שלוש
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
שלוש
מכר
אלפי
עותקים
שלוש
מכר
אלפי
עותקים
4.4 כוכבים (629 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

דרור משעני

דרור משעני (יליד חולון, 1975) הוא סופר, תסריטאי ומורה בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב.

ספר הפרוזה הראשון של משעני, "תיק נעדר" (כתר, 2011), הראשון בסדרת החוקר אברהם אברהם, היה מועמד לפרס ספיר וזיכה אותו בפרס היצירה ע"ש אשכול. הוא תורגם ליותר מעשרים שפות וזכה בפרס מרטין בק, המוענק בשוודיה לספר המתח המתורגם הטוב ביותר, ובפרס המותחן הטוב ביותר בצרפת. הוא גם עוּבּד לסרט קולנוע צרפתי ולסדרת טלוויזיה בישראל. "אפשרות של אלימות" (כתר, 2013), הספר השני בסדרת החוקר אברהם אברהם, זכה בפרס ברנשטיין והיה מועמד לפרס ספיר, והספר השלישי, "האיש שרצה לדעת הכל", ראה אור בהוצאת אחוזת בית בשנת 2015. הרומן האחרון עד כה של משעני, "שלוש", ראה אור בהוצאת אחוזת בית ב־2018, היה מועמד לפרס ספיר וזכה בפרסים למותחן המתורגם הטוב ביותר בצרפת ובגרמניה.

בשנת 1998 זכה סיפורו "DRIVE" בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ". בשנת 2006 יצא לאור ספרו "בכל העניין המזרחי יש איזה אבסורד : הופעת המזרחיות בספרות העברית בשנות השמונים".
מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/yhx5r44m
ראיון "ראש בראש"

תקציר

אישה אחת מחפשת נחמה, לאחר שבעלה עזב אותה ואת בנה והקים משפחה חדשה. 
אישה שנייה מחפשת בית וסימן מאלוהים שהיא נמצאת בדרך הנכונה. 
אישה שלישית מחפשת משהו אחר לגמרי. 
שלושתן מוצאות את אותו הגבר. 
הן לא יודעות עליו הכול, כי הוא לא אומר להן את כל האמת – אבל גם הוא לא יודע הכול עליהן. 
 
דרור משעני נפרד לזמן-מה מהבלש האהוב שלו, אברהם אברהם ("תיק נעדר", "האיש שרצה לדעת הכול"), כדי לכתוב רומן על שלוש נשים שלא תוכלו לשכוח. אחרי שתקראו את "שלוש", תבינו למה אי-אפשר לגלות אף פרט נוסף מתוכו.
 
"דרור משעני עלה לליגת-העל של סופרי המתח בעולם", "די צייט", 2018

פרק ראשון

1
 
 
הם נפגשו באתר גרושים־גרושות. הפרופיל שלו היה סתמי, ודווקא בגלל זה היא כתבה לו. בן ארבעים ושתיים, גרוש פעם אחת, תושב גבעתיים. בלי "מוכן לטרוף את החיים" או "בתהליך של חיפוש ורוצה לגלות את עצמי איתך". שני ילדים, 1.77 מ', השכלה אקדמאית, עצמאי, במצב כלכלי טוב, ממוצא אשכנזי. דעה פוליטית אין. גם חלק מהסעיפים האחרים נותרו ריקים. שלוש תמונות, אחת מהן ישנה ושתיים כנראה חדשות יותר, ובכולן היה בפניו משהו מרגיע, לא מיוחד מדי. הוא לא היה  שמן. 
ערן בנה התחיל ללכת לטיפול, והפסיכולוג שלו אמר שיהיה טוב אם ערן יראה שגם היא לא רק מתאבלת אלא ממשיכה בחייה. היא ניסתה להחזיר את שניהם לשגרה: ארוחת ערב בשבע, מקלחת ותוכנית טלוויזיה אחת ב-V.O.D ואז שניהם מכינים את התיקים למחר. בשמונה וחצי או רבע לתשע ערן במיטה, והיא עדיין קוראת לו סיפור, למרות שהוא יכול לקרוא לבד, כי זה לא זמן טוב להפסיק. אחר כך היא מול המחשב השולחני בפינת העבודה בסלון, עוברת על פרופילים, קוראת הודעות, למרות שהיה לה ברור שלא תיענה לגבר שיפנה אליה. היא העדיפה לפנות בעצמה. סוף מרץ, אבל בערב היא לובשת סוודר, ולפעמים יורד גשם קל כשהיא נכנסת למיטה לבדה. 
היא שלחה לו הודעה "אשמח להכיר" והוא ענה אחרי יומיים: "קדימה. איך?" 
הם התכתבו בצ'אט. 
"באיזה בית ספר את מלמדת? יסודי? תיכון?"
"תיכון."
"אפשר שֵם?"
"מעדיפה עוד בלי פרטים. בחולון."
היא היתה זהירה, הוא חשוף. הסעיפים שנותרו ריקים בפרופיל שלו התמלאו משיחה לשיחה. הוא רוכב על אופניים. בעיקר בימי שבת, בפארק הירקון. "אחרי שנים שהזנחתי את הגוף שלי התחלתי גם ללכת למכון כושר. תענוג." היא לא חשבה שרואים את זה בתמונות. הוא עורך דין, "לא מהכרישים, עורך דין עצמאי, משרד קטן לבד", ועוסק בעיקר בליווי תהליכי בירור זכאות וקבלת דרכונים פולניים, רומניים ובולגריים לישראלים עם שורשים שם. הגיע לזה אחרי שעבד במשך כמה שנים במחלקה משפטית של חברת כוח אדם שייבאה עובדים זרים ממדינות מזרח אירופה ופיתח שם קשרים במשרדי הפנים. "את לא צריכה דרכון פולני?" הוא שאל והיא כתבה לו, "אין סיכוי, אצלי ההורים מלוב. יש לך קשרים עם קדאפי?" 
חברות מבית הספר הזהירו אותה מצ'אטים. אמרו שאי־אפשר להאמין למה שאנשים מספרים על עצמם. אבל הוא לא סיפר על עצמו שום דבר יוצא דופן, להפך, זה היה כאילו הוא עושה מאמץ להישמע לא־מיוחד. אחרי כמה ימי התכתבות הוא שאל, "בסוף ניפגש?" ואורנה כתבה לו, "בסוף."

דרור משעני

דרור משעני (יליד חולון, 1975) הוא סופר, תסריטאי ומורה בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב.

ספר הפרוזה הראשון של משעני, "תיק נעדר" (כתר, 2011), הראשון בסדרת החוקר אברהם אברהם, היה מועמד לפרס ספיר וזיכה אותו בפרס היצירה ע"ש אשכול. הוא תורגם ליותר מעשרים שפות וזכה בפרס מרטין בק, המוענק בשוודיה לספר המתח המתורגם הטוב ביותר, ובפרס המותחן הטוב ביותר בצרפת. הוא גם עוּבּד לסרט קולנוע צרפתי ולסדרת טלוויזיה בישראל. "אפשרות של אלימות" (כתר, 2013), הספר השני בסדרת החוקר אברהם אברהם, זכה בפרס ברנשטיין והיה מועמד לפרס ספיר, והספר השלישי, "האיש שרצה לדעת הכל", ראה אור בהוצאת אחוזת בית בשנת 2015. הרומן האחרון עד כה של משעני, "שלוש", ראה אור בהוצאת אחוזת בית ב־2018, היה מועמד לפרס ספיר וזכה בפרסים למותחן המתורגם הטוב ביותר בצרפת ובגרמניה.

בשנת 1998 זכה סיפורו "DRIVE" בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ". בשנת 2006 יצא לאור ספרו "בכל העניין המזרחי יש איזה אבסורד : הופעת המזרחיות בספרות העברית בשנות השמונים".
מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/yhx5r44m
ראיון "ראש בראש"

סקירות וביקורות

כותבים עברית עם דרור משעני רפי טופז פודקאסט מדברים עברית 25/08/2022 לקריאת הסקירה המלאה >
דרור משעני מדבר על ״שלוש״ צוף וייסבוך פודקאסט מדברים עברית 25/11/2021 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

סקירות וביקורות

כותבים עברית עם דרור משעני רפי טופז פודקאסט מדברים עברית 25/08/2022 להאזנה להסכת >
דרור משעני מדבר על ״שלוש״ צוף וייסבוך פודקאסט מדברים עברית 25/11/2021 להאזנה להסכת >
שלוש דרור משעני
1
 
 
הם נפגשו באתר גרושים־גרושות. הפרופיל שלו היה סתמי, ודווקא בגלל זה היא כתבה לו. בן ארבעים ושתיים, גרוש פעם אחת, תושב גבעתיים. בלי "מוכן לטרוף את החיים" או "בתהליך של חיפוש ורוצה לגלות את עצמי איתך". שני ילדים, 1.77 מ', השכלה אקדמאית, עצמאי, במצב כלכלי טוב, ממוצא אשכנזי. דעה פוליטית אין. גם חלק מהסעיפים האחרים נותרו ריקים. שלוש תמונות, אחת מהן ישנה ושתיים כנראה חדשות יותר, ובכולן היה בפניו משהו מרגיע, לא מיוחד מדי. הוא לא היה  שמן. 
ערן בנה התחיל ללכת לטיפול, והפסיכולוג שלו אמר שיהיה טוב אם ערן יראה שגם היא לא רק מתאבלת אלא ממשיכה בחייה. היא ניסתה להחזיר את שניהם לשגרה: ארוחת ערב בשבע, מקלחת ותוכנית טלוויזיה אחת ב-V.O.D ואז שניהם מכינים את התיקים למחר. בשמונה וחצי או רבע לתשע ערן במיטה, והיא עדיין קוראת לו סיפור, למרות שהוא יכול לקרוא לבד, כי זה לא זמן טוב להפסיק. אחר כך היא מול המחשב השולחני בפינת העבודה בסלון, עוברת על פרופילים, קוראת הודעות, למרות שהיה לה ברור שלא תיענה לגבר שיפנה אליה. היא העדיפה לפנות בעצמה. סוף מרץ, אבל בערב היא לובשת סוודר, ולפעמים יורד גשם קל כשהיא נכנסת למיטה לבדה. 
היא שלחה לו הודעה "אשמח להכיר" והוא ענה אחרי יומיים: "קדימה. איך?" 
הם התכתבו בצ'אט. 
"באיזה בית ספר את מלמדת? יסודי? תיכון?"
"תיכון."
"אפשר שֵם?"
"מעדיפה עוד בלי פרטים. בחולון."
היא היתה זהירה, הוא חשוף. הסעיפים שנותרו ריקים בפרופיל שלו התמלאו משיחה לשיחה. הוא רוכב על אופניים. בעיקר בימי שבת, בפארק הירקון. "אחרי שנים שהזנחתי את הגוף שלי התחלתי גם ללכת למכון כושר. תענוג." היא לא חשבה שרואים את זה בתמונות. הוא עורך דין, "לא מהכרישים, עורך דין עצמאי, משרד קטן לבד", ועוסק בעיקר בליווי תהליכי בירור זכאות וקבלת דרכונים פולניים, רומניים ובולגריים לישראלים עם שורשים שם. הגיע לזה אחרי שעבד במשך כמה שנים במחלקה משפטית של חברת כוח אדם שייבאה עובדים זרים ממדינות מזרח אירופה ופיתח שם קשרים במשרדי הפנים. "את לא צריכה דרכון פולני?" הוא שאל והיא כתבה לו, "אין סיכוי, אצלי ההורים מלוב. יש לך קשרים עם קדאפי?" 
חברות מבית הספר הזהירו אותה מצ'אטים. אמרו שאי־אפשר להאמין למה שאנשים מספרים על עצמם. אבל הוא לא סיפר על עצמו שום דבר יוצא דופן, להפך, זה היה כאילו הוא עושה מאמץ להישמע לא־מיוחד. אחרי כמה ימי התכתבות הוא שאל, "בסוף ניפגש?" ואורנה כתבה לו, "בסוף."