"תמיד הביכו אותי מילים כמו מקודשת, מהוללים, הקרבה, והביטוי הזה — 'לשווא'... מעולם לא ראיתי משהו מקודש, ובדברים המהוללים לא הייתה כל תהילה, וההקרבה הייתה כמו בתי המטבחיים בשיקגו, חוץ מזה שלא עשו דבר עם הבשר, מלבד לקבור אותו".
'הקץ לנשק' שיצא ב-1929 הוא רומן סמי-אוטוביוגרפי בגוף ראשון שמבוסס על חוויותיו של המינגווי בחזית האיטלקית במלחמת העולם הראשונה. סגן פרדריק הנרי הוא חובש אמריקאי שפוגש אחות אנגלייה יפהפייה בשם קתרין ברקלי. חלקיו הראשונים של הרומן, שמחולק לחמישה ספרים, נעים בין תיאורי קרבות למפגשיהם של שני האוהבים. הנרי נפצע מפגז ברגליו - בעודו שותה יין וגבינה כיאה לשירות באיטליה - ברקלי מלווה אותו בבית החולים ואז הוא חוזר לחזית. שני הספרים האחרונים מתארים את בריחתם ואת חייהם המשותפים בשווייץ. בזכות העיבודים הקולנועיים להם זכה הרומן רבים יודעים את סופו, אך לפני כעשור התפרסמה מהדורה מיוחדת שלו שכללה לא פחות מ-47 סיומים שונים שביניהם התחבט המינגווי לפני שבחר בזה שפורסם. לעברית תורגם הספר שלוש פעמים, הפעם האחרונה בידיו של יואב כ"ץ ב-.2005
השפה ההמינגוויית, בבהירות ובחיתוך הכמעט יהירים שלה ("גדמי העצים הזדקרו, השלג נח על התותחים"), לצד דמותו של הנרי הגב-גבר, שנדמית גם היא בלתי חדירה - לכאורה אינה מאפשרת את רמת הפלצות הנדרשת ממוראות המלחמה מחד או התרגשות סנטימנטלית ממערכת היחסים בין האוהבים מאידך, אבל מי שאוהבים את זה יבש יסכימו לטענה שזה הרומן האמריקאי הטוב ביותר שנכתב על מלחמת העולם הראשונה. מכיוון שמהותן המפלצתית של מלחמות אינה משתנה - זה אחד הספרים הטובים על מלחמה בכלל, ועל התשוקה לחיים לצד זהותה של התשוקה הזאת עם ההכרה בסיומם האפשרי בכל רגע.
שרון קנטור
פורסם במדור הספרות של "7 לילות"
שרון קנטור 7 לילות 21/05/2021 לקריאת הסקירה המלאה >1
בסוף הקיץ של אותה שנה גרנו בבית בכפר שצפה אל מעבר לנהר ולמישור, עד להרים. בקרקעית הנהר היו חלוקי נחל וסלעים, יבשים ולבנים משֶמֶש, והמים בערוצים היו צלולים, זריזים וכחולים. חיילים עברו ליד הבית והמשיכו במורד הדרך, והאבק שהעלו הלבין את עלי העצים. גם גזעי העצים היו מאובקים והעלים נשרו מוקדם מאוד באותה שנה, וראינו את הגדודים צועדים לאורך הדרך, את האבק עולה, את העלים מסתחררים ברוח הקלה, נופלים, את החיילים צועדים, ולאחר מכן את הדרך חשופה ולבנה מלבד העלים.
המישור היה עשיר ביבולים; היו בו בוסתנים רבים של עצי פרי ומעבר למישור היו ההרים חומים וחשופים. בהרים היו קרבות ובלילות יכולנו לראות את הבזקי התותחים. בחושך הם נראו כמו ברקים של קיץ, אבל הלילות היו קרירים ולא היתה תחושה של סערה מתקרבת.
לפעמים בחושך שמענו את החיילים צועדים מתחת לחלון ואת התותחים נגררים על-ידי טרקטורים. בלילות היתה תנועה רבה: פרדות בדרכים עם ארגזי תחמושת משני צידי אוכפי המטען שלהן, משאיות אפורות שהובילו חיילים, ומשאיות אחרות עם תאי מִטען מכוסים בברזנט שהתקדמו לאט יותר בצירי התנועה. היו גם תותחים כבדים שנגררו בשעות היום על-ידי טרקטורים, הקנים הארוכים של התותחים הוסוו בענפים ירוקים והטרקטורים כוסו בזמורות ירוקות של גפנים. כשהבטנו צפונה מעבר לעמק יכולנו לראות יער ערמונים ומעבר לו עוד הר על אותה גדה של הנהר. גם על ההר הזה נלחמו, אבל ללא הצלחה, ובסתיו כשבאו הגשמים נשרו כל העלים מעצי הערמון, הענפים היו עירומים, והגזעים שחורים מגשם. גם הכרמים היו דלים וזמורותיהם חשופות, והארץ כולה היתה חומה, רטובה ומתה בסתיו. ערפילים כיסו את הנהר, עננים את ההרים, המשאיות התיזו בוץ על הדרך, והחיילים היו מכוסים בבוץ ורטובים מתחת לשכמיות שלהם. הרובים שלהם היו רטובים, ומתחת לשכמיות היו שני נרתיקי תחמושת מעור בחזית החגור, נרתיקי עור אפורים וכבדים מרוב חפיסות של מחסניות כדורי 6.5 מ"מ דקים וארוכים, שבלטו קדימה מתחת לשכמיות, כך שהחיילים שעברו בדרך צעדו כאילו הם בהריון מזה שישה חודשים.
מכוניות קטנות ואפורות חלפו שם במהירות. בדרך כלל ישב קצין במושב הסמוך לנהג וקצינים נוספים במושב האחורי. הם התיזו אפילו יותר בוץ מהמשאיות, ואם אחד הקצינים מאחור היה קטן מאוד וישב בין שני גנרלים, קטן כל-כך שאי-אפשר היה לראות את פניו אלא רק את קצה שכמייתו ואת גבו הצר, ואם המכונית נסעה מהר במיוחד, קרוב לוודאי שהיה זה המלך. הוא גר באוּדינֶה ונסע בדרך הזאת כמעט מדי יום כדי לראות מה המצב, והמצב היה רע מאוד.
בתחילת החורף באו הגשמים הבלתי-פוסקים ועם הגשמים באה הכולירה. אבל המחלה הודברה ובסופו של דבר רק שבעת אלפים מתו ממנה בצבא.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
