על התמקדות ומיניות

הקדמה

ההתמקדות ככלי לעבודה עם מיניות

אל לימודי ההתמקדות הגעתי בשנת 2009 אחרי שנים של טיפולים רגשיים, קורסים וסדנאות התפתחות. בעקבות התנסות אחת בשיטה הבנתי שסוף סוף מצאתי כלי שמדבר בשפה שלי. ההתמקדות הפכה את המבוך הרגשי שלי, שהרגיש סתום ואינסופי, למרחב פתוח שנהניתי להכיר. חוויית החופש הפנימית הזו סקרנה אותי, ולמשך מספר שנים התמסרתי ללימודי ההתמקדות בכל דרך שיכולתי. אחרי שהוסמכתי כמנחה על ידי המכון הבינלאומי להתמקדות בניו-יורק, התחלתי לחקור התמקדות עם נושאים הקשורים בטיפול מיני, וההצלחה הייתה מיידית.

מאז ומעולם כתיבה ושיח על מיניות היו מרתקים וקלים עבורי. בגלגול המקצועי הקודם שלי עבדתי ככתבת לענייני בריאות מינית. במשך עשור חקרתי וראיינתי סקסולוגים, מטפלים מיניים, מטפלים זוגיים וגניקולוגים. קראתי עשרות ספרים וסקרים, וזכיתי ללמוד על המורכבות הפיזיולוגית והרגשית של הנושא.

בתקופה שבה למדתי התמקדות חיפשתי חומרים שקשורים לחיבור בין התמקדות ומיניות. שיערתי שמאחר שההתמקדות מחוברת לעולם הטיפול, הגיוני ששני העולמות הללו ייפגשו, אבל להפתעתי לא מצאתי דבר בנושא.

שוחחתי עם כמה מהמורים הבכירים, וגיליתי שיש עבודה התמקדותית שקשורה לטראומה מינית, אבל נושאים מעולם הטיפול המיני — כמו שפיכה מוקדמת, כאבים באיברי המין, חוסר תשוקה ועוד — לא נחקרו במרחב ההתמקדותי.

אחרי לימודי ההסמכה הצטרפתי לקורס TAE‏1, שבו קיבלתי את הכלים להציץ אל מה שרצה להיוולד: החיבור המקצועי בין התמקדות וטיפול מיני. הקורס הזה, וקורסים נוספים שלמדתי, עזרו לי להתמקם בקצה הרעיון ולנוע שלב אחד קדימה. הגיבוי שקיבלתי משתי המורות שלי, דנה גניהר ורונה שפריר, והתשוקה העצומה שבערה בי אפשרו לי לפתח פרקטיקה חדשה.

לאורך שנים ליוויתי ותיעדתי תהליכים של מאות גברים ונשים בקליניקה, ולמדתי את הנעשה בעולם המודעות המינית דרך סדנאות, כנסים וקורסים. הפכתי את הגוף ואת הזוגיות שלי למוקד חקירה, ובקליניקה פיתחתי עוד ועוד דרכים לתמיכה במורכבות שהמיניות מביאה לתהליך. הוספתי לארגז הכלים שלי לימודי הסמכה ב"קונסטלציה משפחתית",2 לימודי טיפול זוגי מבוסס מובחנות, טיפול זוגי מבוסס מיינדפולנס, לימוד טראומה, סדנאות של מיניות מודעת, עשרות שעות של הדרכה ועוד. למדתי לשהות עם פחדים, להתבונן במעצורים ולהתיידד עם ההתנגדויות. גיליתי שאין כמעט נושא שמביך אותי — להיפך, כל מה שקשור בנפש האנושית ובהתנהגות המינית מרגש אותי, ומוביל ללמידה נוספת.

השילוב בין התמקדות ומיניות הביא לעולם כלי שמתמחה בהקשבה אחרת לדפוסים של כאב, אשמה ובושה. מהר מאוד הבנתי שמה שרקחתי במעבדת המחקר שלי מאפשר ריפוי לרבים.

מטבעה, המיניות האנושית לוקחת אותנו לקצוות הרחוקים ביותר שלנו — מקומות שבהם אנחנו עלולים להיפגע, לאבד שליטה, לפגוע באחר, למצוא את עצמנו חשופים ונבוכים, לשחזר פגיעה שחווינו בעבר, או לגעת במקומות שהתת-מודע הבטיח לעצמו שלא לגעת בהם לעולם.

עם השנים הבנתי שהשפה של המיניות שלנו היא ראשונית ונחווית כפראית, ולכן רובנו מנסים לביית אותה. המאבק הזה לא נובע מהרצון להקשיב, אלא מהצורך לאלף.

מערכת היחסים שלנו עם המיניות מושתתת על שנים של מאבקי כוחות, כשלמעשה שינוי יתאפשר דרך ההפרדה בין הכוחות: התבוננות קשובה ביצר, והתבוננות נפרדת בחלק שמבקש לשלוט בו.

את הספר הזה כתבתי מתוך רצון לשתף. ההתרגשות שחלפה בי עם כל סיום מפגש משמעותי בקליניקה עוררה רצון לחלוק את הידע שאספתי. אהבת תהליכי עומק ואהבת הכתיבה אפשרו לי לחפש מילים, לתאר ולנסח את האוצרות שגיליתי.

כתבתי עבור אנשי המסעות הרגשיים, החקר המיני, ובעיקר עבור אנשי הטיפול ואנשי ההתמקדות המעוניינים במפה לחלקים שבהם הם לא סיירו עד כה.

הנושאים שאדבר עליהם כאן קשורים ושזורים זה בזה, והאתגר הגדול בכתיבת הספר היה כיצד למיין אותם ולהתייחס לכל נושא בנפרד, כי הרי הכל קשור להכל. לכן ארחיב לנוחות הקוראים והקוראות על מבנה הספר.

כדי שניתן יהיה לראות את התמונה הרחבה, בפרק הראשון, "התמקדות ומיניות" — שהוא התיאורטי ביותר בספר — בחרתי לתאר בפירוט את מה שאני מכנה "הכוחות הפועלים בשדה המיני". כוחות אלו, כגון שליטה, ביקורת, אשמה, משיכה ודחייה, הם מגוון הכוחות שאני פוגשת ומזהה בקליניקה — ניתנים לזיהוי ולהתייחסות באמצעות עבודה התמקדותית.

בפרק השני, "ההקשבה לגוף המיני", ארחיב על העבודה ההתמקדותית עם האיברים המיניים — כיצד ניתן להקשיב להם ומה ניתן להפיק מכך.

בפרק השלישי, "עוררות, תשוקה ואורגזמה", אדבר על העוררות והתשוקה, כיצד הן מנהלות אותנו וכיצד ניתן לפגוש אותן ולעבוד איתן.

בפרק הרביעי, "מעצורים בתהליך", אגע ביחס בין גבולות וביטחון, ובפרקים החמישי והשישי, "שומרים, טראומה ודיכאון בתהליך התמקדותי", אתאר את החלקים הפנימיים שמעכבים שינוי, ובייחוד את אלה המתעוררים בשדה הטיפול המיני.

בפרק השביעי, "נקודת מבט מערכתית וזוגית על טיפול מיני", אגע בנושאים הקשורים לטיפול במיניות הזוגית, וביחסי מטפל-מטופל בקליניקה.

במהלך הפרקים משולבים תיעודי מפגשים עם מטופלים/ות, כולם בשמות בדויים ובאישורם.

מאחר שהעולמות שהגעתי מתוכם הם התמקדותיים, גם בספר אני משתמשת במונחים של שפת ההתמקדות, כמו תחושות גוף, נוכחות, האטה והזמנה. השפה הזו תהיה מובנת יותר לאלה שמכירים עבודה רגשית מבוססת חיבור לגוף, כגון קונסטלציה משפחתית, האקומי, Somatic Experiencing, Voice Dialog ופסיכותרפיה מיינדפולנס,

גופנית — כולן מבוססות על גישה טיפולית שעניינה העמקה ברזי הנפש דרך הקשבה לגוף וחיבור לתודעה.

בנוסף, לשון הכתיבה ורוב תיאורי המקרה בספר מקושרים למערכות יחסים הטרוסקסואליות, אבל הספר פונה וזמין לכל הקשת המגדרית.

כמה מילים על התמקדות³

מכיוון שאני מגיעה מהפרקטיקה ההתמקדותית חשוב לי, לפני הכל, להרחיב על נקודת המבט של הכלי הזה ועל האופן שבו אני מחברת אותו לטיפול מיני.

ההתמקדות היא תפיסת עולם, לפיה הגוף על כל הרמות שלו — הפיזית, התודעתית והרגשית — יודע להשתנות ולרפא את עצמו, בהינתן ההקשבה המתאימה.

ההתמקדות היא כלי שמלמד חקירה עצמית, אבל עבורי היא בעיקר פרקטיקה שמאפשרת הקשבה. היופי בכלי ההתמקדותי הוא בכך, שכשעובדים עם אנשים יציבים נפשית4, התהליך נחווה כתנועה טבעית ומאפשר לגוף לרפא את עצמו.

דרך שאלות הפוגשות את התודעה, את הגוף הפיזי, את הרגש ואת החוויה בזמן אמת — תהליך ההתמקדות לוקח אותנו אל עומקים סמויים בתוכנו. זוהי פרקטיקה שיכולה להיות מגויסת לכל חקר פנימי, והעבודה הרגשית המתרחשת באמצעותה מאפשרת מפגש עם חלקים וממדים השוכנים בתת-מודע שלנו. ניתן לחוש את המהות של תהליך ההתמקדות לפי השינוי שמתחולל בעקבותיו: כאב פיזי או רגשי נחלש, דפוסים משתנים, תשוקה מתעצמת או שחוויית החיבור והנוכחות מתחזקת.

יוג'ין ג'נדלין, מפתח הגישה ההתמקדותית, מגדיר התמקדות כהפניית תשומת לב פנימה "לתחושה לא ברורה של משהו שנמצא שם". העבודה ההתמקדותית מתבססת על זיהוי חוויה פנימית, שנקראת "תחושה מורגשת" (Felt Sense) המונח הזה אינו מתייחס להבנת בעיה או לניסוח תודעתי שלה, אלא לזיהוי של תחושה פיזית או רגשית שמתעוררת בזמן התבוננות על תחום מרגש, כואב או טעון.

כשאנו שמים לב לתחושה המורגשת אנחנו מארחים לה לחברה, מבלי לנסות לשנות אותה. אנחנו חשים את הגוף, שמים לב לזיכרונות או מחשבות שעולים בנו, למילים, דימויים או תחושות. המלווה מנחה את המתמקד כיצד להיות בנוכחות עם אותן תחושות, ולאפשר להן להתפתח לתובנות עומק חדשות.

ספרים, מחקרים ומאמרים רבים נכתבו על התורה והפרקטיקה ההתמקדותית מאז סוף שנות ה-70 של המאה הקודמת, אבל לב העניין מבחינתי הוא איכות ההקשבה שההתמקדות מביאה, והיכולת שלה ליצור שינוי רדיקלי דרך תשאול עדין בלבד.

מבוא

מקום למיניות

מהשלבים המוקדמים ביותר של ההתפתחות שלנו כילדים ומתבגרים, אנחנו עסוקים במיניות דרך חקירה של עונג ומוסר.

מפני שחניכה מינית היא מצרך נדיר, רובנו סופגים מסרים דרך המשפחה, החברה, התרבות או הדת, ומאלתרים במקומות שבהם נשארים סימני שאלה.

הצורך לחוש נורמטיביים עוזר לנו להבין איך לנהל את הדחפים שלנו, אבל לרוב יישארו בתוכנו חלקים פנימיים שלא חיים בשלום עם הדרך שאליה הגענו. הפיצול הזה הוא התחושה הרווחת ביותר בעולם הרגשי של המיניות: הפער בין החלקים שרוצים להישאר בשליטה ולשמור על שלום בית לבין החלקים היצריים שמבקשים ביטוי והכרה דרך פנטזיות, תנועה על הציר המגדרי, יצר מיני מוגבר או לחילופין יצר שקט מאוד.

לאורך אלפי שנים ועד ימינו, קועקעו לתוך המין האנושי אמרות, טקסטים וזיכרונות של אסונות העלולים להתרגש על אדם בשל נטייה מינית, תשוקה או חיפוש אחר עונג. הציווי הדתי, הריונות לא רצויים, פגיעה פיזית וביזוי — כל אלה נחרתו בנו, כך שכולנו נושאים פחד מפני מיניות בעולם, ומפני ביטויי מיניות של עצמנו.

באופן לא מודע, הפנמנו לתוכנו את מערכת היחסים החיצונית הזו כך שגם בתוכנו נוכח פיצול: חלק פנימי המבקש עונג, אל מול חלק פנימי הדורש ריסון.

החלק המרסן מבקש לשלוט ביצר, ומבחינתו הוא "מציל אותנו", גם אם זה במחיר של הקטנה או כאב. הפנמנו אותו באופן לא מודע בגיל צעיר, ותפקידו לשמור עלינו מפני חציית גבולות וסכנה. אותו חלק משכפל קולות מזהירים ששמענו בעבר, והוא יודע בדיוק אילו אמירות יגרמו לנו לעצור. מסיבה זו חלק חשוב כל כך מהטיפול המיני כרוך בעבודה עם קולות פנימיים של ביקורת, שיפוטיות, אשמה ופחד.

אני מאמינה ויודעת שאם נקשיב למורכבות המינית, נמצא מקום שקיים מעבר לתודעה או למסרים שהפנמנו. במקום הזה, הגוף הבריא יודע ליצור שינוי באופן עצמאי, רק כי התרחקנו מספיק כדי לראות את כל המשתנים ובכך אפשרנו להם להסתדר מעצמם.

הפרקטיקה ההתמקדותית מייצרת התמקמות כזאת.

להקשיב לגוף המיני

טיפול, ולא משנה איזה, מאפשר הבנה אחרת של העולם הרגשי, הדפוסים, מערכות היחסים, הכאב והמשאבים שלנו. תהליך סומאטי, כזה שמכיל עבודה עם תחושות גוף, תנועה או מגע, מלמד אותנו להקשיב לתחושות הפיזיולוגיות של עצמנו. לכן, אם נעשה עבודה פיזית ורגשית גם מבלי לעבוד באופן ישיר על המיניות, הקשר שלנו עם הגוף ישתנה, והיכולת להיות קשובים לעצמנו במעשה האהבה לכאורה תשתפר גם היא.

מנקודת מבט זו, כל תהליך סומאטי אמור ליצור שינוי גם בחיי המין שלנו, אבל זה לא תמיד קורה. בטיפול אנחנו אמנם מבססים מערכת יחסים חדשה עם החלקים הפנימיים שלנו, אבל כשאנחנו מתקרבים אל התחום מיני, כל מערכות ההגנה שוב מרימות ראש, והדפוסים העמוקים נוטים לחזור.

מאחר שעבודה עם נושאים שקשורים במיניות שלנו מביכה, חושפת וכאובה, התנועה בה איטית ונפיצה יותר. בהיותה לא מדוברת, המיניות היא ממד סמיך ומאתגר יותר, והדרך אליה מלאה בצללים. כדי לעבוד עם מערכת ההגנות הפנימית שמושרשת בנו, נדרשת מיומנות עבודה עם הכוחות הפועלים בשדה: פחד, אשמה, בושה, טראומה וכאב⁵.

יש סיבה טובה לכך שמיניות היא הנושא האחרון שאליו נרצה להגיע בתוך תהליך טיפולי. רובנו לא למדנו לדבר את המיניות שלנו, אלא להתנהג אותה. שנים של ניסוי וטעייה עזרו לנו לנוע "בין הטיפות", וביחס הפוך לנושא שכל כך זקוק להקשבה — גם מטפלים רגשיים לרוב מעדיפים להימנע ממנו, בגלל מבוכה או חוסר כלים.

מגיל צעיר מספרים לנו שמיניות היא פוגענית, אינה הולמת ומבישה. אנחנו לומדים לענג את עצמנו במהירות, ולהעלים ראיות כך שהצורך במגע ועונג מתכסה בשכבות של גינוי.

הורגלנו לביית את הגוף המיני שלנו ולאלף אותו למשמעת וציות, מתוך הפחד להקשיב לו. אנחנו חוששים מפני ההשלכות שעלולות לקרות אם נכיר בחלק הפראי או הכאוב שבתוכנו, בחלק שמבקש חופש וריגוש. אנחנו חוששים ממה שיקרה אם נכיר בכך שהתשוקה שלנו נעה בתדרים הייחודיים לה, ובעיקר חוששים מלהישיר מבט אל עולם בתוכנו, שאין לנו שליטה עליו.

למדנו לאונן בהיחבא, לחוש תשוקה (או חוסר תשוקה) בליווי אשמה, לצרוך פורנוגרפיה ולהאמין שמשהו בתוכנו מקולקל. גם כשאנחנו מצליחים לפרוץ ערוץ אל תחושות גופניות, הסֹוֵהר הפנימי של המיניות שלנו יקפיד להשאיר חלקים ממנה כלואים.

מיניות לא מודעת מייצרת מעגל סגור: צורך מוביל לפעולה, פעולה מובילה לגינוי, גינוי מייצר אשמה, וממנה שוב עולה מצוקה שמייצרת צורך. המעגל הזה בא לידי ביטוי במהלכים של הרס עצמי, תקיעות או התמכרות. אבל בתהליך של חקירה רגשית, ניתן להפריד בין כל אחד מהמהלכים הללו וההתנהגות המינית, ולהעמיק את הקשר עם צרכי הליבה.

העמקה אל הכמיהה הרגשית שמתחת להתנהגות המינית מלמדת אותנו על הצרכים הרגשיים שנוצקו בנו בגילאים צעירים: דפוסי היקשרות, ביטחון, תקשורת, וגבולות שמרכיבים את הליבה העמוקה ביותר שלנו. ריפוי הפצעים שקשורים בצרכים הללו דרך עבודה עם דפוסים מיניים היא אחת העבודות הרגשיות המתגמלות ביותר שיש.