חלק ראשון:
"גברת סְטֶפָה אהובה..."
סְטֶפָה אהובה
1939
סְטֶפָה החזיקה ביד רועדת את דף הנייר התלוש מתוך בלוק מכתבים קטן. היא חזרה וקראה בו שוב ושוב, מילמלה בלחש בשפתיה את המלה שלא זכתה לשמוע מעולם, שחלמה לשמוע במשך שנים.
עיניה השחורות התמלאו בדמעות שהיו עצורות בתוכה מזה שנים. לא היה לה צורך בשום אמירה נוספת כדי להבין מה עליה לעשות. "קשה לנו בלעדייך. בואי בבקשה", הייתה לשון המשפט היחיד שאחרי הפתיחה, ומתחת חתימתו המוכרת רק לה – "הנריק" והתאריך 2.6.1939.
תוך דקות הודיעה במזכירות הקיבוץ על עזיבתה, ובאותו סוף שבוע הייתה על סיפון האנייה בדרכה בחזרה אל בית היתומים בוורשה.
