מוצא אל העולם
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מוצא אל העולם

מוצא אל העולם

5 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

  • הוצאה: הקיבוץ המאוחד
  • תאריך הוצאה: ספטמבר 2022
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 75 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 15 דק'

משה עזוז

משה עזוז (נולד ב-13 בינואר 1966) הוא משורר וסופר ישראלי, העוסק בחינוך. לאחר שירותו הצבאי הצטרף לשב"כ ועבד במשך שנים רבות כחוקר מודיעיני, ובמקביל החל לכתוב שירה.

השתתף בכיתת השירה העברית-ערבית של עמותת הליקון. ב-2010 עזב את עבודתו בשב"כ ומאז הוא מלמד ספרות בתיכון "קלעי" בגבעתיים. בדצמבר 2022 הוצג מחזה פרי עטו ("טריו אקרובט") בפסטיבל הביכורים בחדרה, ועזוז זכה בפרס המחזאי המצטיין.

עזוז מתגורר עם בת זוגו בתל אביב.

מספריו
"דיוקן עצמו", צבעונים, תשס"ז 2007.
"שברים פשוטים", פרדס, תשפ"א 2021. 
"מוצא אל העולם", הקיבוץ המאוחד (ריתמוס), תשפ"א 2022.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/2xrte93v

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

"אֵיךְ לִנְשֹׁם וְהַקּוֹל בַּגָּרוֹן?" שואל משה עזוז בפתח ספרו החדש, המצייר ניסיון עדין ונועז גם יחד להיחלץ מאותה משוואה, שבה קול עצוּר שולל לכאורה נשימה חופשית, וקיום פנימי המספיק לעצמו אינו עולה בקנה אחד עם בקשת היסוד של המשורר – למצוא מוצא אל העולם.   

בפתח הספר עומד "מחזור ליום חול", רצף שירים אישי ואינטימי, העוסק בהורוּת ובזוגיוּת, בבדידות, בצורך ביצירה ובהכרה, בקיום שנסדק ומתאחה לסירוגין. אלא שמהלך מעניין מוליך את שערי הספר הבאים מן הלשון החנוקה של פְּנים הנפש ללשון ניסיונית, פורצת גבולות, הסוללת דרך לעתיד צבעוני יותר, קרנבלי כמעט, שהטרגי חובק בה את הקומי. 

קולו הפואטי של עזוז עיקש, בודד. זהו קול השייך קודם כל לעצמו, אך גם לקוראים קשובים שימצאו בו את עצמם. נדמה שעזוז מבקש, באופן מודע ומושכל, להשתייך למסורת של משוררים המנסים לומר דבר-מה מכריע על הקיום, אבל מסרבים להתלהם, בוחרים באיפוק, מתוך הכרה מוקדמת בתבוסה שמניב כל ניסיון כזה. בזה כוחו של עזוז, באיזו עדינות שאינה חסרת יומרה, כלומר, שאינה חותרת לאין-אונים דווקא, כי אם למאבק המוליד יופי ואמת. 

מוצא אל העולם הוא ספר שיריו השני של משה עזוז. ספריו הקודמים: דיוקן עצמו (צבעונים, 2007) וקובץ הסיפורים שברים פשוטים (פרדס, 2020).

פרק ראשון

מחזור ליום חול

1
אֵיךְ לִנְשֹׁם
וְהַקּוֹל בַּגָּרוֹן?
 
2
יָמִים שֶׁבָּהֶם מַבָּטוֹ
בְּחַלּוֹן הַכַּדּוּר הַגָּדוֹל,
רוּחַ מְלַטֶּפֶת אֶת פָּנָיו
זְמַנּוֹ מוּבָס בִּמְהִירוּת אוֹר זָר
חֹרִים שְׁחֹרִים בּוֹלְעִים אֶת מַחְשְׁבוֹתָיו,
חַיּוֹת נְדִירוֹת פּוֹסְעוֹת לְצִדּוֹ
דֻּבּוֹת גְּדוֹלוֹת
כְּבוּיוֹת,
שְׁבִילֵי חָלָב
עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
 
3
וַאֲחֵרִים, שֶׁבָּהֶם
מִתְיַשֵּׁב
לְהַתְחִיל!
קָם, נִגָּשׁ לַמַּדָּף,
מַחְלִיף מִלָּה בְּמִלָּה,
מַחְזִיר
מוֹזֵג מַיִם חַמִּים.

בֵּינְתַיִם
קוֹרֵא שִׁיר עַל הַקִּיר
מִתְקַשֵּׁר לִילָדָיו
דּוֹחֶה מֵעָלָיו עָנָן
עַד שֶׁיַּמְטִיר.
 
4
אוֹ יָמִים שֶׁבָּהֶם
דְּבַר־מָה אַחֵר,
צֵל עֵצִים כְּרוּחַ
עַל פְּנֵי קִירוֹת בֵּיתוֹ,
דִּמְיוֹן שֶׁלֹּא נֵחַן בּוֹ:
חָלָל בְּטֶרֶם זְמַן, לְמָשָׁל,
מֻגְבָּל
לְמַה שֶּׁמַּכְתִּיבִים חוּשָׁיו.
אֲפִלּוּ כָּאן
אֶת הַשּׁוּרוֹת הוּא בְּסַכִּין מִקְצָב פּוֹרֵס,
מַקְפִּיד עַל אִפּוּקָיו,
נָזִיר שֶׁכְּבָר מֵאָה פְּסוּקִים
תְּפִלָּה אַחַת הוּא שָׁב וּמְתַקֵּן.
 
5
יָכוֹל הָיָה לִכְתֹּב אֶת הַנּוּגוֹת שֶׁבַּשּׁוּרוֹת הַלַּיְלָה.
לְמָשָׁל, שֶׁחֲזוֹן הַגְּאֻלָּה שֶׁלּוֹ מִתְחַלֵּף עַל זִיז גּוֹרָלוֹ
כְּמוֹ מַגְּבוֹת מִטְבָּח מְרֻבָּבוֹת

אוֹ שֶׁאַבְנֵי הָרֵחַיִם שֶׁהוּא מֵסִיר מֵעָלָיו אַט אַט הֵן
הַתְּמִיהָה וְהַגַּעֲגוּעַ שֶׁל יְלָדָיו
אוֹ שֶׁאַהֲבָתוֹ נִתְקֶפֶת לְעִתִּים קְרוֹבוֹת מִדַּי בְּמִין עֲוִית
שֶׁמְּכַוֶּצֶת אֶת לִבּוֹ
אוֹ שֶׁיַּתְמוּת רוֹחֶשֶׁת בּוֹ כְּמוֹ בָּלוֹן חַמְצָן
אוֹ שֶׁפְּרָט לִרְגָעִים מֵתִים אֵלֶּה
דָּבָר אֵינוֹ
חַי בּוֹ.
 
6
מִדֵּי יוֹם דּוֹרֵשׁ
בִּשְׁלוֹם יְלָדָיו.
הֵם צוֹמְחִים לְאִטָּם
קוֹלוֹתֵיהֶם מִתְעַבִּים
בַּפּוּמִית הַדַּקָּה.
הוּא מַצְמִידָהּ לִשְׂפָתָיו
שׁוֹאֵל לְמַעֲשֵׂיהֶם, לְנַפְשָׁם, לִשְׁתִיקָתָם.
מְשִׁיבָהּ
אֲרֻכּוֹת אֶל כַּנָּהּ.
 
7
מִבֵּין כָּל אֵלֶּה הַיָּמִים, אֶחָד
בְּאֵין שָׂפָה,
פַּחַד יְחַלְחֵל בְּאֵין מַפְרִיעַ,
חֹשֶךְ יְכַסֶּה עַל הַדְּמָמָה

וְהַתְּפִלָּה, בְּאֵין תִּכְלָה,
תֶּחְדַּל.
 
8
לָמָּה לֹא לִנְקֹט אֱמֶת פְּשׁוּטָה?
הוּא חָרֵד וּמְתֻסְכָּל
מְרֻשָּׁשׁ
אֲכוּל קִנְאָה
מֻקָּף חוֹמַת דְּאָגָה
לְיוֹמוֹ, לַאֲהוּבָתוֹ, לִילָדָיו.
סֵפֶר שִׁירָיו מֵת בְּלֵדָתוֹ,
"דְּיוֹקַן עַצְמוֹ"
נִקְבַּר בַּלָּאט, לֹא נִשְּׂאוּ הֶסְפֵּדִים
רוּחוֹת דַּפָּיו רוֹחֲפוֹת בַּאֲרוֹנוֹ,

וַעֲדַיִן דָּבָר
שֶׁמְּסָרֵב בּוֹ,
שֶׁאֵין הוּא מְפַצְּחוֹ, "זֹאת הָאָרֶץ
הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ
וְשָׁמָּה -"
 
9
לְכַנֵּס אֶת צֹאן חֲלוֹמוֹתָיו הָיָה רוֹצֶה
אֶל עֵשֶׂב מִכְלָאָה יָרֹק
וּבַשְׂרָנִי

אִלְמָלֵא
אַחַת וּלְתָמִיד

לִטְבֹּחַ בּוֹ
הָיָה רוֹצֶה

לְהַעֲלוֹתוֹ
עַל מִזְבְּחוֹת חַיִּים
מְנֻתָּצִים.
 
10
שׁוֹמֵם
הָעֶרֶב שֶׁכָּאן,
כְּבָר בָּרוּר לוֹ שֶׁהוּא
יוֹדֵעַ רַק אֶת זֶה.
גַּם מַה שֶּׁהוּא קוֹרֵא
נִרְקָם
לַעֲנָנָה קַלָּה
נוֹדֶדֶת
מַרְעִימָה אֵי שָׁם.

משה עזוז

משה עזוז (נולד ב-13 בינואר 1966) הוא משורר וסופר ישראלי, העוסק בחינוך. לאחר שירותו הצבאי הצטרף לשב"כ ועבד במשך שנים רבות כחוקר מודיעיני, ובמקביל החל לכתוב שירה.

השתתף בכיתת השירה העברית-ערבית של עמותת הליקון. ב-2010 עזב את עבודתו בשב"כ ומאז הוא מלמד ספרות בתיכון "קלעי" בגבעתיים. בדצמבר 2022 הוצג מחזה פרי עטו ("טריו אקרובט") בפסטיבל הביכורים בחדרה, ועזוז זכה בפרס המחזאי המצטיין.

עזוז מתגורר עם בת זוגו בתל אביב.

מספריו
"דיוקן עצמו", צבעונים, תשס"ז 2007.
"שברים פשוטים", פרדס, תשפ"א 2021. 
"מוצא אל העולם", הקיבוץ המאוחד (ריתמוס), תשפ"א 2022.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/2xrte93v

עוד על הספר

  • הוצאה: הקיבוץ המאוחד
  • תאריך הוצאה: ספטמבר 2022
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 75 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 15 דק'

הספר מופיע כחלק מ -

מוצא אל העולם משה עזוז

מחזור ליום חול

1
אֵיךְ לִנְשֹׁם
וְהַקּוֹל בַּגָּרוֹן?
 
2
יָמִים שֶׁבָּהֶם מַבָּטוֹ
בְּחַלּוֹן הַכַּדּוּר הַגָּדוֹל,
רוּחַ מְלַטֶּפֶת אֶת פָּנָיו
זְמַנּוֹ מוּבָס בִּמְהִירוּת אוֹר זָר
חֹרִים שְׁחֹרִים בּוֹלְעִים אֶת מַחְשְׁבוֹתָיו,
חַיּוֹת נְדִירוֹת פּוֹסְעוֹת לְצִדּוֹ
דֻּבּוֹת גְּדוֹלוֹת
כְּבוּיוֹת,
שְׁבִילֵי חָלָב
עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
 
3
וַאֲחֵרִים, שֶׁבָּהֶם
מִתְיַשֵּׁב
לְהַתְחִיל!
קָם, נִגָּשׁ לַמַּדָּף,
מַחְלִיף מִלָּה בְּמִלָּה,
מַחְזִיר
מוֹזֵג מַיִם חַמִּים.

בֵּינְתַיִם
קוֹרֵא שִׁיר עַל הַקִּיר
מִתְקַשֵּׁר לִילָדָיו
דּוֹחֶה מֵעָלָיו עָנָן
עַד שֶׁיַּמְטִיר.
 
4
אוֹ יָמִים שֶׁבָּהֶם
דְּבַר־מָה אַחֵר,
צֵל עֵצִים כְּרוּחַ
עַל פְּנֵי קִירוֹת בֵּיתוֹ,
דִּמְיוֹן שֶׁלֹּא נֵחַן בּוֹ:
חָלָל בְּטֶרֶם זְמַן, לְמָשָׁל,
מֻגְבָּל
לְמַה שֶּׁמַּכְתִּיבִים חוּשָׁיו.
אֲפִלּוּ כָּאן
אֶת הַשּׁוּרוֹת הוּא בְּסַכִּין מִקְצָב פּוֹרֵס,
מַקְפִּיד עַל אִפּוּקָיו,
נָזִיר שֶׁכְּבָר מֵאָה פְּסוּקִים
תְּפִלָּה אַחַת הוּא שָׁב וּמְתַקֵּן.
 
5
יָכוֹל הָיָה לִכְתֹּב אֶת הַנּוּגוֹת שֶׁבַּשּׁוּרוֹת הַלַּיְלָה.
לְמָשָׁל, שֶׁחֲזוֹן הַגְּאֻלָּה שֶׁלּוֹ מִתְחַלֵּף עַל זִיז גּוֹרָלוֹ
כְּמוֹ מַגְּבוֹת מִטְבָּח מְרֻבָּבוֹת

אוֹ שֶׁאַבְנֵי הָרֵחַיִם שֶׁהוּא מֵסִיר מֵעָלָיו אַט אַט הֵן
הַתְּמִיהָה וְהַגַּעֲגוּעַ שֶׁל יְלָדָיו
אוֹ שֶׁאַהֲבָתוֹ נִתְקֶפֶת לְעִתִּים קְרוֹבוֹת מִדַּי בְּמִין עֲוִית
שֶׁמְּכַוֶּצֶת אֶת לִבּוֹ
אוֹ שֶׁיַּתְמוּת רוֹחֶשֶׁת בּוֹ כְּמוֹ בָּלוֹן חַמְצָן
אוֹ שֶׁפְּרָט לִרְגָעִים מֵתִים אֵלֶּה
דָּבָר אֵינוֹ
חַי בּוֹ.
 
6
מִדֵּי יוֹם דּוֹרֵשׁ
בִּשְׁלוֹם יְלָדָיו.
הֵם צוֹמְחִים לְאִטָּם
קוֹלוֹתֵיהֶם מִתְעַבִּים
בַּפּוּמִית הַדַּקָּה.
הוּא מַצְמִידָהּ לִשְׂפָתָיו
שׁוֹאֵל לְמַעֲשֵׂיהֶם, לְנַפְשָׁם, לִשְׁתִיקָתָם.
מְשִׁיבָהּ
אֲרֻכּוֹת אֶל כַּנָּהּ.
 
7
מִבֵּין כָּל אֵלֶּה הַיָּמִים, אֶחָד
בְּאֵין שָׂפָה,
פַּחַד יְחַלְחֵל בְּאֵין מַפְרִיעַ,
חֹשֶךְ יְכַסֶּה עַל הַדְּמָמָה

וְהַתְּפִלָּה, בְּאֵין תִּכְלָה,
תֶּחְדַּל.
 
8
לָמָּה לֹא לִנְקֹט אֱמֶת פְּשׁוּטָה?
הוּא חָרֵד וּמְתֻסְכָּל
מְרֻשָּׁשׁ
אֲכוּל קִנְאָה
מֻקָּף חוֹמַת דְּאָגָה
לְיוֹמוֹ, לַאֲהוּבָתוֹ, לִילָדָיו.
סֵפֶר שִׁירָיו מֵת בְּלֵדָתוֹ,
"דְּיוֹקַן עַצְמוֹ"
נִקְבַּר בַּלָּאט, לֹא נִשְּׂאוּ הֶסְפֵּדִים
רוּחוֹת דַּפָּיו רוֹחֲפוֹת בַּאֲרוֹנוֹ,

וַעֲדַיִן דָּבָר
שֶׁמְּסָרֵב בּוֹ,
שֶׁאֵין הוּא מְפַצְּחוֹ, "זֹאת הָאָרֶץ
הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ
וְשָׁמָּה -"
 
9
לְכַנֵּס אֶת צֹאן חֲלוֹמוֹתָיו הָיָה רוֹצֶה
אֶל עֵשֶׂב מִכְלָאָה יָרֹק
וּבַשְׂרָנִי

אִלְמָלֵא
אַחַת וּלְתָמִיד

לִטְבֹּחַ בּוֹ
הָיָה רוֹצֶה

לְהַעֲלוֹתוֹ
עַל מִזְבְּחוֹת חַיִּים
מְנֻתָּצִים.
 
10
שׁוֹמֵם
הָעֶרֶב שֶׁכָּאן,
כְּבָר בָּרוּר לוֹ שֶׁהוּא
יוֹדֵעַ רַק אֶת זֶה.
גַּם מַה שֶּׁהוּא קוֹרֵא
נִרְקָם
לַעֲנָנָה קַלָּה
נוֹדֶדֶת
מַרְעִימָה אֵי שָׁם.