העולם הבא

הכוכב

ה"ג וולס

עברית: יותם בנשלום

ה"ג ולס נולד ב-1866 בעיירה ברומלי שבמחוז קנט, אנגליה. סופר, עיתונאי, הוגה דעות, היסטוריון, הוא היה לאחד מאבות המדע הבדיוני המודרני. ולס נלחם כל חייו במוסכמות הכתיבה הספרותית: הוא קרא לכתיבה חופשית, חסרת אחריות ואגרסיבית. בעבודתו עסק בפחדיו הבסיסיים של האדם. ולס השאיר אחריו ויצירות נצחיות כמו "האי של דוקטור מורו" (1896) ו־The World Set Free‏‏ (1896) שבו הוטבע בראשונה המונח פצצת אטום. יצירתו השפיעה על יוצרים חשובים רבים כמו ארתור ס' קלארק ואייזק אסימוב. מת בלונדון ב-1946.

היה זה יומה הראשון של השנה החדשה, וביום הזה הודיעו שלושה מצפי כוכבים, כמעט בעת ובעונה אחת, שתנועתו של כוכב הלכת נפטון — המרוחק שבכוכבי הלכת החגים סביב השמש — נעשתה תזזיתית ביותר. כבר בדצמבר הצביע אוגילווי על חשד לתאוטה במהירותו המסלולית. ידיעה זו ודאי לא נוסחה באופן שיעורר עניין רב בקרב תושבי העולם, שרובם הגדול לא היו ערים לקיומו של נפטון כלל ועיקר, וגם התגלית שבאה בעקבותיה — הופעת ניצוץ חלוש ומרוחק בסמוך לכוכב הלכת שתנועתו הופרעה — לא עוררה התרגשות של ממש מחוץ לקהילת האסטרונומים. אנשי המדע, עם זאת, חשבו שהמידע החדש ראוי לציון, וזאת אפילו לפני שנודע להם כי הגוף החדש גדל ובהירותו גוברת במהירות, שתנועתו חורגת במידה ניכרת ממהלכן המקובל של פלנטות, ושנפטון וירחו סוטים עתה ממסלולם באורח חסר תקדים בהחלט.

רק מעטים מקרב מחוסרי ההכשרה המדעית מסוגלים לשוות בנפשם עד כמה מערכת השמש מבודדת ונידחת. השמש, על הפלנטות שלה שכמוהן כפירורים, על הפלנטואידים שלה שכמוהם כגרגרי אבק, ועל שביטיה הזעירים מכדי להיתפס בחוש, שרויה בריקנות עצומה שאין לתארה במילים. על פי מה שחשפו עד כה עיני אנוש, החלל שמעבר למסלולו של נפטון ריק מכול וכול, אין בו חום, אור וקול, והוא משתרע על פני עשרים מיליון פעמים מיליון מילין. זוהי ההערכה הצנועה ביותר באשר למרחק שיש לעבור עד שמגיעים אל הכוכב הקרוב ביותר. ולמיטב ידיעת אנוש, שום חומר, למעט כמה כוכבי שביט שחשיבותם פחותה משל להבות אש זעירות, לא חצה תהום אדירה זו של חלל, עד לאותו היום, בראשית המאה העשרים, שבו הופיע הנווד הזר והמוזר. היה זה גוש אדיר ממדים של חומר שהגיח מהמסתורין האפל של השמיים בלא אזהרה מוקדמת וטס אל זוהרה העז של השמש. ביום השני הוא נראה בבירור בכל מכשיר אופטי ראוי לשמו — פירור שכמעט אין להבחין בקוטרו בסביבת מזל אריה, ליד הכוכב רגולוס. בעוד זמן קצר יוכל להתגלות גם במשקפת אופרה.

ביום השלישי לשנה החדשה למדו בראשונה קוראי העיתונים בשני חצאי כדור הארץ על חשיבותו האמיתית של החיזיון השמימי. "התנגשות של כוכבי לכת", הכריז עיתון לונדוני בכותרתו, ותחתיה הביא את דעתו של דוּשיין ולפיה כוכב לכת חדש ומשונה זה עתיד, ככל הנראה, להתנגש עם נפטון. הכתבים המובילים הרחיבו בנושא, ועל כן, בשלושה בינואר שררה ברוב בירות העולם ציפיית־מה לקראת המחזה העומד להופיע בשמיים; וברדת הליל לאחר שקיעה, בכל מקום ואתר, הפנו אלפים את מבטם השמימה וראו — אך ורק את הכוכבים המוכרים במקומם מימים ימימה.

עד שהפציע השחר בלונדון, הכוכב פּוֹלוּקְס שקע מתחת לאופק והכוכבים ממעל החווירו. היה זה שחרו של יום חורף; אור יום חולני הסתנן ונצבר לאיטו, ונרות ומנורות גז דלקו בצהוב בחלונות והעידו על בני האדם המתנועעים מאחוריהם. אך השוטר המפהק ראה את הדבר, ההמונים בשווקים נעמדו ופערו את פיהם, ועימם פועלים המקדימים לעמל יומם, חלבנים, מסיעי דוכני עיתונים, הוללים חיוורים המשתרכים אל ביתם, נוודים חסרי בית, שומרים על משמרתם, ובאזור הכפר גם עובדים יגעים הצועדים בשדות וציידים לא חוקיים המתגנבים הביתה, בכל רחבי הארץ השוקקת והאפלולית נראה הדבר — ובלב הים ראו אותו המלחים הצופים לקראת בוא הבוקר — כוכב לבן ועצום הופיע פתאום בשמי המערב! בהירותו עלתה על זו של כל כוכב אחר שבשמינו; היא התעלתה על כוכב הערב בשיא אורו. הכוכב המשיך לזהור בנוגה לבן ויציב — לא נקודת אור מהבהבת, אלא דסקה עגולה בהירה ובוהקת — שעה אחרי עלות היום. ובמקומות שהמדע לא הגיע אליהם צפו בו בני האדם ונחרדו אל לבבם, וסיפרו זה לזה על המלחמות ועל המגפות שאות שמימי ולוהב זה מבשר עליהן. בורים חסונים, הוטנטוטים שחומים, כושים ממפרץ גינאה, צרפתים, ספרדים, פורטוגזים — כולם עמדו לאור הזריחה החמימה והתבוננו בכוכב החדש והמוזר בעודו שוקע אל מתחת לאופק.

ובמאה מצפי כוכבים גאתה התרגשות כבושה, וכמעט נשמעו צעקות כששני הגופים המרוחקים הוטחו זה בזה; ויושבי המצפים התרוצצו אנה ואנה כדי לאסוף ציוד צילום, וספקטרוסקופ, ועוד כהנה וכהנה מכשירים, כדי לתעד את המחזה המדהים שלא נראה כמוהו: הישמדו של עולם. כי הדבר שהבהיק וגווע בלהבות בפתאומיות נוראה כזאת עולם של ממש היה, פלנטה־אחות לכדור הארץ שלנו, אף כי גדול ועצום ממנו. פלנטה מוזרה זו מהחלל החיצון פגעה בנפטון פגיעה ישירה, וההלם הלוהט התיך את שני הכדורים המוצקים לכדי גוש אחד, יוקד ואדיר ממדים. באותו היום, שעתיים לפני עלות השחר, חלף הכוכב החיווריין בשמי כל ארץ וארץ, ודמותו נמוגה רק כאשר שקע במערב עם עלות השמש. בכל מקום השתאו אנשים למראהו, אך איש לא השתאה יותר מהמלחים, המורגלים בצפייה בכוכבים; כי בלב הים לא שמעו הללו דבר על התופעה, ועתה ראו את הכוכב עולה כירח ננסי, מטפס אל הזנית, שוהה במרומים ושוקע במערב בחלוף הלילה.

כששב והפציע בשמי אירופה נקבצו המוני צופים על מדרונות הגבעות, על גגות הבתים ובשטחים הפתוחים, והביטו מזרחה כדי לראות את הכוכב הגדול החדש בזריחתו. הוא עלה ולפניו נוגה צחור, כזה של אש לבנה, וכל מי שהבחינו בו בהופיעו בראשונה בלילה הקודם הצטעקו למראהו. "הוא גדול יותר," קראו, "בהיר יותר!" ואמנם, אף שהכוכב החדש היה זעיר בגודלו ביחס לירח השוקע במערב, שעמד ברבע מילואו, הוא האיר עתה ממש כמוהו.

"בהיר יותר!" קראו בני האדם המתגודדים ברחובות. אך במצפי הכוכבים האפלים נעתקה נשימתם של המתבוננים, והם הציצו זה בזה. "הוא קרוב יותר," אמרו. "קרוב יותר!"

ובזה אחר זה אמרו קולות "הוא קרוב יותר," והמילים נקלטו בתקתוקי הטלגרף ורטטו לאורך חוטי הטלפון, ובאלף ערים סידרו סַדָּרים מוכתמים בדיו את אותיות העופרת. "הוא קרוב יותר." במשרדים נגהה הבנה משונה על אנשים והם הניפו את עטיהם, ובאלף מקומות היכתה פתאום באנשים המשוחחים האפשרות הגרוטסקית הגלומה באותן המילים, "הוא קרוב יותר." המילים שטפו לאורך הרחובות המקיצים משנתם, הן נצעקו בשבילים עטורי הכפור בכפרים השקטים; אנשים שקראו אותן מעל גבי הסרט הרוטט נעמדו במבואות הבתים המוארים באור צהוב וצעקו את החדשות באוזני כל עובר ושב. "הוא קרוב יותר." נשים יפות, סמוקות ונוצצות, שמעו את החדשות ברוח בדוחה בהפסקות בין ריקוד לריקוד בנשף וזייפו סקרנות שעל צד האמת לא ניחנו בה. "קרוב יותר! הו. כמה מרתק! כמה נבונים הם ודאי האנשים המגלים דברים כאלה!"

קבצנים נודדים במסעם הבודד בלב ליל חורף מלמלו את המילים הללו לשם נחמה — והביטו השמימה. "הלוואי שיתקרב יותר, כי הלילה שורר קור כלבים. אבל אם הוא באמת ובתמים קרוב יותר, קשה לומר שהוא מחמם במיוחד."

"מה לי ולכוכבים חדשים?" זעקה האישה הבוכייה הכורעת למרגלות מיטת הנפטר.

תלמיד בית הספר שהשכים קום לקראת הבחינות תהה על קנקנו של הדבר — הכוכב הלבן והעצום המשלח אור בהיר דרך פיתוחי הכפור שעל חלונו. "צנטריפוגלי, צנטריפטלי," אמר והניח את סנטרו על אגרופו. "אם עוצרים פלנטה במעופה, אם שוללים ממנה את הכוח הצנטריפוגלי, מה אז? הכוח הצנטריפטלי מקבל את הכול, והיא צוללת היישר אל תוך השמש! והדבר הזה! האם אנחנו עומדים בדרכו? תמהני."

אורו של אותו היום נטש את האדמה בעקבות קודמיו, וברדת האפלה והצינה שב הכוכב המשונה לזרוח. כעת היה זוהרו בהיר עד כדי כך, שהירח המתמעט נראה כצל צהבהב התלוי ליד השמש השוקעת. באחת מערי דרום אפריקה נשא לו איש חשוב רעיה, והרחובות המו בני אדם המבקשים לברך אותו בשובו עם כלתו. "אפילו השמיים מוארים," אמר מלחך הפנכה. מתחת למזל גדי, בבקתת קנים שסביבה רוחפות גחליליות, השתופפו יחד שני נאהבים כושים שאהבתם זה לזה סילקה מליבם כל חשש מפני חיות טרף ורוחות רעות. "זה הכוכב שלנו," לחשו, וזוהרו המתוק עודד אותם להפתיע.

אשף המתמטיקה ישב בחדר עבודתו והדף את הניירות מעליו. חישוביו הסתיימו זה לא כבר. בבקבוקון קטן ולבן עוד נותר מעט מהסם שבזכותו עבד בלי לישון במשך ארבעה לילות רצופים. בכל יום נשא את הרצאתו מול הסטודנטים, שלֵו, נהיר וסבלני כתמיד, ומייד אחריה שב אל החישוב הרה הגורל. פניו היו קודרים, ופעולת הסם עשתה אותם מתוחים וקדחתניים. זמן רב נראה שהוא שקוע בהרהורים. אז ניגש אל חלונו, והתריס הורם בנקישה. במחצית הדרך אל מרומי השמיים, מעל לדבוקת גגות העיר, ארובותיה וצריחיה, ריחף הכוכב.

הוא הביט בו כמי שמביט בעיניו של אויב אמיץ. "אתה עשוי להרוג אותי," אמר לאחר שתיקה. "אבל אני מסוגל לאחוז בך — וביקום כולו, לצורך העניין — בעזרת המוח הקטן הזה. לא אשתנה. אפילו לא עכשיו."

הוא הביט אל הבקבוקון. "השינה לא תהיה נחוצה עוד," אמר. למחרת בצהריים — בשעה המדויקת — הוא נכנס אל אולם ההרצאות, הניח את כובעו על קצה השולחן כהרגלו וברר לו בקפדנות חתיכה גדולה של גיר. הסטודנטים אמרו זה לזה בהיתול שאין ביכולתו להרצות בלי חתיכת גיר להשתעשע בה, ופעם החביאו את הגירים והותירו אותו חסר ישע. הוא התקדם והתבונן מתחת לגבותיו האפורות בשורות הפנים הצעירים והרעננים, ודיבר בפשטות מלומדת, כהרגלו. "נסיבות חדשות התעוררו — נסיבות שאין לי שליטה עליהן," אמר והשתתק, "והן המונעות ממני להשלים את הקורס שתכננתי. נראה לי, רבותיי — אם יורשה לי לומר זאת בבהירות ובתמציתיות — שבני האדם חיו לשווא."

הסטודנטים הציצו זה בזה. האם הטעו אותם אוזניהם? משוגע? רבים הרימו גבה ועיקמו שפתיים, אך כמה מהתלמידים המשיכו להתבונן בפנים השלווים, עטורי הציצות האפורות, בריכוז רב. "יהיה זה מעניין," אמר, "להקדיש את הבוקר הזה לסקירה של החישובים שהובילו אותי למסקנה הזאת, עד כמה שאוכל לבארם כאן. נניח ש — "

הוא נפנה אל הלוח והשתקע בהתבוננות בשרטוט, כדרכו. "מה הסיפור הזה עם 'חיו לשווא'?" לחש אחד הסטודנטים באוזן רעהו. "תקשיב," השיב החבר והניד בראשו אל המרצה.

ואט־אט הם החלו להבין.

באותו הלילה עלה הכוכב מאוחר יותר, כי תנועתו לכיוון מזרח הסיטה אותו ממזל אריה אל מזל בתולה, וכה בהיר היה עד כי השמים נגהו באור כחול בעלותו, וכל הכוכבים הסתתרו בזה אחר זה מלבד צדק, שעמד ליד הזנית, קאפלה, אלדברן, סיריוס ושני כוכבי הנווטים שבקצה הדובה הגדולה. הכוכב היה לבן כשלג ויפהפה. במקומות רבים על פני כדור הארץ הקיפה אותו הילה חיוורת באותו הלילה. ניכר היה לעין שהוא גדול יותר; ובשמי החוג הטרופי נטולי העננים הגיע גודלו כמעט לרבע מזה של הירח. באנגליה עוד כיסה כפור את הקרקע, אך העולם כולו הואר כמו באור הירח המלא בליל אמצע הקיץ. לאור הכוכב הבהיר והצונן היה אפשר לקרוא כתב רגיל בלא קושי, והפנסים שבערים נראו חיוורים וצהבהבים.

*ההמשך זמין בספר המלא*