דנטון ולץ׳ נולד בשנחאי ב־1915. ב-1924 הוא נשלח לאנגליה ולמד בפנימיית רֶפּטוֹן. בעקבות מות אימו ב־1927 התקשה הנער המבריק אך החריג להתמודד עם אובדן האם ועם תחושת ניכור בבית הספר שבשיאה, כשהיה בן שש-עשרה, ברח מהפנימייה – אירוע שיתאר לימים ברומן האוטוביוגרפי הראשון, מסע בתולים. ב־1933 הוא נרשם לבית הספר לאמנות באוניברסיטת גולדסמית׳ והחל ללמוד ציור. 
ביוני 1935, בשעה שרכב על אופניו, נפגע באורך קשה מפגיעת מכונית וסבל מפציעות בעמוד השדרה; הוא נותר נכה לשארית ימיו. אחרי שהשתחרר מבית החולים, עבר דנטון ולץ׳ להתגורר באזור כפרי במחוז קנט, ושם החל לצייר ולרשום, והציג ב־1941 את תערוכתו בראשונה בגלריות לסטר.
דנטון ולץ׳ פיתח בהצלחה גוברת והולכת קריירה ספרותית, שראשיתה בפרסום שירה בכתבי עת ספרותיים וניהול יומן. ב־1943 הכיר ולץ׳ את אריק אוליבר, שנעשה עד מהרה לחברו ולשותפו לחיים. באמצע שנות הארבעים, בעוד בריאותו מידרדרת, הצליח ולץ׳ להשלים את עֶלֶם (1945), וגם להמשיך לחבר סיפורים קצרים, שאחדים מהם קובצו בספר אמיץ ואכזר וסיפורים נוספים (1949). הרומן האחרון שכתב, קול מבעד לענן, שראה אור לאחר מותו ב־30 בדצמבר 1948 פורסם ב־1950.