חוף מבטחים
הַסְּפִינָה שֶׁלִּי
מִתְקָרֶבֶת
לְחוֹף מִבְטָחִים.
כְּבָר רוֹאִים אוֹתוֹ
בַּמִּשְׁקֶפֶת.
לַחְתֹּר וְלִזְכֹּר,
לֹא לְמַהֵר מִדַּי
כְּהֶרְגֵּלִי –
נִשְׁאַר לִי
עוֹד תִּקּוּן אֶחָד.
דלתות נעולות
הַלֵּב כָּבֵד,
אַךְ לֹא קוֹרֵס
כְּמוֹ פַּעַם.
קַרְנֵי אוֹר
חוֹדְרוֹת פְּנִימָה
וְלֹא הַכֹּל חָשׁוּךְ.
אֲנִי שׁוֹלַחַת אַהֲבָה
לְעֵבֶר הַדְּלָתוֹת הַנְּעוּלוֹת
וְיוֹדַעַת שֶׁהִיא מַגִּיעָה.
לְאַט־לְאַט
יִמַּסּוּ הַפַּחַד וְהַחֲרָדָה.
לינה משותפת
"תָּתִינְקָה" הוּא קָרָא לִי,
אַבָּא שֶׁלִּי הַבּוּלְגָרִי
שֶׁהָיָה מַרְכִּיב אוֹתִי
עַל כְּתֵפָיו
בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה לַגַּן
בְּכָל עֶרֶב
וַאֲנִי הָיִיתִי מְלַטֶּפֶת
אֶת צַוְּארוֹן הַפַּרְוָה
שֶׁל מְעִילוֹ.
זֶה כִּמְעַט כָּל מָה
שֶׁאֲנִי זוֹכֶרֶת
מֵהַלִּינָה הַמְּשֻׁתֶּפֶת.