קציבולה

"אוֹמְרִים שֶׁעוֹמֶר אַלּוּף בְּחֶשְׁבּוֹן, יוֹדֵעַ לִפְתֹּר כִּמְעַט כָּל שְׁאֵלָה. אוּלַי זֶה מִסַּבָּא, סַבָּא הוּא רוֹאֵה חֶשְׁבּוֹן. מָה זֶה בִּכְלָל רוֹאֵה חֶשְׁבּוֹן? לְסַבָּא יֵשׁ מִשְׁקָפַיִם אָז הוּא רוֹאֶה הַכֹּל, לָמָּה דַּוְקָא חֶשְׁבּוֹן?"

רוֹנִי, שֶׁסַּבָּא קוֹרֵא לָהּ קָצִיבּוּלָה, הִיא רַק בַּת שָׁנָה וְחָדְשַׁיִם, אֲבָל יֵשׁ לָהּ מַחְשָׁבוֹת, תּוֹבָנוֹת וּשְׁאֵלוֹת שֶׁל יַלְדָּה גְּדוֹלָה, לְמָשָׁל אֵיךְ טָסִים בְּמָטוֹס, לָמָּה עוֹטְפִים מַתָּנוֹת וּלְמָה מִתְכַּוְּנִים כְּשֶׁאוֹמְרִים "הַכֹּל כָּלוּל".

הַסִּפּוּר, הַמְּיֹעָד לִילָדִים וְלִמְבֻגָּרִים, סָפוּג בְּהוּמוֹר, בְּסַקְרָנוּת וּבִתְמִימוּת. הַבְחָנוֹתֶיהָ הַשּׁוֹנוֹת שֶׁל רוֹנִי יִגְרְמוּ לָנוּ לַחְשֹׁב שׁוּב עַל דְּבָרִים שֶׁאָנוּ כָּל כָּךְ רְגִילִים אֲלֵיהֶם, עַד שֶׁאֵינֶנּוּ שָׂמִים לֵב עַד כַּמָּה הֵם מוּזָרִים...