פתח דבר
בשנת 1993 כתבתי עבודת תרגיל בקורס "מבוא לספרות המדרש והאגדה" בהנחייתה של עופרה מאיר, עליה השלום. במסגרת התרגיל היה עליי להשוות בין סיפור דרשני המופיע בפתיחתא בבראשית רבה ובין מקבילותיו במקורות אחרים. הסיפור שבחרתי עסק בהידיינות של אברהם עם האל בטרם יחריב את סדום. סיפור זה הופיע בבראשית רבה באופן מפתיע דווקא בצמוד לפסוק "ויאמר ה׳ אל אברם לך לך" וגו׳ (בראשית יב, א), במקום בהקשרו העלילתי ה״טבעי״ - ההודעה על ההחרבה הצפויה של סדום. סיפור ניסיונו של אברהם להציל את חייהם של תושבי סדום הציע תשובה לשאלה מדוע נבחר דווקא אברהם מבין כל האחרים לציווי ״לך לך״.1
ימים אלה, טרם הופעתם של מאגרים דיגיטליים כגון פרויקט השו״ת, התאפיינו באיתור מקבילות במהדורות של המדרשים השונים. לשם כך שוטטתי כדרכי בין מדפי הספריה באזור המדרשים וראיתי חמישה כרכים עבי כרס, הנושאים את השם מדרש הגדול. פתחתי את כרך בראשית וחיפשתי את הסיפור בצמוד לפסוק א בפרק יב, כפי שהופיע בבראשית רבה, אולם לאכזבתי לא מצאתיו. החלטתי, על בסיס עניינו של הסיפור (רצונו של האל להחריב את סדום ועמורה) לדלג לפרק יח, וכשהגעתי לפסוק כה שבו נאמר "חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע וגו׳׳, התגלה הסיפור לעיניי. דמיינתי את האי-נוחות שחש מחבר מדרש הגדול ממיקום הסיפור בבראשית רבה, ואת החלטתו להשיב את הסיפור למקומו לפי הרצף העלילתי במקרא.
עניינו הצנוע והנקודתי של התרגיל מיקד אותי באותה שעה בהשוואה בין הנוסחים השונים של הסיפור במרחב שכותרתו הכללית הייתה "ספרות חז״ל", מבלי לתת את הדעת להבדלים בין קובצי המדרשים השונים, ולדידי באותה השעה מדרש הגדול לא היה אמור להיות שונה מבראשית רבה - פה רצף דרשני לפסוקי המקרא לפי סדרם, ופה רצף דרשני לפסוקי המקרא לפי סדרם. אולם כמה עניינים משכו את תשומת ליבי. מיקום הסיפור הותאם להקשר המקראי הרלוונטי, שבו האל משתף את אברהם בתכניתו להחריב את סדום, בניגוד לנוסח בבראשית רבה, ששובץ בהקשר המקראי של הציווי "לך לך". עוצבה בו סימטריה המבליטה ניגוד עקרוני כגון "מבול של מים אין אתה מביא שמא מבול של אש אתה מביא" באמצעות החזרה על "אתה מביא" לעומת גרסת "בראשית רבה" - "מבול של מים אי אתה מביא אלא מבול של אש". כמו כן, נוספו הרחבות המדריכות את הקורא בהפקת המשמעות בגוף הפסוק, אף הן בתבנית של ניגוד - "אהבת צדק, אהבת לצדק את בריותי. ותשנא רשע, ששנאת לחייבן", לעומת גרסת "בראשית רבה" המביאה את הפסוק כלשונו - "אהבת צדק ותשנא רשע וגו׳׳ (תהלים מה, ח). מחוץ לגבולותיו של הסיפור בלטו לנגד עיניי מופעים טקסטואליים שאינם שגורים במדרש כפי שהכרתיו - פיוט והקדמה בשערו של מדרש הגדול ופיוטים בשערה של כל פרשה.
כל אלה הנכיחו בקדמת הבמה דמות של מחבר המצהיר בגלוי בלשונו ובמעשה העריכה שלו על התערבותו בטקסט. תופעה זו משכה את תשומת ליבי, ויצאתי לדרך כדי לבחון באיזו מידה היא מאפיינת את מדרש הגדול ומהי משמעותה, ובאיזו מידה כלי המחקר הספרותיים מאפשרים עיסוק במדרשים, בייחוד אלו מימי הביניים, בראייה פואטית.
מדרש הגדול פרץ לתודעה המחקרית כאשר כתב יד שלם של החיבור הובא לידיעת חוקרי ספרות התלמוד והמדרש על ידי סוחר עתיקות מירושלים, יהודי מומר ושמו משה מוזס וילהלם שפירא, בעל מוניטין כ"שפירא הזייפן", והוא מכרו לספריה הלאומית בברלין בשנת 1878.2 פיש מציין כי למרות עננת הזיוף שנקשרה בשמו של שפירא, הוא הביא מתימן כתבי יד אמיתיים "ובתוכם מחברת שלמה של מדרש הגדול על התורה ועל ידו הגיעה לאירופה".3 על החידוש הזה העיבו עדויות שטענו ששפירא שיחד את השלטונות בתימן כדי להוציא בכוח הזרוע כתבי יד מידי בעליהם החוקיים.4
מוזס וילהלם שפירא שם קץ לחייו במלון ברוטרדם במרץ 1884, לאחר שהמוזיאון הבריטי קבע שכתבי יד של ספר דברים שמכר לו מזוייפים, אולם בה בעת ולמרבה התמיהה המשיך לרכוש ממנו כתבי יד אחרים. באוסף כתבי יד שהעביר לספריית ברלין מופיעות הערותיו על אודות מדרש הגדול, ובהן הוא מציין כי מדרש הגדול הוא בעל מעמד קנוני כמו המשנה והתלמוד. אך מעבר לכך הוא קובע, כי ״המדרש הזה [מדרש הגדול], הוא אכן המדרש היפה ביותר והשלם ביותר שראיתי״.5 השאיפה אל היופי ואל המסגרת השלמה שעליהם נתן שפירא את דעתו בהערותיו משמשות כציר מרכזי בספרי.
בעקבות התרגיל ההשוואתי, כשהרהרתי בשיחת התייעצות עם פרופסור עפרה מאיר על האפשרות לעסוק במדרש הגדול בהמשך לימודי, הושיטה לעברי דף, ובו תמצית רעיונותיו של יוסף בן שמעון טובי עליו השלום, על עבודת הדוקטור שלו על אודות מדרש הגדול. עבודתו הקפדנית אכן שימשה מסד הכרחי למחקר שביקשתי לערוך, ועל כך אני מודה לו. התברכתי בפרופסור דינה שטיין, מדריכתי בעבודת הדוקטור שעל בסיסה נכתב הספר, ואשר ליוותה ומלווה אותי גם היום בדיאלוג אכפתי וביקורתי, ועל כך אני מודה לה מקרב לב. תודות לפרופסור יוסף יובל טובי ולפרופסור נחם אילן שעודדו אותי לפרסם מפירות מחקרי. דברי השיפוט האיכותיים והמלמדים של פרופסור גלית חזן-רוקם ופרופסור חיים וייס על אודות עבודת הדוקטור שלי היו חלק חשוב בשיקולי הדעת שעומדים בבסיסו של הספר. תודתי שלוחה גם לשיר רוזנבלום-מן, אשר התגייסה באופן נמרץ ומקצועי לעריכה לשונית מוקדמת של כתב היד. חובה נעימה לי היא להודות לאגודה לטיפוח חברה ותרבות - מורשת יהודי תימן ולעומד בראשה, ד״ר יגאל בן שלום, לאיגוד העולמי למדעי היהדות ולעמותת ״אעלה בתמר״ על התמיכה הנדיבה שאפשרה את הוצאת הספר. אני מודה להוצאת רסלינג ולאנשיה, עידן צבעוני, מיכל פאר, נועה לוי הנאור ויעל נגר, שהובילו אותי בתשומת לב ובמקצועיות בנבכי התהליכים הכרוכים בהוצאה לאור.
תהפוכות החיים מצריכות סביבה תומכת ואוהבת ללא תנאי המאפשרת מסע כזה, ובזה התברכתי בזכותה של חנה רעייתי ובזכותם של ילדי, חן והדר. אף אם מילת התודה אין בה די כדי להכיל את מלוא התמיכה, יהא הספר הזה מנחה צנועה של תודה.
1. בראשית רבה (תיאודור-אלבק), לט, א.
2. לפרשת חייו של שפירא, ראו גרבר, ספרי הקודש, עמ׳ 59-56; דרשוביץ ראייה חדשה, עמ׳ 22-1; יורם סבו, מומר וזייפן, עמ׳ 81-70, יורם סבו, סוחר המגילות, וכמובן ספרה של שולמית לפיד "כחרס הנשבר".
3. מדרש הגדול, דברים, פיש, עמ׳ 8. כפי שמציין פיש בהקדמה שלו למדרש הגדול לדברים, כבר בשנת 1676 מעתיק ר׳ יוסף שליט ריקיטי בספרו "ספר חכמת המשכן" מובאות מ"ספר שהובא מעדני", אולם כלל לא ברור לאיזה מדרש התכוון. עוד הוא קובע, כי ״התייר והחכם ר׳ יעקב ספיר (1886-1822) היה הראשון שהודיע על מציאותו של מדרש הגדול". למרות כל אלה, מדרש הגדול הגיע לידיהם של חוקרי המדרש והתלמוד כחלק מאוסף כתבי יד מקוטלג בשיטתיות ומאופיין על ידי שפירא.
4. גרבר, שם, עמ׳ 58; סבו, סוחר המגילות, עמ׳ 80-76; פנטון, שפירא בתימן, עמ׳ lxviii-lxxxi.
5. ״That Midrash is indeed the most beautiful Midrash and most complete I ever saw״, שפירא מוזס, כתבי יד.
מבוא
א. מי אתה - מדרש הגדול
מדרש הגדול הוא חיבור רחב המקיף את חמשת חומשי התורה ואת מגילת אסתר, ומיוחס לר' דוד העדני. זמן חיבורו הוא בין השנים 1355-1310 והוא נכתב בעדן שבתימן.6 בדומה למדרשים הפרשניים הוא מפתח את דבריו מתוך זיקה לפסוקי המקרא בסדר עוקב, ומופיעים בו מקורות "מכל ספרות חז"ל ומספרי כמה מהראשונים עד הרמב"ם".7 במרכז כל חומש עומד מקור אחד שנבחר לשמש כשלד פרשני מרכזי.8
כל הנותן עינו לראשונה במדרש הגדול יבחין בשתי תופעות מבניות מנוגדות בולטות: חד-פעמיות וסדירות. בהופעה חד-פעמית מוצבת הקדמה בראש היצירה. הסדירות כוללת חלוקה לפרשות לפי מחזור הקריאה החד-שנתי, נוסחת סיום בסוף הפרשות, פתיחות מפויטות9 לכל פרשה, מבנים דמויי פתיחתאות בראשי הפרשיות ופתיחה מפויטת אחת בשעריה של ההקדמה. המקרב את מבטו יבחין בשני בתים בכל פתיחה מפויטת, בכל בית חריזה שונה, והפסוק החותם את הבית השני בכל פתיחה מפויטת, לרוב מהכתובים, קובע את חריזתו ומופיע בראש הפרשה שבעקבותיו כתופעה סדירה. בהעמקה נוספת של המבט תזדקר תבנית לשונית קבועה העומדת בראשי המבנים דמויי הפתיחתא בראשה של כל פרשה - דיבור הצעה "זהו שאמר הכתוב" המביא עימו את הפסוק החותם את הפתיחה המפויטת ופותח את הפרשה. זאת, למעט ההקדמה הנפתחת באופן ייחודי בתיבת "כתוב". דפדוף מרפרף לאורך כל פרשה יחשוף לאורך הרצף הדרשני כמה יחידות טקסט הנפתחות בתבנית לשונית זו. יש להבין את המבניות הנרמזת באפיון לעיל, לאור הפער בינה לבין התיאורים הרווחים של מדרש הגדול ואשר מלמדים אותנו כי הוא בנוי ממובאות שנלקחו ממקורות שונים ורבים. לפיכך יש מקום לבחון באיזה אופן מבנים היחסים בין הסדירות ובין החד-פעמיות את החומרים השונים המשולבים וממוזגים במדרש הגדול.
תמונה ראשונית זו היא בבחינת מרחב ובו שלושה צירים. האחד נע בין החד-פעמיות - ההקדמה - ובין הסדירויות, השני נע בין השירה - הפתיחות המפויטות - ובין הרצפים הדרשניים הכפופים לפרשיות, והשלישי נע בין הסימון אל מחוץ לטקסט של מדרש הגדול - מקורותיו, דגמי כתיבה שונים - ובין הסימון פנימה בתוכו בין יחידותיו. צירים אלה מעלים שאלות על אודות הזיקות ביניהם ועל אודות היחסים בין קוטביהם - מהי משמעות קיומה של ההקדמה בטקסט המכנה עצמו "מדרש"? מהו היחס בינה ובין הפרשיות? מהי משמעות קיומה של סוגת הפתיחה המפויטת בטקסט המכנה עצמו "מדרש"? מהו היחס בין הפתיחה המפויטת להקדמה ובין ההקדמה וכלל מדרש הגדול? מהו היחס בין הפתיחות המפויטות ובין הרצפים הדרשניים? מהו תפקידו של דיבור ההצעה "זהו שאמר הכתוב" במרחב טקסטואלי זה?
מדרש הגדול מופיע בשיח רב-מערכתי מורכב. הוא משתייך לסוגת המדרש על פי שמו.10 על פי הפתיחות המפויטות המופיעות בו, הוא מקיים זיקה לעולם הפיוט ורומז בכח לנוכחותו של מחבר-דובר המאפיין את השירה, ולהצבת השירה כמסגרת לרצפים דרשניים של מחברים שונים ומקורות שונים בחגורת פיוטיו. על פי ההקדמה הפותחת אותו אפשר להתבונן בו כחיבור,11 על פי זמן יצירתו הוא משתייך לספרות היהודית של ימי הביניים, ועל פי מקום יצירתו הוא משתייך לספרות היהודית שנוצרה בתימן, במסגרתה הופיעו למעלה מ-350 כתבי יד שלו12 ושני ספרי פירושים על אודותיו.13 שיח מורכב זה, בצד היקפו הרחב של מדרש הגדול תובע מחקר אשר לייחודו הספרותי מצד עצמו ואשר ליחסי הגומלין שהוא מקיים עם המערכות הספרותיות ובתוכן.
א.1. מדרש הגדול והמערכת הספרותית של המדרש
המבעים השונים המופיעים במדרש הגדול מנכיחים רב-מערכת ספרותית המכילה בתוכה מערכות ספרותיות שונות של המדרש, הפיוט, החיבור של ימי הביניים, וכמובן הסוגות הספרותיות השונות המשולבות במרקמו. מערכת ספרותית היא אוסף של טקסטים ודגמים טקסטואליים המקיימים ביניהם יחסי גומלין באופן היוצר שלם אחד.14 לפיכך העיסוק בסוגים הספרותיים כבעלי מהות לעצמם - אין בו די בגישה זו, בשל האינטראקציה שהם מקיימים עם סוגים אחרים ומערכות אחרות. לכן מוצע להתייחס אליהם כרכיבים במערכת המקיימים ביניהם יחסים שונים, שהבנתם חיונית להבנת הדינמיקה במערכת זו.15 מכאן עולות שאלות על אודות השינויים האפשריים ביחסים בין הדגמים הספרותיים העומדים במרכז המערכת ובין אלה המופיעים בשוליה,16 ולהקשרנו, עולה השאלה בדבר מקומו של מדרש הגדול במערכת הספרותית של המדרש בכללו.17 האם בשל זמנו המאוחר הוא מייצג אוטומטיזציה של מסמני המדרש כמבע מדורדר במערכת זו, ולפיכך מקומו בשוליה של מערכת ספרות המדרש? או שמא הוא יוצר דווקא דה-אוטומטיזציה של מסמני המערכת ומציב את עצמו כדגם עצמאי?18
המשך הפרק בספר המלא
6. ראו טובי בן שמעון, עמ' 7-3.
7. ראו מדרש הגדול, בראשית, מרגליות, עמ' 5.
8. כך שימש בראשית רבה ל"בראשית", מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי כשלד ל"שמות", ספרא ל"ויקרא", ספרי זוטא ל"במדבר", ספרי דברים ומכילתא לדברים ל"דברים" ומדרש פנים אחרים ל"אגדת אסתר". ראו טובי בן שמעון, עמ' 367-366, הערה 1451; וראו שם עמ' 373-368.
9. בעקבותיו של פליישר (ראו פליישר, פתרון תורה, עמ' 65 הערה 10) אני ממיר את השימוש במונח פיוט רשות במונח פתיחה מפויטת.
10. טובי (שם, עמ' 1 הערה 2) מציין כי "אין ספק שהתואר 'גדול' ניתן למדרש הגדול מחמת היקפו". יהודה רצהבי מציין בדיונו בשאלת זהות המחבר של מדרש הגדול, כי "נמצאנו למדים שכבר במאה הט"ו נודע המדרש, בשם 'מדרש הגדול', כנראה על שם היקפו הגדול, לעומת מדרשי תימן האחרים". הוא מביא מדבריו של דוד אללואני בהקדמה למדרש "אלוגיז" (הרב נחשון גאון - 1493) המציין בהקדמתו את "מדרש הגדול" ובפרשת "ויצא" בחיבורו הוא קובע כלל מפורש לקורא: "ותעלם אן מא ד'כרנא לך מדרש פהו מדרש אלמעלם דוד אלעדני והוא מדרש הגדול. דע, כי 'מדרש' שציינו לך הוא מדרש החכם דוד אלעדני והוא 'מדרש הגדול'" (רצהבי, מחבר, עמ' 263 וראו הערה 4 שם). אומנם אין בכל אלה כדי לקבוע כי השם "מדרש הגדול" ניתן לו במקורו, אולם יש בכך כדי להעיד על אופן התקבלותו בשם זה.
11. ראו דרורי, עמ' 73, 172, וראו סטרומזה, דגם ספרותי, עמ' 195 הערה 12.
12. ראו טובי בן שמעון, עמ' 56.
13. ראו שם, עמ' 5.
14. ראו אבן זהר, עמ' 135.
15. ראו דרורי, עמ' 19-18.
16. ראו שם.
17. ראו אבן זהר, עמ' 137-136.
18. ראו שם, עמ' 142.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
