משל טוב!

הַפִּיל שֶׁהָפַךְ לִזְבוּב

בְּעִיר גְּדוֹלָה הַרְחֵק מִכָּאן

גָּר לְבַדּוֹ פִּילוֹן בַּיְשָׁן.

עַל יַד בֵּיתוֹ, לְצַד הַדֶּלֶת,

הוּא הִצִּיב עַמּוּד עִם שֶׁלֶט

וְעָלָיו הָיָה כָּתוּב:

"כָּאן בְּאֹשֶׁר גָּר הַזְּבוּב".

הַשְּׁכֵנִים תָּמִיד אָמְרוּ לוֹ

שֶׁזּוֹ שְׁטוּת גְּמוּרָה וְתוּ לֹא,

אִי אֶפְשָׁר כְּלָל לְהַקְבִּיל

בֵּין פִּיל כָּבֵד לִזְבוּב קַלִּיל.

כֻּלָּם הִבִּיעוּ סַפְקָנוּת

וְלֹא לָקְחוּ זֹאת בִּרְצִינוּת:

"זֶה שֶׁקֶר גַּס, אוּלַי טָעוּת,

הַפִּיל חֲסַר כָּל מוּדָעוּת".

כָּךְ הֵטִיחַ בּוֹ הַצִּ'יטָה:

"פִּיל יָקָר, אוּלַי טָעִיתָ!

אַל תַּשְׁלֶה אֶת עַצְמְךָ,

זֶה בִּזָּיוֹן, פָּשׁוּט בְּדִיחָה".

אוּלָם הַפִּיל יָצָא חוֹצֵץ,

הֵשִׁיב מִיָּד בְּלִי לְמַצְמֵץ:

"לְדַעְתִּי אַתָּה טוֹעֶה!

הֲרֵינִי זְבוּב, אֵינְךָ רוֹאֶה?!"

גַּם הַתִּיקָן וְהַטֶּרְמִיט

לֹא הֶאֱמִינוּ לַתַּרְמִית.

לָהֶם אָמַר הַפִּיל: "מַסְפִּיק!

אֲנִי הוּא זְבוּב, זֶה לֹא מַצְחִיק!

אֵינְכֶם יוֹדְעִים כְּלָל לְהַבְדִּיל

בֵּין זְבוּב כָּמוֹנִי לְבֵין פִּיל?!"

כָּל טַעֲנָה שֶׁהָעָלְתָה

בֻּטְּלָה מִיָּד וְנִדְחֲתָה.

הַפִּיל הָדַף בְּבִטָּחוֹן

כָּל פְּרָט שִׁקְרִי וְלֹא נָכוֹן.

וְאָז תָּהָה אָדוֹן שַׂקְנַאי:

"אַתֶּם יוֹדְעִים מָה, יְדִידַי?

אִם מִתְעַקֵּשׁ הַפִּיל כָּל כָּךְ,

אוּלַי אֵין טִעוּנוֹ מֻפְרָךְ.

כִּי אִם נִשְׁפֹּט עַל פִּי הָעוֹר,

מַמָּשׁ כְּמוֹ זְבוּב – צִבְעוֹ אָפֹר!

עִרְכוּ עַל כָּךְ דִּיּוּן נוֹסָף,

אַל תִּפְסְלוּ זֹאת עַל הַסַּף".

גַּם הַפָּרָה שִׁנְּתָה גִּישָׁה,

סִפְּקָה הֶסְבֵּר לַפָּרָשָׁה:

"כְּשֶׁעוֹד הָיִיתִי רַק עֶגְלָה

רָאִיתִי סֶרֶט כֹּה נִפְלָא,

וְהַגִּבּוֹר הַמְּגֻלָּם בּוֹ,

פִּיל שֶׁעָף אֶל־עָל – שְׁמוֹ דַּמְבּוֹ.

אִם לָעוּף פִּיל מְסֻגָּל,

אוּלַי הַפִּיל הוּא זְבוּב מֻגְדָּל!"

"בְּהֶחְלֵט זֶה יִתָּכֵן",

הֵשִׁיב הַתַּיִשׁ הַזָּקֵן,

"יֵשׁ בִּדְבָרַיִךְ מִן הַצֶּדֶק,

זֶהוּ זְבוּב גָּדוֹל עִם חֵדֶק.

לִזְבוּבִים, כְּמוֹ לְכֻלָּם,

יָכוֹל לִגְדֹּל אֵיבָר עִם פְּגָם.

אַף מָאֳרָךְ אַף מְרַמֵּז

עַל זְבוּב זָב חֹטֶם וּפוֹחֵז".

וּכְמוֹ כַּדּוּר שֶׁל שֶׁלֶג רַךְ

חַיּוֹת רַבּוֹת נָפְלוּ בַּפַּח,

דֵּעוֹת בְּרוּחַ זוֹ הִבִּיעוּ,

אֲמִירוֹת דּוֹמוֹת הִשְׁמִיעוּ.

הִתְרַגְּלוּ לָרַעְיוֹן,

מָצְאוּ בּוֹ מִן הַהִגָּיוֹן,

עַד שֶׁלְּכָל חַיָּה בַּקֶּרֶת

זוֹ הָיְתָה עֻבְדָּה מֻגְמֶרֶת –

הַפִּילוֹן הָאֵימְתָנִי

הוּא זְבוּב קְטַנְטַן וְקוֹפְצָנִי.

שֶׁקֶר שֶׁבּוֹ מַתְמִידִים,

לֹא נִשְׁבָּרִים וְלֹא מוֹדִים –

תַּגִּיעַ לְבַסּוֹף הָעֵת

שֶׁיַּהֲפֹךְ הוּא לֶאֱמֶת.

כָּל הֶבֶל אוֹ דְּבַר שְׁטוּת בָּטֵל

מְסֻגָּלִים הֵם לְחַלְחֵל

לַתּוֹדָעָה בְּאִטִּיּוּת

אִם מַקְפִּידִים עַל עִקְבִיּוּת.