בֶּרְקוֹ, בַּעַל לֵב זָהָב, מְגַלָּה שַׁפִּירִית קְטַנָּה לְכוּדָה בְּאַרְמוֹן זְכוּכִית.
הַשַּׁפִּירִית, חָרַק יְפֵהפֶה וּמָהִיר, חוֹלֶמֶת לָטוּס חָפְשִׁי בַּשָּׁמַיִם הַכְּחֻלִּים, אַךְ נִתְקֶלֶת בְּאַרְמוֹן זְכוּכִית שָׁקוּף בִּלְתִּי עָבִיר.
בֶּרְקוֹ, הַמְּרֻתָּק מֵהַנְּחִישׁוּת שֶׁלָּהּ, מַחֲלִיט לַעֲשׂוֹת הַכֹּל כְּדֵי לַעֲזֹר לָהּ לְהִתְגַּבֵּר עַל הָאֶתְגָּר וְהַקְּשָׁיִים וְלָצֵאת אֶל הַחֹפֶשׁ. בַּמַּסָּע הַמְּרַגֵּשׁ הַזֶּה, בֶּרְקוֹ לוֹמֵד שֶׁפְּעָמִים רַבּוֹת, הַפִּתְרוֹנוֹת נִמְצָאִים מַמָּשׁ מִתַּחַת לָאַף שֶׁלָּנוּ, רַק צָרִיךְ לָדַעַת אֵיךְ לְחַפֵּשׂ אוֹתָם.
הוּא מְגַלֶּה אֶת חֲשִׁיבוּת הַסַּבְלָנוּת וְהַהַתְמָדָה, אֶת הַכּוֹחַ שֶׁל הָאֱמוּנָה בְּעַצְמוֹ וּבַזּוּלַת, וְאֶת הַחֲשִׁיבוּת שֶׁל הַדְרָכָה מַעֲצִימָה. בֶּרְקוֹ בּוֹחֵר לְהַדְרִיךְ אֶת הַשַּׁפִּירִית בִּזְהִירוּת, רוֹכֵשׁ אֶת אֱמוּנָהּ וְנִזְהַר עַל כְּנָפֶיהָ בְּכָל רֶגַע.