נותנת מילים

נְקֻדַּת הַיִּחוּס זָזָה,

לֹא נִתָּן לְהִתְמַקֵּם

מֵחָדָשׁ

עַל הַסְּקָלָה

שֶׁל הַנִּתְפָּס.

כִּי דְּרוּשִׁים פֹּה אָמָּן

וְהַרְבֵּה שׁוּלְיוֹת

שֶׁעָשׂוּ הִתְמַחוּת,

אוּלַי בְּיַפָּן

בְּהַדְבָּקַת שִׁבְרֵי

אָדָם

אֱמוּנָה

עֵרֶךְ

לִכְדֵי דָּבָר יַצִּיב,

שֶׁהַחֹמֶר הַמַּדְבִּיק

אוֹתוֹ

יַחֲזִיק וִיחַזֵּק

וְיִצֹּר מַרְאִית עַיִן

עִם תִּזְכֹּרֶת.

וּכְדַאי וּמֻמְלָץ

שֶׁאוֹתוֹ אָמָּן

יָחֵל כְּבָר עַכְשָׁו

אוֹ בְּעֶצֶם אֶתְמוֹל

בְּתִכְנוּן הַיְּצִירָה,

כְּדֵי שֶׁכָּל הַנִּשְׁבָּר

לֹא יִתְפַּזֵּר

לְאֵפֶר.

בְּעוֹלָם סָבִיר

מִמְשָׁל סָבִיר

הָיָה רוֹצֶה

שֶׁיִּבְדְּקוּ אֶת סְבִירוּתוֹ,

כֵּיוָן שֶׁהָיָה סָבוּר

שֶׁכָּל יִעוּדוֹ

לִפְעֹל בִּסְבִירוּת

לְמַעַן עַמּוֹ

וּלְהַסְבִּיר פָּנִים

לְכָל שֶׁסְּבִיבוֹ.

אַךְ מִזְּמַן אִבַּדְנוּ

אֶת מַדַּד הַסְּבִירוּת

וְאֵין כָּל הֶסְבֵּר

שֶׁהַדַּעַת תּוֹפֶסֶת,

וְכָל הַמַּסְבִּירִים

שֶׁסּוֹבְרִים

שֶׁלָּהֶם הַתְּשׁוּבָה

רַק פּוֹעֲרִים

וּמַפְרִידִים

אוֹתָנוּ

מֵהַסִּכּוּי שֶׁשּׁוּב נָקוּם בַּבֹּקֶר,

וְלַשְּׁאֵלָה מָה נִשְׁמָע

נוּכַל לַעֲנוֹת,

פָּשׁוּט

סָבִיר.

וּמַרְחִיקִים מֵאִתָּנוּ

כָּל תִּקְוָה

סְבִירָה

לִמְצִיאוּת

סְבִירָה.