מעבר לקופה

ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון9
כפסע מהשיגעון
יאיר ניצני

תקציר

חתונות, ילדים, משפחה, חגים, רהיטים, ריקודי עם - הם כולם כאב ראש ענק. יאיר ניצני יסביר לכם למה אתם לא רוצים לנהל צימר בגליל, כיצד להימנע מלהזמין אליכם לליל הסדר ואיזה מתנות לא להביא, מהו הסוד של מנגל מצליח, למה ואיך צריך להפטר מרהיטים ישנים, ואיך צריך לחגוג את וולנטיינז דיי. הוא גם ידריך אתכם איך לעשות בושות לילדים, כיצד נוסעים לחו"ל אבל בעצם נשארים בבית, כיצד לנהל תקציב חסכני למסיבת בת מצווה לנערה בדור הטיקטוק, ויכין אתכם לזיקנה ולמותכם המתקרב. 

להציג הכל...
לקריאת הפרק הראשון
אוקיי בומר / רן בן-נון
יאיר ניצני הוא הדוד המביך שאנחנו הכי אוהבים
לקריאת הפרק הראשון
אוקיי בומר / רן בן-נון
יאיר ניצני הוא הדוד המביך שאנחנו הכי אוהבים
  • תקציר מנהלים

  • תקציר מנהלים

  • הוא נשוי כבר 30 שנה וזה אומר שהוא כבר יודע משהו על איך להחזיק בית ומשפחה. מה עושים? ספר עצות, כמובן, כפסע מהשיגעון, מאת אחד האנשים השנונים והמצחיקים במדינה, אמן הרמת הגבה, יאיר ניצני, שאצלו הכל תמיד מתקבל בקריצה חכמה שכמו אומרת, אל תיקחו את החיים האלה יותר מדי ברצינות. עם העצות הטובות האלה, תפליגו לדרככם בשליטה ממש עד לגיל השלישי, שגם הוא מביא עמו שלל תובנות משעשעות שהחשובה מכולן היא כמובן, לעולם לא לוותר על השנ"צ המקודשת. ספר חדש של יאיר ניצני, איזה כיף . אז קחו אותו אליכם וכמו שנהוג לומר אצלנו, תבלו, ותגלו שמותר להיות סנטימנטלי גם כשאתה ציניקן איום ונורא, כי בסוף אין ברירה מלבד להודות, שהדבר הכי חשוב, היחיד שחשוב, הוא האהבה.
  • כמו מה זה

  • כמו מה זה

  • ביל מאהר מגלה את אמריקה במאה ה־21
  • קל/כבד?

  • קל/כבד?

  • הכי קליל שיש.
  • למה כן?

  • למה כן?

  • לפעמים העצות ממש טובות. בענייני הורות, למשל, ניצני ממליץ לנסות לחשוב מההתחלה כמו הורה לילד שלישי, ולהשתמש נכון באפקט המבוכה, כלומר, לספר לילד כמה קעקוע זה מגניב. ניכר שמאחורי מסך הציניות והריחוק מסתתר לב חם ואוהב של אבא טוטאלי שנותן לילדיו הכל ומשחרר אותם להיות הם עצמם, מה שזה לא יהיה, מה שירצו להיות. הגבר המצוי לפי ניצני הוא יצור חדל אישים, עצלן וקמצן, שנגרר אחרי רעייתו בעל כרחו, מייבב ובועט, לכל מיני פרויקטים גרנדיוזיים, או סתם שינויים מינוריים. הזוגיות היא שדה מוקשים עצום ורחב שבו נגזר עליך להיכשל פעם אחר פעם ולא ללמוד לעולם, גם אם תקרא את המדריך המקסים והנאה הזה. מערכות יחסים מתקדמות כמו פוליאמוריה וא-מונוגמיה הן בסך הכל פתח לעוד כאב ראש, כלומר אותן צרות רק עם יותר פרטנרים; עזבו אתכם באמא.
  • למה גם כן?

  • למה גם כן?

  • זה ספר שמרגיש בבית, כמו פטפוט עם חבר יקר, לא תמיד הכי מרוכז, שמבין אתכם טוב משאתם מבינים את עצמכם, ותמיד תתייחסו אליו בחיבה, עם כל הפגמים והחסרונות. זוהי גבריות ישנה ומנחמת של פטריארכיה מודעת לעצמה, שרק מבקשת שיעזבו אותה בשקט; כבר לא רוצה לשלוט בעולם, רק לנוח. פרק מקסים ויצירתי במיוחד מוקדש לבושות שאנו עושים לילדים, במיוחד בעידן הרשתות החברתיות. כאבא לבנות קלאסי, הבסיס לכל התנהגות הוא הודאה בתבוסה, קצת חרדה ואינסוף אהבה. ניצני הוא הדוד הבומר המביך והקצת שיכור הזה בארוחת החג, שאומר את האמת לכולם בפרצוף ומאוורר את כל הכביסה המלוכלכת, ואנחנו אולי מתכווצים פה ושם, אבל בעצם מתים עליו, כי אם הוא לא יהיה שם החיים יהיו הרבה הרבה יותר משעממים. לרוב הוא מעלה חיוך נעים ונוסטלגי, ולפעמים ממש מצחיק בפה מלא ומכל הלב: "אם אתם רואים את השכן עם משקפי בטיחות ובגדים סטריליים בסגנון שובר שורות, הוא לא הפך לסוחר סמים שמייצר קריסטל מת', הוא רק מכין חזרת. לא בטוח שמדובר בחומר פחות קטלני".
  • למה לא?

  • למה לא?

  • כאמור, אל תקחו את זה יותר מדי ברצינות.
  • דמות לקחת

  • דמות לקחת

  • האישה, כמובן, דרורית ניצני. אל תחמיצו את ההקדמה המקסימה שלה.
  • משפט לקחת

  • משפט לקחת

  • לא אתפלא אם כלב שרוצה לתאר הולך על-ארבע שהגורל התאכזר אליו, יאמר - ״תראו אותו, הוא חי כמו בן אדם״.
  • איפה קוראים?

  • איפה קוראים?

  • שכונה בורגנית גנרית אי שם בשרון. ושיהיה איפה לעשות על האש.
  • נחזור לעוד?

  • נחזור לעוד?

  • בשמחה. ניצני עוד ימשיך להצחיק אותנו שנים רבות.
  • השורה האחרונה

  • השורה האחרונה

  • ניצני הוא אייקון ישראלי נצחי בזכות קלאסיקות עממיות כמו שיר המנגל והאשם תמיד (אגב, הוא מבקש שלא ייקרא על שמו גשר, כי אולי יקפצו ממנו, וגם לא רחוב, כדי שלא ייתקעו בו בפקק). אי לכך הוא לא צריך לדפוק חשבון לאף אחד. במילים אחרות, בבואכם אל כפסע מהשיגעון תשכחו מפוליטיקלי קורקט ושאר ירקות ווקיות; זה ספר של איש מערות נצחי, שהשנים והמודעות רק מוסיפות לו שארם וחן אולד ספייסי סמיך וטוב, כשהוא חוגג את היותו חלק מעולם ישן ואבוד, מישראל תמימה יותר, שלא מעט עדיין מתגעגעים אליה, ובצדק רב.
עוד ביקורות לספרים