בום. רעש גדול ומפחיד הרעיד את חדר המדרגות שלנו בבוקר והעיר אותי מפוחד, הייתי בטוח שזה טיל שכוון אלי, או פיצוץ ענק בגלל השכן שלנו אדנוב שמלווה בריבית לאנשים שאין להם גם כסף וגם שכל.
מי שמכיר אותי יודע שגם ככה ביום יום אני בן אדם שמפחד, לא שתמיד הייתי כזה אבל מאז התאונה זה ככה, אני מפחד מטיסות, מגבהים, מחנק, מגשם, מברקים, מחושך, מכאבים קטנים בחזה ומסרטים מצוירים, אני פשוט לא מאמין להם, תמיד נראה שיש שם משהו לא בסדר ואני לא בטוח שזה הפער בין הגיל שלי לגיל שזה אמור לפנות אליו.
בום שני, עכשיו אני יודע שזה לא ברק כי כולם יודעים שהוא לא מכה פעמיים ובטח לא בתוך חדר מדרגות בגבעתיים, קמתי מהר מהמיטה ויצאתי לראות במה מדובר, כשפתחתי את הדלת היה קשה לראות משהו מרוב העשן הסמיך שמילא את החלל שאני משלם עליו שישים שקל בחודש לישראל מקומה שלישית, עברה דקה של חוסר שקט, העשן התפזר לאיטו ומאחוריו התגלתה נינג'ה, נינג'ה בן 7 ונעלים עם אורות.
המשך העלילה בסיפור המלא
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
