זוהר החלומות

פתח דבר

תּוֹדָה לְאֵל רָם וְנִשָּׂא, הַגּוֹמֵל טוֹבוֹת וְהַנּוֹתֵן כֹּחוֹת, שֶׁהֶחֱיַנִי וְקִיְּמַנִי וְהִגִּיעַנִי לַזְּמַן הַזֶּה.

ספר זה מבוסס על עבודת הדוקטור שנכתבה באוניברסיטת בר אילן ואושרה בו' חשון תשע"ח, 26 באוקטובר 2017. תודתי מעומק הלב למנחה הדוקטורט, ד"ר אברהם אלקיים. בהדרכתו נהפכו חיי למסע רצוף של גילוי, עניין והנאה. מעומק ידיעותיו, מתבונתו, מצחות לשונו ומעושרה למדתי רבות. תודה מקרב לב גם למנחת התיזה לתואר שני, פרופ' רונית מרוז, מעומק ידיעותיה למדתי רבות. איתה צעדתי צעדים ראשונים בחקר החלומות בזוהר והיא האירה את עיני בנושא הסימבוליקה של שמות מקומות בזוהר. אני מבקשת להודות לעינת צוקרמן המזכירה המסורה, לספרניות כנרת המר וחביבה בלינט שעושות עבודתן נאמנה. תודה ללאה נמדר מצוות ההדרכה בספרייה, במקצועיות ובסבלנות אין קץ היא סייעה לי בחיפוש חומרים. תודה למרצים במחלקה — פרופ' דניאל אברמס ופרופ' שמואל הרוי — שמשפיעים עליי ידע עצום ברצון ובנדיבות. תודה לד"ר גאולה אלימלך מהמחלקה לערבית שסייעה לי בתרגומים. תודה ליעל אוקון, מנהלת מחלקת כתבי יד בספרייה הלאומית, שסייעה לי רבות באיתור כתבי יד. תודה לחנה לפלר העורכת הלשונית שבדקדקנות ובשקדנות רבה ערכה מחקרי. תודה מעומק הלב לד"ר אילנה שמיר על עריכה מיומנת ומקצועית של הספר. תודה גם לד"ר אליעזר שור על עבודת התרגום לאנגלית המסורה והמקצועית. תודה לידידי יורם שכטר ז"ל שבילה איתי שעות ארוכות בספריה הלאומית. תודה גם לנתן אריה שחלקתי איתו רעיונות והתלבטויות. תודה מיוחדת לאחים היקרים שלי, שצמחתי איתם ושאבתי מהם כוחות — מימון ז"ל, דוד, מרדכי, יהודה, תמר מיארה הרטוב ומקסים. תודה גם לבני זוגם ולילדיהם שתומכים בי באהבה רבה לאורך כל הדרך. תודה מקרב לב גם לכל מי שיקבל עליו את מלאכת קריאת הספר ויהא שותף עימי בחוויה העמוקה של היצירה.

מבוא

א. ספר הזוהר, הדפוסים וכתבי היד

על פי פשט הכתובים, ספר הזוהר מציג את סיפורו של התנא הארצישראלי רבי שמעון בן יוחאי (רשב"י), בן המאה השנייה, ואת סיפורם של תלמידיו — כיצד נזדמנו למקומות שונים ודרשו בדברי תורה. מקור כוחו של הספר, לדברי ישעיה תשבי, חוקר הזוהר, בכך, ש"באמצעות הדרשה המיסטית השכיל בעל הזוהר לחרוז ממקרא למשנה וממשנה לאגדה ולתפילה, לכרוך אותם יחד ולשקפם כחטיבה אחת, באספקלריה של רוח הקבלה. מבחינה זו הזוהר הוא אוצר בלום של ערכי היהדות כולה".¹

למן פרסומו בספרד בשלהי המאה השלוש עשרה או ראשית המאה הארבע עשרה, נטען כי ספר זה עתיק הוא וכי רשב"י, או אחד מתלמידיו, הוא שכתבו. למרות זאת, כבר באותה עת היו שפקפקו בטענה זו ואף חשדו באחד ממפיציו של הספר, ר' משה דה לאון (רמד"ל) כי הוא שכתבו בסתר. רמד"ל אף נחשד בזיוף ובחמדת הממון.

שאלת מחברו וזמנו של ספר הזוהר העסיקה חוקרים רבים. גרשם שלום הצביע על ההבדלים והסתירות בין כתביו העבריים של רמד"ל ובין הזוהר, ועמד על כך שיש פער ניכר בין הכתיבה המשמימה של הכתבים הללו ובין הכתיבה הסוחפת של הזוהר, שיש בה יצירתיות, חדשנות ומקוריות. מכאן הגיע למסקנה כי רמד"ל לא כתב את הזוהר משכלו או מדעתו, אלא היו לפניו מקורות ששימשו יסוד לספר זה.² לימים שינה שלום את דעתו וטען שהקרבה בין הכתבים העבריים של רמד"ל לזוהר היא הוכחה ניצחת לבעלותו על ספר הזוהר, וכי הזוהר הוא יצירה שאת רובה הוא חיבר בספרד בסוף המאה השלוש עשרה-המאה הארבע עשרה.³

הפקפוקים בדבר מחברו של הספר עלו בגלל חוסר סבירויות כגון טעויות גאוגרפיות וטעויות לשון. יהודה ליבס סבור כי לשון הזוהר קדומה;⁴ אלינדה דמסמה טוענת כי בפרשיות מסוימות בזוהר, כגון זוהר, ח"ב, תרומה, קעב ע"ב, ניתן לראות כי מדובר בדיאלקט דומה לזה של התרגומים הארמיים אונקלוס ויונתן, וכי מדובר בענף של ארמית ספרותית שהיה קיים בימי הביניים.⁵ עם זאת האפשרות שהזוהר הועתק ממקור קדום נפסלה, כי יש בספר ביטויים שחודשו רק בימי הביניים וכן רמזים למאורעות היסטוריים מאותה עת. יש בספר גם עדויות לפולמוסים עם הנוצרים בתקופה זו, וכן קיימים בו דיונים מפורשים על שלטון הערבים בארץ ישראל. גם חישובי הקץ שבזוהר מגלים את זמנו האמיתי.⁶ מרבית החוקרים סבורים אפוא שהזוהר נתחבר בקשטיליה, ספרד. אולם הדעות חלוקות באשר למחברו או מחבריו.⁷ תשבי דבק בדעתו של שלום שלספר יש מחבר אחד ושהוא משה די לאון. ליבס הציע שמקובלים אחדים בני דורו של רמד"ל היו שותפים לכתיבת הזוהר. לדברי דניאל אברמס הדרשות שבזוהר הן אנתולוגיה מאוחרת של ספרות שנערכה שוב ושוב, והטקסט הוא תוצר של דינמיקה ענפה בין עורך, מחבר ושרשרת של מוסרים שכולם מתערבים התערבות פעילה בטקסט, וכי מדובר בחיבור שהתהווה במהלך דורות על ידי כותבים ועורכים שונים.

כיום מקובל כי ספרות הזוהר נכתבה בסוף המאה השלוש עשרה ובראשית המאה הארבע עשרה בקשטיליה אשר בספרד. באשר למחברו או מחבריו, במחקר מדובר על חבורות של יוצרי הזוהר, או על כמה בתי מדרש, שהספר על חלקיו השונים נוצר בהם. מיכל אורון למשל ציינה חבורה שיצרה את הסיפורים והדרשות של ה"ינוקא", חטיבה בזוהר שדנה במאמריו של ילד, בנו של רב המנונא סבא, וחבורה אחרת יצרה את "מדרש הנעלם", מדרש מיסטי במסגרת סיפורית שדומה למדרשי חז"ל ולא לגוף הזוהר. יונתן בן הראש תיאר חבורה אחרת שיצרה את "סבא דמשפטים". אליוט וולפסון טען ש"מדרש הנעלם" נכתב על ידי חבורה של מקובלים שחיברה את "סודות הזקן", חיבור אנונימי שגרשם שלום קבע את זמנו לראשית המאה הארבע עשרה ואילו יוסף דן סבור כי "מדרש הנעלם" נכתב בתקופה קדומה יותר. לדברי רונית מרוז, שינויים סגנוניים אחדים אינם יכולים לשמש ראיה לריבוי מחברים, שהרי גם אדם יחיד עשוי לנקוט כמה סגנונות בעת ובעונה אחת. עמוס גולדרייך העלה רעיון שספר הזוהר נכתב באמצעות שימוש בתופעה מאגית המזוהה לעתים עם "כתיבה אוטומטית" שדן מבאר אותה כך: "הספר נכתב מתוך השראה עליונה שדחקה לצדדין את אישיותו של רמד"ל, ועל כן הספר הוא ביטוי לאמת עליונה ולא פרי רוחו של רמד"ל עצמו". תפיסה זו פותרת את הקשיים העולים מן ההבדלים בין הזוהר לכתביו העבריים של רמד"ל ואת ריבוי הגוונים בספר הזוהר. מכל מקום, לדעת דן מדובר בהשערות ובספקולציות בתחום הפסיכולוגי, אך אין כאן קביעה היסטורית מוכחת.

ספרות הזוהר נדפסה במאה השש עשרה. הזוהר על התורה נדפס לראשונה בקרימונה ובמנטובה בשנים שי"ח-ש"כ (1560-1558). ראובן מרגליות הדפיס מהדורה של הזוהר על התורה בשלושה כרכים (בראשית, שמות, ויקרא עד דברים) על פי העימוד של מנטובה, בהוצאת מוסד הרב קוק, ובמחקר משתמשים בעימוד זה לציון מראי מקום. דניאל מט שחזר את הנוסח הארמי של הטקסט מתוך עיון בכתבי יד שונים. מהדורה זו, המכונה מהדורת פריצקר, היא הנוסח הביקורתי היחיד שקיים כיום לזוהר, ולפיכך בחרתי להשתמש בה. כאשר התעוררה בעיה פילולוגית שהקרינה על היבטים רעיוניים, בחנתי את הנוסח בעשרות כתבי יד. התרגומים של מאמרי הזוהר השונים שהבאתי הם על פי פירושו של "בעל הסולם". נעזרתי גם בתרגומים אחרים ובהם זוהר אדרי, זוהר יריד הספרים ותורת אמת. בכל מקום שבחרתי בתרגום אחר ציינתי זאת. אם מצאתי תרגום של ישעיה תשבי, העדפתי אותו על האחרים וציינתי זאת עם מראה המקום.

היחס לספר הזוהר ידע עליות ומורדות. התקדשותו והשפעתו הרחבה החלו עקב גירוש ספרד (1492), והפצתו בחוגים רחבים החלה לאחר הדפסתו ב־1558. מתקופת המקובלים בצפת ואילך (המאה השש עשרה) נעשה הזוהר למקור של תורת הסוד וקנה לו מקום כטקסט קנוני שלישי ליד התנ"ך והתלמוד. הדפסת ספרי הקבלה, בשלהי שנות החמישים של המאה השש עשרה, באה למלא את החלל שהותירו שרפת התלמוד והחרמת ספרי הפוסקים. העיסוק בזוהר וחשיפת סודותיו הוצדקו בטענה שזמן הגאולה קרב ובא ולכן בטלות ההגבלות על הפצת הידע הקבלי, וכי לימוד הזוהר עשוי להחיש את הגאולה. המדפיסים נאחזו בטענה כי הוסרו ההגבלות על הפצת הזוהר, שיסודן בהנחה כי מדובר בתורת סוד אזוטרית, ושהפצת הזוהר מסייעת בהחשת מועד הגאולה.⁸

במאות השבע עשרה והשמונה עשרה זכה הספר למעמד קנוני במרבית מערכות התרבות היהודית, שראו בו ספר רב ערך הדומה במעמדו לתנ"ך ולתלמוד. אולם במאות התשע עשרה והעשרים אבד ערכו במרבית החוגים שאימצו את רוח ההשכלה; הללו ראו בזוהר ובקבלה תורה פסולה ואמונה פגומה, העוכרות את היהדות המונותאיסטית. עם זאת הוגים יהודים שהושפעו מרוחה של הרומנטיקה היללו את הדמיון, את הרגש ואת העומק המיסטי שבזוהר. הגישה המחקרית של שלום, שהיה לסמכות המובילה בחקר המיסטיקה היהודית במאה העשרים, ביססה את מחקר הקבלה כדיסציפלינה אקדמית.⁹

ב. החלום בזוהר

הזוהר הוא ספר מיסטי שעוסק בעולם הסוד. על פי תפיסתו, העולם נברא כאשר האל האציל מעצמותו ויצר עשר ספירות שבהן מתגלה כוחו.¹⁰ הספירות הן כשלהבת הקשורה בגחלת, הן אורו של האל כפי שהוא משתקף בעשר ספירות, שכל אחת מהן משקפת מידה, תכונה אחרת של האל. הספירות הן הכלים באמצעותן מנהל האל את העולם. הספירה הראשונה היא כתר והיא האל הנעלם; אין לנו כלל ידיעה בספירה זו. ממנה נוצרו בזה אחר זה שאר הספירות: חכמה ובינה — בינה היא האם הגדולה וממנה נאצלו שבע ספירות הגוף: חסד, דין, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. מלכות היא הספירה התחתונה הממונה על העולם שלנו. האדם, במעשיו, משפיע על היחסים בין הספירות וקובע את עוצמת החיבור ביניהן. כאשר מעשיו של האדם ראויים, הספירות מחוברות היטב והשפע זורם מהן אל העולם. השפע ניכר ביכולתו של האדם לראות פרי בעמלו ולהצליח במעשיו.

הזוהר מרבה לעסוק בחלומות. בדרשות השונות שמצויות בכל חלקיו ניכרים עקבותיה של מסכת חלומות בתלמוד הבבלי (ברכות נה ע"א-נז ע"ב). החלום נחשב ישות שמקורה במדרגת המלאך גבריאל. הזוהר עומד על כך שראשית החלום בספירות שממונות על נבואה, נצח והוד, ועד ספירת המלאכים, מיכאל וגבריאל,¹¹ שם נוצר העיצוב הסופי של החלום.

בספר זה אני מציגה גישה חדשנית לפירוש החלום בזוהר. על פי גישה זו, החלום בזוהר אינו נבחן על פי יכולתו לנבא את עתידו של החולם, כתפיסה המסורתית של החלום. כולנו רואים בחלום אשנב לחיזוי עתידות; הזוהר רואה את החלום כהשתקפות של היחסים בין הספירות האלוהיות. החלום הוא אשנב לעולם האלוהי. על האדם ללמוד היטב את חלומו ולהסיק ממנו את הסיבות שמונעות ממנו ליהנות מהשפע האלוהי המזומן לכל אדם. הזוהר עוסק בניתוח והבהרה של שמונה חלומות בלבד שנדונו כבר בספרות חז"ל. אך בעוד שהתלמוד רואה בחלומות רמז לצפוי לאדם בעתיד, הזוהר רואה בהם רמז להשתקפות המצב והיחסים בין הספירות בעולם האלוהי. יחסים אלה משפיעים על רמת השפע האלוהי שזורם מן הספירות אל האדם. לפי תפיסת הזוהר, מתחת לעולם האצילות — שהוא עולם אלוהי — נמצאת מדרגת המלאכים שלהם השפעה רבה בעיצוב סופי של תוכן החלום. בספרי ביקשתי לעמוד על ההשפעה שיש למלאכים בעיצוב החלום ולבודד השפעה זו מסמלי החלום שמשקפים את העולם האלוהי שבו נוצק, נבנה ונוסד כל דבר בקוסמוס.¹²

חוקרי העת העתיקה משייכים את החלום לתרבות לא רציונלית; הוא נתפס כחלק ממערך תרבותי עממי שנשען על פרקטיקות כישופיות מאגיות¹³ וכתוצר של מסר מהוויות עליונות ונעלות. ארטמידורוס, שחי במאה שנייה בדלדיס שביוון, ראה בחלומות אמצעי תקשורת עם העל־טבעי או ביטוי של התערבות אלוהית. להערכתי, גם בספרות חז"ל הנטייה הבסיסית היא לראות בחלום חוויה אנושית שמקורה בהוויות אלוהיות, חוויה המשקפת ידע נבואי על העתיד. בפילוסופיה של ימי הביניים החלום העממי מוסיף להיתפס כבעל ערך נבואי,¹⁴ כשלצדו מתקיים החלום הנבואי שיש לו ערך אידאי הגותי והוא מיועד לחכם, שבעת הזו הוא עדיף על הנביא. מאמרי חז"ל בנושא חלומות מצוטטים בזוהר כמעט במדויק, אבל הזוהר מעניק להם משמעות תאוסופית על פי ערכיו, ובין הזוהר והוגים מרכזיים בפילוסופיה של ימי הביניים מתקיים מהלך של רצף ותמורה כשהזוהר מתאים אותו לאידאות שלו ולערכיו.

ג. הספר ומבנהו

הספר מתנהל בשני מעגלי דיון עיקריים: מעגל דיאכרוני, בחלקו הראשון, שבו אני בוחנת את סוד החלום בספר הזוהר על פני ציר של רצף ותמורה ביחס לתפיסת החלום אצל חז"ל ובספרות הפילוסופיה היהודית בימי הביניים; מעגל סינכרוני, בחלקו השני של הספר, שבו אני בוחנת את היסודות התאורטיים המונחים בתפיסת החלום בזוהר ואת חקר החלומות הסמיוטיים בזוהר, חלומות שבהם מפורש סמל מסוים של חלום.

בחלק הראשון, הבוחן תהליכים של רצף ותמורה, שלושה פרקים. בפרק הראשון נבדקת תפיסת החלום בזוהר בהשוואה לתפיסות חלום מודרניות בהגותם של פרויד ויונג. בפרק זה אני מראה שהעיקרון השולט בזוהר הינו ייחוס משמעות קבלית לחלום, דהיינו סמלי החלום משקפים את היחס בין הספירות השונות, ומקבילה עיקרון זה לתפיסות החלום המודרניות של פרויד ויונג. פרויד סבור שבחלום פועלים שני עקרונות והם מילוי משאלות וסילוף דמויות שמטרתו להסוות את מילוי המשאלה; יונג סבור שהעיקרון השולט בחלום עקרון הוא הקומפנסציה, ההשוואה.

בפרק זה, כבפרקים האחרים, אני מכוונת למסקנה שיש מקום לכל אחד מהפירושים, שכן כל פירוש משקף נקודת מבט אחרת ויסודות שונים באופיו של האדם. אולם נקודת המבט של הזוהר מציגה עקרונות חשובים ביותר לחיים נכונים ומדויקים, שהמאמץ אותם עולה על מסלול שבו הוא חווה התרגשות רבה בשל התחושה שחייו מוארים, ניזונים מן השפע האלוהי וכל מעשיו מצליחים. לתפיסתי, מי שקורא חלום שפורש בספר זה, דומה עליו כאילו הוא חלם את החלום. כל חלום הוא חלק מהחוויה של האדם, והבנה נכונה של חלומות מסייעת להגשמתם.

בפרק השני אני בוחנת את פירוש החלום בעת העתיקה, במקרא ובתלמוד בהשוואה לזוהר ועומדת על העקרונות המדויקים והתמציתיים בכל שיטה. המקרא מבחין בין חלום נבואי שהוא חלום אמת והוא ניתן רק למיועדים להיות בעלי בשורה, לבין חלום בעלמא, שלרוב הוא חסר כל ערך. דיון נרחב מוקדש לעקרונות שעל פיהם בוחן התלמוד את החלום, והם ניכרים מן ההיגדים כמו: "החלום אחד משישים בנבואה", או "כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים" (ברכות נה ע"א). ההיגדים הללו מצוטטים גם בזוהר ומקבלים בו הקשר מיסטי. כך למשל המשפט: "החלום אחד משישים בנבואה" (שם, נז ע"ב), מתפרש בתלמוד על פי העקרון שלפיו בכל חלום יש יסוד שמנבא את העתיד. היסוד קטן ואולי זניח (אחד חלקי שישים), אבל הוא קיים וחכמים יודעים לבארו, לסלק ממנו את התבן, הם הדברים הבטלים, ולחלץ את היסוד הנבואי שבו. בזוהר המשפט משקף את שש המדרגות האלוהיות שהן מקורו של החלום. יסודו של החלום במדרגות, בספירות הממונות על הנבואה, והוא מתעצב סופית בשתי מדרגות של מלאכים מיכאל וגבריאל. התפיסה של הזוהר רומזת לכך שבחלום יש סודות אלוהיים שהם במדרגה גבוהה ביותר ומי שידע לפרשם ולאמץ את העקרונות המובעים בהם יוכל לחיות חיים רוחניים בדרגה הגבוהה ביותר האפשרית לאדם.

בפרק השלישי אני מבררת את התפיסות של פילון, רס"ג, ריה"ל והרמב"ם באשר להבדל בין חלום לנבואה, ובכל סעיף נבחנת עמדת ההוגה בהשוואה לזוהר. הזוהר שאב מכל הוגה יסוד חשוב, שאותו הוא מפתח לאור תפיסותיו הקבליות. כך למשל הזוהר ממשיך את שיטת פילון בקביעה כי הנשמה של הצדיק עוזבת את גופו וזוכה לסודות מידי מלאכי עליון. אך שלא כמו פילון, הזוהר גורס כי נשמות הרשעים עוזבות את הגוף ונלכדות בציפורני כוחות דמוניים ששולטים בחייהם. פילון סבור כי חלומות ההבל יסודם בנפש האדם ששרוי בעולם של ריק וחוסר טעם. הזוהר גורס כי כוחות עליונים, דמוניים, מסייעים לאדם לשקוע בעולם ההבל. מרס"ג נוטל הזוהר את האידיאה שלפיה החלומות הנבואיים טמונים במעמקי הנפש. הזוהר מייחס למידע זה חשיבות עליונה. ריה"ל והזוהר חולקים את האידאה שלפיה מי שזכה במעלת הנבואה פורץ את גבולות האנושי ומתקיים בדרגת הוויה שבין אדם למלאך. ריה"ל סבור שמדובר בחוויה חד פעמית. הזוהר גורס כי האדם זוכה להשראה נבואית יומיומית, כאשר כל רגע מזמן אפשרות לגילוי סודות קבליים. הזוהר והרמב"ם שותפים בעיקר לתפיסה שלפיה בחלום נבואי מתגלים לנביא סתרי תורה. הרמב"ם סבור כי הגילוי מרמז על אמיתוֹת נעלות, הגיגים פילוסופים שיש להורות להמוני בית ישראל, והזוהר גורס כי עלייתם של הצדיקים במעלות רוחניות היא האמצעי לגילוי סודות עליונים שמאפשרים להם לפתוח שערי שמים ולהוריד שפע לעולם.

בחלק השני של הספר, הוא הציר הסינכרוני, אני בוחנת את סמלי החלום בזוהר. בחלק זה שני פרקים. הפרק הרביעי מבאר את שמונה החלומות הסמיוטיים שבזוהר ולהם הוא מעניק פרשנות קבלית מיסטית. שמונת הסמלים שנידונים בזוהר הם: צפייה בנהר, ביין, בענבים, בגמל, באות ט', במי שראה את יעקב אבינו בחלומו, במי שצפה במת שנוטל את נעליו ובמי שבא על אימו בחלום. סמלי החלום נידונים בהשוואה לפרשנות שניתנת להם בתלמוד, הרואה בהם אמצעי לחיזוי העתיד הצפוי לחולם. כך לדוגמה התלמוד מבאר את הנאמר בברכות נו ע"ב: "הרואה נחל בחלום ישכים ויאמר הִנְנִי נֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם [ישעיה סו, ב]", כי החולם שראה נחל המחבר בין יובלים צפוי לבשורות טובות בתחום היחסים שבין אדם לחברו. הביאור מבוסס על העיקרון שתודעת האדם מכילה אמונות מקובלות בתרבות האנושית, ולכן היא עשויה לצפות את העתיד, והנחל נתפס כגורם שמשקף רוגע, שלווה וחיבור בין יסודות שונים בטבע, ולכן חלום על נחל משקף נבואה אופטימית. בזוהר הנהר מסמל את הנהר של ספירת יסוד. לספירה זו המסמלת את יוסף הצדיק משמעיות רבות. אחד ההיבטים של סמליות זו הוא שהנהר נמצא בזרימה מתמדת ומכאן צריך האדם ללמוד עקרון חשוב ביותר ולפיו עליו להיות כנהר, זורם, גדל ומתרחב. מי שמרגיש שלא חלו שינויים בחייו, מי שחש שהוא באותה דרגה רוחנית שעמד בה לפני שנה, אות וסימן הוא שאינו זורם, גדל ומתפתח. כדי ליהנות מהשפע האלוהי, על האדם להתמלא בתכנים רוחניים, לגדול ולהתפתח. כל אחד משמונת החלומות מלמד את האדם עיקרון חשוב אחר שעשוי לקרבו למימוש ייעודו ולחיים מתוך הרגשה של שפע, צמיחה והצלחה.

בפרק החמישי אני בוחנת את פירושי הזוהר לחלומות של יוסף בבראשית לז-מב. נאמן לשיטתו, הזוהר נותן פירושים מיסטיים קבליים לחלומות יוסף. פירושים אלה מובילים למסקנה שיוסף השכיל לחיות את חייו על פי יעודו כאדם שלם שידע לחבר בין עליונים לתחתונים. חלומו על השמש הירח והכוכבים המשתחווים אליו משקף את יכולתו לגייס את הטבע כדי שיסייע בידו לממש את יעודו כמשיח של עם ישראל. כללו של דבר, הספר מציע חוויה יחודית שבה ניתן פירוש קבלי מיסטי לחלום. הפירוש משקף את מבנה העולם האלוהי. מעשיו ומחשבותיו של האדם משפיעים על העולם האלוהי הקובע את הגבולות שבהם יכול האדם לגדול ולהתפתח. האדם שותף לבורא בהנהגת העולם; האדם משפיע על הספירות ומושפע מהן. החלום הוא אשנב לעולמות עליונים; הכרת היחסים בין הספירות עשויה לשפר את יכולתו של האדם להשפיע על העולם האלוהי ולאפשר לעצמו גדילה וצמיחה.

הערות:

1 תשבי ולחובר, משנת הזוהר, ח"א, עמ' 23; וראו שלום, זרמים עיקריים, עמ' 173; הנ"ל, זרמים ראשיים, עמ' 189, הע' 73.

2 הנ"ל, 'האם חיבר', עמ' 29-28.

3 הנ"ל, זרמים עיקריים, עמ' 192-190; הנ"ל, זרמים ראשיים, עמ' 208.

4 ליבס, פרקים, ההקדמה.

5 דמסמה, 'הארמית של הזוהר', חלק 8.

6 תשבי ולחובר, משנת הזוהר, ח"א, עמ' 84-80; מרוז, 'משיח עכשיו?', עמ' 60.

7 ראו על כך תשבי ולחובר, משנת הזוהר, ח"א, עמ' 107-106; ליבס, 'כיצד נתחבר', עמ' 3-2; דן, תולדות תורת הסוד, יא, עמ' 65, 97-78; אברמס, כתבי יד קבליים, עמ' 362-360, 646; מרוז, סיפורים זוהריים, עמ' 9; גולדרייך, שם הכותב, עמ' 45-43.

8 הוס, כזוהר הרקיע, עמ' 232-231.

9 שם, עמ' 284, 359, 363, 379.

10 תשבי ולחובר, משנת הזוהר, ח"א, עמ' קלא.

11 ראו זוהר ויצא, ח"א, קמט ע"א; סע' מה, ע; וישב, ח"א, קפג ע"א; סע' פג. בכל הדרשות נזכרות שש מדרגות מנבואה, ובפרשת וישב נאמר: "והיא מדרגת גבריאל הממונה על החלום".

12 ראו שלום, 'התפתחות תורת העולמות', עמ' 416-415; הנ"ל, 'התפתחות תורת העולמות', ב, עמ' 34-33.

13 ראו למשל חזן־רוקם, 'מושג הפולקלור', עמ' 211-210

14 ראו רמב"ם, 'הלכות יסודי התורה', פרק י, הלכה ג.

פרק א

תפיסת החלום בספר הזוהר

א. הקדמה

בעולם העתיק ובימי הביניים פרשנות החלומות התבססה על ההנחה שבחלום יש יסוד אלוהי, שהוא רכיב שהוכנס לחלום ממקורות חיצוניים — גורם אלוהי, שד או מלאך — ומטרתו ללמדנו משהו על עצמנו, על העתיד ועל העולם. בזוהר הרכיב הזה טומן בחובו סודות קבליים והוא צוהר לעולמות עליונים, אלוהיים. בתפיסות המודרניות, שבחרתי ליצגן בספרי בקצרה באמצעות זיגמונד פרויד וקרל גוסטב יונג, שניים מחשובי מפרשי החלום במאה העשרים, החלום הוא תוצאה של תהליך פנים־נפשי. פרויד בחן את הגורמים הנפשיים שהובילו ליצירת החלום, כמו תשוקות ועקרון הסילוף ויונג בחן את החלום מנקודת מבט תכליתית, דהיינו החלום מבקש ללמד אותנו משהו על עצמנו, להאיר קושי או תכונה שנתפסת כבעייתית. בחלום, הקשיים מקבלים הדגשים חדשים ומאפשרים זוויות ראייה שונות.

בפרק זה אני מבקשת להציג את היסודות הכלליים שבשיטות של פירושי החלומות — העתיקות, אלה מימי הביניים והמודרניות. בסיכומו אשווה בין השיטות בתפיסה ובפרשנות שניתנת לחלום על ריחוף, שהוא אחד החלומות שפרויד מונה כחלום טיפוסי, דהיינו חלום שאנשים רבים חולמים. בחרתי לדון בפירוש החלומות על פי פרויד וביונג מתוך הנחה שעל רקע תפיסותיהם יקל להבין את ייחודן של התפיסות העתיקות ואת אלה של ימי הביניים.

חלום הוא כמו חידה או שיר, הוא בעל עומק ומשמעות רחבים. לכל חלום אפשר להציע פרשנות שונות שכל אחת מהן נכונה ומאירה זווית אחרת וקשת הרחבה של האפשרויות. לדידי, לפרשנות החלומות של הזוהר ערך רב ביותר, כי בזוהר החלום הוא מראה לעולם האלוהי, אבל לחלוטין איני פוסלת פרשנות אחרת.

ב. הסתכלות בזוהר היא ייחוס משמעות קבלית לחלום

בתפיסה הקבלית, פירוש ראוי של חלום הוא באמצעות עקרון ההסתכלות. הפועל הסתכל מופיע בזוהר בהקשר של חלום בשלושה מקומות: (1) "דכל מאן דאסתכל בחלמיה וחמא ליה ליעקב מקסטר בקוספוי חיין אתוספן ליה" (ח"א, וישלח, קסח ע"א), ותרגומו: "כל מי שהסתכל בחלומו וראה את יעקב מעוטף בלבושיו חיים נוספו לו". המונח "אסתכל" בזוהר הוא רמז למונחים "שכל" ו"משכילים", ועל רקע זה יש לבחון את המאמר בדבר האדם שראה בחלומו את יעקב. (2) "יוסף אסתכל מגו מלולא דפרעה דהווה אמר בדרגין ידיען" (ח"א, מקץ, קצו ע"א), ותרגומו: "יוסף הסתכל מתוך דברי פרעה שהיה אומר במדרגות ידועות". יוסף היה ידוע כמי שידע "לאהדרא מלה על אתריה" (ח"א, וישב, קצא ע"ב), דהיינו ידע להחזיר מילה לשורשה בספירות. לכן לא ייפלא שהוא סמל ומופת למי שניחן ביכולת לפתור חלומות: הוא יודע להסתכל בחלום ומיטיב להחזיר את מילות החלום לשורשן באלוהות וכך לבאר את מובנו הקבלי והמיסטי. (3) "דתנן מאן דאתי על אמיה בחלמיא, יצפה לבינה דכתיב כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא [משלי ב, ג] הכא אית לאסתכלא, אי בגין דאיהי אם יאות" (ח"ב, משפטים קא ע"א), ותרגומו: "שלמדנו שמי שבא על אימו בחלום יצפה לבינה, שכתוב כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא [משלי ב, ג]. כאן יש להסתכל, אם משום שהיא אם, יפה הוא".

המונח "אסתכל" בא אפוא להבהיר שאנו עוברים למישור מיסטי, שבו החלום מבואר בדרך סימבולית. לפיכך נאמר: "אם משום שהיא אם, יפה הוא...", כלומר, יש לבאר את המונח "אם" הנזכר בחלום כסימבול מקובל לספירת בינה. פירוש כזה הוא ראוי ונכון.¹⁵ ואף שהפועל "אסתכל" מצוי רק בשלושה כתובים בזוהר שדנים בחלום, ברור מהקשרם כי זו הדרך הנכונה לבארו. בכל חלום יש להסתכל, דהיינו לייחס משמעות קבלית לסמליו, וכך לרדת לעומק משמעותו.

הערות:

15 ראו בעניין זה תשבי ולחובר, משנת הזוהר, ח"א, עמ' קמג.

*המשך הפרק בספר המלא*