רמות אנרגיה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
רמות אנרגיה
הוספה למועדפים

רמות אנרגיה

3.7 כוכבים (3 דירוגים)

עוד על הספר

פרדריק א. דודסון, יליד ארה"ב 1974, גר כיום באריזונה. הוא אוהב להתבונן בחיים מנקודות מבט רבות ושונות ולהכניס ידע רוחני לתרגול חיי היומיום במקום לעקוב אחר שגרת ה 9 עד 5 של "עבודה יציבה". בשנות העשרים לחייו כתב ופרסם 15 ספרים וקיים מאות רבות של סדנאות, שיחות וסמינרים בנושא יצירת מציאות. בזמן האחרון לעומת זאת, הוא נסוג מעט מההוראה ומעביר קורס אחד בשנה בלבד. הוא התחיל לראות ב"לחוות שמחה" גבוה יותר מאשר "ללמד אחרים". למה? מכיוון שלכל אחד יש את הגרסה שלו לאמת ומטרת חייו היא לא לגרום לאחרים להסכים איתו, אלא ליהנות. הפעילויות החביבות עליו בינתיים כוללות צלילה, גלישה באינטרנט, כתיבה, איסוף סרטים, נסיעה וחלומות לוסידיים.

תקציר

זהו ספר הוא על תודעה ספקטרלית, יצירת מציאות, רמות אנרגיה ורגש והיחס שלך לאינסוף. הוא מוקדש להתפתחות הרוחנית של האנושות. הנחת היסוד של ספר זה היא שישנן איכויות או "רמות" אנרגיה מוגדרות, מובחנות וברורות שניתנות להשגה, וכי כל רמה תואמת מציאות פיזית, נפשית ורגשית ספציפית.
 

פרק ראשון

פרק ראשון
היחס שלכם לאינסוף
 
אינסוף הוא הכל, ולכן זו נקודת ההתייחסות היחידה שלי. מערכת היחסים שלי עם האינסוף משפיעה בכל מה שאני ועל מה שאני עושה בחיי היומיומיים. האינסוף הוא מוחלט. זה הדבר היחיד שאינו נתון ליחסיות. אין סמכות עולמית. אני אחראי באופן מוחלט רק לגבוה שבמרומים. בורא העולמות העליון הוא גם מקור האינסוף וגם כל מה ש"בתוכו".
זו אינה תפישה הנלמדת בספרים או ממורים, אלא כזו שמתפתחת באמצעות מדיטציה, התבוננות והתמדה, התמסרות בלתי מתפשרת והתחייבות נצחית וממוקדת לאמת הגבוהה ביותר, בלי קשר לעובדה האם האמת הגבוהה ביותר מתאימה לדעתי, מתאימה לדעות אחרות או לא.
אתם יכולים להגיע לאמת הגבוהה ביותר של האמיתות על ידי שילוב הכוח של הכוונה שלכם בשילוב עם ההתמסרות לאלוהי כפי שאתם מבינים אותה. זה יכול, אך לא חייב להיות קשור לדרך דתית או רוחנית. היכולת הזאת מובנית בכם.
האינסוף הוא, נקודה. כל מה שבא אחרי ה"הוא" לא אינסופי אלא רק היבט שלו. דוגמה להיבט אחד כזה הוא: המרחב האינסופי של יקומים-מרובים מתרחבים וממדים. לכן, למעלה-למטה, שמאל-ימין, קטן-גדול, אני-אחר, חשוב-לא חשוב, עתיד-עבר הם מושגים מלאכותיים באופן כל כך מגוחך והם יחסיים להפליא. מה זה "גדול?" כמה "גדול" הוא כוכב הלכת לעומת גוף האדם? כמה "גדול" הוא כדור הארץ לעומת הגלקסיה? האמת תלויה בהקשר. המוחלט היחיד הוא הקיום עצמו. הפרויקט של אלוהים הוא כה עצום, עד שקל "ללכת לאיבוד" בו - וזו הסיבה שנותרה נקודת התייחסות קבועה אחת. נקודת התמצאות והכוונה מוחלטת ובלתי משתנה: נקודה חד משמעית ונצחית להתייחסות והדרכה. לפעמים אני מדמיין את המוחלט הזה כמו אור שמאיר לנצח.
ההיבט העיקרי של הגבוה ביותר הוא אהבה קורנת. אהבה זו היא אנרגיה כה עמוקה ואינטנסיבית עד שיש לה את הכוח ליצור את כל העולמות והנשמות.
לחלקכם כל זה עלול להשמע מיסטי, אבל זה למעשה די פרקטי ומעשי. כאשר מופיעה "בעיה" בחיי היומיומיים, אני משווה אותה לנגד האינסוף. בהשוואה לאינסוף איך נראית "הבעיה" שלי? ברגע שאני מזהה את העומק והגובה האותנטי של החיים בהשוואה ל"בעיה" שלי, אני לא יכול שלא לפרוץ בצחוק. מנקודת המבט הראויה ה"בעיות האישיות" שלי אינם אלא נקודות קטנות חסרות חשיבות ואני יכול להתקדם ולהמשיך בקלילות.
בנוכחות כוח זה שיוצר יקומים, שום "בעיה" לא יכולה להתקיים. בהשוואה לשפע העצום השגשוג והיופי של האינסוף, כל החשיבות הארצית, הרווחים והכאבים מחווירים.
האינסוף הוא כל מה שהיה, כל מה שיש וכל מה שיהיה. הוא אחד, ולא ניתן לחלוקה. יש הטוענים כי האינסוף הוא "הכל וכלום". יש המתארים את זה כ"כלום עצום". אבל גם זה למעשה חלוקה אחת יותר מדי. מכיוון ש"שום דבר" הוא גם משהו, כלומר אוסף של "כלומים", אפשר לומר רק שהאינסוף הוא הכל.- נקודה. האחדות של הכל, יחד עם סימן הקריאה "נקודה!" תומך בהבנה זו כך שהתובנה לא תלך לאיבוד בכל מיני הפשטות ושיקולים משניים.
כך גם בכל דבר אחר. רבים מדברים על אור וחושך, אבל כיוון שיש רק אחד, יש רק אור קורן. החושך כשלעצמו אינו קיים. אי אפשר "להאיר חושך בחדר" או להפעיל "מתג חושך". החושך הוא בסך הכל רמת אור נמוכה יותר, אך הוא עדיין אור, גם אם בעיניך הוא נראה כאילו אין אור.
כל מה שבתוך האינסוף תמיד משתנה. האינסוף עצמו הוא הדבר היחיד שלעולם לא משתנה; הוא פשוט ישנו. ככל שאתה מתייחס לזה שאינו משתנה, אתה מתייחס יותר לאמת המוחלטת. לעומת התייחסות לאמת משתנה ואמת יחסית. במובן זה האוקיינוס אמיתי יותר מהגלים שלו.
האינסוף הוא המוחלט של: מתמטיקה, פיזיקה, פילוסופיה, דת, פסיכולוגיה ורוחניות. אבל בספר זה ברצוני לפרסם אותו כשימושי ומעשי ברמה אמיתית, אישית ויומיומית. למעשה, אני מייחס לאינסוף את כל ההצלחה החומרית ואת האושר הפנימי שלי. ממזמן ויתרתי על הניסיון להיות חכם ממנו. הוא מלמד אותי ענווה. למה? מכיוון שבתוכו נמצא הכוח היצירתי שדואג לטריליוני חיים. הוא מלמד אותי שכדי להתרחב עלי להיות יותר דומה לו. הוא אומר לי להפסיק להתמקד בנקודה הזעירה ההיא במעגל ולהיות מודע ליותר. הוא מלמד אותי שלכל דבר שאפשר לדמיין יש צורה כלשהי של קיום איפשהו. הוא מלמד אותי שכל גרגר חול מכיל אינסוף ושמנקודת מבט אחרת, ליקום שלם יש גודל של גרגר חול. זה מלמד אותי שבמובן הולוגרפי, כשיש לי בעיה עם דבר קטן אחד, באותו רגע בזמן, יש לי בעיה עם הכל וכשיש לי אהבה לדבר קטן אחד, באותו רגע יש לי אהבה לכל.
זה מלמד אותי כי בהיבט של האינסוף יש אלפי דברים שאני יכול לעשות היום, אלפי דרכים שאני יכול ללכת בכל רגע נתון, טריליוני דברים שאני יכול לראות, לחשוב, לשמוע ולבחור.
אתם - נקודת מבט ייחודית של האינסוף ובדרך זו מחוברים לנצח לכל מה שישנו. אז מכל מה שישנו, בחרו בחוכמה את מה שאתם רוצים להתמסר אליו.
כבן אדם המטייל בסופרמרקט של היקום, סביר להניח שלא תבחר בכל פריט בכל מעבר. זה יהיה יותר מידי. וסביר להניח שלא תבחר ב''כלום'', שמא מישהו אחר יבחר עבורך. ואפילו "לא לבחור" זו בחירה. אז נראה כי בתור בן אדם יש לך אפשרות לבחור בכל דבר מלבד הבחירה עצמה - זהו הדבר היחיד שלא תוכל לכבות.
יש להבין שהבחירה היא עניין של כוונה והחלטה, לא עניין של תשוקה (במובן של געגוע או צורך). כשאתם רוצים משהו אתם רומזים על חוסר, רומזים על חוסר באינסוף, רומזים שהדבר הרצוי אינו זמין בסופר האינסופי. באופן פרדוקסלי, התשוקה מפרידה בינינו לבין מה שאנחנו רוצים.
בחירה היא אינה עניין של התנגדות למשהו. כשמתנגדים למשהו אתם מתמקדים בו ובכך נותנים לו יותר חשיבות ובמה ממה שהייתם רוצים. באופן פרדוקסלי, ההתנגדות מושכת אלינו את הדברים שאיננו חפצים בהם. אם בסופר אתה עסוק בלחימה עם השוחט והבשר שלו, אתה במקום שאתה לא רוצה להיות: אצל השוחט, נשחט בעצמך.
הקומדיה של החיים היא שאיננו משיגים את מה שאנחנו רוצים אלא מקבלים את מה שאנחנו לא רוצים. הקלה מהסבל הזה באה כאשר מרגיעים את התשוקה מצד אחד ואת ההתנגדות מהצד השני; מרגיעים את ההאחזות והסלידה (שהם למעשה שני צדדים של אותו מטבע). הרי סלידה מדבר אחד היא בעצם האחזות בדבר אחר ולהיפך. במקום לרצות מאוד משהו אחד צריך פשוט לבחור להתמקד במציאות ספציפית (ההיבט הזה של האינסוף). במקום להתנגד למשהו, אפשר פשוט לבחור להפסיק להתמקד במציאות ספציפית (היבט זה של האינסוף).
אז תרגעו. חיפוש אחר חיים טובים יותר מרמז על חיים לא מספקים, ומושך עוד יותר חוסר סיפוק. הרפו מהרוצה ומהלא-רוצה, ותהיו בשלום עם החיים כפי שהם. במקום זאת שאלו את עצמכם "מה היחס שלי לאינסוף?"
 

פרדריק א. דודסון, יליד ארה"ב 1974, גר כיום באריזונה. הוא אוהב להתבונן בחיים מנקודות מבט רבות ושונות ולהכניס ידע רוחני לתרגול חיי היומיום במקום לעקוב אחר שגרת ה 9 עד 5 של "עבודה יציבה". בשנות העשרים לחייו כתב ופרסם 15 ספרים וקיים מאות רבות של סדנאות, שיחות וסמינרים בנושא יצירת מציאות. בזמן האחרון לעומת זאת, הוא נסוג מעט מההוראה ומעביר קורס אחד בשנה בלבד. הוא התחיל לראות ב"לחוות שמחה" גבוה יותר מאשר "ללמד אחרים". למה? מכיוון שלכל אחד יש את הגרסה שלו לאמת ומטרת חייו היא לא לגרום לאחרים להסכים איתו, אלא ליהנות. הפעילויות החביבות עליו בינתיים כוללות צלילה, גלישה באינטרנט, כתיבה, איסוף סרטים, נסיעה וחלומות לוסידיים.

עוד על הספר

רמות אנרגיה פרדריק דודסון
פרק ראשון
היחס שלכם לאינסוף
 
אינסוף הוא הכל, ולכן זו נקודת ההתייחסות היחידה שלי. מערכת היחסים שלי עם האינסוף משפיעה בכל מה שאני ועל מה שאני עושה בחיי היומיומיים. האינסוף הוא מוחלט. זה הדבר היחיד שאינו נתון ליחסיות. אין סמכות עולמית. אני אחראי באופן מוחלט רק לגבוה שבמרומים. בורא העולמות העליון הוא גם מקור האינסוף וגם כל מה ש"בתוכו".
זו אינה תפישה הנלמדת בספרים או ממורים, אלא כזו שמתפתחת באמצעות מדיטציה, התבוננות והתמדה, התמסרות בלתי מתפשרת והתחייבות נצחית וממוקדת לאמת הגבוהה ביותר, בלי קשר לעובדה האם האמת הגבוהה ביותר מתאימה לדעתי, מתאימה לדעות אחרות או לא.
אתם יכולים להגיע לאמת הגבוהה ביותר של האמיתות על ידי שילוב הכוח של הכוונה שלכם בשילוב עם ההתמסרות לאלוהי כפי שאתם מבינים אותה. זה יכול, אך לא חייב להיות קשור לדרך דתית או רוחנית. היכולת הזאת מובנית בכם.
האינסוף הוא, נקודה. כל מה שבא אחרי ה"הוא" לא אינסופי אלא רק היבט שלו. דוגמה להיבט אחד כזה הוא: המרחב האינסופי של יקומים-מרובים מתרחבים וממדים. לכן, למעלה-למטה, שמאל-ימין, קטן-גדול, אני-אחר, חשוב-לא חשוב, עתיד-עבר הם מושגים מלאכותיים באופן כל כך מגוחך והם יחסיים להפליא. מה זה "גדול?" כמה "גדול" הוא כוכב הלכת לעומת גוף האדם? כמה "גדול" הוא כדור הארץ לעומת הגלקסיה? האמת תלויה בהקשר. המוחלט היחיד הוא הקיום עצמו. הפרויקט של אלוהים הוא כה עצום, עד שקל "ללכת לאיבוד" בו - וזו הסיבה שנותרה נקודת התייחסות קבועה אחת. נקודת התמצאות והכוונה מוחלטת ובלתי משתנה: נקודה חד משמעית ונצחית להתייחסות והדרכה. לפעמים אני מדמיין את המוחלט הזה כמו אור שמאיר לנצח.
ההיבט העיקרי של הגבוה ביותר הוא אהבה קורנת. אהבה זו היא אנרגיה כה עמוקה ואינטנסיבית עד שיש לה את הכוח ליצור את כל העולמות והנשמות.
לחלקכם כל זה עלול להשמע מיסטי, אבל זה למעשה די פרקטי ומעשי. כאשר מופיעה "בעיה" בחיי היומיומיים, אני משווה אותה לנגד האינסוף. בהשוואה לאינסוף איך נראית "הבעיה" שלי? ברגע שאני מזהה את העומק והגובה האותנטי של החיים בהשוואה ל"בעיה" שלי, אני לא יכול שלא לפרוץ בצחוק. מנקודת המבט הראויה ה"בעיות האישיות" שלי אינם אלא נקודות קטנות חסרות חשיבות ואני יכול להתקדם ולהמשיך בקלילות.
בנוכחות כוח זה שיוצר יקומים, שום "בעיה" לא יכולה להתקיים. בהשוואה לשפע העצום השגשוג והיופי של האינסוף, כל החשיבות הארצית, הרווחים והכאבים מחווירים.
האינסוף הוא כל מה שהיה, כל מה שיש וכל מה שיהיה. הוא אחד, ולא ניתן לחלוקה. יש הטוענים כי האינסוף הוא "הכל וכלום". יש המתארים את זה כ"כלום עצום". אבל גם זה למעשה חלוקה אחת יותר מדי. מכיוון ש"שום דבר" הוא גם משהו, כלומר אוסף של "כלומים", אפשר לומר רק שהאינסוף הוא הכל.- נקודה. האחדות של הכל, יחד עם סימן הקריאה "נקודה!" תומך בהבנה זו כך שהתובנה לא תלך לאיבוד בכל מיני הפשטות ושיקולים משניים.
כך גם בכל דבר אחר. רבים מדברים על אור וחושך, אבל כיוון שיש רק אחד, יש רק אור קורן. החושך כשלעצמו אינו קיים. אי אפשר "להאיר חושך בחדר" או להפעיל "מתג חושך". החושך הוא בסך הכל רמת אור נמוכה יותר, אך הוא עדיין אור, גם אם בעיניך הוא נראה כאילו אין אור.
כל מה שבתוך האינסוף תמיד משתנה. האינסוף עצמו הוא הדבר היחיד שלעולם לא משתנה; הוא פשוט ישנו. ככל שאתה מתייחס לזה שאינו משתנה, אתה מתייחס יותר לאמת המוחלטת. לעומת התייחסות לאמת משתנה ואמת יחסית. במובן זה האוקיינוס אמיתי יותר מהגלים שלו.
האינסוף הוא המוחלט של: מתמטיקה, פיזיקה, פילוסופיה, דת, פסיכולוגיה ורוחניות. אבל בספר זה ברצוני לפרסם אותו כשימושי ומעשי ברמה אמיתית, אישית ויומיומית. למעשה, אני מייחס לאינסוף את כל ההצלחה החומרית ואת האושר הפנימי שלי. ממזמן ויתרתי על הניסיון להיות חכם ממנו. הוא מלמד אותי ענווה. למה? מכיוון שבתוכו נמצא הכוח היצירתי שדואג לטריליוני חיים. הוא מלמד אותי שכדי להתרחב עלי להיות יותר דומה לו. הוא אומר לי להפסיק להתמקד בנקודה הזעירה ההיא במעגל ולהיות מודע ליותר. הוא מלמד אותי שלכל דבר שאפשר לדמיין יש צורה כלשהי של קיום איפשהו. הוא מלמד אותי שכל גרגר חול מכיל אינסוף ושמנקודת מבט אחרת, ליקום שלם יש גודל של גרגר חול. זה מלמד אותי שבמובן הולוגרפי, כשיש לי בעיה עם דבר קטן אחד, באותו רגע בזמן, יש לי בעיה עם הכל וכשיש לי אהבה לדבר קטן אחד, באותו רגע יש לי אהבה לכל.
זה מלמד אותי כי בהיבט של האינסוף יש אלפי דברים שאני יכול לעשות היום, אלפי דרכים שאני יכול ללכת בכל רגע נתון, טריליוני דברים שאני יכול לראות, לחשוב, לשמוע ולבחור.
אתם - נקודת מבט ייחודית של האינסוף ובדרך זו מחוברים לנצח לכל מה שישנו. אז מכל מה שישנו, בחרו בחוכמה את מה שאתם רוצים להתמסר אליו.
כבן אדם המטייל בסופרמרקט של היקום, סביר להניח שלא תבחר בכל פריט בכל מעבר. זה יהיה יותר מידי. וסביר להניח שלא תבחר ב''כלום'', שמא מישהו אחר יבחר עבורך. ואפילו "לא לבחור" זו בחירה. אז נראה כי בתור בן אדם יש לך אפשרות לבחור בכל דבר מלבד הבחירה עצמה - זהו הדבר היחיד שלא תוכל לכבות.
יש להבין שהבחירה היא עניין של כוונה והחלטה, לא עניין של תשוקה (במובן של געגוע או צורך). כשאתם רוצים משהו אתם רומזים על חוסר, רומזים על חוסר באינסוף, רומזים שהדבר הרצוי אינו זמין בסופר האינסופי. באופן פרדוקסלי, התשוקה מפרידה בינינו לבין מה שאנחנו רוצים.
בחירה היא אינה עניין של התנגדות למשהו. כשמתנגדים למשהו אתם מתמקדים בו ובכך נותנים לו יותר חשיבות ובמה ממה שהייתם רוצים. באופן פרדוקסלי, ההתנגדות מושכת אלינו את הדברים שאיננו חפצים בהם. אם בסופר אתה עסוק בלחימה עם השוחט והבשר שלו, אתה במקום שאתה לא רוצה להיות: אצל השוחט, נשחט בעצמך.
הקומדיה של החיים היא שאיננו משיגים את מה שאנחנו רוצים אלא מקבלים את מה שאנחנו לא רוצים. הקלה מהסבל הזה באה כאשר מרגיעים את התשוקה מצד אחד ואת ההתנגדות מהצד השני; מרגיעים את ההאחזות והסלידה (שהם למעשה שני צדדים של אותו מטבע). הרי סלידה מדבר אחד היא בעצם האחזות בדבר אחר ולהיפך. במקום לרצות מאוד משהו אחד צריך פשוט לבחור להתמקד במציאות ספציפית (ההיבט הזה של האינסוף). במקום להתנגד למשהו, אפשר פשוט לבחור להפסיק להתמקד במציאות ספציפית (היבט זה של האינסוף).
אז תרגעו. חיפוש אחר חיים טובים יותר מרמז על חיים לא מספקים, ומושך עוד יותר חוסר סיפוק. הרפו מהרוצה ומהלא-רוצה, ותהיו בשלום עם החיים כפי שהם. במקום זאת שאלו את עצמכם "מה היחס שלי לאינסוף?"