ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון9
האיצחקיה
יצחק בן-נר

תקציר

מהדורה מחודשת

בכפר שבעמק, תחת שמים כחולים, קראו לו יצחק’לה. אהבתו הראשונה כבר קראה לו איציק.

האיצחקיה הוא רומן החיים של מי שנועד להיות חקלאי והפך לסופר. זהו סיפור ילדות ונעורים בשנות הארבעים והחמישים, בין השדות, האסמים והמטעים, על רקע מלחמת העולם השנייה ומלחמת העצמאות. משם – לשנות השירות בצבא, החברוּת והמאבקים, חציית סיני במלחמת ששת הימים, ועד החיים בתל אביב של שנות השישים כעיתונאי וסופר מתחיל, עם אהבות חדשות ודרמות תרבותיות.

בתוך הסיפור פוגשים את תל אביב וניו יורק, את משה דיין ויעל בתו, את עולם העיתונות, הטלוויזיה והקולנוע של אז, ואת דמויות התרבות הגדולות – יהורם גאון, אורי גלר, אריק איינשטיין, הגשש החיוור, שמוליק קראוס, דוד פרלוב ועוד.
יצחק בן־נר, יליד 1937, כותב מאז נעוריו. סופר, מחזאי, תסריטאי, עיתונאי ומבקר, חתן פרסי עגנון, אקו״ם למפעל חיים, ברנשטיין ופרס ראש הממשלה. ספריו תורגמו לשפות רבות, בהם: האיש משם, שקיעה כפרית, פרוטוקול, בוקר של שוטים ועיר מקלט.

יותר מעשור לאחר שיצא כרומן דיגיטלי, האיצחקיה מופיע לראשונה בדפוס – מקוצר, מהודק וערוך.

טעם של פעם / רן בן-נון
יצחק בן נר כותב קלאסיקה עברית מקורית
טעם של פעם / רן בן-נון
יצחק בן נר כותב קלאסיקה עברית מקורית
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • יצחק בן-נר אומר, שמכל ח"י ספריו, ב-88 שנותיו, הקרוב והאהוב עליו ביותר הוא "האיצחקיה", רומן המסכם לא רק את חייו האישים, פלוס תוספות, אלא הרבה יותר. אלו קורותיו, רוחו וטבעו של דורו, שעיצב את חמישים השנים האחרונות של המאה ה-20, ושבן-נר הוא מאחרוני הסופרים שלו. מהילדות בשנות הארבעים ועד לבוהמה התל אביבית התוססת של שנות השישים, ודרך כל המלחמות – זה הסיפור של כולנו. "האיצחקיה", במהדורה מקוצרת לאחר עריכה מחודשת, נפתח בכפר יהושע שבעמק יזרעאל, ברצף תמונות ילדות קסומה ומאושרת, עם כלבה אהובה ואח מאומץ, ניצול שואה רדוף סיוטים, שנהרג במלחמת העצמאות, וחופשות קיץ אצל הדודים בנתניה או בתל אביב, עיר החלומות שלימים הפכה לביתו מזה שישים שנה. נעים להתעטף שוב בעברית היפהפייה, השורשית והטבעית כל כך, של בן-נר, ובאיטיות הסבלנית הזו, הפרטנית, כמו פעם, כמו ציור של נחום גוטמן, שמספרת סיפור כמו שהוא צריך להיות מסופר.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • שדות גולדברג/ שני הדר
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • כמו שצריך.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • בעומס הפרטים בכתיבתו של בן נר יש משהו מנחם, שדווקא מתחבר לטרנד עכשווי מאוד – הסלואו ליווינג. זה ספר שצריך לנשום עמוק ולקרוא אותו לאט לאט. הוא מסופר בגוף שלישי, כאילו הילד הזה היה אדם אחר, יצחקלה, שעליו מספר איציק הבוגר, שעליו מספר איציק הקשיש והחכם של היום. כאבי הגב של אבא, גניבת פירות מבית אריזה, מטוס מצרי שנופל בשדה; אלה סיפורי ילדות של תום וחמלה, שכמו התרחשו בארץ אחרת, בעולם אחר. ואכן, ילדות כה מאושרת קשה לדמיין עכשיו. העברית יפהפייה, עשירה, מתפוצצת מכל טוב כפרי עסיסי, כאלה שכבר אין, אפוף ניחוח נוסטלגי, לפעמים גם מילולית, הריח ממש נדבק לדף מהתיאור החי והנושם. בן נר הוא מלח הארץ בהגדרה, ישראל הישנה והטובה של פעם, אשכנזיות אולד סקול קלאסית. כך מתוארים הוריו, שעלו מאוקראינה וביאלורוס לפלשתינה בשנות העשרים, חלוצים אמיתיים, שוויתרו על האפשרות של חיי תפנוקים באמריקה לטובת הגשמת החזון הציוני. יפה במיוחד הסיפור על המורה מאיר, חתרן אמיתי במערכת חינוך נוקשה, שהכיר לתלמידיו את העולם הגדול, הפילוסופים החשובים, ולימד אותם סקרנות, חשיבה ביקורתית וחופשית, סלינג'ר וג'ויס, ניטשה ופרויד וגם, וזה חשוב, צניעות וענווה אינטלקטואלית. אפשר לומר שזה האיש שהפך את יצחקלה הילד ליצחק בן נר הסופר. בן נר לא חושש להיות סנטימנטלי, הולך עם הרגש, התשוקה והאהבה עד הסוף, וכובש את ליבנו פעם אחר פעם; כותב בעל אומץ רגשי נדיר, שאינו פוחד להיות מביך, וכמו שהאמריקאים אומרים, הולך עם הלב על השרוול. בין השורות, מעניין לעקוב אחר התפתחות הפרסונה הכותבת, מצעיר שכותב סיפורים ל"הארץ שלנו" ועד לאיש שנכווה באהבה וכבר שואף לספירות גבוהות יותר של ביטוי עצמי, וכותב ל"דבר השבוע".
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • חלקו השני של הספר מוקדש לשירות הצבאי. בן נר רוצה להתגייס לצנחנים אבל יוצא מדריך טירונים ג'ובניקים בבה"ד 4 בתקופת מבצע קדש. הפרק נפתח בקטטה אימתנית במגורי הטירונים בבקו"ם; מכאן אפשר רק לעלות, אבל זו הזדמנות לעוד מפגש מרנין עם יכולת הסיפור האדירה של בן נר – עסיסי, חי ונושם, גועש ומתפרץ, מלא חיים, מהנה מאוד לקריאה. וכך, לקראת סוף השירות, באתר נופש צבאי בנהריה, איציק פוגש סוף סוף את אהבתו האמיתית הראשונה, רינה היפה. בהמשך מגיע המעבר של איציק לתל אביב ולהשתלבות בבוהמה הגועשת של הסיקסטיז, אנשי התרבות והבידור, שוכני בית הקפה האגדי כסית. זה סיפור שכולו מיתולוגיה עברית בגובה העיניים, האנשים שבנו ויצרו במו ידיהם תרבות חדשה יש מאין, ספגו השפעות מחו"ל ועיצבו שפה אחרת, ייחודית, נועזת, של אינדיבידואליזם אורבני; שונה כל כך מהשיתופיות הכפרית שממנה הגיע איציק, החותר למצוא את מקומות בעיתונות הצעירה וכותב את ספרו הראשון, האיש משם, תוך שהוא פוגש את אהבת חייו, נוקי האחת והיחידה. הכל ראשוני, חי, אמיתי, מהאיש שהיה שם וחווה הכל בזמן אמת. זה מבט אנתרופולוגי מרתק על קהילה שכולה אגו בוטה וכישרון גולמי, שהשפעתה על חיינו הרוחניים ניכרת עד לעצם היום הזה. ומכאן, בבנייה חכמה של סיפור, במעבר חד, מהשאננות התל אביבית לעולם האמיתי, הוא חותך ל-67', מלחמת ששת הימים וזוועותיה. הדם, האימה, אפוקליפסה ישראלית, שהיא החלק העוצמתי והמוצלח בספר; המלחמה בהיפר ריאליזם קולנועי סטייל קופולה וקובריק, מהפך קרביים, אלים, מהמם, ישר לפנים, בלי הירואיקה או רומנטיקה, צעירים שהורגים צעירים אחרים בלית ברירה. אבל משם עובר בן נר, כבר נשוי ואב, לגל"צ של סוף הסיקסטיז ותחילת הסבנטיז, שבה הוא עובד לצד דמויות מיתיות כדן בן אמוץ, יעקב אגמון ויצחק ליבני בתקופה המעצבת את פני התרבות של ישראל הצעירה לסימנים ראשונים של מודרנה ומערביות; שנות אופוריה שמסתיימות במלחמת יום הכיפורים והמחדל הראשון. קשה שלא לקרוא את הדברים הנוראים האלה, היהירות, השאננות, ולא לחשוב על מחדל 2023. לא התקדמנו מאז אפילו במילימטר. אולי אפילו להפך - אז לפחות מנהיגים ידעו לקחת אחריות.
  • למה לא?
  • למה לא?

  • מי שאוהב את זה מהיר וקופצני - זה לא הספר בשבילו.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • המורה אוצי (קיצור של שאו-ציונה, תארו לכם) בת ה-24, ג'ינג'ית שמיימית שהנער בן ה-17 התאהב בה נואשות, בסיפור מוזר שמשלב גם הסתבכות עם מאהבה התמהוני של אוצי, קומוניסט צרפתי ודי בלתי נסבל שאיתו היא עוברת להתגורר בחיפה.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • "תאמין לי, אף אחד לא לומד לקח שטוב גם לאחרים. אם אתה צריך לעבור את זה, אתה צריך לעבור את זה. רק תשתדל להוציא קצת כיף בין המכאובים, אה?"
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • איציק היקר, אנא סדר לנו חופשה קצרה בכפר יהושע. נראה שיפה שם. תודה.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • אם לבן נר נשאר עוד מה לכתוב, אנחנו בהחלט נשמח לקרוא.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • העברית הנפלאה שלו מתגבהת למחוזות נשגבים במיוחד דווקא כשהוא מספר בגילוי לב נדיר על התקפי החרדה השלובים בנדודי שינה עוכרי שלווה שמהם סבל רוב חייו, וכשהוא מדמיין קולות מצוקה עולים מתאי המטען של מכוניות בקינג ג'ורג' בתל אביב או בשדרות בושוויק בניו יורק, וכשהוא חוזר למפגש הכה דרמטי וטעון עם אוצי אהבתו הראשונה, כששניהם כבר באים בימים. הכנות הטוטאלית הזו, שעברה תמיד בכל יצירתו לכל צורותיה וגווניה, כובשת אותנו גם היום.