ו' בבראשית: "ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה." ונשימתי נעתקה, פתאום הבנתי את הכתוב. הבנתי שמדובר בנבואה על ימינו. מספר האנשים על פני כדור הארץ מגיע כבר לשמונה מיליארד והוא הגדול ביותר שהיה אי פעם וגם ממשיך לגדול בקצב מתגבר. לעומת זאת, בזמן שסיפור זה נכתב, לפני אלפי שנים, היו מעט אנשים בעולם. כך שלא מדובר על אירוע שקרה בעולם הקדום, אלא על אירוע שיקרה בעתיד ולכן זו נבואה. בהמשך נפתחתי לידע נוסף הקושר בין סיפור המבול לתקופתנו וגם הוא מופיע בספר.

כאן אציין שאינני אדם דתי ומעולם לא התעניינתי בתנ"ך מעבר ללימודים בבית הספר. נולדתי וגדלתי בירושלים ואני ישראלי חילוני עם מסלול חיים די שגרתי: בי"ס יסודי, תיכון, גרעין נח"ל, צבא, לימודי עיצוב גרפי בבצלאל, חתונה, שלושה ילדים, עבודה במספר משרדי פרסום, עד שהפכתי לעצמאי וזאת עד היום.

סיפור מענין קרה לי כשכתבתי על הפירמידות. בתחילה כתבתי את מה שידעתי ממה שלמדתי וכך התקדמתי וכתבתי מספר פרקים נוספים. אז עלה בתוכי קול פנימי שהחזיר אותי לפרק על הפירמידות והורה לי לשנות הכל ולכתוב מחדש בתפישה שונה לחלוטין שהפתיעה גם אותי. תפישה זו היא אמנם מהפכנית, אך לגמרי הגיונית והיא מסבירה כיצד נוצרו כל המונומנטים שאנחנו מכירים מהעולם הקדום, כולל הפירמידות, ציורי הנאסקה, הסטונהאנג' וגם כיצד נכתב התנ"ך.

חלק מהתובנות התקשיתי להסביר במילים אפילו לעצמי. וכך כשניסיתי להסביר למישהו במה עוסק הספר והיו לי רק כמה דקות, הבאתי כדוגמה את הקשר שבין סיפור הבריאה ליצירת השבוע ולספירת הזמן העברית. הוא התרשם ואמר "מענין מאוד", מכאן הבנתי שזו גם הדרך לכתוב את התובנה בספר. היו גם תובנות שעלו מתוך שיחות עם אנשים מבלי שידעו שהם עוזרים לי כרגע בכתיבת הספר.

כמו כן, מרגע שקיבלתי את התובנות, התחלתי לראות אותן מופיעות בחיי היומיום שלי והן עלו והופיעו כמעט בכל שיחה ונושא. וכשמישהו סיפר שהילדים שלו אינם דומים זה לזה, מיד עלתה בי התובנה על בני נח - שם, חם ויפת, מה גם שתופעה זו קיימת אצל בנותי ומאותה סיבה. או שהתפרסמה ידיעה על מותו של מישהו מפורסם ומיד עלתה בי התובנה על 'מתושלח'. שיחה אחרת שעסקה בענייני תזונה ובריאות, הראתה לי עד כמה מדוייקת התובנה על עץ הדעת וכך לגבי כמעט כל נושא.

חשוב לקרוא, לא לדלג.

ספר זה נכתב בעקבות אותה הארה עוצמתית, אשר הביאה לנקיון רגשי ולשינוי תודעתי

שאיפשרו לי להשתחרר מהתפישות הקיימות ולהבין הכל בהגיון פשוט,

ללא חרדת קודש. כמו כן, התחברתי לידע רב מהעולם הקדום

שהוא שונה ואף הפוך מהידע הקיים ואינו כתוב בשום מקום.

התפישה בספר זה היא מצד אחד מהפכנית ומצד שני, אני טוען שהיא המובן מאליו.

היא המביאה תשובות לסוגיות שעד כה לא היה להן מענה.

רבות מן התובנות בספר זה סותרות את הידע הקיים המוצג כ'מדעי'.

למשל: סיפור הבריאה מוסבר כתאור "המפץ הגדול",

לכאורה הסבר מדעי. אך בפועל, אין שום קשר בין תהליך שקרה

לפני כ-13.8 מיליארד שנה לבין סיפור שנכתב לפני כמה אלפי שנים.

אנשים שקראו את הספר העירו לי שאני כותב כאילו שאני יודע

את הדברים בוודאות והציעו לי לסייג ולכתוב 'לדעתי' 'כנראה' וכו'.

תשובתי להם היתה, שאם אכן היה מדובר בדעתי, כלל לא הייתי כותב את הספר.

כפי שציינתי, הידע התקבל בתקשור בעקבות אותה הארה.

לפני ההארה לא ידעתי כלום ואף לא התעניינתי בתחום.

לכן, בבואכם לקרוא ספר זה, הינכם מתבקשים להניח לרגע בצד

את כל מה שאתם יודעים, חושבים או מאמינים לגבי התנ"ך ולבוא 'נקיים'.

דמיינו שאתם אזרחי העולם, משוחררים מכל אמונה, זהות לאומית, דתית או פוליטית.

אתם מוזמנים לקרוא אותו בפתיחות ובסקרנות, בחשיבה פשוטה, נקיה והגיונית

וללא מעורבות רגשית. מהמקום הזה הוא נכתב וכך גם הייתי רוצה שיקרא.

בספר מופיעים מספר גרפים, אני ממליץ להתעמק בהם,

הם חשובים להבנה טובה יותר של הספר.

זהו אינו ספר מחקר מדעי, גם לא ספר הסטוריה.

זהו ספר מודעות העוסק בשאלות הבסיסיות ביותר לגבי התנ"ך:

מהו התנ"ך?

מי כתב אותו?

כיצד נכתב?

ומתי?

בזכות המודעות התפתחה האנושות

בגלל ההתפתחות המודעות יורדת

מבוא: התנ"ך - ספר נבואה

מרבית הפרשנים והחוקרים העוסקים בחקר המקרא, בעבר ובהווה, ניגשים אליו בהסתכלות היסטורית, כאילו שמדובר בעברו של העם היהודי. הם מתייחסים לאירועים המתוארים בו כאילו אכן קרו ולדמויות כאילו היו קיימות. מרבית האירועים גם תוארכו לפי סדר הופעתם בתנ"ך: תקופת חיי אברהם, חיי משה וכו'. האמת שקל ונראה הגיוני לקבל כך את התנ"ך. הסיפורים מסודרים לכאורה בסדר כרונולוגי, מסיפור הבריאה, דרך אדם וחווה, עץ הדעת ועד הירידה מצרימה וכו', והם מפורטים בהרחבה ובדייקנות שיוצרים את התחושה שהכותב חי את האירועים וממש מדווח מהשטח.

אך מי שתופש כך את התנ"ך, מבין אותו ברמת הפשט. שכן התנ"ך אינו עיתון של אתמול וגם לא ספר היסטוריה. למעשה התנ"ך כולו ספר נבואה כלומר, כל הכתוב בו לא קרה בעבר, אלא יקרה בעתיד (ביחס למועד הכתיבה). מתוך כך, כל הדמויות שמופיעות בו לא היו קיימות, הן יתממשו בעתיד במהות דומה אך בשמות אחרים. ואין מדובר באירועים שקרו בעבר ויקרו גם בעתיד, אלא רק באירועים שיקרו בעתיד. ממה שידוע לי, אפשרות זו לא נבדקה מעולם וספר זה מביא הוכחות לכך.

סימן ראשון לכך שהתנ"ך הוא נבואה, הוא עצם ההסתכלות ממעוף הציפור. סיפורי התנ"ך הם חובקי עולם. הכותב עובר בהינף קולמוס מבבל למצרים ומאור כשדים לכנען וגם מדלג בזמנים על פני עשרות ומאות שנים, כאילו שמכונת זמן מקפיצה אותו ממקום למקום ומאירוע לאירוע. זאת בזמן שבעת הכתיבה, לפני אלפי שנים, קצב החיים היה איטי, אנשים הלכו ברגל או רכבו על חמור ולא התרחקו מאזור מחייתם.

כמו כן, אין מדובר במיתולוגיה או בסיפורי מסורת שהתגלגלו בעל פה מאב לבן או מדור לדור. התנ"ך זו הפעם הראשונה שסיפורים אלה נכתבו. הסיבה שחשבו שסיפורי התנ"ך עברו בעל פה היא מכיוון שלא היו מודעים לאפשרות שמדובר בנבואה וגם לא ממש ידעו מהי הנבואה.

המחשבה שהנבואה היא דבר האלוהים נולדה מתוך תפישת הנבואה כיכולת על אנושית, אך הנבואה היא יכולת אנושית שהיתה קיימת בעולם הקדום וכיום כבר כמעט ואינה קיימת, בהמשך אסביר גם מדוע.