שושנת רצון
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
שושנת רצון

שושנת רצון

ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

כנרת סמואל־פולק

כנרת סמואל-פולק נשואה ואמא לחמישה, עובדת סוציאלית ומטפלת, מנחה ומלמדת, תלמידת בית המדרש "זוהר חי", חברת קיבוץ סעד.

תקציר

רצון

הִפְכִי אֶת הָרָצוֹן שֶׁלָּךְ לְמַנְדָּלָה
הַנִּיחִי לוֹ שֶׁיִּתְעַגֵּל בְּדֻגְמָה סַסְגּוֹנִית
שֶׁתַּזְכִּיר לָךְ שֶׁאֶפְשָׁר מֻרְכָּב.
צַיְּרִי מִבִּפְנִים הַחוּצָה,
וְאַחַר כָּךְ מִבַּחוּץ פְּנִימָה.
אֶת הַפִּזּוּר הַזֶּה שֶׁלָּךְ
הִפכְיִ לחֲַלקִָים
שֶׁיֵּשׁ לָהֶם קִיּוּם.
סְחַרְחֹרֶת שֶׁתָּקְפָה אוֹתָךְ
הוֹפֶכֶת לְרִיצַת מָשְׁכֵנִי,
וְאַתְּ יוֹדַעַת שֶׁבַּחֲדָרִים
זוֹ אַתְּ, זוֹ אַתְּ.

 

שיריה של כנרת סמואל־פולק מגלים עולם חשוף וכנה העובר דרך חדרי הבית, חדר הטיפול, בית התפילה וחיי הקרובים. מתוך עומק המחזיק את הרוחני והנפשי היא מצליחה להעניק שפה לחוויית האישה בעולם, האם, המטפלת, בת הזוג, מי שמצויה בתפילה ובבדידות, בדאגה לאדם ובבקשת פשר. השירים מעבירים את הקורא מסע מרתק ורב משמעות, בו שפת התנ’’ך והתפילה נמזגות לשפת ההווה ויוצרות יחד דיוקן מעמיק של מסע בעולם, מסע המלא בבקשת מענה, במבט באחר ובחיפוש אחר מקום בו ישנו תיקון.
יונתן ברג

פרק ראשון

מסע השושנה

אֲנִי מְקֻפֶּלֶת בִּתְחִלַּת הַחשֶׁךְ.
שִׁלְיוֹת מַקִּיפוֹת אוֹתִי מְכַסּוֹת אֶת עֵינַי
עוֹשׂוֹת אוֹתִי אִישׁוֹנָה
 
רוּחַ קַלָּה מְנַעֶרֶת אוֹתִי מַזְכִּירָה לִי
רֶגַע שֶׁל טְרֹם־ נִגּוּן מַזְמִין אוֹתִי לְהָנֵץ צְעָדַי
כָּתֵף יָמִין נוֹגַעַת בְּרַכּוּת סָגֹל חָצִיל
עַל הַלֶּחִי הַשְּׂמָאלִית מְרַפְרֶפֶת כְּנַף בּוֹרְדּוֹ
אֲנִי שׁוֹאֶלֶת אֶת עַצְמִי
אִם אֲנִי יְכוֹלָה לַחֲזֹר אָחוֹרָה
אֶל הַחשֶׁך הַטַּבּוּרִי
קֶרֶן אוֹר חוֹדֶרֶת בַּקְּפָלִים
בּוֹרְדּוֹ מִתְבַּהֵר לְאָדֹם מִתְבַּהֵר לְכָתֹם
לְוָרֹד אֲנִי מִסְתּוֹבֶבֶת כְּמוֹ
בֵּין כְּבָסִים נָעִים בָּרוּח מִתְמַסֶּרֶת לַתְּעִיָּה
אֲנִי.

כנרת סמואל־פולק

כנרת סמואל-פולק נשואה ואמא לחמישה, עובדת סוציאלית ומטפלת, מנחה ומלמדת, תלמידת בית המדרש "זוהר חי", חברת קיבוץ סעד.

עוד על הספר

שושנת רצון כנרת סמואל־פולק
מסע השושנה

אֲנִי מְקֻפֶּלֶת בִּתְחִלַּת הַחשֶׁךְ.
שִׁלְיוֹת מַקִּיפוֹת אוֹתִי מְכַסּוֹת אֶת עֵינַי
עוֹשׂוֹת אוֹתִי אִישׁוֹנָה
 
רוּחַ קַלָּה מְנַעֶרֶת אוֹתִי מַזְכִּירָה לִי
רֶגַע שֶׁל טְרֹם־ נִגּוּן מַזְמִין אוֹתִי לְהָנֵץ צְעָדַי
כָּתֵף יָמִין נוֹגַעַת בְּרַכּוּת סָגֹל חָצִיל
עַל הַלֶּחִי הַשְּׂמָאלִית מְרַפְרֶפֶת כְּנַף בּוֹרְדּוֹ
אֲנִי שׁוֹאֶלֶת אֶת עַצְמִי
אִם אֲנִי יְכוֹלָה לַחֲזֹר אָחוֹרָה
אֶל הַחשֶׁך הַטַּבּוּרִי
קֶרֶן אוֹר חוֹדֶרֶת בַּקְּפָלִים
בּוֹרְדּוֹ מִתְבַּהֵר לְאָדֹם מִתְבַּהֵר לְכָתֹם
לְוָרֹד אֲנִי מִסְתּוֹבֶבֶת כְּמוֹ
בֵּין כְּבָסִים נָעִים בָּרוּח מִתְמַסֶּרֶת לַתְּעִיָּה
אֲנִי.