מעבר לקופה

ראש בראש

להכיר את האנשים מאחורי הספרים
צילום:רוני כספי

אמיר חרש

לכבוד זכייתו המרגשת בפרס ספיר, אמיר חרש ("שכול וכשלון וזומבים") מעדכן את תשובותיו לשאלון האישי
  • מה הספר הכי טוב שלא אתה כתבת?
  • "קריאתו של קת׳ולהו" של ה"פ לאבקרפט. זה טקסט קצר וגאוני שהוא התחלה של מיתוס, וגם של ז'אנר חדש: ז'אנר האימה הקוסמית. זה טקסט דחוס מאוד, סוחף מאוד, ומעורר השראה, צמרמורת ורצון לכתוב כמו לאבקרפט.
  • כמה ספרים התחלת לכתוב והפסקת באמצע?
  • יש ספר נוער אחד שהפסקתי את כתיבתו באמצע, סיפור על חבורת נערים בסוף הניינטיז שמוציאים יחד עיתון מחתרת, והוא מבוסס, באופן רופף, על החוויות שלי מהשנים ההן. אולי מה שעצר אותי הוא שלא היה לי מספיק ברור למי הספר, אם זה ספר "על נוער" או ספר "לנוער", ומשהו בכתיבה לא התמסר לאף אחת מהקצוות. בכלל, מאוד מוזרה בעיניי החלוקה של ספרים לפי גילאים, יש ילדים מאוד בוגרים לגילם, ויש מבוגרים ש"הילד הפנימי" שלהם השתלט עליהם לגמרי. בתור ילד ונער קראתי בעיקר ספרים שהם לא לגילי, והיום לעומת זאת כמה מהספרים שאני הכי אוהב הם ספרי ילדים או ספרי נוער.
  • ספר שתיקח לאי בודד?
  • אלף לילה ולילה.
  • איפה נמצא האי הבודד שלך?
  • זה מנזר בעין כרם. הייתי שם שבוע לריטריט כתיבה והיה שקט, נפלא ופרודוקטיבי.
  • כשאתה תקוע בכתיבה – מה עובד בשבילך?
  • כשאני נתקע בכתיבה אני בדרך כלל עובר לקריאה, ושם, בקריאה מעמיקה או בפתיחות אקראיות של ספרים, פעמים רבות יימצא הפתרון. לפעמים זו מילה או דימוי, ולפעמים זה משפט שלם שמדליק בי איזה ניצוץ, ואז אני מסמן אותו בעפרון, כותב על פתק, ורץ לכתוב. כשכתבתי את "שכול וכשלון וזומבים", שהוא ספר שכתוב בשפה ברנרית, כתבתי עם ספרים של ברנר פתוחים לצידי, ועם עט ביד. כשנתקעתי בכתיבה השאלה שעזרה לי להמשיך הייתה "איך ברנר היה כותב את זה?" והתשובה נמצאה תמיד בספרים שלו.
  • כמה ספר חדש צריך לדעתך לעלות בחנות?
  • זאת שאלה קשה. כי ספרים כמוצר, כסחורה, הם פרדוקס. לא משנה מה המחיר שלהם הם בו זמנית גם יקרים מידי וגם זולים מידי. הם אמורים לעלות אלפי שקלים, והם צריכים להיות זולים ממנת פלאפל. יש להם פונקציות חיוניות לתרבות: מיתולוגיות מכוננות את הקולקטיב, ספרי ילדים נחוצים כדי להירדם ולהרדים, ספרי אימה עוזרים להתמודד עם אימת המציאות, וכו׳. איך אפשר לשים תו מחיר על דבר כזה? איך אפשר למנוע את זה ממישהו עם חומת תשלום?
  • השלם את המשפט: אם הילד שלי יוצא סופר...
  • אני אהיה שמח שיש לנו הרבה על מה לדבר. וגם אני אשמח שיהיה לי הרבה מה לקרוא לו, כי תמיד כשאני כותב אני ישר מחפש למי להקריא, וילד סופר/משורר נשמע כמו קהל מעולה להקראה של ספרי ילדים.
  • כתיבה או ארוחה טובה?
  • לפעמים כתיבה היא ארוחה טובה: יש בה משהו מזין וממלא. לא תמיד, כמובן, לא תמיד. אבל כשאתה נכנס לזה, כשאתה נסחף בזה, אתה לפעמים שוכח לאכול, או מסתפק במשהו מינימלי שירגיע קצת את הרעב, דלק שיעזור להמשיך לכתוב, לכתוב, להיסחף בתוך הסיפור. הרבה קוראים מדברים בשבח ההיסחפות בקריאה, על הרצון להיעלם בעולם הסיפור, אבל כתיבה יכולה להיות הרבה יותר עוצמתית, הרבה יותר טוטלית ומשביעה.
  • כתיבה או סקס טוב?
  • אני לא רואה את הסתירה בין שני הדברים.
  • מתי ואיפה אתה אוהב לכתוב?
  • אני כותב הכי טוב מחוץ לבית, בפרט כשאני יוצא לשבוע או שבועיים של ריטריט כתיבה. כשאתה מחוץ לשגרה שלך יש יותר הזדמנויות לצירופי מקרים שיכולים להפרות את הדמיון. מפגשים עם אנשים, עם נופים, ועם ספרים שאתה לא מכיר. יש קיבוץ בגליל שאני מבקר בו הרבה, ורסיסים של שיחות עם ילדי הקיבוץ נדחפים לי לתוך הספרים, שקיעה מרהיבה שראיתי שם נתנה לי השראה לסיפור אימה קצר, גולגולת של פרה שמצאתי שם נתנה לי רעיון לסצנה שלמה על טקסט מוזר ומסתורי בספר הילדים הבלשי שלי "תעלומות מלון נוף לחוף".
  • מציעים לך להשתתף בהישרדות – בא בחשבון?
  • אם זה יעסיק אותי לזמן קצר יחסית והכסף יאפשר לי להמשיך לכתוב בנחת - אז אני מניח שאשקול את זה בחיוב.
  • רוצים להפוך ספר שלך למיוזיקל. זורם?
  • אני זורם, זה לא מופרך בעיניי. אני בעד שספרים יעובדו למדיומים נוספים: קומיקסים, תסכיתים, ספרים קוליים, סדרות טלוויזיה, הצגות. זה עוזר להגיע לקהלים נוספים, לקרב אנשים אל הספרות. בהרבה מהכתיבה שלי יש איזה יסוד מוזיקלי, מצלולי, שהולם את הרעיון של מחזמר. ב"ברונז – פנטזיה כנענית" למשל, יש קטעים רבים של שירה מיתולוגית, קטעים שהם מחווה לטקסטים טקסיים של דתות פוליתאיסטיות מהמזרח הקדום. אז אם יהפכו את הספר למחזמר, הסצנה שבה האלה איננה יורדת לשאול, יכולה להשתלב בו באופן מושלם.
  • במכונת הזמן שקיבלת לנסיעת מבחן, לאיזו שנה אתה חוזר ולמה?
  • יכול להיות שהייתי חוזר לשנת תרפ"א. כתבתי שני ספרים שמתרחשים בשנה הזו, אחד מהם הוא "שכול וכשלון וזומבים", והשני, שאני עדיין עובד עליו, הוא מערבון שמתרחש באותה שנה. כדי לכתוב ספר היסטורי אתה צריך לדעת הכול על הרגע ההוא בזמן: איך אנשים התלבשו, איזו מן עברית הם דיברו, איך נראו שלטי החנויות, האם הייתה מדרכה ברחוב לילינבלום ועוד. כל כך הרבה פרטים קטנים, ואתה משחזר אותם בעבודת תחקיר סיזיפית ומענגת. ובכל זאת, אם הייתי יכול לנסוע לשם ולראות בעצמי, בוודאי הייתי מופתע לחלוטין.
  • כשיוצא לך ספר חדש, אתה באופוריה/ חרדה/ חופשה בקאריביים/ אחר (פרט).
  • זה משתנה מספר לספר, בספרים הראשונים הייתי ממש על הקצה בכל פעם מחדש. בתערובת בלתי נסבלת של התרגשות, חרדה, גאווה ואשם. כאילו חלה איזו טעות, איזה שיבוש משמח, ואיכשהו, כנגד כל הסיכויים, הצלחתי להגניב לעולם עוד ספר. אבל עכשיו, ככל שהזמן עובר, וממשיכים לפרסם את הספרים שלי, אני מרגיש שזה טבעי יותר. קצת כמו ירקן שבא לפתוח את הדוכן שלו השקם בבוקר. זה מי שאני ומה שאני עושה, ומי שרוצה מוזמן להיכנס ולבדוק את הסחורה.
  • אבל מה עם מקצוע? מה תבחר אם ישלחו אותך עכשיו ללימודים?
  • סופר זה מקצוע. אומנם זאת לא בדיוק פרנסה, אבל זה לחלוטין מקצוע שיש להתמחות בו לאורך שנים ארוכות. סופר זה מישהו שיודע קצת על הכול, והרבה מאוד על מילים, על מה שמילים עושות, על מה שאפשר לעשות עם מילים.
  • מהו השיא האישי שלך בשעות כתיבה רצופות?
  • כל היום.
  • כושר גופני – מה אתה עושה בקשר לזה?
  • מה שאני עושה משתנה מתקופה לתקופה, אבל מה שלא משתנה זה שאני משתדל לעשות את זה שלוש פעמים בשבוע.
  • איזה ספרים מבזבזים לך את הזמן אבל אתה מאפשר להם את זה?
  • יש לי חיבה לספרי בישול ישנים, כאלה מתקופת המנדט וראשית המדינה. קשה מאוד לבשל מהם, אבל גם אין צורך, הקריאה עצמה משביעה. יש משהו מוזר וקסום בשמות הרכיבים, במידות המשקל, בהנחות היסוד שמאחורי המתכון. בספר "כך נבשל" משנת תש"ח, יש גם עצות כלליות לעקרת הבית על "המלחמה ברמשים", "ליקויים באפיה – כיצד למנוע אותם", "סוגי הכתמים ודרכי סילוקם", "תורת התזונה" ו"עריכת השולחן להזדמנויות מיוחדות". הקריאה דליקטס.
  • עם איזו דמות מרומן היית מנהל רומן?
  • במובן מסוים ניהלתי כבר ניהלתי רומן עם דמות ספרותית, עם ברנר, כיוון שכתבנו "ביחד" את הרומן "שכול וכשלון וזומבים". אני חושב שהרבה מאוהבי הסופר י"ח ברנר מנהלים איתו רומן, יש משהו מאוד אישי, מאוד אינטימי בקשר איתו. יש אנשים שמעריצים את עגנון, יש אנשים שאוהבים את ביאליק, אבל בברנר מתאהבים. האישיות הגדולה שלו, הסוערת, הנרגשת, הטוטלית, משפיעה ככה על אנשים. לכתוב ספר שכתוב בסגנון שלו, בשפה שלו, במילים שלו, היה בזה משהו קרוב כל כך, אישי כל כך, שהוא כבר ממש מעשה של אהבה.
  • על מה אף אחד לא כותב, וחבל?
  • חבל לי שאין מספיק ספרות אימה ישראלית, ספרות אימה שורשית, אסלית, משלנו. לא מתורגמת משפות אחרות או מדרכי מחשבה אחרות. אלא כזו שצומחת מתוך כל הדבר המוזר הזה שקורה לנו בשנים האחרונות, או אולי במאות השנים האחרונות. כי קורה כאן משהו מפחיד במיוחד, ואני מחכה לסופרינו הצעירים שלא יפחדו לצלול לתהום ויצליחו להפוך את התחושות האלו לספרות אימה גדולה.
עוד ראיונות עם סופרים