לווייתנים

בצעיפי האהבה והעשן
 

א.

אָז צָחֲקוּ אֵלַי הַשָּׁמַיִם וְנִפְתְּחוּ

לִשְׁכֹּחַ אֶת אֲחִיזָתֵנוּ הָרוֹפֶפֶת בָּעוֹלָם

וְהֵבֵאתִי אִתִּי מִן הָרְקִיעִים אָדָם

פָּנָיו הַקְּטַנִּים לָרִאשׁוֹנָה

צָעֲקוּ כְּשֶׁנִּשְׁמָתוֹ נִכְלְאָה בְּגּוּף

גּוּפִי זָכַר אוֹתוֹ רִאשׁוֹן

עוֹר לְעוֹר, חָכְמָה קַדְמוֹנִית

אֲנַחְנוּ לֹא מִכָּאן, אֲבָל מֵאוֹתוֹ הַמָּקוֹם בָּאֵינְסוֹף

יְדַעְתִּיו —

הַהַבְטָחָה שֶׁהֵבִיא מֵהַשָּׁמַיִם

חַיִּים שְׁלֵמִים שֶׁיִּהְיוּ יַחַד, כַּאֲשֶׁר נֻכְתַּם בִּכְאֵב וָפַחַד

רַק נָעִיד עַל שְׁלֵמוּתָהּ עַכְשָׁו

הֶעָנָן הָיָה כָּבֵד מְאֹד

וְכָל כָּךְ הַזֹּהַר, וְכָל כָּךְ הַמּוֹרָא

כִּמְעַט הֱמִיתַנִי הַכְּאֵב

מַעֲמַד הַר סִינַי שֶׁלִּי

אִם לֹא הַבְּכִי, אִם לֹא הַזְּמַן

הָיִיתִי נִשְׁאֶרֶת לִרְקֹד שָׁם, בֵּין הָעוֹלָמוֹת

בְּתוֹךְ הַדָּם, בִּצְעִיפֵי הָאַהֲבָה וְהֶעָשָׁן.

ב.

לָקַח זְמַן לַשָּׁמַיִם לְהִסָּגֵר אַחֲרֶיךָ

עַרְפִלִּים נִכְנְסוּ מִתּוֹכָם אֶל אוֹקְטוֹבֶּר וְהִתְעַבּוּ הָלְאָה

הָיִינוּ יְחִידִים בָּעוֹלָם כְּשֶׁעֵינֶיךָ נִתְלוּ בִּי וְהָיִיתָ הוֹמֶה אֵלַי

וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי עַל תְּמִימוּתָם הַמְּנֻתֶּצֶת שֶׁל הוֹרַי,

מִיּוֹם לֵדָתִי, עַל הַבֶּהָלָה הַנִּשְׁכַּחַת שֶׁל יַלְדוּתִי

עַל וַדָּאוּת יוֹם מוֹתִי,

וְנֵרוֹת עֵינֶיךָ, חֹם וְרַחֲמִים.

ג.

מִתְכַּנְּסִים כְּכָל שֶׁרָצִינוּ,

מֵאֲחוֹרֵי דַּלְתוֹת הַבַּיִת, מֵאֵימַת הָאֲנָשִׁים וְהָרוּחַ,

גַּעַשׁ הַיָּם הָיָה בְּתוֹכֵנוּ

גֹּבַהּ הַגַּלִּים כְּגֹבַהּ הַבְּכִי.

בַּלֵּילוֹת הָיִינוּ אֲחוּזִים

בִּסְפִינָה מִתְנוֹדֶדֶת הֲפוּכָה

בַּבֹּקֶר הֵקַצְנוּ בַּעֲזוּבַת אִי סְחוּף רוּחַ

שֶׁרֶגֶל אָדָם לֹא דָּרְכָה בּוֹ,

הִתְעַרְסַלְנוּ בִּזְהַב הַשַּׁחַר עַל הַמַּיִם

נִצּוֹלִים בֵּין שִׁבְרֵי אֳנִיּוֹת,

הָיִיתִי אֲבֵלָה, מֵחָדָשׁ יְחִידָה בְּגוּפִי —

יֵשׁ שֶׁחָלְפָה אִוְשַׁת פַנְטוֹם

בְּרַחְמִי; צֶדֶף בַּיַּבָּשָׁה

שֶׁזּוֹכֵר —

וּמוּטָב הָיָה שֶׁאִישׁ לֹא יַצְמִיד אָזְנוֹ לַצֶּדֶף

לָשֵׂאת אִתִּי אֶת זִכְרוֹן הַיָּם,

לִטְבֹּעַ