דרך לא דרך
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉

עוד על הספר

אריאל הכהן

אריאל הכהן (1968) נולד בבואנוס איירס בשכונת באריו נורטה. בגיל 5 עלה ארצה כמעט בכוחות עצמו ומאז הוא כאן בלי כרטיס חזרה. יזם תרבות ותוכן. יוצר תיאטרון ("כשתנך פגש תיאטרון") מחזאי ("תמות אהובי". "הרווק". ״על גברים נשים ואלוהים". "טובעים השניים") חוקר מקרא ("עולמו המופלא של מקרא") ולפעמים גם פורט כסף קטן. 

מתפרנס מחינוך ומכתיבת מחזות וספרים

תקציר

זה לא רומן רגיל. זה משחק בחמישה צעדים. חמישה סיפורי אהבה הערוכים אחד אחרי השני מן ההתחלה ועד סופם. לאן הולכים כל הזיכרונות? איך מחזירים אהבות שאבדו? על רקע העיר המשתנה המחליפה פניה ובין הצללים העוברים והשבים, הזמנים והרחובות, נרקמות ונפרמות מערכות של חיים יחסים ורגשות.
 
ספרו הראשון של היוצר והמחזאי אריאל הכהן ("הרווק","טובעים השניים","תמות אהובי")

פרק ראשון

בגינה הקסומה היוצאת ממפגש הרחובות הקטנים פתחו דוכן קפה קטן וצנוע. אפשר לבוא לשבת להביא את הילדים לקרוא עיתון ולשכוח שמישהו מחפש אותך כדי להעסיק אותך כדי לשלם לך כדי לא לשלם לך כדי לאהוב אותך כדי לריב איתך כדי לשאול מה העניינים החיים עוברים עזוב אותי באימא ש׳ך טרומפלדור. לא טוב למות אם כבר עדיף לטוס בעד ארצנו...
הילדה החמודה עם הסרט הוורוד (!) בשערה ניגשת אל שפת הדוכן מגישה שטר של עשרים ואומרת בקול חלוש: אימא רוצה פחית קולה.
המוכר מוציא פחית מן המקרר פותח את הקופה ומניח לפניה את הקולה והעודף.
הילדה אוספת את הפחית מביטה במטבעות ושואלת באותו הקול:
מה אני צריכה לעשות עכשיו...?

אריאל הכהן

אריאל הכהן (1968) נולד בבואנוס איירס בשכונת באריו נורטה. בגיל 5 עלה ארצה כמעט בכוחות עצמו ומאז הוא כאן בלי כרטיס חזרה. יזם תרבות ותוכן. יוצר תיאטרון ("כשתנך פגש תיאטרון") מחזאי ("תמות אהובי". "הרווק". ״על גברים נשים ואלוהים". "טובעים השניים") חוקר מקרא ("עולמו המופלא של מקרא") ולפעמים גם פורט כסף קטן. 

מתפרנס מחינוך ומכתיבת מחזות וספרים

עוד על הספר

דרך לא דרך אריאל הכהן
בגינה הקסומה היוצאת ממפגש הרחובות הקטנים פתחו דוכן קפה קטן וצנוע. אפשר לבוא לשבת להביא את הילדים לקרוא עיתון ולשכוח שמישהו מחפש אותך כדי להעסיק אותך כדי לשלם לך כדי לא לשלם לך כדי לאהוב אותך כדי לריב איתך כדי לשאול מה העניינים החיים עוברים עזוב אותי באימא ש׳ך טרומפלדור. לא טוב למות אם כבר עדיף לטוס בעד ארצנו...
הילדה החמודה עם הסרט הוורוד (!) בשערה ניגשת אל שפת הדוכן מגישה שטר של עשרים ואומרת בקול חלוש: אימא רוצה פחית קולה.
המוכר מוציא פחית מן המקרר פותח את הקופה ומניח לפניה את הקולה והעודף.
הילדה אוספת את הפחית מביטה במטבעות ושואלת באותו הקול:
מה אני צריכה לעשות עכשיו...?