חלומות ושיברם

אין לי ארץ אחרת

עידו צעד לאטו במורד המוביל לאולם המרכזי בשדה התעופה בן גוריון. לפני כשעה נפרד מאחיו, ונסע יחד עם חברו יואב לשדה. המכונית שבה נהג כשנתיים נמכרה ליואב, יחד עם כל כלי החשמל שהביא איתו מארה"ב. עידו תמיד ידעתי איך להמשיך הלאה, בלי להסתכל לאחור, כאשר נסיבות החיים דרשו זאת. אבל עכשיו זה נראה שמשהו עוצר אותו, כאילו שואל "מה אתה עושה? רגע, אתה בטוח? . . ."

"איזה שקט מעיק," חשב עידו. לפתע התחיל להתנגן בראשו השיר "אין לי ארץ אחרת. . ." השיר התנגן שוב ושוב, ואף שעידו ניסה בכל כוחו, לא הצליח להפסיקו.

"מספיק," חשב עידו בעודו צועד לעבר המטוס וניסה לפזם שיר אחר. אך ללא הועיל, "גם אם אדמתי בוערת. . ." המשיך השיר והתנגן, כאילו אומר לא תשלוט בי.

הוא נזכר בנסיעה אחרת, הנסיעה הראשונה לארה"ב. איך הגיע לאוניברסיטה בדרכו לשדה התעופה, אחרי שסיים את הדוקטורט והתקבל לבתר-דוקטורט באוניברסיטה מהטובות בארה"ב. המנחה ואשתו נפרדו ממנו ומענת אחרי ארוחת ערב בביתם. "עידו, תמיד יש מקום אצלנו למצטיינים כמוך," אמר אז המנחה. ועידו, לתומו, האמין.