ריקוד לאור ירח

1. הקדמה

תלמיד חדש הגיע לכיתה שמו ססיל מונלי. כולם קוראים לו מוּן (ירח). הוא גבוה ורציני. לבוש כמו נרד, חולצה מכופתרת מתחת לסוודר. הוא סגור בתוך עצמו. לא הולך למסיבות. לא משתתף בויכוחים. בקיצור קרקע פנויה להתעללות.

לורה היא מלכת הכיתה. היא גם התלמידה הכי טובה.

תמיד כאשר תוצאות הבחינות מתפרסמות על הלוח — מספר התלמיד שלה הוא הראשון ברשימה.

לאחרונה בפירסום תוצאות הבחינות האחרונות במתמטיקה מופיע מספר תלמיד חדש בראש הרשימה. לא קשה לנחש שמספר התלמיד הזה שייך למוּן.

לורה מתחילה להסתקרן לגבי מוּן. ולאט לאט מגלה שמים שקטים חופרים עמוק.

זאת התחלה של סאגה של אהבה מיוחדת שנמשכת עשר שנים. זה התחיל בריקוד לאור ירח ומגיע לשיא כשהם בוגרים ויד הגורל מפגישה אותם שוב.

2. לורה

בפעם הראשונה ששמתי לב למוּן (אז אפילו לא ידעתי את שמו), היה בתחילת השליש האחרון של שנת הלימודים האחרונה בתיכון. רובינו כבר קיבלו רכב להגיע לבית הספר. אחרי שהחנתי את מכונית הספורט החדשה שלי, (קיבלתי מתנת יום הולדת יגואר ספורט. כן אנחנו עשירים.) כאשר עברתי ליד משרד המנהל, ראיתי אותו ואת אבא שלו, יושבים וממתינים ליד משרד המנהל. האב היה לבוש בבלייזר על בחולצת טריקו של לוס אנג’לס לייקרס ואילו מוּן היה לבוש עם חולצה מכופתרת וסוודר וי בלי שרוולים. הוא מרכיב משקפיים עבות מסגרת. חנון אמיתי. מה שמשך את תשומת ליבי שהוא דיבר אל האב כאילו הוא היה המבוגר שבניהם.

הפעם השניה ששמתי לב אליו הייתה כשהוא נכנס לכיתה בלווי המנהל שאמר, ״זהו תלמיד חדש, שמו ססיל מונלי. אנא קבלו אתו יפה ועיזרו לו להשתלב בלימודים. לורה, אני רוצה שהתלמיד החדש יישב לידך. את התלמידה הכי טובה בכיתה ואני רוצה שתשמשי לו דוגמה.״

ואז מוּן הלך והתיישב על ידי. הוא הסתכל לי בעינים בלי למצמץ ואמר, ״שלום אני מוּן.״ לא עניתי לו כמובן. אני לא עונה לפשוטים. כאן זה בית ספר יוקרתי. הוא בטח קיבל מילגה כדי להגיע לכאן. לפי הבגדים שלו הוא לא מהעשירים. אין שום סימן למותג על מה שהוא לובש.

הפעם השלישית ששמתי לב אליו היה כאשר קבוצת המקובלים נכנסה לדיינרס החדש ומוּן היה שם כדי לשרת אותנו. כמו שאמרתי הוא לא מהעשירים. שמתי לב שמי שיושב על יד הקופה הוא האבא שלו. אני לא מבינה איך האנשים האלה הגיעו לבית הספר היוקרתי שלנו. ההורים שלנו נמנים על המאיון העליון של האוכלוסיה. האבות תמיד מגיעים עם בלייזר ועניבה אם לא בחליפת שלושה חלקים. האמהות תמיד מטופחות ושומרות על משקל.

הפעם הנוספת ששמתי לב אליו היא כאשר התפרסמו התוצאות של הבחינה האחרונה במתימטיקה על לוח המודעות בכיתה. מספר התלמיד שלי הוא הפעם הזאת, שני ברשימה. לא היה קשה לנחש שהמספר הראשון הוא של מוּן. איך הוא עשה את זה? הוא בטח העתיק. אני הרי לא עזרתי לו בכלום. לא דיברתי איתו אפילו מילה אחת. גם הוא אחרי שהוא הציג את עצמו, הוא לא אמר מילה נוספת.

פיטר החבר שלי הסתכל על הלוח ואמר, ״זה לא המספר שלך בראש הרשימה. איך זה קרה?״

״תגיד, אתה רוצה להגיז אותי היום? ״

״לא, אני רוצה לדעת של מי המספר הזה.״

״תנחש.״

״אין לי שמץ של מושג,״ הוא אומר. פיטר הוא לא העיפרון הכי מחודד בקלמר. אבל הוא ספורטאי מצטיין ורחב כתפיים. הוא מסמר המסיבות וכל הבנות מתלהבות ממנו. אנחנו יוצאים כבר תקופה ונחשבים לזוג הכי נחשב. הוא מתכנן לקחת אותי במסיבת סוף השנה למלון כדי לבתק את בתוליי. אני שמעתי על התכנית מחברות ששמעו זאת מחברים שלהם. אני לא בטוחה שאני מוכנה שהוא יהיה זה שתהיה לו הזכות לכך אבל בינתיים אני נותנת לו להגיע לבסיס השני. כלומר מהמותניים ומעלה.

״זה התלמיד החדש.״ אני אומרת.

״החנון הזה? הוא נראה לי אדיוט. אני חושב שאני אתחיל לרדת עליו כמו שאני עושה לשאר החנונים.״

״תיזהר,״ אני אומרת, ״אני לא בטוחה שהוא לא מסוכן. בטח יש לו שלדים בארון.״

״את יושבת על ידו. הוא לא אמר לך משהו? לא ענה על שאלות שלך?״

״מאז שהוא יושב על ידי הוא לא אמר כלום חוץ מזה שהוא הציג את עצמו, לא החלפנו אפילו מילה אחת.״

״את יודעת מי ההורים שלו?״ הוא שואל. הורים ומוצא זה דבר חשוב בבית ספרינו. ההורים שלי ושל פיטר נמצאים באותה חברה. אבא של פיטר הוא מאד מאד עשיר. הוא גם תורם הרבה לבית הספר. זאת כנראה אחת הסיבות שפיטר עדיין כאן, כי הציונים שלו הם לא משהו.

״ראיתי את האבא שלו ביום שהם באו לבית הספר. הוא נראה איש פשוט. יש להם את הדיינרס החדש והוא יושב על יד הקופה.״

״אנחנו יכולים להחרים את הדיינרס ואז הוא ייסגר,״ הוא מציע.

״אני חושבת שזה מיותר. האוכל שם יוצא מהכלל. גם המחירים נמוכים יותר ממקומות אחרים וגם המקום הזה הוא הכי קרוב. לסגור אותו זה כמו לירות לעצמך ברגל.״

״טוב בסדר, לא נחרים אותו אבל נעשה לו בלגן.״ הוא אומר.

״אני לא יודעת.״

״נפגש היום בערב?״

״כן נלך לקולנוע. יש סרט אימה קלאסי: מגרש השדים. אחרי זה נאכל גלידה בדייינרס.״

פיטר בא לקחת אותי לקראת שבע. הוא מגיע בבימר שלו. (ככה אנחנו קוראים ל ב.מ.ו.) הגג שלה פתוח וזוג חברים, נלסון וקרן, יושבים בכסא האחורי ומתנשקים. אני נכנסת למושב ליד הנהג.

פיטר מחנה ליד פתח הקולנוע. זה מקום אסור לחניה והקנס הוא 150$ אבל לפיטר לא איכפת. אנחנו נכנסים לקולנוע ויושבים באותה שורה. אני יושבת ליד קרן והיא לוחשת לי, ״שכבתי איתו אתמול.״ אני אומרת לה בלחש, ״מזל טוב. איך היה?״

״לא משהו. הוא גמר די מהר, אבל אני כבר לא בתולה.״

אני מרימה אגודל ״לייק״ לעודד אותה. אז האורות כבים והסרט מתחיל. הסרט אכן מפחיד ברמות. בקטע שהילדה שהשד השתלט עליה מתחילה לסובב את הראש בשלוש מאות ושישים מעלות גרם לי ולפיטר לצרוח מאימה. בסוף הסרט יצאנו המומים ונסענו ללא מילים לדיינרס החדש. פיטר קצת מתבייש שהוא צרח מאימה והוא מגיע לדיינרס במצב רוח מלחמתי. נלסון מלבה את המדורה כאשר הוא צוחק עליו וקורא לו צרחן.

אחת המלצריות מגיעה לקחת הזמנה. פיטר מזמין ארבע גלידות בכל הטעמים שתי בירות לבנים ושתי קולה דיאט לבנות. אחרי חמש דקות מופיעה המלצרית עם ההזמנה. פיטר אומר לה, ״לקח לכם הרבה זמן להביא את המנה, אצלינו מקובל שאם ההגשה מתאחרת, אנחנו מקבלים את ההזמנה בחינם. ואני מבקש עוד ארבעה בקבוקי בירה לשולחן.״

המלצרית אומרת, ״אנחנו הבאנו את מה שביקשתם אחרי פחות מחמש דקות. חוץ מזה אתם לא רשאים לקבל יותר מבירה אחת. אתם נוהגים ואינכם יכולים לנהוג שיכורים. בירה אחת זה מעל ומעבר. אל תשכחו שזה ניתן לכם למרות שאתם מתחת לגיל המותר לשתיה.״

״לא מקובל עלי,״ אומר פיטר, ״תביאי את המנהל.״

״רק רגע.״

אחר דקה מופיע מוּן, ״מה הבעיה?״

״אנחנו רוצים את ההזמנה בחינם ואנחנו רוצים עוד 4 בירות.״

קורא למלצרית ואומר, ״תרשמי את המנות על חשבוני.״ ואז פונה לפיטר ואומר, ״חוץ מבקבוק בירה אחד לכל אחד, לא תקבלו יותר. גם על האחד הזה אני לוקח סיכון איתכם. תהינו, הפעם מההזמנה על חשבוני. רק שתדעו, אין חוק כזה והגשה תוך חמש דקות נחשבת לשירות מעולה.״

״למה אין בגלידה קיווי?״ פיטר שואל.

״כי זה סורבה וזה לא הולך טוב עם גלידה. אני יכול להוסיף לכם עוד קצת קצפת. זה עדיף.״

״תביא לנו בירות או שתחטוף.״

״לא כדאי לך לנסות,״ אומר מוּן.

פיטר מפיל את הגלידה על הרצפה ורומז בראש לנלסון להכות את מוּן. מוּן בזריזות דוחף את נלסון חזרה למושב ואומר לו, ״אל תזוז.״

אז הוא פונה לפיטר ואומר לו, ״אני אביא לך מנה חדשה.״

״אבל אני רוצה את המנה הזאת.״

״ מה אתה רוצה? ללקק מהריצפה? בבקשה.״

״אני רוצה שאתה תלקק מהרצפה. אדיוט.״

״זה לא יקרה,״ אומר מוּן.

פיטר קם ונעמד מול מוּן. הוא נמוך ממוּן באינץ’ לפחות. פיתאום מוּן נראה ענק לידו. פיטר אומד את המצב ואומר, ״בואו, אנחנו מסתלקים.״ הוא פונה למוּן ואומר, ״ואתה עלית לי על הכוונת. תתכונן לכך שהחיים שלך יהיו אומללים מעתה והלאה. אתה תבין שעל פינו יישק דבר. אתה עוד תזחל על ארבע לפני.״

הוא מסתלק מבלי להסתכל לאחור. נלסון וקרן מצטרפים אליו. אני נשארת. מוּן קורא למלצרית לנקות ולפנות. כשהיא באה הוא נותן לה שטר של עשרה דולר ואומר, ״זה הטיפ שהם השאירו לך.״

אני מסתכלת עליו ואומרת, ״אני מצטערת על ההתנהגות של החברים שלי. אני רוצה לשלם על ההזמנה ועל הנזק. נראה לי שאתם צריכים את זה.״

מוּן אומר, ״אם תסתכלי מסביב תראי שאנחנו מלאים. המקום מרוויח יפה. אני הזמנתי אתכם וזה עדיין בתוקף. אני אגיד לך משהו שלא ימצא חן בעינייך, אבל אני אגיד בכל זאת. את גדולה בכמה מספרים על החבורה הזאת. הם גוררים אותך לרמה שלהם וחבל. יש לך המון פוטציאל.״

אני מוציאה את הטלפון שלי להזמין אובר. מוּן אומר, ״כבר הזמנתי לך מונית. זה גם כן על חשבוני. היא מחכה לך בחוץ. לילה טוב.״

אני יוצאת למונית. בדרך אני חושבת על מוּן. יש בו משהו מיוחד. הוא מאד מנומס. מנסה להמנע ממאבקים. אבל כשהוא הושיב את נלסון, הוא פעל בזריזות ותקיפות. כאשר פיטר קם מולו הוא לא נרתע. מעניין איך הוא מצליח גם לעבוד, גם להכין שיעורים וגם להיות מצטיין. אפילו יותר ממני.

למחרת. אני נכנסת לכיתה ואני מרגישה שכל העינים נעוצות בי. לין שהיא החברה הכי טובה שלי באה אלי ושואלת, ״מה קרה אתמול? זה נכון שמוּן הרביץ לפיטר? זה נכון שאת נפרדת מפיטר?״

״הדבר היחיד שנכון הוא, שהיינו אתמול בדיינרס החדש ומוּן אירח אותנו על חשבונו. הוא לא הרביץ לפיטר ועד כמה שידוע לי, לא נפרדנו.״

בעודי מדברת אני רואה שמוּן נכנס. אני מסמנת לו להתקרב אז אני אומרת, ״זהו מוּן. את יכולה לשאול אותו.״

מוּן אומר, ״כל מה שלורה אומרת זה נכון.״

לין פונה אל מוּן ושואלת, ״הרי לא שמעת מה שהיא אמרה. אז איך אתה אומר דברים כאלה?״

״לורה לא משקרת,״ הוא עונה ומתיישב במקומו.

אני מתיישבת על ידו. השיעור מתחיל. המורה מסביר נתונים ואני מסתכלת על מוּן. חושבת מה להגיד לו. הוא משרבט על חתיכת ניר. פתאום המורה פונה אלי ושואל, ״ומה לדעתך המספר הבא ברצף שהצגתי?״ אני יודעת שהוא דיבר על מספרים של סידרה דמיונית. עד עכשיו, אף אחד לא הצליח לענות נכון. אני אפילו לא הקשבתי ולבטח איני יודעת את התשובה. מוּן מקיש בידו על הדף. אני רואה שכתוב שם 64 ואומרת למורה, ״64?״ המורה מתלהב ואומר, הצגתי לכם שרשרת של חיבורי מספרים רק לורה הצליחה לפענח נכון את התשובה. ואני אגיד לכם עכשיו את הפיתרון. אני השתמשתי במספרי פיבונצ’י. חיברתי מספרים משתי סדרות, סידרה אחת יורדת והשניה עולה ושניה עולה. ואם אתם לא יודעים מה זה מספרי פיבונצ’י תחפשו באינטרנט. כל הכבוד לורה. את מצדיקה את הציונים שלך.״

אני נבוכה מאד. בעיקר כלפי מוּן שהציל אותי כרגע ממבוכה נוראית. אבל עכשיו אני יודעת מה להגיד לו. אני לוחשת לו, ״אתה מזכיר לי את הסיפור על השד מכיתה ז.״ אני מחכה שהוא ישאל פרטים על הספר. אני חושבת שאני היחידה שקראה אותו בכיתה, אבל הוא עונה, ״קראתי את הספר של מיקושינסקי לפני הרבה שנים. כמה שאני זוכר פעם המורה טעה ואז אף אחד לא ידע לענות לשאלות שלו. אני לא עושה טעויות.״

״אתה באמת ידעת שאלה מספרי פיבונצ’י? בכלל מה זה? ״

״כן,״ הוא אומר ברגע שהספרים בסדרה העולה היו 1,2,3,5 הבנתי שהם מספרי פיבונצ’י והתשובה היא התוצאה של המכפלה של מספרי הסדרה היורדת במספרי סידרה העולה. אצלך זה קרה כאשר 8 בסידרה היורדת נפגש עם 8 בסדרה העולה והתוצאה היא 64.״ אין מה לומר, הבחור שחצן. בכל אופן הוא שובה את תשומת ליבי. אני רוצה שגם הוא יעריץ אותי כמו האחרים בכיתה. אבל בינתיים בפעם היחידה שהוא דיבר אלי הוא נזף בי שאני מסתובבת עם חבורת אפסים.

בתום יום הלימודים אני באה אליו ואומרת לו, ״אני רוצה שתלוה אותי בדרך הביתה.״

הוא עונה, ״כמה שאני יודע יש לך רכב.״

״אני רוצה שתסע איתי.״

״זה בלתי אפשרי. יש לי אופניים. חוץ מזה אני הולך עכשיו למשמרת שלי בדיינרס.״

הוא מבחין שיש לי מבט עצוב ואז הוא אומר, ״אבל אם תגיעי לדיינרס אני אזמין לך ארוחה לבחירתך ואני אשב ואוכל יחד איתך.״

אורו עיני.

אני מגיעה לדיינרס לפניו. אני רואה בקופה את האבא שלו. אני ניגשת אליו ואומרת לו, ״הבן שלך מגיע עוד מספר דקות.״

הוא מחייך אלי ואומר, ״הלוואי והיה הבן שלי.״

מוּן מגיע ומזמין אותי להתיישב בשולחן פינתי ליד החלון. הוא שואל אותי מה אני רוצה. אני מזמינה דג סלמון וסלט יווני מהתפריט. שתיה דיאט ספרייט ומנה אחרונה גלידה. הוא מזמין המבורגר, מים וסלט קולסלו בצד. למנה אחרונה גם הוא מזמין גלידה. עד שהמנות מגיעות אני עושה לו חקירה,

״פגשתי את אבא שלך ואמרתי לו שהבן שלו מגיע. וא אמר לי שהלוואי שאתה היית הבן שלו. זה דורש הסברים.״

״זאת הפעם השלישת שאת מדברת איתי בכלל וכבר את רוצה הסברים?״

״כן, אני מלכת הכיתה, אם לא שמת לב וכשאני שואלת אז כולם עונים.״

״ אני אשיב לך בקצרה. הדברים אינם פשוטים. הדברים אינם כמו שהם נראים. הוא לא אבא שלי אבל הוא כן אבא שלי. מכיוון שאנחנו לא קרובים מספיק, אני לא יכול לפרט. אולי פעם אני אפרט יותר.״

״מתי?״

״לא יודע, אולי אם נהיה פעם מספקים קרובים.״

״אתה כועס עלי שאני קיבלתי את התהילה, אחרי שהשבתי את מה שנתת לי?״

״ לא, אני חושב שבאופן כללי מגיע לך קרדיט. את התלמידה הכי טובה בכתה. אם הייתי רוצה לעשות רושם הייתי נותן לך ליפול ועונה את התשובה הנכונה במקומך.״

״אם אני התלמידה הכי טובה בכיתה, אז איך זה שאתה בראש הרשימה של תוצאות הבחינה במתימטיקה?״

״אני התלמיד הכי טוב בכיתה ואת התלמידה הכי טובה. אבל האמת היא שאם נסתכל על כל התמונה התוצאה היא שאת התלמידה היותר טובה באופן מוחלט. עובדה את מלכת הכיתה ללא עוררין.״

״אתה מפרגן לי? ״

״אני אומר לך את האמת שלי מנקודת מבטי.״

״אתה מנסה להתחיל איתי? אם כן אז אני מקווה שאתה יודע שזה לא יילך לך.״

״בואי נגיד ככה. אם את מנסה להתחיל איתי, אני לא חושב שיילך לך עכשיו. אני מזכיר לך שלי יש בסיס לחשוב שאת מתחילה איתי. את ביקשת ממני ללוות אותך. את יזמת את הפגישה הזאת. אני בכוונה קורא לזאת פגישה ולא דייט כדי שלא תרגישי לא נוח. אני יכול הגיד לך שאם אי פעם אני אשקול להתחיל איתך את תרגישי זאת ותדעי מעצמך שזה מה שקורה. בינתים תהיי רגועה. זה לא קורה. ואל תעלבי כי יש לך כל מה שנדרש כדי להיות אטרקטיבית.״

״למה אתה מתכוון באטרקטיבית?״

״את מנסה לדוג קומפילמנטים?״

״לא, אני שואלת ברצינות.״

הוא עונה,״את יפה, את חכמה, את טובה, את מסתכלת לכל אחד בגובה העינים ואת מוסרית.״

״ למה אתה חושב שאני מוסרית? אני כן מתנשקת עם החבר שלי. אני אפילו נתתי לו להגיע לבסיס השני.״

״למוסר במקרה הזה אין קשר לסקס. ראית אתמול את ההתנהגות של פיטר ונשארת לנקות אחריו. זה דבר מוסרי. זה שאת נאמנה לו זה דבר מוסרי. במקרה הזה לצערי כי לא מגיע לו.״

אני מנסה לעורר את קינאתו ואומרת, ״בסוף השנה הוא מתכונן להזמין אותי לפרום, למסיבת סוף השנה. לאחר המסיבה הוא מתכונן לשכור חדר במלון ולקחת אותי לשם כדי לבתק את בתוליי. אני לא יודעת אם כדאי לי. מה דעתך?״

״ את באמת מעונינת בדעתי על מערכת יחסי המין שלך עם פיטר? זה לא צריך להיות בניכם? או שאולי את מנסה לעורר איזה רגש קינאה אצלי שאת כל כך מבוגרת שאת הולכת לעשות זאת?״

״גם וגם. מה דעתך?״

״את לא תאהבי את מה שאני הולך להגיד.״

״תגיד בכל זאת.״

״לעשות את זה עם פיטר, זה הדבר הכי גרוע שאת יכולה לעשות.״

״למה אתה חושב ככה?״

״את לא תהני וזה יכאב.״

״אז למה אחרים כל הזמן רוצים לעשות את זה?״

״כי זה התענוג הכי גדול שיש. אבל בשביל זה צריך פרטנר שיידע לדאוג לצרכים של בת הזוג שלו וזה לא פיטר. הבחור נרקיסיסט ודואג רק להנאות של עצמו. אני לא מאשים אותו, הוא לא חכם גדול וזה מעל יכולות האינטליגנציה הריגשית שלו.״

״אתה בטח חושב שאתה תהיה יותר טוב ממנו במיטה?״

״אני בטוח בכך.״

״אני לא מאמינה שיש לך נסיון. הרי אתה בתול.״

״זה מה שאת חושבת.״

״אז תן לי שם של מישהי ששכבת איתה.״

״אני בנושא הזה לא מספר שום דבר על מה שקרה ביני ובינה אף פעם.״

״שקרן.״

״תראי אני לא כאן לשכנע אותך לעשות את זה איתי. אני חושב שאם את רוצה לעשות את זה עם מישהו אז רצוי שתעשי זאת עם מישהו שיודע איך להביא אישה לסיפוק. מאה אחוז שזה לא פיטר. את גם יכולה לצטט אותי כשאת מנמקת את סירובך להצעתו. ודרך אגב, להיות בתולה זאת לא בושה.״

אני מנסה להרגיז אותו. להחזיר על זה שהוא הרגיז אותי, אחרי שהוא זרק לי את האמת בפרצוף. אני תמיד ידעתי שזאת האמת אבל שיקרתי לעצמי. עכשיו הוא מכריח אותי להודות על האמת. אני אומרת לו, ״אם כך אני חושבת להזמין אותך למלון לאחר מסיבת הסיום, כדי שתבתק את בתוליי.מה דעתך?״

״אני אשקול את זה.״ הוא אומר בחיוך ציני. ואז מגיע פיטר והעולם מתהפך. הוא מתקרב לשולחן שבו אנחנו יושבים ופונה למוּן,״אתה מנסה לקחת לי את החברה שלי? עוף מהשולחן הזה.״ מוּן מסתכל עליו בעינים אבל לא זז.

״אם אתה לא תזוז, אני אפרק את המקום.״

*המשך הפרק זמין בספר המלא*