כל היער נגמר

* 

כָּל מָקוֹם הוּא שְׁכוּחַ־אֵל

וְיֵשׁ רַק לְהִצְטַעֵר

שֶׁאָנוּ אֵלּוּ הַנִּשְׁכָּחִים

מִלִּבּוֹ שֶׁל אַף אֶחָד.

*

בְּנֵס הַדְּבָרִים שֶׁלֹּא חוֹזְרִים עַל עַצְמָם

הוּבְאוּ הַזְּמַנִּים שֶׁלְּךָ עַל סְדִינִים כְּחֻלִּים,

זְמַנֵּי אִי נַחַת וִינִיקָה,

וּמִי שֶׁעוֹבֵר תַּחַת גּוּפְךָ

מְרֻתָּךְ לְרֶוַח הַשֶּׁבֶר וּמוֹצֵא מַשְׁמָעוּת.

בְּאֵבֶל הַדְּבָרִים שֶׁלֹּא יַחְזְרוּ

כְּנִיסָתְךָ הַחַד־פַּעֲמִית

נִדְרֶסֶת תַּחַת רַגְלֵי הַיְצִיאָה

בְּהִסְתַּלְּקוּת חֲפוּזָה

עַל מִטָּה לְבָנָה,

כִּמְעַט וְיָכֹלְתָּ לְסַמֵּן לִי בַּשְּׂפָתַיִם

שֶׁאַתָּה עוֹד רָעֵב.

*

נוֹלַדְתִּי בַּקַּיִץ

וְהָיָה לִי קַר.

הַשָּׁמַיִם הַתְּכֻלִּים וְכָל צִבְעָם הִסְתַּלְּקוּ מִן הָעוֹלָם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם

וְכֻסּוּ תַּחַת שְׂמִיכַת אֲדָמָה חוּמָה.

אֶת צֶבַע הָעֵינַיִם קִבַּלְתִּי מִמֶּנָּה

כִּי לֹא הָיָה לִי מִמִּי.

הַבֶּרֶז מְטַפְטֵף,

מַנְשִׁים וּמְחַיֶּה עַצְמוֹ

לְאַט,

לֹא נִזְקַק לְיַד אִישׁ.

הַתִּינוֹק מְחַתֵּל עַצְמוֹ,

שָׂם רֹאשׁוֹ עַל חָזֵהוּ שֶׁלּוֹ

וּמְנַעְנֵעַ הֲרִיסָתוֹ

כִּי אֵין מִי.

אֲנִי לֹא נִשְׁאָר כְּדֵי לִרְאוֹת.