עד שליבך יתנגן

הקדמה — סוֹד נְבִיעָתָם שֶׁל הַדְּבָרִים

אל לימוד החשיבה ההכרתית, שנמסר מפי ימימה אביטל וקרוי בפשטות 'לימוד ימימה', הגעתי צעירה מאוד. הייתי סטודנטית לארכיטקטורה, צינית ומלאת ספק. היום אני יודעת שהספקנות הייתה כיסוי לחיפוש פנימי ולרגישות רבה. בליל פורים אחד, בודד במיוחד, ערב לפני יום הולדתי העשרים, הגעתי אל אחי וגיסתי בלב כבד ולא מבין. הרגשתי שהעולם כולו יודע לחגוג, ומעליי שמיים סגורים. מהם שמעתי לראשונה רעיון ששייך ללימוד, על זיכרונות של רגעי בדידות וקושי בילדות, המתגבהים בתוכנו כמו מכשול אבנים רגשי שחוסם את דרכנו גם בהווה, ויש למצוא את כוחותינו להמשיך ללכת ולא להגביה אותם עוד. כשהצטרפתי לקבוצת הלימוד לא הבנתי הרבה בחודשים הראשונים, רק ישבתי וכתבתי, והרגשתי שיש כאן משהו טוב בשבילי. אט אט החלו האסימונים ליפול, ההבנה הלכה והעמיקה, נימֵי ליבי נקשרו באור וברווחה הנפשית הנושבים מהלימוד, ולשמחתי אני שוחה במים העמוקים, המַרווים והמתוקים הללו עד היום.

ספר זה מכיל כתשע־עשרה שנים של כתיבה לאור לימוד החשיבה ההכרתית. מתחילת דרכי בלימוד ידעתי והבנתי שהשילוב בין החיבור העמוק שלי לחומר ובין המילים העוברות ונכתבות דרכי הוא המקום המוכן לי בתוך המרחב הזה, וזו הנתינה שלי ללבבות רבים. בכתיבתי וברעיונותיי אני מבקשת לחזק ולהוסיף אור, הבנה ואמת. בשלב מסוים הבנתי שעליי לעצור לרגע את שטף הלימוד ושפע הרעיונות והחומרים הנאספים אצלי ולהוציא לאור את המיטב שהצטבר עד כה, כדי שאוכל לחלוק אותו עם אחרים. לא אוכל להקיף את כל הלימוד גם אם ארצה מאוד. הספר הזה הוא המעט המחזיק את המרובה.

אין צורך לגשת אל הספר בצורה כרונולוגית. לכל פרק ניתנה כותרת בהירה המסבירה מה יש בו, ואפשר לפתוח את מה שמדבר אל ליבכם בדיוק ברגע הזה. הבחירה האישית במה לעסוק היא זו שתסייע לחיבור ותאפשר להבנות לבוא. כדבריה של ימימה: הַלּוֹמֶדֶת בּוֹחֶרֶת חֲלָקִים (כך נקראים הטקסטים בלימוד ימימה), בּוֹחֶרֶת מָה שֶׁקָּרוֹב אֵלֶיהָ, מָה שֶׁקַּל לָהּ לְהָבִין וּבְעִיקָּר מָה שֶׁרוֹצָה לְהָבִין. הוֹדוֹ שֶׁל הַחוֹמֶר נִיתָּן לְכָל אֶחָד בְּנִפְרָד. הלימוד הוא מתוך בחירה חופשית, והוא מאיר על כל אחת ואחד את אורו והוֹדוֹ­ המיוחד. וישנה הבהרה נוספת: הַלִּימּוּד אֵינֶנּוּ שִׁיטָה, למרות שרבים קוראים לו כך בטעות כיום. הלימוד אינו מציב נוסחה אחידה לכולם אלא מציע דרך ללכת בה, וכל אחד ואחת יצעדו כפי כוחם, רצונם ויכולתם. מרחב הלימוד אינו דתי אלא רוחני. הלימוד הוא כמו הצעת הגשה להכניס טוב אל החיים — הִנֵּה כֵּלִים, הִנֵּה דֶּרֶךְ, וּמִזֶּה אָנוּ לְמֵדִים.

הפרקים נפתחים בתמצית קצרה של הרעיון המופיע בפרק, לאחר מכן מופיעות מילותיה של ימימה ולאחר מכן כתיבתי שלי. הספר נכתב מתוך לימוד ימימה בלבד, בתיווך פרשנותי האישית ומעט ממלאכת הנפש שלי, והוא מתחיל ברעיונות הבסיסיים בלימוד והולך לעומק ולרוחניות ככל שמתקדמים. כל המילים המנוקדות במלואן בספר הן מילותיה של ימימה, בשפתה המקורית. במקרים נדירים סייעתי להיגיון התחבירי של המשפט. המילים הן לרוב בלשון נקבה ומתאימות לשני המינים. כיוון ששיעוריה של ימימה נכתבו על ידי תלמידיה ותלמידותיה על־פי השמיעה, ובמקרים רבים ישנם שינויי גרסאות בין מחברת למחברת, הבאתי בחשבון אי־דיוקים קלים. השתדלתי מאוד להתחקות אחר כל משפט וחלק שהגיעו לפתחי ולברר את מקורם והקשרם מתוך ישרות לב ונאמנות ללימוד. חלק מהמשפטים המופיעים בתחילתם של הפרקים בספר לא ניתנו ברצף כחלקים שלמים, אלא מתוך עבודת רוחב בתוך החומר הרב ערכתי וצירפתי חלקים זה לזה, בהתאם לנושא של כל פרק.

על דמותה של ימימה איני מפרטת מכיוון שהיא עצמה ביקשה לא להיות הנושא במרחב הלימוד, כדי לא ליצור תלות בדמותה. אוכל לכתוב רק שימימה עסקה בלימוד הנפש ובתפילה על הבאים לפתחה אל 'מכון מעיין' בהרצליה, בו לימדה קבוצות לימוד רבות של גברים ונשים והתפללה על חולים הזקוקים לריפוי. ימימה נפטרה בכ"ה באייר תשנ"ט (1999), בהיותה בת שבעים, ומאז ועד היום קבוצות הלימוד הולכות ומתרחבות. הלימוד נשען על יסודות פסיכולוגיים מוכרים שימימה למדה באקדמיה והחזיקה בתוכה, וגם על תדר קליטה רוחנית שזכתה לו. איני מתעסקת במופלא ממני. במילותיה של ימימה — הַמְּחַפֶּשֶׂת גְּבָהִים בַּהֲבָנוֹת עַל הַנִּסְתָּר לֹא תִּמְצָא אֶת עַצְמָהּ, אֶלָּא סַךְ הַכֹּל תִּצְבּוֹר יְדִיעוֹת עַל הַנִּסְתָּר. צבירת ידע רוחני לא בהכרח מייצרת שינוי פנימי. עֲבוֹדָה רוּחָנִית תַּקִּינָה מְשָׁרֶתֶת אֶת הַהִתְקָרְבוּת עַל הַקַּרְקַע. מתוך מילות הלימוד הרוחניות אני מחפשת את הכלים וההבנה האישית המסייעים לאיכות חיי באופן מעשי ביום־יום על הקרקע, מול עצמי ומול אחרים, וכך אני ממליצה גם לכם לעשות. ההבנות שתלקטו מתוך הספר הן רק הפתיח לעבודה האישית שכל אחת ואחד יבחרו לעשות. זוהי הזמנה למצוא היכן ההבנה יכולה להשתלב בחייכם, ויהי רצון שתצליחו ליישם אותה ולראות תוצאות.

הקבוצות הראשונות שנפתחו ללימוד ימימה נועדו ליצירת שלום בית. שְׁלוֹם בַּיִת הוּא מָקוֹר לַהֲבָאַת אֲנָשִׁים לַלִּימּוּד, לְהִתְפַּתְּחוּת. שְׁלוֹם בַּיִת זֶה מְאוֹד מוּרְכָּב, שַׁיָּיךְ לַקּוֹדֶשׁ. שלום בית הוא מקיף וכולל גם את השלום הפנימי בין החלקים בתוכנו, וגם את השלום עם הקרובים ועם הרחוקים, וזאת מתוך שהלימוד כולו נשען על הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח). שלום בית רלוונטי לכל אדם, בכל מצבי החיים. אני מוצאת שאל השלום הזה הלימוד מכוון בכל פיסקה ומילה, ואל השלום הזה גם ליבי מכוון ומייחל.

לפעמים אני חולמת על ימימה. באחד החלומות היא הנחתה אותי להשתמש במילים הבוקעות ממני כדי להוביל אנשים בנבכי הכתובים שלה, כך קלטתי את הגדרתה. לרוב, רוחניות אמיתית מתבטאת בעולם במילים נשגבות, ולכן גם שפתה של ימימה מיוחדת וגבוהה. בעיניי השפה היא חלק מהותי מסוד הקסם של הלימוד, והשתדלתי לבאר ולהבהיר את הרעיונות כמיטב יכולתי, תוך שימוש ושימור פלאֵי שפתה של ימימה. הִנֵּה כָּל מִילָה זֶה כִּפְנִינָה, כְּמוֹ שֶׁל הַיַּהֲלוֹם, תּוֹכֶן נִפְלָא, זוֹהֵר. בחלום אחר חלמתי שאני עוברת מתחת לעץ ענק שעשוי כולו מילים של ימימה מתוך הלימוד. חלקי לימוד מפורטים התהוו והתארכו בעלים ובענפים מעליי, ואני בצילם הטוב. הַחוֹמֶר הוּא יְדִיד נֶפֶשׁ, כך אמרה ימימה ללומדות, הוא כל כך רחמן. הַחֲשִׁיבָה הַהַכָּרָתִית נוֹתֶנֶת מַרְגּוֹעַ וּבוֹנָה. הלימוד הרוחני מאפשר לדעת תקווה לאורך הסדקים, להבחין באור המפציע לצד פצעי הייאוש ולמצוא תקומה שהולכת ומזדקפת בתוך החיים.

יהי רצון שנזכה להיות באחדות והשלמה עם כל החלקים שבנו, להחזיק את נשמתנו במקומות החשוכים, להתהלך איתה סנטימטר אחד מעל פני הקרקע במקומות המוארים. שהטוב ייכנס אל חיינו בהדרגה וברַכוּת, כמו כוס תה שחומהּ מתפשט לאיטו בגוף ומחמם את כל האיברים. יהי רצון שתדעו את טוב ליבכם מתוך המילים, שיבואו שמחה ושלום פנימי מתוך הקריאה, ותחברו את הכתוב אל ההבנה האישית הפועלת בתוך חייכם.

שֶׁתִּזְכּוּ לִרְאוֹת אוֹר כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם רוֹצִים,

וְשֶׁתִּזְכּוּ לָדַעַת אֶת אוֹר הַלֵּב וּדְרָכָיו, וְאֶת נְתִינָתוֹ לַאֲחֵרִים.

תָּבוֹאוּ לַלִּימּוּד בְּיָּדַיִים מְקַבְּלוֹת

וְיִהְיוּ הַחֲלָקִים אֲשֶׁר נִיתְּנוּ לָכֶם יְקָרִים בְּעֵינֵיכֶם, יְקָרִים לְלִיבְּכֶם,

נִשְׁמָרִים בְּהַצְלָחָה,

וְתַצְלִיחוּ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם.

אלומה לב

פתיח — מִפִּיזּוּרֵךְ עַד חִיבּוּר

אַתְּ תִּהְיִי אַתְּ,

יוֹצֵאת לְאַט לְאַט

מִפִּיזּוּרֵךְ עַד חִיבּוּר.

אנשים מבקשים: עשה אותי יפה. והמילים בתוך תוכם אומרות: עשה אותי מקובלת על הבריות. עשה אותי נוחה עם עצמי, תן בי אור שיכבה את החושך שמתגנב בכל פעם שאני לא שמה לב.

אנשים מבקשים: עשה אותי עשיר. והמילים בתוך תוכם אומרות: עשה שיהיה לי בסיס יציב. עשה שלא ארגיש נידף ברוח. עשה אותי משיג לפחות הישג אחד בחיי אלה, אֶמנה את מעלותיי כמו מטבעות.

אנשים מבקשים: תן לי אהבה. והמילים בתוך תוכם אומרות: תן לי להרגיש שהבדידות בשליטתי. תן לי להרגיש שיש לפחות אדם אחד בעולם שמאשר אותי. עשה שמישהו יכיר את כל מה שלא הצלחתי להכיר בעצמי. תן לי להוליד ילדים, מולם אראה את עצמי סוף סוף במתיקות. עשה שיהיה מקום אחד שבו לא קר לי.

אנשים אומרים: תן לי לעזור לך. והמילים בתוך תוכם אומרות: תודה לך שאתה עוזר לי להרגיש שצריכים אותי. תן לי לזכות להרחיב את גבולות מאמציי, אולי זה ירחיב גם את ליבי.

אנשים מבקשים: עשה אותי רזה. והמילים בתוך תוכם אומרות: עשה אותי החברה הכי טובה של עצמי עד שלא אזיק לי כלל. פַּיֵיס אותי בענווה עם הגוף שבראת לי. אל תגרום לי לחשוב שאני כל כך נעלה עד שאיני צריכה לו.

אנשים מבקשים: תן לי בית. והמילים בתוך תוכם אומרות: אתה הרי יודע, ריבונו של עולם, שהרפואה הכי גדולה בעולמך היא היופי. ייפֵּה את קירות ליבי הפנימי בצבעים חמים שבחרתי בעצמי, אשב מולו וכל דמעה שתהיה בי תפשיר. תן לי שטיח רך להטביע בו את רגליי מכל הדרכים.

אנשים מבקשים: תן לי עבודה, והגשמה, ומימוש עצמי. והמילים בתוך תוכם אומרות: האור שלי מתפרץ בי להופיע, תן לו כלי נכון. ובסוף המאמצים וההצלחות תן לי את המנוחה. עשה שיהיה לי על מה לחלום. תן לי סיפוק, כך שאדע לומר מספיק כשכָּלים כוחותיי.

אנשים מבקשים: תן לי ישועה. והמילים בתוך תוכם אומרות: עשה שרק לרגע אחד מחלף הכבישים הענק והסוער בתוכי ייסע בנחת. ששום מחשבה לא תחתוך מחשבה אחרת, שום הרהור לא יחשוש מהתנגשות, שום רגש לא יצפור לכאב וידחק בו — נו כבר, סע כבר, ראה איך מתעכבים בגללך. עשה לי מקום תחת הגפן והתאנה, כורסה בלויה בקצוות, נוחה כמו בית. עשה גם לי מקום תחת השמיים שלך, כי איני יודעת מאיפה אני באה ולאן אני הולכת, וכל בקשותיי הן כמו מסמרים שננעצים בי כדי שלא אעוף ברוח, עד שאבין שדווקא כן כדאי לתת אמון ברוח, ושוב לא יהיו בי עליבות וצרוּת־מוחין ופחד. שוב לא אבקש מה שנראה לי שאני צריכה, ואהבה ויופי ובית ועבודה וכסף, אלא אתרכז במה שבתוך תוכי אני באמת מבקשת: לדעת ידיעה שקטה שאני בסדר, שהכול, בדיוק כמו שהוא עכשיו, בסדר. שאני שלֵמה.