להב היהלום
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
להב היהלום
מכר
מאות
עותקים
להב היהלום
מכר
מאות
עותקים

עוד על הספר

תקציר

גשה מייקל רואץ´ הוא האמריקני הראשון שסיים עשרים שנות לימודי יוגה ופילוסופיה בודהיסטית ועמד בכל הבחינות שהקנו לו את התואר "גשה" – מאסטר בלימודי בודהיזם. בשנת 1983 הוסמך כנזיר. מורו הראשי, קֶן רינפּוֹצֶ´ה גֶשֶה לוֹבְּסַנג תַרְצִ´ין - מאסטר של הבודהיזם הטיבטי, עודד אותו להיכנס לעולם העסקים האמריקני, המעבדה האידיאלית לבחינת הרעיונות הבודהיסטיים בחיי היומיום. במשך כחמש-עשרה שנה הוא ניהל את מחלקת היהלומים בחברת "אנדין אינטרנשיונל" של בני הזוג הישראלים עופר ואיה עזריאלנט על פי העקרונות הבודהיסטיים, בלי להסגיר את עובדת היותו נזיר, והביא את החברה למחזור שנתי של יותר ממאה מיליון דולר, בניהול יותר מחמש מאות עובדים.

בספר להב היהלום משתף מייקל רואץ´ את הקוראים בניסיונו בשילוב העקרונות הבודהיסטיים בעסקים במערב. בעזרת תובנות חדשות לחוכמה הבודהיסטית הטיבטית העתיקה מציג רואץ´ את תורתו ואת האסטרטגיות העסקיות שלו. לדבריו, "המטרה של עסקים ושל החוכמה הטיבטית העתיקה, ולמעשה החוכמה של כל פעילות אנושית, היא להעשיר את עצמנו - להשיג שגשוג, הן חיצוני והן פנימי, ולאורך חיינו עלינו לחפש דרכים לתת משמעות רחבה לשגשוג זה."

פרק ראשון

הקדמה:

הבודהה ועולם העסקים

במשך תקופה של שבע־עשרה שנים, בין השנים 1998-1981, היה לי הכבוד לעבוד במשרדם של עופר ואיה עזריאלנט, הבעלים של "אנדין אינטרנשיונל" — חברה בינלאומית ליהלומים, ועם הצוות המרכזי שלה, ולבנות את אחת מחברות היהלומים והתכשיטים הגדולות בעולם. העסק התחיל מהלוואה בסך 50,000 דולר ושלושה או ארבעה עובדים, כולל אותי. בשעה שעזבתי כדי להקדיש עצמי באופן מלא למכון שהקמתי בניו יורק, המכירות שלנו עלו על מאה מיליון דולר בשנה, והעסקנו חמש מאות עובדים במשרדים ברחבי העולם.

במשך התקופה שבה עבדתי בעסקי היהלומים, ניהלתי חיים כפולים. שבע שנים לפני הצטרפותי סיימתי בהצטיינות את לימודי באוניברסיטת פרינסטון, לאחר שזכיתי במדליית לימודים מטעם נשיא ארצות הברית בבית הלבן, וכן בפרס לימודים על שם מק'קונל מטעם בית הספר ללימודים בינלאומיים על שם וודרו וילסון שבאוניברסיטת פרינסטון.

מלגה מטעם בית ספר זה איפשרה לי לנסוע לאסיה, וללמוד עם לאמות טיבטים במקום מושבו של הוד קדושתו הדלאי לאמה. בכך התחילה מסכֶת לימודי את החוכמה העתיקה של טיבט, ששיאה היה ב־1995, עת הפכתי לאמריקני הראשון שהשלים את תוכנית הלימודים הקשה בת עשרים השנה, וכן את כל הבחינות הדרושות לקבלת תואר גֶשֶה, שהוא מאסטר בלימודי הבודהיזם. מאז סיום לימודי באוניברסיטת פרינסטון חייתי במנזרים בודהיסטיים, הן בארצות הברית והן באסיה, ובשנת 1983 קיבלתי על עצמי את הנדרים של נזיר בודהיסטי.

לאחר שרכשתי בסיס איתן בהכשרתי כנזיר בודהיסטי, מורי הראשי — אשר שמו קֵן רינְפּוֹצֶ'ה, או "ראש המנזר היקר" — עודד אותי להיכנס לעולם העסקים. הוא אמר לי שאף שהמנזר הבודהיסטי הוא מקום אידיאלי ללימוד הרעיונות הגדולים של החוכמה הבודהיסטית, משרד אמריקני סואן הוא ה"מעבדה" האידיאלית, שבה עקרונות אלה נבחנים בחיי המעשה.

במשך זמן מה נמנעתי מלפעול בעצתו. היססתי לעזוב את השקט של המנזר הקטן שלנו, וחששתי מן התדמית של איש העסקים האמריקני, שהצטייר בתודעתי כמישהו חמדן, חסר מעצורים, חסר התחשבות. אבל יום אחד, לאחר ששמעתי את מורי נותן הרצאה מלאת השראה לכמה תלמידי אוניברסיטה, הודעתי לו שאני מסכים למלא אחר הוראתו ולחפש לעצמי עבודה בעולם העסקים.

כמה שנים קודם לכן, במהלך המדיטציות היומיות שלי, חוויתי משהו דמוי חזון, ומאז ידעתי מהו סוג העסק שבו אבחר לעבוד: הוא חייב להיות קשור ביהלומים. לא היה לי שום ידע בנושא אבנים יקרות, ולמעשה גם שום משיכה לתכשיטים; גם איש ממשפחתי לא היה קשור מעולם במקצוע זה. ואז, כמו קנדיד התמים, התחלתי לבקר חנויות יהלומים בזו אחר זו, תוך שאני מתעניין באפשרות שיעסיקו אותי כחניך.

הניסיון להיכנס לעולם היהלומים בדרך זו דומה במקצת לניסיון להצטרף למאפיה: ענף המסחר ביהלומים גולמיים הוא קהילה שמורה וסגורה מאוד, אשר מוגבל באופן מסורתי לבני משפחה. באותם הימים שלטו הבלגים ביהלומים הגדולים — אלה של קראט אחד ומעלה; הישראלים ליטשו את מרבית האבנים הקטנות יותר; והיהודים החסידים שבניו יורק עסקו ברוב המסחר הסיטונאי באמריקה.

עליכם לזכור שאפילו אצל הגדולות שבחברות היהלומים, המלאי כולו ניתן לאחסון במספר לא רב של מכלים קטנים שדומים מאוד לקופסאות נעליים. אין שום דרך להתחקות אחר גנֵבת יהלומים בשווי מיליוני דולרים: די אם תשים חופן או שניים בכיסיך ותסתלק — אין בנמצא מכשיר כגון גלאי מתכות שיכול לאתר את האבנים. לכן מרבית החברות שוכרות אך ורק בנים, אחיינים או בני דודים, ולעולם לא נער אירי מוזר שרוצה לשחק ביהלומים.

למיטב זיכרוני ביקרתי בחמש־עשרה חנויות אולי, ביקשתי משׂרת שוליה, ובלי הרבה מילים נזרקתי מכל אחת מהן. שען זקן בעיר השכנה יעץ לי לקחת קורסים בסיווג יהלומים במכון הגמולוגי של אמריקה בניו יורק; הסיכוי שלי לקבל עבודה עשוי להשתפר אם תהיה בידי דיפלומה, ואני עשוי לפגוש מישהו בכיתה שאולי יעזור לי.

במכון זה פגשתי בעופר עזריאלנט. גם הוא לקח שיעורים בסיווג יהלומים מאיכות גבוהה, הידועים כאבנים של "השקעה" או "תעודה". כדי ללמוד להבדיל בין יהלום־תעודה בעל ערך רב לבין אבן מזויפת או מעובדת, יש לדעת להבחין בחורים או בפגמים זעירים כקוף מחט, בשעה שעשרות חרקים זעירים נוחתים על פני היהלום או על עדשת המיקרוסקופ עצמו ומגדילים את הבלבול. שנינו, אם כן, למדנו כיצד לא לאבד את הכותנות שלעורנו.

למן הרגע הראשון התרשמתי מן השאלות שעופר הפנה אל המורה, ומן האופן שבו בחן כל מושג שהוצג בפנינו, והתמודד איתו. החלטתי לנסות ולהיעזר בו במציאת עבודה, וקיוויתי שאולי הוא עצמו ישכור אותי, וכך יזמתי את ההיכרות עמו. לאחר כמה שבועות  ביום שבו עברתי את הבחינה הסופית בסיווג יהלומים במעבדות המכון הגמולוגי בניו יורק — מצאתי תירוץ כלשהו לגשת למשרדו ולבקש ממנו להעסיקני.

למרבה המזל הוא פתח באותו הזמן סניף בארצות הברית, לאחר שכבר ייסד חברה קטנה במולדתו, ישראל. תוך כדי השיחה סללתי לעצמי דרך אל משרדו, והפצרתי בו ללמדני את עסקי היהלומים: "אעשה כל מה שתרצה, רק תן לי לנסות. אסדר את המשרד, אנקה חלונות, כל מה שתגיד."

והוא: "אין לי אמצעים לשכור אותך! אבל אשוחח עם הבעלים של המשרד — אלכס רוזנטל — ונראה אם נוכל לחלק בינינו את שכרך. אם כן, תוכל לשמש כנער שליח של שנינו."

כך התחלתי, כנער שליח, בשכר של שבעה דולרים לשעה, בוגר פרינסטון, נגרר ברגל בקיצים המהבילים של ניו יורק ובסערות השלג בחורף, במעלה העיר לכיוון אזור היהלומים, נושא תיקי בד לא מסומנים מלאים בזהב וביהלומים שמיועדים ליציקה ולשיבוץ בטבעות. עופר, אשתו איה, יהלומן תימני מבריק בשם אלכס גל ואני, חלקנו שולחן שכור יחיד, שעליו מיינו יהלומים, עיצבנו דגמים חדשים והתקשרנו ללקוחות.

תלושי המשכורת היו מעטים, ולרוב דחויים, בשעה שעופר ניסה לשכנע את חבריו בלונדון להלוות לו עוד כסף, אך בתוך זמן קצר היה בידי די כסף לרכוש את החליפה הראשונה שלי, שאותה לבשתי מדי יום במשך חודשים. לעתים קרובות עבדנו עד לאחר חצות, ואז היה עלי לעשות את הדרך הארוכה חזרה אל חדרי הקטן במנזר בקהילה הבודהיסטית האסייתית שבעיר האוֶול בניו ג'רזי. בתוך שעות ספורות היה עלי לקום ולעלות שוב על האוטובוס למנהטן.

לאחר שהעסק גדל מעט, עברנו צפונה והתקרבנו אל אזור היהלומים עצמו, ואף נקטנו צעד נועז ושכרנו אומן תכשיטים יחיד, שישב בדד בחדר הגדול שהיווה את "בית החרושת", וייצר את טבעות היהלומים הראשונות שלנו. בתוך זמן קצר ניתן בי אמון מספיק כדי לספק את רצוני, ומצאתי את עצמי יושב עם חבילת יהלומים וממיין אותם על פי דרגתם. עופר ואיה שאלו אם אהיה מוכן לקחת על עצמי את האחריות על המחלקה החדשה לרכישת יהלומים (שבאותה עת כללה אותי ואדם נוסף). התלהבתי מן ההזדמנות וצללתי לתוך הפרויקט.

היה כלל אחד שהלאמה הטיבטי נתן לי בנוגע לעבודתי במשרד רגיל, והוא שעלי לשמור בסוד את עובדת היותי בודהיסט. היה עלי להימנע מלגלח את ראשי כדרך הנזירים, ולהקפיד ללבוש בגדים רגילים. כשהשתמשתי בכללים בודהיסטיים בעבודתי, היה עלי לעשות זאת בשקט, בלי רעש וצלצולים. תפקידי היה להיות חכם בודהיסטי כלפי פנים, ואיש עסקים אמריקני רגיל כלפי חוץ.

וכך התחלתי בניהול המחלקה על פי עקרונות בודהיסטיים, ללא ידיעת האחרים. בשלב מוקדם של המשחק הגעתי להבנה עם הזוג עזריאלנט: היתה זו אחריותי לנהל כל אחד מן ההיבטים של מחלקת היהלומים ולממש רווח הגון מן האבנים; בתמורה, ניתנה לי סמכות מלאה לשכור אנשים ולפטרם, לקבוע שכר ולהעלותו, להקפיד על שעות העבודה של אנשי ועל האחריות המוטלת עליהם. כל שהוטל עלי היה לספק את המוצר בזמן, וברווח טוב.

ספר זה מספר כיצד בניתי, יש מאין, את מחלקת היהלומים של "אנדין אינטרנשיונל", תוך שימוש בעקרונות שלקוחים מן החוכמה הבודהיסטית העתיקה, והבאתי אותה עד פעילות עולמית נרחבת שמניבה מיליונים רבים של דולרים בשנה. לא עשיתי זאת לבד, ודעותי לא היו היחידות שקבעו, אך אוכל לומר שמרבית ההחלטות והמדיניות במחלקה בעת כהונתי כסגן הנשיא היו מוּנעות על ידי העקרונות שתמצאו בספר זה.

מה הם העקרונות האלה? על רגל אחת ניתן לחלקם לשלושה.

העיקרון הראשון הוא שהעסק צריך להצליח: עליו להיות רווחי. האמונה הרווחת באמריקה ובארצות מערביות אחרות היא שהצלחה וכסף אינם יאים, במובן מסוים, לאנשים שמנסים לחיות חיים רוחניים. אבל בבודהיזם אין הכסף נחשב רע לכשעצמו; למעשה, אדם בעל אמצעים מרובים יכול להיטיב עם העולם הרבה יותר מאשר אדם מחוסר אמצעים. השאלה היא אפוא כיצד אנו מרוויחים כסף, האם אנחנו מבינים מנין הוא בא וכיצד לגרום לו להמשיך לבוא, ובאיזו מידה אנו מקפידים על התייחסות בריאה לכסף.

העיקרון הוא אם כן להרוויח כסף בצורה נקייה וישרה, להבין היטב מנין הוא מגיע כדי שלא יפסיק להגיע, ולהקפיד על התייחסות בריאה כלפיו כל עוד הוא ישנו. כל עוד אנו עושים את הדברים האלה, הרי עשיית כסף עומדת בקנה אחד עם אורח חיים רוחני; למעשה, היא הופכת לחלק מאורח החיים הרוחני.

העיקרון השני הוא שעלינו ליהנות מן הכסף; כלומר עלינו ללמוד לשמור על בריאותם הטובה של גופנו ונפשנו בעודנו מרוויחים כסף. אסור שהפעילות הכרוכה ביצירת שפע תתיש את כוחותינו הגופניים והנפשיים עד שלא נוכל ליהנות מן השפע. איש עסקים שהורס את בריאותו במסגרת עסקיו, חותר תחת עצם מטרתם.

העיקרון השלישי הוא שצריך להיות מסוגל, בסופו של דבר, להביט אחורה ולומר ביושר ששנות העבודה היו בעלות משמעות. לכל עיסוק מוכרח לבוא סוף, כמו לחיינו. ובחלק החשוב ביותר של עיסוקנו  בסוף, כשאנו מביטים לאחור על כל מה שהשגנו — חשוב שנראה כי נהגנו בעצמנו ובעסקינו באופן שיש בו משמעות בת־קיימא, ושהותיר חותם חיובי בעולם.

נסכם ונאמר שהמטרה בעסקים, ובחוכמה הטיבטית העתיקה, ולמעשה בכל פעילות אנושית, היא העשרה עצמית — השגת שגשוג, חיצוני ופנימי כאחד. נוכל ליהנות מהשגשוג רק אם נשמור על רמה גבוהה של בריאות גופנית ונפשית, ולאורך החיים עלינו לחפש דרכים לתת משמעות נרחבת לשגשוג הזה.

זהו הלקח שלמדנו במחלקת היהלומים של חברת "אנדין אינטרנשיונל", וזהו לקח שכל אחד יכול ללמוד וליישם, יהיו אשר יהיו אמונתו או הרקע שממנו בא.

מטרה ראשונה:

לעשות כסף

פרק 1:

מקור החוכמה

בשפת הודו העתיקה, חיבור זה נקרא:

Arya Vajra Chedaka Nama Prajnya Paramita Mahayana Sutra.

בשפה הטיבטית הוא נקרא:

Pakpa Sherab Kyi Paroltu Chinpa Dorje Chupa Shejawa Tekpa Chenpoy Do.

בשפה העברית הוא נקרא:

להב היהלום, כתב עתיק של דרך החמלה, המלמד את שלמות החוכמה.

מהו שהופך ספר עסקים זה לשונֶה מכל ספר אחר שקראתם אי־פעם? סודו נעוץ במקור לכל מה שאנו אומרים פה: ספר עתיק של החוכמה הבודהיסטית בשם "להב היהלום", שהשורות דלעיל לקוחות מן הפתיחה שלו.

בתוך "להב היהלום" חבויה החוכמה העתיקה שבה השתמשנו כדי לעזור ל"אנדין אינטרנשיונל" להגדיל את מחזור המכירות אל מעל 100 מיליון דולר בשנה. בתור התחלה, מוטב שנלמד מעט על ספר חשוב זה, כדי שנוכל להעריך את התפקיד שמילא בהיסטוריה של המחצית המזרחית של עולמנו.

"להב היהלום" הוא הספר העתיק ביותר בעולם שהודפס, במקום להיכתב ביד. המוזיאון הבריטי מחזיק בעותק שמתוארך לשנת 868 לספירה, כ־600 שנה לפני שהודפס התנ"ך של גוטנברג.

"להב היהלום" הוא מסמך כתוב, שמכיל את התורה שלימד הבודהה לפני כ־2,500 שנה. בתחילה הועבר הלימוד מפה לאוזן, ומאוחר יותר — משהתפתח הכתב — הוא נרשם על גבי עלי דקל ארוכים. היו אלה עלים עמידים, שעליהם נחרטו מילות הספר לראשונה באמצעות מחט, והחריצים מולאו אחר כך באבקת פחם. עד היום ניתן למצוא בדרום אסיה ספרים שיוצרו באופן זה, והם עדיין קריאים למדי.

את עלי הדקל הבודדים נהגו לכרוך באחת משתי דרכים. לעתים ניקבו חור באמצעות מרצע במרכז ערמת העלים, ודרכו השחילו חוט שהחזיק את הדפים יחדיו. ספרים אחרים נשמרו כרוכים ביריעות בד.

את "להב היהלום" המקורי לימד הבודהה בסנסקריט, שפת הודו העתיקה, שגילה המשוער הוא כ־4,000 שנה. עם הגיעו לטיבט, לפני כאלף שנה, תורגם הספר לטיבטית. במשך מאות שנים, בטיבט, נחרט הספר על לוחות עץ ולאחר מכן הודפס על גבי רצועות נייר ארוכות, עשויות ביד, תוך מריחת דיו על העץ והצמדתו אל הנייר באמצעות גליל. רצועות נייר ארוכות אלה נשמרו עטופות בבד צהוב או בורדו זוהר, זכר לימים של עלי הדקל.

"להב היהלום" הגיע גם לארצות חשובות אחרות באסיה, כולל סין, יפן, קוריאה ומונגוליה. במשך 2,500 השנים האחרונות הודפס הספר אינספור פעמים בשפות שונות בארצות אלו, והחוכמה הגלומה בו הועברה בשושלת רצופה, מפי המורים בכל דור ודור לאוזני תלמידיהם בדור הבא. במונגוליה נחשב הספר חשוב כל כך, שכל משפחה שמרה עותק שלו על שולחן המִנחה בביתה. פעם או פעמיים בשנה היו מבקשים מהנזירים הבודהיסטים המקומיים לבוא ולהקריא את הטקסט בפני בני הבית, כדי להעביר את ברכת חוכמתו.

חוכמתו של "להב היהלום" אינה קלה להשגה. השיעור המקורי, בדומה לרבים משיעוריו של הבודהה, מצועף במעטה של שפת מסתורין, שרק מורה חי מסוגל להסירו, תוך שימוש בהסברים הנעלים שניתנו במהלך השנים. שלושה מבין ההסברים האלה קיימים בטיבטית, וגילם נע בין כ־1,100 ל־1,600 שנים.

חשוב ביותר הוא ביאור נוסף שאיתרנו לאחרונה, שהוא חדש יותר וקל בהרבה להבנה. במהלך שתים־עשרה השנים האחרונות עסקתי עם קבוצת חברים בפרויקט מִחשוב של כתבי אסיה הקלאסיים, המוקדש לשימור הספרים העתיקים של חוכמת טיבט. במשך אלף השנים האחרונות נשמרו כתבים אלה במנזרים הגדולים ובספריות של טיבט עצמה, מוגנים מפני מלחמה ופולשים על ידי החומה הטבעית הגדולה של הרי ההימלאיה. כל זה השתנה מאז הומצא המטוס, ומאז פלשה סין הקומוניסטית לטיבט בשנת 1950.

במהלך הפלישה והכיבוש שבעקבותיה — אשר נמשך עד היום — נהרסו מעל 5,000 ספריות ומכללות של מנזרים שבהן נשמרו כתבים אלו; רק מספר מצומצם של כתבים מצאו את דרכם אל מחוץ לטיבט, בידי פליטים שעשו את המסע הרגלי המסוכן אל מעבר להימלאיה, בקרבת הר האוורסט. כדי להמחיש את מידת החורבן, נסו לדמות מדינה חזקה שתוקפת את ארצות הברית ושורפת כל מכללה ואוניברסיטה כמעט, וכן את כל הספרים שבכל הספריות במוסדות אלו. נסו לדמות שכל שנותר מספריות אלה הם ספרים שהוציאו פליטים אשר עשו את דרכם ברגל במשך השבועות או החודשים הנחוצים כדי להגיע עד מקסיקו.

פרויקט המחשוב של הכתבים עודד פליטים טיבטים בהודו להקליד כתבים אלו, שנמצאים בסכנת הכחדה, ולהעלותם על כונני מחשב; לאחר מכן הם מקובצים על גבי תקליטורים או באתר אינטרנט, ומשם מופצים ללא תשלום לאלפי תלמידים וחוקרים ברחבי העולם. עד לכתיבת ספר זה הצלנו כ־150,000 דפים של כתבים מתחריטי עץ, תוך שאנו מגיעים לפינות הנידחות ביותר בעולם כדי לאתר את הספרים שמעולם לא יצאו את גבולות טיבט.1

עמוק בנבכי האוסף המאובק של כתבים בסנקט פטרבורג שברוסיה, התמזל מזלנו למצוא עותק של פירוש נפלא ל"להב היהלום", אשר הביאו לרוסיה חוקרים קדומים שביקרו בטיבט. ביאור זה נקרא "אור השמש על הדרך לחופש", והוא נכתב בידי הלאמה הטיבטי הגדול צ'וֹני דְראקפּה שֶדרוּפּ, אשר חי בין השנים 1748-1675. רצה המקרה ולאמה זה הגיע מאותו מנזר טיבטי שבו השלמתי אף אני את לימודי: מנזר סֶרה מֵיי. במשך השנים זכה הלאמה לכינוי צ'וני לאמה, או "הלאמה מצ'וֹני", על שם אזור זה בטיבט.

בספר זה נעשה שימוש במילותיו המקוריות של "להב היהלום", בצירוף הטקסט של "אור השמש על הדרך לחופש". זוהי הפעם הראשונה שבה תורגם ספר חשוב זה לשפה האנגלית.2 נוסף על קטעים מתוך שני כתבים חשובים אלו, נכלול גם הסברים שהועברו בעל פה במשך 2,500 השנים האחרונות, כפי שנמסרו לי מידי הלאמות שלי. לבסוף נוסיף גם אירועים שונים מחיי, מתוך העולם החסוי של עסקי היהלומים בעולם, וזאת כדי להמחיש כיצד סודותיה של חוכמה עתיקה זו עשויים להפוך את חייכם ואת עבודתכם להצלחה בטוחה יותר.

הערות

1 מפעל מבורך זה המשיך והתעצם גם בעת השלמת התרגום, כשבע שנים לאחר שהספר נכתב. אלפים רבים של דפים נוספים מוחשבו, והמסע לגילוי הכתבים העתיקים ושימורם הורחב וכולל גם כתבים ממסורות היוגה השונות, וכן התפשט לארצות נוספות כמו הודו, לאדאק ומונגוליה. הכתבים מוצעים בחינם לכל דורש באתר .http://www.asianclassics.org/

2 תרגום לעברית של הסוטרה "להב היהלום" הושלם על ידי מתרגמת ספר זה, וניתן למצוא אותו באתר www.heart־dharma.org.il.

עוד על הספר

להב היהלום גשה מייקל רואץ'

הקדמה:

הבודהה ועולם העסקים

במשך תקופה של שבע־עשרה שנים, בין השנים 1998-1981, היה לי הכבוד לעבוד במשרדם של עופר ואיה עזריאלנט, הבעלים של "אנדין אינטרנשיונל" — חברה בינלאומית ליהלומים, ועם הצוות המרכזי שלה, ולבנות את אחת מחברות היהלומים והתכשיטים הגדולות בעולם. העסק התחיל מהלוואה בסך 50,000 דולר ושלושה או ארבעה עובדים, כולל אותי. בשעה שעזבתי כדי להקדיש עצמי באופן מלא למכון שהקמתי בניו יורק, המכירות שלנו עלו על מאה מיליון דולר בשנה, והעסקנו חמש מאות עובדים במשרדים ברחבי העולם.

במשך התקופה שבה עבדתי בעסקי היהלומים, ניהלתי חיים כפולים. שבע שנים לפני הצטרפותי סיימתי בהצטיינות את לימודי באוניברסיטת פרינסטון, לאחר שזכיתי במדליית לימודים מטעם נשיא ארצות הברית בבית הלבן, וכן בפרס לימודים על שם מק'קונל מטעם בית הספר ללימודים בינלאומיים על שם וודרו וילסון שבאוניברסיטת פרינסטון.

מלגה מטעם בית ספר זה איפשרה לי לנסוע לאסיה, וללמוד עם לאמות טיבטים במקום מושבו של הוד קדושתו הדלאי לאמה. בכך התחילה מסכֶת לימודי את החוכמה העתיקה של טיבט, ששיאה היה ב־1995, עת הפכתי לאמריקני הראשון שהשלים את תוכנית הלימודים הקשה בת עשרים השנה, וכן את כל הבחינות הדרושות לקבלת תואר גֶשֶה, שהוא מאסטר בלימודי הבודהיזם. מאז סיום לימודי באוניברסיטת פרינסטון חייתי במנזרים בודהיסטיים, הן בארצות הברית והן באסיה, ובשנת 1983 קיבלתי על עצמי את הנדרים של נזיר בודהיסטי.

לאחר שרכשתי בסיס איתן בהכשרתי כנזיר בודהיסטי, מורי הראשי — אשר שמו קֵן רינְפּוֹצֶ'ה, או "ראש המנזר היקר" — עודד אותי להיכנס לעולם העסקים. הוא אמר לי שאף שהמנזר הבודהיסטי הוא מקום אידיאלי ללימוד הרעיונות הגדולים של החוכמה הבודהיסטית, משרד אמריקני סואן הוא ה"מעבדה" האידיאלית, שבה עקרונות אלה נבחנים בחיי המעשה.

במשך זמן מה נמנעתי מלפעול בעצתו. היססתי לעזוב את השקט של המנזר הקטן שלנו, וחששתי מן התדמית של איש העסקים האמריקני, שהצטייר בתודעתי כמישהו חמדן, חסר מעצורים, חסר התחשבות. אבל יום אחד, לאחר ששמעתי את מורי נותן הרצאה מלאת השראה לכמה תלמידי אוניברסיטה, הודעתי לו שאני מסכים למלא אחר הוראתו ולחפש לעצמי עבודה בעולם העסקים.

כמה שנים קודם לכן, במהלך המדיטציות היומיות שלי, חוויתי משהו דמוי חזון, ומאז ידעתי מהו סוג העסק שבו אבחר לעבוד: הוא חייב להיות קשור ביהלומים. לא היה לי שום ידע בנושא אבנים יקרות, ולמעשה גם שום משיכה לתכשיטים; גם איש ממשפחתי לא היה קשור מעולם במקצוע זה. ואז, כמו קנדיד התמים, התחלתי לבקר חנויות יהלומים בזו אחר זו, תוך שאני מתעניין באפשרות שיעסיקו אותי כחניך.

הניסיון להיכנס לעולם היהלומים בדרך זו דומה במקצת לניסיון להצטרף למאפיה: ענף המסחר ביהלומים גולמיים הוא קהילה שמורה וסגורה מאוד, אשר מוגבל באופן מסורתי לבני משפחה. באותם הימים שלטו הבלגים ביהלומים הגדולים — אלה של קראט אחד ומעלה; הישראלים ליטשו את מרבית האבנים הקטנות יותר; והיהודים החסידים שבניו יורק עסקו ברוב המסחר הסיטונאי באמריקה.

עליכם לזכור שאפילו אצל הגדולות שבחברות היהלומים, המלאי כולו ניתן לאחסון במספר לא רב של מכלים קטנים שדומים מאוד לקופסאות נעליים. אין שום דרך להתחקות אחר גנֵבת יהלומים בשווי מיליוני דולרים: די אם תשים חופן או שניים בכיסיך ותסתלק — אין בנמצא מכשיר כגון גלאי מתכות שיכול לאתר את האבנים. לכן מרבית החברות שוכרות אך ורק בנים, אחיינים או בני דודים, ולעולם לא נער אירי מוזר שרוצה לשחק ביהלומים.

למיטב זיכרוני ביקרתי בחמש־עשרה חנויות אולי, ביקשתי משׂרת שוליה, ובלי הרבה מילים נזרקתי מכל אחת מהן. שען זקן בעיר השכנה יעץ לי לקחת קורסים בסיווג יהלומים במכון הגמולוגי של אמריקה בניו יורק; הסיכוי שלי לקבל עבודה עשוי להשתפר אם תהיה בידי דיפלומה, ואני עשוי לפגוש מישהו בכיתה שאולי יעזור לי.

במכון זה פגשתי בעופר עזריאלנט. גם הוא לקח שיעורים בסיווג יהלומים מאיכות גבוהה, הידועים כאבנים של "השקעה" או "תעודה". כדי ללמוד להבדיל בין יהלום־תעודה בעל ערך רב לבין אבן מזויפת או מעובדת, יש לדעת להבחין בחורים או בפגמים זעירים כקוף מחט, בשעה שעשרות חרקים זעירים נוחתים על פני היהלום או על עדשת המיקרוסקופ עצמו ומגדילים את הבלבול. שנינו, אם כן, למדנו כיצד לא לאבד את הכותנות שלעורנו.

למן הרגע הראשון התרשמתי מן השאלות שעופר הפנה אל המורה, ומן האופן שבו בחן כל מושג שהוצג בפנינו, והתמודד איתו. החלטתי לנסות ולהיעזר בו במציאת עבודה, וקיוויתי שאולי הוא עצמו ישכור אותי, וכך יזמתי את ההיכרות עמו. לאחר כמה שבועות  ביום שבו עברתי את הבחינה הסופית בסיווג יהלומים במעבדות המכון הגמולוגי בניו יורק — מצאתי תירוץ כלשהו לגשת למשרדו ולבקש ממנו להעסיקני.

למרבה המזל הוא פתח באותו הזמן סניף בארצות הברית, לאחר שכבר ייסד חברה קטנה במולדתו, ישראל. תוך כדי השיחה סללתי לעצמי דרך אל משרדו, והפצרתי בו ללמדני את עסקי היהלומים: "אעשה כל מה שתרצה, רק תן לי לנסות. אסדר את המשרד, אנקה חלונות, כל מה שתגיד."

והוא: "אין לי אמצעים לשכור אותך! אבל אשוחח עם הבעלים של המשרד — אלכס רוזנטל — ונראה אם נוכל לחלק בינינו את שכרך. אם כן, תוכל לשמש כנער שליח של שנינו."

כך התחלתי, כנער שליח, בשכר של שבעה דולרים לשעה, בוגר פרינסטון, נגרר ברגל בקיצים המהבילים של ניו יורק ובסערות השלג בחורף, במעלה העיר לכיוון אזור היהלומים, נושא תיקי בד לא מסומנים מלאים בזהב וביהלומים שמיועדים ליציקה ולשיבוץ בטבעות. עופר, אשתו איה, יהלומן תימני מבריק בשם אלכס גל ואני, חלקנו שולחן שכור יחיד, שעליו מיינו יהלומים, עיצבנו דגמים חדשים והתקשרנו ללקוחות.

תלושי המשכורת היו מעטים, ולרוב דחויים, בשעה שעופר ניסה לשכנע את חבריו בלונדון להלוות לו עוד כסף, אך בתוך זמן קצר היה בידי די כסף לרכוש את החליפה הראשונה שלי, שאותה לבשתי מדי יום במשך חודשים. לעתים קרובות עבדנו עד לאחר חצות, ואז היה עלי לעשות את הדרך הארוכה חזרה אל חדרי הקטן במנזר בקהילה הבודהיסטית האסייתית שבעיר האוֶול בניו ג'רזי. בתוך שעות ספורות היה עלי לקום ולעלות שוב על האוטובוס למנהטן.

לאחר שהעסק גדל מעט, עברנו צפונה והתקרבנו אל אזור היהלומים עצמו, ואף נקטנו צעד נועז ושכרנו אומן תכשיטים יחיד, שישב בדד בחדר הגדול שהיווה את "בית החרושת", וייצר את טבעות היהלומים הראשונות שלנו. בתוך זמן קצר ניתן בי אמון מספיק כדי לספק את רצוני, ומצאתי את עצמי יושב עם חבילת יהלומים וממיין אותם על פי דרגתם. עופר ואיה שאלו אם אהיה מוכן לקחת על עצמי את האחריות על המחלקה החדשה לרכישת יהלומים (שבאותה עת כללה אותי ואדם נוסף). התלהבתי מן ההזדמנות וצללתי לתוך הפרויקט.

היה כלל אחד שהלאמה הטיבטי נתן לי בנוגע לעבודתי במשרד רגיל, והוא שעלי לשמור בסוד את עובדת היותי בודהיסט. היה עלי להימנע מלגלח את ראשי כדרך הנזירים, ולהקפיד ללבוש בגדים רגילים. כשהשתמשתי בכללים בודהיסטיים בעבודתי, היה עלי לעשות זאת בשקט, בלי רעש וצלצולים. תפקידי היה להיות חכם בודהיסטי כלפי פנים, ואיש עסקים אמריקני רגיל כלפי חוץ.

וכך התחלתי בניהול המחלקה על פי עקרונות בודהיסטיים, ללא ידיעת האחרים. בשלב מוקדם של המשחק הגעתי להבנה עם הזוג עזריאלנט: היתה זו אחריותי לנהל כל אחד מן ההיבטים של מחלקת היהלומים ולממש רווח הגון מן האבנים; בתמורה, ניתנה לי סמכות מלאה לשכור אנשים ולפטרם, לקבוע שכר ולהעלותו, להקפיד על שעות העבודה של אנשי ועל האחריות המוטלת עליהם. כל שהוטל עלי היה לספק את המוצר בזמן, וברווח טוב.

ספר זה מספר כיצד בניתי, יש מאין, את מחלקת היהלומים של "אנדין אינטרנשיונל", תוך שימוש בעקרונות שלקוחים מן החוכמה הבודהיסטית העתיקה, והבאתי אותה עד פעילות עולמית נרחבת שמניבה מיליונים רבים של דולרים בשנה. לא עשיתי זאת לבד, ודעותי לא היו היחידות שקבעו, אך אוכל לומר שמרבית ההחלטות והמדיניות במחלקה בעת כהונתי כסגן הנשיא היו מוּנעות על ידי העקרונות שתמצאו בספר זה.

מה הם העקרונות האלה? על רגל אחת ניתן לחלקם לשלושה.

העיקרון הראשון הוא שהעסק צריך להצליח: עליו להיות רווחי. האמונה הרווחת באמריקה ובארצות מערביות אחרות היא שהצלחה וכסף אינם יאים, במובן מסוים, לאנשים שמנסים לחיות חיים רוחניים. אבל בבודהיזם אין הכסף נחשב רע לכשעצמו; למעשה, אדם בעל אמצעים מרובים יכול להיטיב עם העולם הרבה יותר מאשר אדם מחוסר אמצעים. השאלה היא אפוא כיצד אנו מרוויחים כסף, האם אנחנו מבינים מנין הוא בא וכיצד לגרום לו להמשיך לבוא, ובאיזו מידה אנו מקפידים על התייחסות בריאה לכסף.

העיקרון הוא אם כן להרוויח כסף בצורה נקייה וישרה, להבין היטב מנין הוא מגיע כדי שלא יפסיק להגיע, ולהקפיד על התייחסות בריאה כלפיו כל עוד הוא ישנו. כל עוד אנו עושים את הדברים האלה, הרי עשיית כסף עומדת בקנה אחד עם אורח חיים רוחני; למעשה, היא הופכת לחלק מאורח החיים הרוחני.

העיקרון השני הוא שעלינו ליהנות מן הכסף; כלומר עלינו ללמוד לשמור על בריאותם הטובה של גופנו ונפשנו בעודנו מרוויחים כסף. אסור שהפעילות הכרוכה ביצירת שפע תתיש את כוחותינו הגופניים והנפשיים עד שלא נוכל ליהנות מן השפע. איש עסקים שהורס את בריאותו במסגרת עסקיו, חותר תחת עצם מטרתם.

העיקרון השלישי הוא שצריך להיות מסוגל, בסופו של דבר, להביט אחורה ולומר ביושר ששנות העבודה היו בעלות משמעות. לכל עיסוק מוכרח לבוא סוף, כמו לחיינו. ובחלק החשוב ביותר של עיסוקנו  בסוף, כשאנו מביטים לאחור על כל מה שהשגנו — חשוב שנראה כי נהגנו בעצמנו ובעסקינו באופן שיש בו משמעות בת־קיימא, ושהותיר חותם חיובי בעולם.

נסכם ונאמר שהמטרה בעסקים, ובחוכמה הטיבטית העתיקה, ולמעשה בכל פעילות אנושית, היא העשרה עצמית — השגת שגשוג, חיצוני ופנימי כאחד. נוכל ליהנות מהשגשוג רק אם נשמור על רמה גבוהה של בריאות גופנית ונפשית, ולאורך החיים עלינו לחפש דרכים לתת משמעות נרחבת לשגשוג הזה.

זהו הלקח שלמדנו במחלקת היהלומים של חברת "אנדין אינטרנשיונל", וזהו לקח שכל אחד יכול ללמוד וליישם, יהיו אשר יהיו אמונתו או הרקע שממנו בא.

מטרה ראשונה:

לעשות כסף

פרק 1:

מקור החוכמה

בשפת הודו העתיקה, חיבור זה נקרא:

Arya Vajra Chedaka Nama Prajnya Paramita Mahayana Sutra.

בשפה הטיבטית הוא נקרא:

Pakpa Sherab Kyi Paroltu Chinpa Dorje Chupa Shejawa Tekpa Chenpoy Do.

בשפה העברית הוא נקרא:

להב היהלום, כתב עתיק של דרך החמלה, המלמד את שלמות החוכמה.

מהו שהופך ספר עסקים זה לשונֶה מכל ספר אחר שקראתם אי־פעם? סודו נעוץ במקור לכל מה שאנו אומרים פה: ספר עתיק של החוכמה הבודהיסטית בשם "להב היהלום", שהשורות דלעיל לקוחות מן הפתיחה שלו.

בתוך "להב היהלום" חבויה החוכמה העתיקה שבה השתמשנו כדי לעזור ל"אנדין אינטרנשיונל" להגדיל את מחזור המכירות אל מעל 100 מיליון דולר בשנה. בתור התחלה, מוטב שנלמד מעט על ספר חשוב זה, כדי שנוכל להעריך את התפקיד שמילא בהיסטוריה של המחצית המזרחית של עולמנו.

"להב היהלום" הוא הספר העתיק ביותר בעולם שהודפס, במקום להיכתב ביד. המוזיאון הבריטי מחזיק בעותק שמתוארך לשנת 868 לספירה, כ־600 שנה לפני שהודפס התנ"ך של גוטנברג.

"להב היהלום" הוא מסמך כתוב, שמכיל את התורה שלימד הבודהה לפני כ־2,500 שנה. בתחילה הועבר הלימוד מפה לאוזן, ומאוחר יותר — משהתפתח הכתב — הוא נרשם על גבי עלי דקל ארוכים. היו אלה עלים עמידים, שעליהם נחרטו מילות הספר לראשונה באמצעות מחט, והחריצים מולאו אחר כך באבקת פחם. עד היום ניתן למצוא בדרום אסיה ספרים שיוצרו באופן זה, והם עדיין קריאים למדי.

את עלי הדקל הבודדים נהגו לכרוך באחת משתי דרכים. לעתים ניקבו חור באמצעות מרצע במרכז ערמת העלים, ודרכו השחילו חוט שהחזיק את הדפים יחדיו. ספרים אחרים נשמרו כרוכים ביריעות בד.

את "להב היהלום" המקורי לימד הבודהה בסנסקריט, שפת הודו העתיקה, שגילה המשוער הוא כ־4,000 שנה. עם הגיעו לטיבט, לפני כאלף שנה, תורגם הספר לטיבטית. במשך מאות שנים, בטיבט, נחרט הספר על לוחות עץ ולאחר מכן הודפס על גבי רצועות נייר ארוכות, עשויות ביד, תוך מריחת דיו על העץ והצמדתו אל הנייר באמצעות גליל. רצועות נייר ארוכות אלה נשמרו עטופות בבד צהוב או בורדו זוהר, זכר לימים של עלי הדקל.

"להב היהלום" הגיע גם לארצות חשובות אחרות באסיה, כולל סין, יפן, קוריאה ומונגוליה. במשך 2,500 השנים האחרונות הודפס הספר אינספור פעמים בשפות שונות בארצות אלו, והחוכמה הגלומה בו הועברה בשושלת רצופה, מפי המורים בכל דור ודור לאוזני תלמידיהם בדור הבא. במונגוליה נחשב הספר חשוב כל כך, שכל משפחה שמרה עותק שלו על שולחן המִנחה בביתה. פעם או פעמיים בשנה היו מבקשים מהנזירים הבודהיסטים המקומיים לבוא ולהקריא את הטקסט בפני בני הבית, כדי להעביר את ברכת חוכמתו.

חוכמתו של "להב היהלום" אינה קלה להשגה. השיעור המקורי, בדומה לרבים משיעוריו של הבודהה, מצועף במעטה של שפת מסתורין, שרק מורה חי מסוגל להסירו, תוך שימוש בהסברים הנעלים שניתנו במהלך השנים. שלושה מבין ההסברים האלה קיימים בטיבטית, וגילם נע בין כ־1,100 ל־1,600 שנים.

חשוב ביותר הוא ביאור נוסף שאיתרנו לאחרונה, שהוא חדש יותר וקל בהרבה להבנה. במהלך שתים־עשרה השנים האחרונות עסקתי עם קבוצת חברים בפרויקט מִחשוב של כתבי אסיה הקלאסיים, המוקדש לשימור הספרים העתיקים של חוכמת טיבט. במשך אלף השנים האחרונות נשמרו כתבים אלה במנזרים הגדולים ובספריות של טיבט עצמה, מוגנים מפני מלחמה ופולשים על ידי החומה הטבעית הגדולה של הרי ההימלאיה. כל זה השתנה מאז הומצא המטוס, ומאז פלשה סין הקומוניסטית לטיבט בשנת 1950.

במהלך הפלישה והכיבוש שבעקבותיה — אשר נמשך עד היום — נהרסו מעל 5,000 ספריות ומכללות של מנזרים שבהן נשמרו כתבים אלו; רק מספר מצומצם של כתבים מצאו את דרכם אל מחוץ לטיבט, בידי פליטים שעשו את המסע הרגלי המסוכן אל מעבר להימלאיה, בקרבת הר האוורסט. כדי להמחיש את מידת החורבן, נסו לדמות מדינה חזקה שתוקפת את ארצות הברית ושורפת כל מכללה ואוניברסיטה כמעט, וכן את כל הספרים שבכל הספריות במוסדות אלו. נסו לדמות שכל שנותר מספריות אלה הם ספרים שהוציאו פליטים אשר עשו את דרכם ברגל במשך השבועות או החודשים הנחוצים כדי להגיע עד מקסיקו.

פרויקט המחשוב של הכתבים עודד פליטים טיבטים בהודו להקליד כתבים אלו, שנמצאים בסכנת הכחדה, ולהעלותם על כונני מחשב; לאחר מכן הם מקובצים על גבי תקליטורים או באתר אינטרנט, ומשם מופצים ללא תשלום לאלפי תלמידים וחוקרים ברחבי העולם. עד לכתיבת ספר זה הצלנו כ־150,000 דפים של כתבים מתחריטי עץ, תוך שאנו מגיעים לפינות הנידחות ביותר בעולם כדי לאתר את הספרים שמעולם לא יצאו את גבולות טיבט.1

עמוק בנבכי האוסף המאובק של כתבים בסנקט פטרבורג שברוסיה, התמזל מזלנו למצוא עותק של פירוש נפלא ל"להב היהלום", אשר הביאו לרוסיה חוקרים קדומים שביקרו בטיבט. ביאור זה נקרא "אור השמש על הדרך לחופש", והוא נכתב בידי הלאמה הטיבטי הגדול צ'וֹני דְראקפּה שֶדרוּפּ, אשר חי בין השנים 1748-1675. רצה המקרה ולאמה זה הגיע מאותו מנזר טיבטי שבו השלמתי אף אני את לימודי: מנזר סֶרה מֵיי. במשך השנים זכה הלאמה לכינוי צ'וני לאמה, או "הלאמה מצ'וֹני", על שם אזור זה בטיבט.

בספר זה נעשה שימוש במילותיו המקוריות של "להב היהלום", בצירוף הטקסט של "אור השמש על הדרך לחופש". זוהי הפעם הראשונה שבה תורגם ספר חשוב זה לשפה האנגלית.2 נוסף על קטעים מתוך שני כתבים חשובים אלו, נכלול גם הסברים שהועברו בעל פה במשך 2,500 השנים האחרונות, כפי שנמסרו לי מידי הלאמות שלי. לבסוף נוסיף גם אירועים שונים מחיי, מתוך העולם החסוי של עסקי היהלומים בעולם, וזאת כדי להמחיש כיצד סודותיה של חוכמה עתיקה זו עשויים להפוך את חייכם ואת עבודתכם להצלחה בטוחה יותר.

הערות

1 מפעל מבורך זה המשיך והתעצם גם בעת השלמת התרגום, כשבע שנים לאחר שהספר נכתב. אלפים רבים של דפים נוספים מוחשבו, והמסע לגילוי הכתבים העתיקים ושימורם הורחב וכולל גם כתבים ממסורות היוגה השונות, וכן התפשט לארצות נוספות כמו הודו, לאדאק ומונגוליה. הכתבים מוצעים בחינם לכל דורש באתר .http://www.asianclassics.org/

2 תרגום לעברית של הסוטרה "להב היהלום" הושלם על ידי מתרגמת ספר זה, וניתן למצוא אותו באתר www.heart־dharma.org.il.