1
דבר ראשון, בוא ניצור איזה בסיס של אמון.
אתה שוכב עכשיו על המיטה, עדיין בבגדים. לפחות חלצת נעליים. תודה, באמת.
אתה קורא את הספר הזה כאשר יד אחת מחזיקה אותו באוויר והיד השנייה מונחת מתחת לראשך, וזה השלב שבו אתה מתחיל לחשוד.
חשדותיך מוצדקים. אבל כנראה אתה צריך לקרוא עוד כמה שורות.
כיסוי המיטה שלך הוא בצבע קרם, על הקיר מולך תלויה תמונה בנלית להחריד של שקיעה, ועל השידה לצדך עומדת מנורת קריאה שלעולם אינך משתמש בה. הזמזום שהיא משמיעה כשמדליקים אותה מטריף אותך. אתה גם רוצה להחליף את התמונה. אני מבין אותך, גם אני במקומך הייתי מחליף אותה. זה כמו לישון בחדר מלון. אתה חייב למצוא משהו קצת פחות גנרי, עם אמירה אישית.
את הספר הזה קנית בהחלטה של רגע, ממש לפני שעה, בעיקר בגלל ששמך מופיע על הכריכה האחורית. חשבת שזה צירוף מקרים מוזר. זה לא. אני רציני לגמרי, הספר הזה מיועד לך ואתה צריך להפנים את זה.
ההבנה שהספר הזה מיועד לשימושך חשובה מאוד להישרדות שלך בימים הקרובים.
ליד הדלת השארת את התיק שלך, כבד וחסר כל סדר פנימי, מלא עד להתפקע בעמודי אינטרנט מודפסים שלא לצורך וספרים שאף אחד לא קורא (כלומר, חוץ ממך).
מאוד חסר אחריות מצדך להשאיר את התיק הזה שם. כאשר יפרצו את דלת הכניסה לדירה שלך, וזה יקרה בערך בעוד - בוא נראה - אחת עשרה דקות, לא היית רוצה שהם ימצאו את מה שהם מחפשים מיד בכניסה. זה לא מקצועני מצדך.
וגם המסטיק הלעוס בתא הצדדי לא מוסיף לך הרבה כבוד. אתה לא זוכר אותו, אני יודע. אבל הוא שם. איכס.
לא, לא, אל תפסיק לקרוא עכשיו!
התרוממת ועכשיו אתה נשען על המרפק, וזה שלב אחד לפני שאתה מחליט להניח את הספר בצד וללכת לשטוף פנים. אל תעשה את זה.
אני יודע, מה שקורה כאן מטריד, אבל אתה צריך להאמין שאני בעדך.
קוראים לך בן, אתה בן שלושים, ואתה עובד בתור אחראי להעשרת פרטים בכתבות של מקומון שלרוב אינך קורא. הרבה מידע לא חיוני מסתובב לך בראש, אתה יודע? אבל לא נדבר על זה עכשיו. יש דברים דחופים יותר.
אתה מרגיש חולשה קלה, אני יודע. אמנם לא יצא לי לחוות דבר כזה עד היום, אבל אני מתאר לעצמי שהגילוי שהספר שאתה קורא מתכתב בשקט עם המחשבות שלך הוא קצת מערער.
נסה לנשום. קח הרבה אוויר דרך האף ותנשוף לאט דרך הפה.
אמרתי דרך הפה!
יופי.
אתה יודע מה? קח הפסקה. אני סומך עליך.
הנח את הספר שנייה לצדך על המיטה, הישען לאחור, התרכז קצת בנשימות. הירגע.
אתה יכול אפילו ללכת לשטוף פנים כמו שרצית מקודם.
אבל תחזור, אתה צריך לסיים לקרוא.
אוקיי. יותר טוב?
יופי.
אז ככה, מה שאני רוצה שתעשה זה ש- לאט, בלי פאניקה - תקום ותיגש לחלון.
גש אליו מהצד, שלא ישימו לב שאתה מתקרב.
הסט מעט את הווילון, הצץ לרחוב וחפש איש עם מעיל שחור וכובע בייסבול כחול כהה.
הוא עומד בצד אבל צופה אל החלון שלך, אז שלא ישים לב שאתה מסתכל עליו. ואז חזור אלי.
חזרת. יפה.
לבריאות, אגב. המון אבק יש בווילון שלך. אבל בזה תטפל כבר בפעם אחרת.
ראית אותו, אני מתאר לעצמי.
אז שתדע, בעוד כמה דקות יימאס לו לחכות ככה והוא יתחיל לנוע לכיוון הבניין שלך. הוא יעלה במדרגות לאט, אפשר לומר אפילו בשלווה, ויצלצל בפעמון הדלת שלך. אחר כך הוא ידפוק בדלת כמה פעמים, ואם לא תפתח לו את הדלת הוא יפרוץ אותה, ייכנס פנימה ויתחיל להפוך את הדירה.
אני לא מתכוון "להפוך" ממש. כשתחזור אחר כך לדירה לא תמצא מגירות מרוקנות בסלון ומילוי כריות מפוזר באמבטיה. הוא לא עובד ככה.
הוא לא פורץ רגיל. הוא יעבור על כל מה שיש כאן בדירה, אבל אפילו טביעת אצבע לא תגלה כאשר תחזור הביתה.
אתה מבין, יש לך חפץ מאוד ספציפי שמעניין במיוחד קבוצה של אנשים מסוימים.
וכרגע הוא נמצא בתיק שלך, ליד הדלת.
כמובן שאם תפתח לו את הדלת, המצב יהיה הרבה יותר גרוע. הוא יכול לחסל אותך מבלי להחסיר פעימה. אתה ואני מתרגשים יותר כשאנחנו מצליחים להנחית נעל על מקק. היזכר בפעם האחרונה שעשית את זה. חמש דקות של כאוס קטן היו לך אז, נכון?
אז זהו, שאנשים מהסוג שתכף יעלה אליך לדירה בונים לעצמם סט חדש של אינסטינקטים. אתה ממצמץ כשנכנס לך משהו לעין, הוא שובר מפרקות כשנכנס לו משהו לשדה הראייה. דומה, אבל שונה.
מבחינתו, אתה עיכוב. לא כדאי לך להיות כאן כשהוא נכנס.
וכאן אני מגיע.
תקשיב לי טוב. כלומר, קרא אותי בתשומת לב.
לך לחדר העבודה שלך וקח את תיק הגב הקטן שבפינה.
רוקן אותו.
הכנס לתוכו את הספר הזה, תחבושות מארון העזרה הראשונה שיש לך באמבטיה, מברשת שיניים, את בקבוק הוויסקי שנמצא בתיק שהשארת ליד הדלת, ואת הארנק שלך, כמובן.
אחרי שתעשה את זה, אתה צריך להסתלק מהבית ללילה הקרוב לפחות. אבל בשלב הזה, ידידי הטרי, כבר לא תוכל לצאת דרך הדלת. האיש בכובע הבייסבול עומד להיכנס לבניין שלך בכל רגע. אני חושש שתיאלץ לצאת מהחלון. לא של חדר השינה, של חדר העבודה. כן, ההוא.
יש לך על מה לעמוד שם, אל תדאג. יש מין בליטה בקיר. לבש משהו חם, איזה ז'קט או משהו, שים את התיק על הגב, טפס וצא דרך החלון. תצטרך להתקדם שניים וחצי מטרים בזהירות, עקב בצד אגודל, עד שתגיע לצינור הניקוז שמחוץ לבניין. תודה לאל שאתה גר בבניין שעדיין יש בו צינורות ניקוז חיצוניים.
רד עליו - שוב, בזהירות. ואל תחזור הביתה עד הבוקר. ועדיף רק בעוד שלושה ימים.
עכשיו, וזה החלק הכי חשוב -
אל תשכח לקחת אותי.
התקופה הקרובה תהיה קצת משוגעת, ואני רוצה שתדע שאתה יכול לסמוך עלי כל זמן שאתה משתמש בספר הזה בצורה הנכונה.
בכל פעם שתצטרך - קח את הספר הזה, פתח אותו באופן אקראי בעמוד מסוים וקרא. אבל רק כשבאמת צריך, כן?
אני כבר אסביר לך מה לעשות כשיגיע הזמן.
ועכשיו זוז. אין לך יותר מדקה, דקה וחצי.
נתראה.
