הבית ליד האגם באיטליה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הבית ליד האגם באיטליה

הבית ליד האגם באיטליה

4.1 כוכבים (7 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

  • הוצאה: טוטם ספרים
  • תאריך הוצאה: מאי 2023
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 336 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 36 דק'

מאיר עוזיאל

מאיר עוזיאל (נולד ב-1945; תש"ו), עיתונאי, סאטיריקן, מתרגם, סופר, איש במה ואיש תקשורת וטלוויזיה ישראלי.

ספריו של עוזיאל מחולקים לשני סוגים: הסוג האחד הוא ספרי סאטירה ובהם סיפורים הומוריסטיים קצרים, והסוג השני הוא רומנים.

הרומנים מיוחדים בסגנון שמאיר עוזיאל מגדיר כ"עבר אמיתי-דמיוני" והם: "עובדות על תשוקה מסוימת" (מודן), "מקום קטן עם דבי" (מודן) ו"איש הישר בעיניו" ("טוטם). כמו כן כתב מאיר עוזיאל רומן ביוגרפי\ספרותי בשם "הראשון לארץ ציון" (עם עובד ויד בן צבי) על אודות סבו, הרב הראשי הראשון לציון בן ציון מאיר חי עוזיאל. בשנת 2000 זכה ספר זה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער.

ב-1999 החל עוזיאל להפעיל בימה אמנותית בשם "בימת מופעי הספרות" המציגה על הבמה יצירות ספרותיות בבימויו, בעריכתו ובהנחייתו ובשיתוף מיטב אמני ישראל. "בימת מופעי הספרות" של מאיר עוזיאל עולה בעיקר באולמות תיאטרון "הקאמרי", "צוותא" ו"בית אבי חי", אבל גם באולמות גדולים אחרים ברחבי הארץ.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/psd9hxtt

תקציר

מה גורם לנו להתאהב עד כלות במקום זר, אזור שלא נולדנו בו ולא גדלנו בו ואין לנו ממנו צֶבֶר זיכרונות ההופך לנוסטלגיה.
על הקושיה הזאת מנסה לענות הספר החדש של הסופר, הפובליציסט והסאטיריקן מאיר עוזיאל, הבית ליד האגם
באיטליה, ומהשם כבר עולה שעוזיאל התאהב באיטליה הכפרית־האגמית. אומנם, הוא חי ועבד ברומא, בשליחות
ישראל במשך כמה שנים; אך מדוע יכמַהּ לקנות שם בית בכפר וירצה לגור שם מחצית זמנו? זהו סיפור על בית מכושף בתוך נוף קסום, מלא הומור, הכתוב ביד אמונה.
"המתווך האיטלקי לקח ליד את המפתחות, ורגע לפני שיצאנו מהמשרד לעֵבר הבית, הוא אמר: 'לפני שאנחנו הולכים לראות את הבית ולפתוח אותו, אני רוצה שתדעו שזה בית של מָאגו.ֹ'
מאגו באיטלקית זה מג. מכשף. הבטנו בו במבט תָּמֵהַּ."
בדרך אל הבית הנכסף והמכושף עוזיאל כמעט קונה כנסייה מחולנת, מהרהר בחפירת בְאֵּר לצד הבית, נהנה ממסעדות
משובחות, נקלע לחדר פולחן סודי ומיסטי, מחשבן חשבונות כספיים להגשמת החלום כשהוא חדור אמונה, פוגש בעלי
מלאכה שהם טיפוסים צבעוניים, אנשי עיירה מלאי סיפורים, יוצא לטיולים ונקלע לתחרויות ולפסטיבלים, מעודד חברים
ישראלים ללכת בדרכו ומתעב את הקורונה שהכתּה בארץ אהבתו השנייה אחרי ישראל.
זהו ממואר רומניסטי הכתוב באופן ישיר ובגובה העיניים של כותב ישראלי־יהודי מיומן ומרגש, היודע לקחת את קטנות
היומיום ולהופכן למעשה ספרות.

פרק ראשון

פרק

הבית ליד האגם באיטליה

אני תולה על הכתף נרתיק שבתוכו שוכן כיסא מתקפל מבד, מכווץ, עד שיפרוש כנפיו, והולך אל העץ שלי. ההליכה אורכת חמש דקות מן הבית שבו אני נמצא. זה מדוד על השעון, אם כי עיגלתי כלפי למעלה. אני לא אוהב הליכות ארוכות, לכן מדדתי, שלא אבלה זמן רב מדי בהליכות. יש עוד סיבה: אני חייב לדעת כמה דקות אורך המרחק הזה, כדי לחזור בזמן לארוחת הצהריים. הרבה פעמים אני הולך לעץ שלי כאשר רותי כבר בהכנת הארוחה בבית. אני אוהב להיות שם, תחת העץ, בשעות שלפני הצהריים, כשהאגם הפרוש למרגלותיו מכחיל מאור השמש, היודעת להתמקם בזוויות הנכונות.

העץ הזה נמצא באיטליה. הבית הזה נמצא באיטליה.

אני הולך לעץ שלי בכמה דרכים. אחת מהן היא דרך השדה שנמצא מול הבית, בהמשך לגינה. אני עוקף את הגינה מימין, מן הצד החיצוני של גדר הבטון שלה, נכנס לשדה והולך ישר דרכו. את זה אני יכול לעשות כאשר השדה קצור, או בנביטה בשלביה הראשונים, או כאשר עשבי הבר לא גבוהים מדי, וגם כאשר השדה הקצור לא רטוב.

האפשרויות האלו מצויות הרבה. פעמים רבות אני הולך לעץ שלי דרך השדה הזה, חולף בצד ימין, בצדו המזרחי, מביט בשיחי הפטל הצומחים בגבולותיו. לפעמים הם מנוקדים בתותים, ואני קוטף.

הדרך האחרת היא צעידה על הכביש שנמצא לצד השדה והבית. לכביש הזה ניתן שם עוד מימי הרומאים: וִיָה קָסְיָה, באיטלקית. ויה פירושה דרך, אבל לפעמים, כשהדרך עוברת בתוך עיר, היא משמשת גם במשמעות של רחוב: רחוב קסיה.

הקסיה הובילה בימים קדומים מרומא לכיוון צפון, ועד היום עוברת הדרך הזו בערך באותו התוואי. היא מתחילה ברומא בגשר מִילְוִויוֹ. שם, כאשר היא עוברת בתוך השטח הבנוי של העיר, הבתים ממוספרים כמו בכל רחוב רגיל. גם אני גרתי במשך שלוש שנים באחד הרחובות המתפצלים מן הקסיה, ויה אָזָארִיטָה. בית הספר שבו למדו ילדי באותה תקופה היה מרוחק מעט מרומא. כששאלתי מהי הכתובת של בית הספר, אמרו לי: "ויה קסיה, הקילומטר השישה־עשר שש מאות."

"מה זה המספר הזה?" שאלתי מופתע, "זאת הכתובת?"

"כן," ענו לי הישראלים הוותיקים יותר ממני, אנשי השגרירות ברומא, "זו הכתובת. זה פשוט מסמן את המרחק מרומא. אם המרחק הוא 16 קילומטר ועוד 600 מטר, כך תהיה הכתובת הרשמית."

הבית שלי, זה שאני מדבר עליו עכשיו ומתאר את ההליכה שלי ממנו אל העץ, נמצא בוויה קסיה, בערך 100 קילומטר מצפון לרומא, וגם כתובתו מסומנת לפי השיטה האיטלקית הנפוצה הזאת. למשל, רק לשם דוגמה: ויה קסיה, קילומטר 102,300.

 

לאורך כל הדרך הרומאית הזו מוצבים שלטים במקטעים של 100 מטר, כדי לסמן את המרחק. ברגע הראשון לא פשוט לפענח את הכתוב על השלט, אבל כהרף עין לומדים את ההיגיון: למעלה מופיע המספר בספרות המוכרות לנו, ומתחתיו מופיע המספר באותיות לטיניות. כך כל 100 מטר.

כל איטלקי מכיר את שיטת המספור הזו, ואם תיתן לו כתובת בצורה הזו, הוא יתייחס אליה כאל כתובת מדויקת. זוהי שיטה יעילה, וישראלים מתרגלים אליה במהירות. מי שלא מכיר את השיטה אלה הג'י־פי־אסים לסוגיהם, כולל וייז ומפות גוגל. אם תסמנו בהם את הכתובת כך, לא תגיעו (בכל אופן כך היה בעת סיום כתיבת הספר הזה, ביום אחד בארץ ישראל, תשפ"ג, ינואר 2023).

הבית הזה שוכן במוֹנְטֶפְיָאסְקוֹנֶה, עיירה קטנה במרחק נסיעה של כשעתיים מהמרכז ההומה של רומא. למרגלות העיירה פרוש האגם המרהיב לָאגוֹ בּוֹלְסֶנָה, נשקף אלי בכל גוני הכחול כאשר אני יושב תחת העץ.

בזמן הכתיבה אני מודע לעובדה שהספר הזה אולי ייצא לאור בעתיד, שאין לנו כרגע אפשרות לחזות כיצד יועבר בו המידע. עכשיו אני כותב במושגים הידועים לכולנו, אך מי יודע מה יבינו הקוראים בעוד עשר שנים? מפות גוגל? וייז? לא בטוח שהם יכירו את המושגים האלה (בתקווה שחצנית שמישהו שעדיין לא נולד היום ייקח את הספר הזה לידו ברגע של שעמום בעוד עשרות שנים).

כל השאר יהיה מובן ועוד איך: ויה קסיה נמשכת לאורך איטליה כבר אלפיים שנה, עוד מימי הרומאים. בית, כידוע, הוא מושג נצחי, שקיים בעולם האנושי עוד מהימים שבהם הבגדים החמים היו עשויים מפרווה של חיה שזה עתה ניצודה, וחוטים נטוו ביד. לא יהיה צורך להסביר מה הוא קיר אבן גם למי שיקרא את המילים האלה בעוד מאות שנים.

לעומת זאת, מהרגע שבו קנינו את הבית שלנו באיטליה, חווינו המון שינויים.

כאשר קנינו אותו, מחירו של כרטיס טיסה היה עול שלא היה ברור לנו איך נעמוד בו, כמשפחה עם הכנסה ממוצעת עד נמוכה. עם השנים השמים נפתחו, מחירי הטיסות הוזלו, ולא פחות חשוב מכך: שווי הכסף הישראלי עלה. טיסה לאיטליה כבר לא היתה עול כבד. אבל אז העולם נסגר בפנינו שוב, הפעם בשל מגפה.

עוד נחזור אליך, בית אהוב. אני כותב כך עכשיו, ולא יודע אם זה באמת יקרה.

לכאורה, זהו הרגע להצטער על כך שקנינו בית במקום כל כך רחוק, וזהו הרגע שבו שנינו בטוחים שאנו לא מצטערים לרגע.

מאיר עוזיאל

מאיר עוזיאל (נולד ב-1945; תש"ו), עיתונאי, סאטיריקן, מתרגם, סופר, איש במה ואיש תקשורת וטלוויזיה ישראלי.

ספריו של עוזיאל מחולקים לשני סוגים: הסוג האחד הוא ספרי סאטירה ובהם סיפורים הומוריסטיים קצרים, והסוג השני הוא רומנים.

הרומנים מיוחדים בסגנון שמאיר עוזיאל מגדיר כ"עבר אמיתי-דמיוני" והם: "עובדות על תשוקה מסוימת" (מודן), "מקום קטן עם דבי" (מודן) ו"איש הישר בעיניו" ("טוטם). כמו כן כתב מאיר עוזיאל רומן ביוגרפי\ספרותי בשם "הראשון לארץ ציון" (עם עובד ויד בן צבי) על אודות סבו, הרב הראשי הראשון לציון בן ציון מאיר חי עוזיאל. בשנת 2000 זכה ספר זה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער.

ב-1999 החל עוזיאל להפעיל בימה אמנותית בשם "בימת מופעי הספרות" המציגה על הבמה יצירות ספרותיות בבימויו, בעריכתו ובהנחייתו ובשיתוף מיטב אמני ישראל. "בימת מופעי הספרות" של מאיר עוזיאל עולה בעיקר באולמות תיאטרון "הקאמרי", "צוותא" ו"בית אבי חי", אבל גם באולמות גדולים אחרים ברחבי הארץ.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/psd9hxtt

סקירות וביקורות

על ראשו של כל יהודי בעולם מרחף עונש מוות מתמיד ניצה בן־דב הארץ 07/11/2023 לקריאת הסקירה המלאה >
רומן אהבה בלי גיבור? פרופ' זיווה שמיר וואלה! 27/06/2023 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

  • הוצאה: טוטם ספרים
  • תאריך הוצאה: מאי 2023
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 336 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 36 דק'

סקירות וביקורות

על ראשו של כל יהודי בעולם מרחף עונש מוות מתמיד ניצה בן־דב הארץ 07/11/2023 לקריאת הכתבה >
רומן אהבה בלי גיבור? פרופ' זיווה שמיר וואלה! 27/06/2023 לקריאת הכתבה >
הבית ליד האגם באיטליה מאיר עוזיאל

פרק

הבית ליד האגם באיטליה

אני תולה על הכתף נרתיק שבתוכו שוכן כיסא מתקפל מבד, מכווץ, עד שיפרוש כנפיו, והולך אל העץ שלי. ההליכה אורכת חמש דקות מן הבית שבו אני נמצא. זה מדוד על השעון, אם כי עיגלתי כלפי למעלה. אני לא אוהב הליכות ארוכות, לכן מדדתי, שלא אבלה זמן רב מדי בהליכות. יש עוד סיבה: אני חייב לדעת כמה דקות אורך המרחק הזה, כדי לחזור בזמן לארוחת הצהריים. הרבה פעמים אני הולך לעץ שלי כאשר רותי כבר בהכנת הארוחה בבית. אני אוהב להיות שם, תחת העץ, בשעות שלפני הצהריים, כשהאגם הפרוש למרגלותיו מכחיל מאור השמש, היודעת להתמקם בזוויות הנכונות.

העץ הזה נמצא באיטליה. הבית הזה נמצא באיטליה.

אני הולך לעץ שלי בכמה דרכים. אחת מהן היא דרך השדה שנמצא מול הבית, בהמשך לגינה. אני עוקף את הגינה מימין, מן הצד החיצוני של גדר הבטון שלה, נכנס לשדה והולך ישר דרכו. את זה אני יכול לעשות כאשר השדה קצור, או בנביטה בשלביה הראשונים, או כאשר עשבי הבר לא גבוהים מדי, וגם כאשר השדה הקצור לא רטוב.

האפשרויות האלו מצויות הרבה. פעמים רבות אני הולך לעץ שלי דרך השדה הזה, חולף בצד ימין, בצדו המזרחי, מביט בשיחי הפטל הצומחים בגבולותיו. לפעמים הם מנוקדים בתותים, ואני קוטף.

הדרך האחרת היא צעידה על הכביש שנמצא לצד השדה והבית. לכביש הזה ניתן שם עוד מימי הרומאים: וִיָה קָסְיָה, באיטלקית. ויה פירושה דרך, אבל לפעמים, כשהדרך עוברת בתוך עיר, היא משמשת גם במשמעות של רחוב: רחוב קסיה.

הקסיה הובילה בימים קדומים מרומא לכיוון צפון, ועד היום עוברת הדרך הזו בערך באותו התוואי. היא מתחילה ברומא בגשר מִילְוִויוֹ. שם, כאשר היא עוברת בתוך השטח הבנוי של העיר, הבתים ממוספרים כמו בכל רחוב רגיל. גם אני גרתי במשך שלוש שנים באחד הרחובות המתפצלים מן הקסיה, ויה אָזָארִיטָה. בית הספר שבו למדו ילדי באותה תקופה היה מרוחק מעט מרומא. כששאלתי מהי הכתובת של בית הספר, אמרו לי: "ויה קסיה, הקילומטר השישה־עשר שש מאות."

"מה זה המספר הזה?" שאלתי מופתע, "זאת הכתובת?"

"כן," ענו לי הישראלים הוותיקים יותר ממני, אנשי השגרירות ברומא, "זו הכתובת. זה פשוט מסמן את המרחק מרומא. אם המרחק הוא 16 קילומטר ועוד 600 מטר, כך תהיה הכתובת הרשמית."

הבית שלי, זה שאני מדבר עליו עכשיו ומתאר את ההליכה שלי ממנו אל העץ, נמצא בוויה קסיה, בערך 100 קילומטר מצפון לרומא, וגם כתובתו מסומנת לפי השיטה האיטלקית הנפוצה הזאת. למשל, רק לשם דוגמה: ויה קסיה, קילומטר 102,300.

 

לאורך כל הדרך הרומאית הזו מוצבים שלטים במקטעים של 100 מטר, כדי לסמן את המרחק. ברגע הראשון לא פשוט לפענח את הכתוב על השלט, אבל כהרף עין לומדים את ההיגיון: למעלה מופיע המספר בספרות המוכרות לנו, ומתחתיו מופיע המספר באותיות לטיניות. כך כל 100 מטר.

כל איטלקי מכיר את שיטת המספור הזו, ואם תיתן לו כתובת בצורה הזו, הוא יתייחס אליה כאל כתובת מדויקת. זוהי שיטה יעילה, וישראלים מתרגלים אליה במהירות. מי שלא מכיר את השיטה אלה הג'י־פי־אסים לסוגיהם, כולל וייז ומפות גוגל. אם תסמנו בהם את הכתובת כך, לא תגיעו (בכל אופן כך היה בעת סיום כתיבת הספר הזה, ביום אחד בארץ ישראל, תשפ"ג, ינואר 2023).

הבית הזה שוכן במוֹנְטֶפְיָאסְקוֹנֶה, עיירה קטנה במרחק נסיעה של כשעתיים מהמרכז ההומה של רומא. למרגלות העיירה פרוש האגם המרהיב לָאגוֹ בּוֹלְסֶנָה, נשקף אלי בכל גוני הכחול כאשר אני יושב תחת העץ.

בזמן הכתיבה אני מודע לעובדה שהספר הזה אולי ייצא לאור בעתיד, שאין לנו כרגע אפשרות לחזות כיצד יועבר בו המידע. עכשיו אני כותב במושגים הידועים לכולנו, אך מי יודע מה יבינו הקוראים בעוד עשר שנים? מפות גוגל? וייז? לא בטוח שהם יכירו את המושגים האלה (בתקווה שחצנית שמישהו שעדיין לא נולד היום ייקח את הספר הזה לידו ברגע של שעמום בעוד עשרות שנים).

כל השאר יהיה מובן ועוד איך: ויה קסיה נמשכת לאורך איטליה כבר אלפיים שנה, עוד מימי הרומאים. בית, כידוע, הוא מושג נצחי, שקיים בעולם האנושי עוד מהימים שבהם הבגדים החמים היו עשויים מפרווה של חיה שזה עתה ניצודה, וחוטים נטוו ביד. לא יהיה צורך להסביר מה הוא קיר אבן גם למי שיקרא את המילים האלה בעוד מאות שנים.

לעומת זאת, מהרגע שבו קנינו את הבית שלנו באיטליה, חווינו המון שינויים.

כאשר קנינו אותו, מחירו של כרטיס טיסה היה עול שלא היה ברור לנו איך נעמוד בו, כמשפחה עם הכנסה ממוצעת עד נמוכה. עם השנים השמים נפתחו, מחירי הטיסות הוזלו, ולא פחות חשוב מכך: שווי הכסף הישראלי עלה. טיסה לאיטליה כבר לא היתה עול כבד. אבל אז העולם נסגר בפנינו שוב, הפעם בשל מגפה.

עוד נחזור אליך, בית אהוב. אני כותב כך עכשיו, ולא יודע אם זה באמת יקרה.

לכאורה, זהו הרגע להצטער על כך שקנינו בית במקום כל כך רחוק, וזהו הרגע שבו שנינו בטוחים שאנו לא מצטערים לרגע.