סהדותא דמהימנותא

פתח דבר

מַלְכִּי שׁוּבָה אֶת שְׁבוּתִי

אֵל נֶאֱדָר מָרוֹם דָּר נֶאֱמָן

וּבְנֵה מַהֵר נַחֲלָתִי

הָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחֶךָ

אֵל נֶאֱדָר מָרוֹם דָּר נֶאֱמָן

וְסֻכַּת דָּוִד עַבְדֶּךָ

קוֹמְמָה

ר' שלמה לאנייאדו¹

מקור מחצבתו של רבי שלמה לאנייאדו 'הזקן' (נפטר 1714) הוא מגזע תרשישים, רבנים גדולי תורה יושבי על מדין מדורי דורות בקהילת אר"ץ — ארם צובא המעטירה עיר גדולה של חכמים וסופרים, ששורשיה מגיעים עד למגורשי ספרד.² אלהים חנן אותו בחסדו במעלות נדירות שהקנו לו את חשיבותו, גדולתו וסמכותו בין חכמי דורו, עד ששמו הלך לפניו בעולם היהודי כ'מלך שלמה' — מכורדיסטן ועד איטליה. ביד רמה הנהיג את קהילת אר"ץ במשך כחמישים שנה (1650-1700) עד שהוכתר בידי מלך המשיח שבתי צבי כ'מלך ארם צובא'.

לא רק כרב קהילה שימש אלא גם כדיין וכפוסק גדול וחשוב, חריף ובקי, עד שנדמה היה שהתורה נתלבשה בו בלבוש בשר ודם. ואולם חכם לאנייאדו לא צמצם עצמו בדלת אמות של הלכה והנהגה. רוח ה' נוססה בו, עולמות הרוח קראוהו וגילויים מן השמים ביקשוהו, ולגילוי אליהו זכה כל ימיו. ובדומה לקודמו המהולל מרן יוסף קארו (1488-1575),³ חייו המסתוריים של איש הלכה זה התעשרו אף יותר עת הופיע גם אצלו בלילות הארוכים 'מגיד מישרים'.

עם בואו של שבתי צבי (1676-1626) לקהילת אר"ץ בח' באב תכ"ה (20.07.1665) התחבר עמו חכם לאנייאדו חיבור פנימי לבבי עד כי נשמותיהם נשארו אדוקות ודבוקות זו בזו כשלהבת הקשורה בגחלת. על אף מעשיו הזרים של המשיח מאיזמיר ששיאם בהמרתו לאסלאם לא זז חכם לאנייאדו מלהאמין במשיחיותו, כנראה עד הסתלקותו מעלמא הדין.⁴

בין הזרמים המשיחיים בשבתאות הוא לא נמנה עם מחנה הקיצונים האנטינומיסטי והניהיליסטי, עד שביטולה של תורה הוא קיומה, אלא השתייך לזרם המתון, הסגפני, שומר תורה ומצוות, מיסודו של הרב אברהם נתן בנימין אשכנזי — נתן הנביא (1680-1644). הוא נקט בדרכי החסידות, הצומות ומעשי התשובה, לפי דרכו של הנביא נתן, שאתו היה בקשרי מכתבים וידידות ופעל לפי הוראותיו. אף שהמשיך לחיות בתוך היהדות הרבנית כפוסק, כדיין וכמנהיג קהילה רב פעלים דומה כי בקיעים ותהומות נפתחו בנשמתו והיהדות הרבנית הפכה בשבילו לקליפה ריקה וכל תשוקתו היא לתורה החדשה שעתידה להינתן על ידי מלך המשיח בבית המקדש. הביוגרפיה העשירה והמורכבת של חכם לאנייאדו ואמונתו היוקדת בשבתי צבי על אף מעשיו הזרים היא הביטוי העילאי של החתרנות השבתאית ועל התפוררותה של היהדות הרבנית מתוכה פנימה.

אך לא רק איש אמונה היה חכם לאנייאדו; משקיף חד עין היה, ובתובנתו הפסיכולוגית חדר לנבכי נפשו של שבתי צבי, ידע לשרטט את עולמו הפנימי המסובך והמורכב על כל תהפוכותיו כביד אמן, הנהיר את העליות והמורדות במצבי הרוח של המשיח, והעניק להם פשר פסיכולוגי שיש לו ערך חשוב עד ימינו אלה. גרשם שלום (1982-1897), גדול חוקרי השבתאות בדור הקדום, נעזר במפתחות הפסיכולוגיים שהציע חכם לאנייאדו להבנת אישיותו של שבתי צבי והביאם בספרו הגדול 'שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו'⁵ עת התמודד הוא עצמו עם חידת אישיותו של המשיח.

'סהדותא דמהימנותא' הוא ספר חזיונות הגאולה מן היפים ביותר שכתבו המאמינים השבתאים. לאחר ההארה הגדולה שחווה שבתי צבי בליל פסח בעיר אדריאנופולי (=אֶדירנֶה) בשנת תכ"ח (1668), נפתחו השמים ויחל חכם לאנייאדו לראות מראות אלהים. הרוחות העיפוהו ויעלוהו ויישאוהו אל השמים וירא חזיונות נבואיים משיחיים על הקב"ה, כיסא הכבוד, שבתי צבי, האבות הקדושים, משה רבנו וארבעה ועשרים אלף מלאכי עליון. לא הממד האישי הספיריטואלי של הגאולה עומד ביסוד הלהט החזיוני של חכם לאנייאדו אלא גאולתו של המין האנושי בכלל ושל האומה הישראלית בפרט.

בשיחות שמנהל שבתי צבי במלכות השמים עם הקב"ה, האבות הקדושים, משה רבינו ומלאכי עליון זוכים עיקרי האמונה השבתאית לבירור יסודי וספקות והשגות עליהם מגיעים לידי ביטוי חריף במיוחד. יש בחזיונות הללו ביטוי פיוטי נאמן ושנון למבוכתם של המאמינים השבתאים לאחר המרת דתו של המשיח, ולמאבקו השכלי והרגשי של חכם לאנייאדו בייאוש המוחלט ההולך וגובר בעקבות הגאולה המתעכבת. בכוח מבעו הפיוטי ובחיות תמונותיו נשמעת זעקתו לזירוז הגאולה כדי לכונן את מלכותו של שבתי צבי עלי אדמות ושקיקה גדולה למציאות הנכספת של שיבת האומה לארצה, ירידת בית המקדש מן השמים והתגלותה של התורה המשיחית בידי שבתי צבי מלך המשיח.

אמנם את מפגשיו הנסתרים עם 'מגיד המישרים' לא תיעד חכם לאנייאדו ביומן מיסטי, אך את חזיונותיו המשיחיים השבתאיים המרהיבים יקרי הערך והאמונה תיעד לרבים. לאחר התלבטויות קשות מנשוא בדיאלקטיקה שבין ידע פתוח ובין ידע סגור — אם מותר לפרסם ברבים את חזיונותיו אם לאו,⁶ העלה 'בגזרת עירין ובמימר קדישין' על הכתב את ספרו קטן הכמות ורב האיכות המכותר בשם: 'סהדותא דמהימנותא' — עדות של אמונה. לחיבורו זה הייתה השפעה אצל השבתאים, כגון ר' ליבלי פרוסניץ⁷ ועורר זעם גדול אצל מתנגדי השבתאות, כגון ר' אברהם חמוי.⁸

חכם לאנייאדו מצטיין בדמיון עשיר, טוען ישעיה תשבי (1992-1908), בכוח הבעה רב ובחוש פיוטי עדין.⁹ בסגנונו הספרותי הדרמתי ומושך הלב נחשפת זיקתו לספרות החיצונית העתיקה, כגון החזיונות שבספר 'חזון עזרא' או בציורי מלכות השמים שב'ספר חנוך', כגון דמותו של המלאך מיכאל עליה נאמר: מִיכָאֵל אֶחָד הַמַּלְאָכִים הַקְּדוֹשִׁים לַהַמְלָצָה אֲשֶׁר הָפְקַד עַל הַטּוֹבִים בָּאֲנָשִׁים וְעַל הָעָם (חנוך א כ, ה). אכן הדמות המרכזית בממלכת השמים בחזיונותיו של חכם לאנייאדו היא המלאך מיכאל — השר הגדול, שרו של עם ישראל בשמים,¹⁰ שהיה לבן ברית לשבתי צבי במלכות השמים ועזר לו בשעת מצוקתו במאבקיו עם מלאכי עליון שהתנגדו לו. אך הציורים השמימיים טבועים בחותמו של המחבר וטעמו המיוחד בתוכן, בסגנון וגם בטכניקה.

הו מה רב המרחק בין ציורי נשמתו הכואבת והמיוסרת של שבתי צבי הנאבקת בנחשים, בקליפות, בתחתיות ארץ, בנוקבא דתהומא רבה, בעולמות תהום ושאול בחיבור 'דרוש התנינים' של מרפא הנפשות הנביא נתן¹¹ ובין ציורי מלכותו של שבתי צבי בשמי מרומים בחזיונותיו של חכם לאנייאדו. ציור מסעותיו של שבתי צבי במלכות השמים, רוכב על אריה בירושלים של מעלה ויורד לירושלים של מטה לבית המקדש הוא מן היפים בתיאורי המשיח בספרי הדמיונות של היהודים. הציור המשיחי של קץ הימים אליו תכספנה נשמות המאמינים הוא דמותו של שבתי צבי כמלך המשיח היושב על כיסא מלכותו בבית המקדש ומפרש את התורה לכל באי העולם על פי סודה המשיחי.

כללו של דבר, חכם לאנייאדו הוא המלך שלמה, מלך ארם צובא, ראש על אר"ץ רבה, מנהיג קהילה, תלמיד חכמים, דיין, איש הלכה, סגפן, מיסטיקן, חוזה חזיונות, תלמידו הנאמן של הנביא נתן, אשר האמין כל ימי חייו במשיחיותו של שבתי צבי ולא זז ממנה כנראה עד יומו האחרון למרות המרת דתו של שבתי צבי לאסלאם. מקושר היה עם חברי החוג הפנימי של שבתי צבי בקשר הדוק כל ימי שבתו בעיר אדריאנופולי (משלהי 1666 ועד ינואר 1673). הוא קיבל בהבנה את מעשיו הזרים של המשיח שבתי צבי ששיאם היה בהמרתו לאסלאם, פירש אותם על פי אישיותו המיסטית של המשיח, אשר נעה חליפות בין הארה וסתימת הארה, וכל ימיו נכסף להגשים את מלכותו של שבתי צבי עלי אדמות. דמות מרתקת, פרדוקסלית ורבת אנפין היא דמותו של חכם לאנייאדו, הזורחת בשמי העולם היהודי במחצית השנייה של המאה השבע עשרה, ומייצגת בחייה הפרדוכסליים והחתרניים את העמידה על סיפו של עולם חדש ומהפכני ומיניה וביה את ההתפוררות של העולם הרבני מתוכו פנימה בעת החדשה המוקדמת.¹²

*** 

את החיבור 'סהדותא דמהימנותא' הוציא גרשם שלום לאור בספרו 'בעקבות משיח' בעיר ירושלים בשנת תש"ד (1944) ביחד עם חיבורים שבתאיים של האידאולוג, המשורר, המקובל והנביא השבתאי רבי אברהם נתן בנימין אשכנזי.¹³ לאחר כשבעים שנה מאז הדפסתו הראשונה מבקש אני לכוון כלי מיתר עם מבואות מעודכנים של המחקר החדש על דמותו של חכם לאנייאדו ומהלכיו בתנועה השבתאית ולהנגיש את חזיונותיו הפואטיים יקרי הערך והאמונה לקהל המשכיל ושוחר הידע המיסטי המשיחי.

1 שני בתים מתוך השיר מַלְכִּי שׁוּבָה לפייטן ר' שלמה לאנייאדו, מקהילת אר"ץ — חלבּ, כנראה שלהי המאה ה־19 ראשית המאה ה־20. הפיוט מַלְכִּי שׁוּבָה מופיע בשירת הבקשות של יהודי מרוקו לפרשת בשלח.

2 לאה בורנשטיין-מקובצקי, 'שושלת לאניאדו כמעצבת ההנהגה והמשטר בקהילת חלב במאות ה־16 עד ה־18', בתוך: לא יסור שבט מיהודה: הנהגה, רבנות וקהילה בתולדות ישראל מחקרים מוגשים לפרופסור שמעון שוורצפוקס, בעריכת יוסף הקר ירון הראל, ירושלים תשע"א, עמ' 270-251.

3 על 'המגיד' למרן יוסף קארו ראו מור אלטשולר, חיי מרן יוסף קארו, תל אביב תשע"ו, עמ' 100-81, 126-122; הנ"ל, 'תורת הנבואה וחוויית הנבואה של ר' יוסף קארו', בתוך: בנימין איש־שלום (עורך), בדרכי שלום: עיונים בהגות יהודית מוגשים לשלום רוזנברג, ירושלים תשס"ז, עמ' 293-273.

4 אמנם בורנשטיין-מקובצקי סוברת כי בשנות השמונים של המאה ה־17 לאחר ההמרות באדריאנופולי, באיזמיר, באיסטנבול ובסלוניקי חדל חכם לאנייאדו מכל פעילות שבתאית אבל פעולותיו וקשריו המיוחדים עם השבתאים לאחר שנות השמונים אומרים אחרת, שאין השבתאות אפיזודה חולפת בחייו. שכן בורנשטיין-מקובצקי עצמה מראה כי חכם לאנייאדו לא התרחק מאנשים שזוהו כשבתאים. הוא העניק הסכמה בשנת תנ״ה (‏1695) לספר 'חבל בני יהודה' של השד״ר השבתאי ר׳ שמעון חבילייו. כמו כן הוא עזר לקלוט את ר׳ משה הררי בקהילה וסייע בידו להתקדם במעלות השיפוט וההנהגה הדתית בקהילה. הוא גם סייע קרוב לוודאי לנביא השבתאי מרדכי בלוך אשכנזי להתמנות לרב במוצול. על אלו מורים על מעמדו וכוחו בין השבתאים גם לאחר ההמרות הגדולות. לסוגיה זו ראו בורנשטיין-מקובצקי, 'שבתאים ושבתאות בקהילת חלבּ — מקורות וגילויים חדשים', יהודי סוריה: היסטוריה, תרבות וזהות, בעריכת ירון הראל, רמת גן תשע"ו, עמ' 154-131.

5 גרשם שלום, שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו, תל אביב תשי"ז, עמ' 109-108, 161, 181-179, 211-206.

6 וכך נאמר בפתיח של סהדותא דמהימנותא: "אמר בעל הכתב שלא היה רוצה לגלותו אלא לפי שציערו אותו מן השמים הרבה... ועל כן הוכרח בעל הכתב בעל כורחו ובגזירת עירין ובמימר קדישין לגלות ולהודיע הכתב הזה הנקרא סָהֲדוּתָא קַדִּישָׁא".

7 על השפעת סהדותא דמהימנותא על ר' ליבלי פרוסניץ ראו יהודה ליבס, סוד האמונה השבתאית, מהדורה שניה ומתוקנת, ירושלים תשס"ז, עמ' 74-73. שלום שלל את האפשרות כי החיבור 'זכרון עדות', הנזכר במכתב המיוחס לשבתי צבי בקונטרס 'צמיחת קרן בן־דוד', רומז לחיבור 'סהדותא דמהימנותא' כפי שסבר המעתיק ר' אברהם מיראנדה. על כך ראו שלום, מחקרי שבתאות, עמ' 295.

8 רבי אברהם חמוי (1886-1838) מחכמי חלבּ התייחס במפורש בחיבורו ספר בית דין ל'סהדותא תניניא' כי שבתי צבי הוא המושיע. וכה כתב: ‘האמנם זאת אגיד שבשנת התכ"ו ליצרה איך יצוא יצא הנבל האזמירלי מעיר אזמיר יע"א הארור שבתי צבי יש"ו הרעיש את העולם והאמינו גדולי אשכנז מוילנא ופולין וכו' וגדולי ספרד אידרנא"פול קושטנטינאפולי ברוס"א שאלו"ניקי וכו' והשחית התעיב וערבב הקבלה רע בטוב וחול וקודש כאשר האריכו קמאי דקמאי הלא בספרתם. וכל חלומותיו וכל דבריו יחודים וכוונות וגמטריאות וצירופים של שמו הרע זה דרכו כסל למו. כאשר נמצא איתי כתיבותיו חתימת ידו הטמאה וכת דיליה. ובכללם בסהדותא תניניא כי הוא מושיע, וישע לישראל, ונקוד על תיבת ויש"ע ובגיליון טוב ויש"ע עם ד' אותיות גימט' ש"ץ דנוטריקון שבתי צבי יש"ו ואולי בהעתקת הכתיבות טעה הסופר וכתב ישו"ע' (ספר בית דין, ליוורנו תרל"ט, קכו ע"ב). קווים לדמותו של רבי אברהם חמוי ראו דב הכהן, 'שליח לעצמו — קווים לדמותו של ר' אברהם חמוי (1886-1838)', פעמים 141 (תשע"ה), עמ' 61-7. במאמר זה אין התייחסות ליחסו של רבי אברהם חמוי לשבתאות.

9 ישעיה תשבי, 'בעקבי "בעקבות משיח" (על ספרו של גרשם שלום, "בעקבות משיח")', קרית ספר כא (תש"ד-תש"ה), עמ' 17; הנ"ל, חקרי קבלה ושלוחותיה, ב, ירושלים תשנ"ג, עמ' 338.

10 ש' ליונשטם, 'מיכאל', אנציקלופדיה מקראית, ד, ירושלים תשכ"ג, עמ' 882-881.

11 אברהם נתן בנימין אשכנזי, דרוש התנינים, בתוך הספר: בעקבות משיח: אוסף מקורות מראשית התפתחות האמונה שבתאית מלוקטים מתוך כתביו של ר' אברהם בנימין נתן בן אלישע חיים אשכנזי המכונה נתן העזתי, יוצאים לאור מתוך כתבי היד על ידי גרשם שלום, ירושלים תש"ד, עמ' יד-נב.

12 על שורשי החילון בחתרנות השבתאית ראו שמואל פיינר, שורשי החילון: מתירנות וספקנות ביהדות המאה ה־18, ירושלים תשע"א, עמ' 138-108.

13 שלמה לאנייאדו, סהדותא דמהימנותא, בתוך הספר: בעקבות משיח: אוסף מקורות מראשית התפתחות האמונה שבתאית מלוקטים מתוך כתביו של ר' אברהם בנימין נתן בן אלישע חיים אשכנזי המכונה נתן העזתי, יוצאים לאור מתוך כתבי היד על ידי גרשם שלום, ירושלים תש"ד, עמ' סט-פז.