מעבר לקופה

ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון9
האחרון
תמר גלבץ

תקציר

זה סיפור על אישה שאהבה יותר מדי, זה סיפור על אישה שחלתה יותר מדי... זה הסיפור:
אהבה גדולה ומוות או כמעט.
 
במילים אלה נפתח האחרון, הרומן שתמר גלבץ הספיקה להשלים ממש לפני מותה, מתוך ידיעה שזה הספר האחרון שתכתוב. מצד אחד אהבה גדולה, בלתי צפויה, מערבולת של רגשות סוערים, "רק אהבה, ענן של אהבה, שמיכת פוך של אהבה... אהבה בלי שום מסביב", ומצד שני מאבק בשובה של המחלה מתוך תשוקה אדירה לחיים, גם כאשר הם מציבים אתגרים קשים במיוחד, והתמודדות פקוחת עיניים עם מה שממתין מעבר להם. 
 
זוהי יצירתה המפעימה והמרשימה ביותר של גלבץ – וירטואוזית, מסחררת, נטולת מעצורים.  
 

האחרון הוא הרומן הרביעי של תמר גלבץ (2022-1957). קדמו לו את בתקופה טובה (2004), מקופלת (2006), שהיה לרב-מכר ומועמד לפרס ספיר 2008, והמתים והחיים מאוד (2012). ספריה זכו לביקורות מהללות ולאהבת הקוראים.

להציג הכל...
לקריאת הפרק הראשון
שיר פרידה / רן בן-נון
תמר גלבץ המנוחה עזבה את העולם בדיוק בשיאה היצירתי
לקריאת הפרק הראשון
שיר פרידה / רן בן-נון
תמר גלבץ המנוחה עזבה את העולם בדיוק בשיאה היצירתי
  • תקציר מנהלים

  • תקציר מנהלים

  • איך נראית האהבה שלך כשאת יודעת שאת הולכת למות? התשובה טמונה בספרה של תמר גלבץ המנוחה, שנקרא בפשטות "האחרון", כי היא ידעה שלא יהיו עוד אחריו, שזה הסוף. לכאורה היה אמור לנחות כאן הטקסט הכי מדכא ומעיק בהיסטוריה, שכולו חידלון וגסיסה מתמשכת. לא אצלה. מה שאנחנו מקבלים מגלבץ הוא בדיוק ההיפך: חגיגה עסיסית, עפיצה, מטורפת של תשוקה חסרת גבולות בעברית חדשה ומופלאה – אכול ושתה כי מחר נמות, על אמת לגמרי. זו התאהבות איטית ועקשנית שמתחילה בהתכתבות פייסבוק מהוססת, עם אחד שלא מוותר, לא נרתע ושובר את כל חומות הציניות התל אביבית שלה בזו אחר זו, וממשיכה בסקס מלא תשוקה ומוזיקה מעולה וביחד הכי מתוק שיש. אושר שנמהל בעצב עמוק.
  • כמו מה זה

  • כמו מה זה

  • אני כאן, אני כאן, אני כאן/ מגי אופארל
  • קל/כבד?

  • קל/כבד?

  • הרבה יותר קל מהנושא שבו הוא עוסק.
  • למה כן?

  • למה כן?

  • המחלה פורצת באלימות אל תוך האהבה, בבת אחת, חותכת כסכין; מהתאהבות מגניבה של אמצע החיים למציאות איומה של חדרי ניתוח, איזמלי מנתחים, רופאים שלא מסוגלים להסתכל בעיניים וקור חודר עצמות, שהשפה העילאית של גלבץ מערבלת ודוחסת לגוש מציאות צמיג, עיקש ובלתי אפשרי. המחלה היא פלנטה אחרת שהופכת אותך לאדם אחר, את כבר לא את, היית לשלולית מיוסרת של דמעות, דם ויוד חדרי ניתוח. עם כל הכבוד לאהבה, הסרטן הוא חוויה בודדה, אכזרית, שכולה רחמים עצמיים, סיוטים דוקרים וכאבים בלתי נסבלים, שאיש לא יבין אפילו אם יהיה שם איתך.
  • למה גם כן?

  • למה גם כן?

  • האהבה, היא תציל אותך, אמר המשורר. אז אולי היא לא ממש הצילה את תמר גלבץ, אבל בהחלט הנעימה במעט את התקופה הקשה בחייה, ימי הכימותרפיה וההקרנות, תופת אינסופית המתוארת בשפה רפיטטיבית עם מעין מקצב פנימי של פולחן מוות מתמשך. זה לא רומן רומנטי מתקתק, אלא מערכת יחסים רגילה מהחיים האמיתיים. גם בתוך הסד הסיפורי הנורא של גסיסתה, גלבץ מצליחה להפתיע ולקחת אותנו למקומות שלא חשבנו שדווקא אליהם נגיע. כי כשהמוות כל כך קרוב, אין זמן למשחקים.
  • למה לא?

  • למה לא?

  • בכל זאת זה ספר על מוות. לא פשוט.
  • דמות לקחת

  • דמות לקחת

  • הווינגוומן. זאת שיוצאת איתה לברים כשהיא מבקשת לבחון מחדש את מידת האטרקטיביות שלה בצל המחלה. לווינגוומן יש חושים חדים, היא יודעת בדיוק מה הגיבורה מחפשת והעיקר, היא לא מבלבלת לה במוח. כל אישה, גם אם היא לא גוססת, צריכה חברה כזו.
  • משפט לקחת

  • משפט לקחת

  • החושים שלו אומרים שאני לא חולה. שאני לא אמות. שאין מה לדאוג כל כך כי הכל בסדר. החושים שלי אומרים שהחושים שלו אומרים את כל השטויות האלה פשוט כי הוא אוהב אותי, זה מה שהחושים שלו אומרים, אישה שאני כל כך אוהב פשוט לא יכולה למות, וזהו.
  • איפה קוראים?

  • איפה קוראים?

  • תל אביב של לילה. אפלה, ומפתה. עדיין יש לה את זה.
  • נחזור לעוד?

  • נחזור לעוד?

  • אין עוד. זה מה שכל כך שובר את הלב.
  • השורה האחרונה

  • השורה האחרונה

  • התוצאה של חווית הכמעט מוות המתמשכת היא כנות טוטאלית בחשיפה כפולה ומכופלת. תרגיל כל האמת בפרצוף שנוטה להעיק ברוב הממוארים, הופך אצלה לדוקרן קריסטלי של אמנית סיפור מעולה. אם נגזר עלינו לכת, הלוואי שנדע לעשות זאת כמו תמר גלבץ – באומץ, בישירות, בלי להסתיר דבר, בעיניים פקוחות לרווחה.
עוד ביקורות לספרים