מעבר לקופה

ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון9
כל מה שאני צריכה
אנה קווינדלן

תקציר

כשחברותיה של פולי מעניקות לה כבדיחה ערכת דנ"א לבדיקת שורשים, היא לא מצפה ליותר מחיוך. אבל התוצאות קושרות אותה לאישה זרה לחלוטין, וזאת התאמה ביולוגית שאי אפשר להתעלם ממנה.

לפולי ברור שזאת טעות, ובכל זאת הספק מחלחל. היא מתחילה לחטט בעבר המשפחתי שלה, לשאול שאלות שמעולם לא נשאלו, ולגלות עד כמה הסיפור שסיפרה לעצמה על חייה אולי איננו נכון.

כל מה שאני צריכה הוא רומן חכם, חם ושופע חיים, שבו אנה קווינדלן, כלת פרס פוליצר, בוחנת את גבולות המשפחה – זו שאנו יורשים וזו שאנו יוצרים – ומאירה את עדינותם של הקשרים שמעצבים את חיינו, ואת האומץ שנדרש מאיתנו להביט בהם מחדש.

להציג הכל...
לקריאת הפרק הראשון
טיפול שורשים / רן בן נון
הספר שיעטוף אותך כמו שמיכי נעימה
לקריאת הפרק הראשון
טיפול שורשים / רן בן נון
הספר שיעטוף אותך כמו שמיכי נעימה
  • תקציר מנהלים

  • תקציר מנהלים

  • פולי גודמן היא מורה לספרות בבית ספר לבנות עשירי ניו יורק. היא ובעלה מזה 6 שנים מארק, וטרינר בגן החיות העירוני, מנסים כבר תקופה ארוכה להיכנס להריון ללא הצלחה. פולי מוצאת נחמה מסוימת עם הלן, שרה וג'יימי, חברותיה למועדון הקריאה. כמו במועדון קרב, הכלל הראשון של הבוק-קלאב הוא שארבעתן תמיד קונות את ספר החודש, אבל אף פעם לא קוראות אותו ומדברות על כל דבר אחר בעולם. למשל, לכבוד יום הולדתה הארבעים של פולי רוכשות לה חברותיה ערכת די-אן-איי לגילוי קרובי משפחה עלומים. החבר הכי טוב ממין זכר של פולי הוא אחיה גאריסון, הומו חתיך ובנקאי השקעות מצליח. האחים מתחלקים בחדות חותכת לבן של אמא והבת של אבא, כשלכל אחד מהם ממש קשה עם ההורה האחר. רק לגאריסון פולי מספרת סוף-סוף על ההודעה שקיבלה: קרוב משפחה מדרגה שנייה ביצע גם הוא את הבדיקה. מה עכשיו? כל מה שאני צריכה של אנה קווינדלן זוכת הפוליצר הוא הספר הכי נעים ומזכך שתקראו הקיץ.
  • כמו מה זה

  • כמו מה זה

  • אגם טום/ אן פאצ'ט
  • קל/כבד?

  • קל/כבד?

  • נעים ונינוח.
  • למה כן?

  • למה כן?

  • ואז מגיע מייל מהעיירה מאונט בנט שבוורמונט. נערה בשם טליה ברטון כותבת לפולי שהיא קרובה שלה מדרגה שנייה, כלומר אחיינית לכאורה. כשהן נפגשות, טליה היא בכלל לא מי שפולי ציפתה שתהיה. כשמופיע אבא של טליה, סטיבן, זה כבר מתחיל להיות ממש מעניין וכשמופיעה הסבתא ברברה, סוג של גורו רוחניות עם חוות אלפקות, זה כבר מרתק ממש. כי קווינדלן היא מספרת מיומנת כל כך, עד לניואנסים הכי קטנים של בניית עלילה, דיאלוגים שנונים, מחוות מיקרוסקופיות וגינונים מלבבים. היא מחליקה באלגנטיות בין שיחת בנות לפגישת אוהבים לזיכרון כואב או מתוק והכל יושב כל כך נכון וטבעי ומושלם, שזה קצת מעורר קינאה. ג'יימי היא מטפלת זוגית יהודייה סרקסטית, הלן עורכת דין מאוזנת ואילו שרה, ה-BFF, היא פילנתרופית ממשפחה עשירה, מעצבת נוף שנישאה ללקוח עשיר מקונטיקט, שנפטר במפתיע אחרי 8 שנים קצרות. גם לה אין ילדים והיא לגמרי בסדר עם זה, כמה נעים ונוח. קווינדלן בונה דמויות כאילו סטריאוטיפיות: הבעל הווטרינר המושלם שמצליח לגרום לכל עולם החי להתרבות, מלבד אשתו, האקס האינטלקטואל הרשע, האמא השופטת השיפוטית, האבא סוכן הביטוח בדימוס הדמנטי; כולם כאן מרגישים קצת מוכרים, אבל זה לא פוגע בכלל בהנאת הקריאה, כי קווינדלן היא אלופה במשחק בתוך גבולות הז'אנר והדמויות שלה מלאות, עגולות וצבעוניות למרות שנקודת המוצא שלהן כאילו תבניתית וידועה מראש. זה רק עוזר להיכרות. אנחנו אוהבים את כולן, מלבד האקס, וצוללים לתוך הסיפור הנוגע ללב ללא התנגדות.
  • למה גם כן?

  • למה גם כן?

  • מתוקף תפקידה של פולי, הספר מוצף באהבה עצומה לספרות, ובעיקר לנשים בספרות: אן סקסטון, סילביה פלאת, אמילי דיקנסון, כל השמות הנכונים מג'יין אוסטן ועד לואיזה מיי אלקוט ונשים קטנות - כן, קראתן אותו בעבר, אבל האם באמת קראתן אותו? שאלה נהדרת שהיא פתח לדיון יפהפה במקום שבו התלמידות ממש רוצות ללמוד, נלהבות, מעריצות את המורה. זה לא בית הספר שבו כולנו למדנו, אבל רק לעתים רחוקות קווינדלן מגזימה עם המתיקות עד גלגול עיניים, כמו למשל כשפולי משקה עציצים ומארק מחבק אותה מאחור ומזמזם אול יו ניד איז לאב, נו באמת, אבל "כל מה שאני צריכה" הוא אחד התיאורים האמינים והמדויקים שקראנו על ייסורי הנסיונות להביא ילד לעולם. פיזית ונפשית, התיאורים של קווינדלן פשוט קורעי לב. היא סופרת של פרטים קטנים: איך שני אנשים עם משרות ציבוריות יכולים לממן טיפולי פוריות במרפאה אקסקלוסיבית, מה עושה כל אחד משלושת אחיו של מארק ועוד ועוד. קווינדלן עוטפת אותנו בסיפור, כמו שמיכי חורפית נעימה שמתכרבלים בה ושוכחים מהעולם, שזה בדיוק מה שמבקשים מספר טוב. ברור שהסיפור המרכזי הוא הענף העלום באילן היוחסין של פולי, אבל יש כאן אינסוף עלילות משנה מתוקות, תובנות שמיימיות, זכרונות נעימים ונעימים פחות, ומיני סיפורונים קטנטנים שמשתלבים אלה באלה במלאכת אריגה יפהפייה לכדי שלם עגול, מלא, מהנה ומנחם. כשהעלילה מדלגת באלגנטיות בין מפגש של מועדון הלא-קריאה למפגש שאחריו, קווינדלן משחקת ברגשותינו בעדינות מחוכמת, נעה בין צער וכאב להתעלות והשלמה, מתעכבת על הדברים החשובים בחיים, ידידות, אהבה, שבתוכן אנו מוצאים את מקומנו הנכון בעולם, מבינים מי אנחנו ולא משנה אם היינו נערה מתוסבכת בבית ספר יוקרתי לבנות או אישה בוגרת המחשבת את הזמן שנותר לה בעולם. זה ספר על נשיות שהיא יותר מפמיניזם, ספר על המשמעויות העמוקות ביותר של להיות אישה.
  • למה לא?

  • למה לא?

  • ונשאלת השאלה, האם גם גברים יתחברו?
  • דמות לקחת

  • דמות לקחת

  • לפולי סוד אחד קטן ואפל שאותו היא חולקת רק עם הפסיכולוגית המופלאה של מרפאת הפריון, ג'נין, גלולת האמפתיה המרוכזת בעולם. כל אחד מאיתנו צריך מטפלת כזו.
  • משפט לקחת

  • משפט לקחת

  • לפעמים אני חושב שהמוח האנושי הוא כמו בית, ואצלי האורות דולקים רק בחדר אחד בכל פעם.
  • איפה קוראים?

  • איפה קוראים?

  • נזרום עם החברה שרה: הטאון-האוס המקסים המשקיף על פארק אווניו, האחוזה המשגעת בקונטיקט - מה שתגידי.
  • נחזור לעוד?

  • נחזור לעוד?

  • בוודאי. קווינדלן היא סופרת שעושה טוב, וזה בדיוק מה שאנינו צריכים.
  • השורה האחרונה

  • השורה האחרונה

  • הדמנציה המתקדמת של אביה של פולי, הסרטן המתקדם של חברתה שרה, נטישת בית הספר של התלמידה האהובה עליה, ג'וזפין; קווינדלן מקיפה את פולי בתהליכים מקבילים של פרישה מהחיים הרגילים, המשיקים להתמודדות שלה עם המאמץ להנביט חיים חדשים, הדורש כמה החלטות קשות וכואבות, והכל מגיע למסקנה דרמטית אחת: להביט לחיים ישר בעיניים בלי למצמץ, לפגוש את האמת הכי כואבת שלך ולעשות את הדבר הנכון. זה רק נשמע פשוט.
עוד ביקורות לספרים