מעבר לקופה

ראיון עם סופר

להכיר את האנשים מאחורי הספרים
צילום:יחצ

סיון נבון־שובל

לאי בודד היא תיקח את שיר השירים; כשהיא תקועה בכתיבה היא מאזינה למוזיקה מדיטטיבית, והיא תמיד רוקדת כשאפשר. הרבה והמשוררת סיון נבון-שובל (אלוהימה) עונה לשאלון האישי
  • מהו הספר הכי טוב שלא את כתבת?
  • קשה לבחור אחד. אבל בהחלט עשיו של מאיר שליו- בשנות ההתבגרות שלי קראתי אותו מהסוף להתחלה פעם אחר פעם.
  • כמה ספרים התחלת לכתוב והפסקת באמצע?
  • כמה … אבל למדתי שלפעמים גם אם נעצרים הכתיבה פשוט מחכה לזמן הנכון.
  • ספר שתקחי לאי בודד?
  • שיר השירים. כך ארגיש שאני אף פעם לא לבד ותמיד יש בו עוד שכבה להתרגש ממנה, לגלות, לדרוש ולהמריא מעלה עם האהבה והתשוקה הגדולה הזו.
  • איפה נמצא האי הבודד שלך?
  • אולי במלדיבים. אבל עם ספרים, מוזיקה טובה ופינת כתיבה מול הים.
  • כשאת תקועה בכתיבה, מה עובד בשבילך?
  • אני צריכה מוזיקה מדיטטיבית חזרתית. אני חייבת להיטען בהשראה — שיחה טובה, מוזיקה, אמנות, לימוד, טקסטים, טבע.
  • השלימי את המשפט: אם הילד שלי יוצא סופר/משורר, אני…
  • גאה מאוד. הבת האמצעית שלי, בת ה־11, נבחרה לאחרונה להציג שיר שכתבה בתחרות כתיבה ׳קצרצרים׳ של עיריית ירושלים, וזו הייתה התרגשות עצומה לראות אותה עולה לבמה ומקריאה את המילים שלה. אני מאחלת לכל ילד וילדה למצוא את הדבר שמדליק בהם חיים ומשמעות.
  • כתיבה או ארוחה טובה?
  • ארוחה טובה. אבל באמת טובה.
  • מתי ואיפה את כותבת?
  • על הבוקר זה הזמן הכי רענן ומרוכז, ב"חדר משלי", מתכנסת בפינת העבודה כשהבית שקט.
  • מציעים לך להשתתף בהישרדות. יש מצב?
  • פחות. אני מעדיפה מסעות נפשיים על פני איים ואנשים מתועדים במצלמה.
  • רוצים להפוך ספר שלך למיוזיקל. זורמת?
  • לגמרי. למעשה כבר התחלתי לעבוד על הלחנת שירים מתוך אֱלוֹהִימָה ולהפוך את הספר למעגל שירה מקודשת.
  • לאיזו שנה היית חוזרת, ולמה?
  • מצטרפת להגשמת החלום של וודי אלן ב״חצות בפריז״ וחוזרת עם ארנסט המינגווי לפריז של המאה הקודמת — אל בתי הקפה, הסופרים והאמנים של ״חגיגה נודדת״, אל התקופה שבה נדמה היה ששיחה, ספרות ואמנות יכולות לשנות את העולם. לצפת של המקובלים במאה ה־16. הייתי רוצה לחוות את הקסם הזה מקרוב — לחיות בין המשוררים, המקובלים ופייטני השכינה, ולקחת חלק במעגל היצירה והרוח שנולד שם. או לחלופין — וודסטוק של סוף שנות ה־60, כדי לפגוש רגע נדיר שבו מוזיקה, רוח, חופש ותקווה ניסו לדמיין עולם אחר.
  • את מי היית רוצה לפגוש?
  • ללה - המשוררת הסופית הקשמירית מהמאה ה-14.
  • מי הסופר הגדול בעולם?
  • אני לא בטוחה שיש אחד/ת. אבל אני מאוד אוהבת את היכולת של מרגרט אטווד לחבר בין מיתוס, פוליטיקה ושפה פיוטית.
  • על מה אף אחד לא כותב, וחבל?
  • על חיי הרוח היומיומיים. כמעט שלא נכתב על המקומות שבהם נשים פוגשות רוח וקדושה בתוך החיים עצמם — דרך הגוף, האימהוּת, הכאב והאהבה.
  • כשיוצא לך ספר חדש, את באופוריה / חרדה / חופשה בקאריביים / אחר?
  • איפשהו על הציר שבין אופוריה לחרדה.
  • אבל מה עם מקצוע? מה תבחרי אם נשלח אותך עכשיו ללימודים?
  • אני כבר רבה, מנחת טקסים וחוקרת קבלה ומגדר. לפני הרבנות עסקתי בניהול פרויקטים חינוכיים. אבל אם מתחילים מחדש — לחלוטין מוזיקה או רפואה טבעית.
  • מהו השיא האישי שלך בשעות כתיבה רצופות?
  • באמת שאין לי גבול כשאני בתוך זה. השיא היה מ־08:00 בבוקר עד 23:30 בלילה.
  • כושר גופני, מה את עושה בעניין?
  • פילאטיס, יוגה, טיולים ותמיד כשאפשר לרקוד.
  • איזה ספרים מבזבזים לך את הזמן אבל את מאפשרת להם את זה?
  • כל ספר שגורם לי להגיד “רק עוד עמוד אחד” בשתיים בלילה - לרוב ספרי שירה ותרגומים. אבל הם לא באמת מבזבזים את הזמן. חבל שאין יותר שעות ביום... ובלילה...
עוד ראיונות עם סופרים