הזן קוד לכניסה
 
  • אני רוצה להישאר מחובר/ת במחשב זה
  • ברצוני לקבל מידע על ספרים חדשים ומבצעים לזמן מוגבל למייל
 

שכחתם סיסמה?
הכניסו את הדואר האלקטרוני עימו
נרשמתם ותקבלו מייל לאיפוס הסיסמה
מייל לאיפוס סיסמתכם נשלח לכתובת
האימייל שהזנתם

  • צבירת נקודות ברכישת ספרים במחיר מלא
  • ספר דיגיטלי מתנה ביום ההולדת
  • צבירת נקודות במסגרת "חבר מביא חבר"
  • זיעה
  • זיעה
    ז'ורז'י אמאדו | תרגום: רמי סערי
    רימונים | דצמבר 2018 | פרוזה תרגום | 203 עמ' מודפסים
    הקריאה בספר "זיעה" אינה רק התוודעות ליצירה ספרותית מרתקת, אלא בראש ובראשונה פגישה עם מסמך אנושי מפעים. ז'וֹרְזִ'י אָמָאדוּ, אחד מגדולי הסופרים של ברזיל בכל הדורות, פורש ברומן זה לעיני קוראיו מניפה מסעירה המבוססת על אינספור דמויות מרהיבות וחוויות מגוונות שהן חוות. הרומן מאפשר להתוודע לקורות חייהם של נשים וגברים קשי יום הגרים יחדיו בשיכון ענק על מדרון גבעה במרכז העיר העילית סַלְבָדוֹר, בירתה של מדינת בָּאהִיָּה (צפון-מזרח ברזיל). ההתרחשויות ביומיום של תושבי השיכון מיטיבות להבהיר את תנאי חייהם, והיצירה מצליחה לסחוף את קוראיה אל תרבות רחוקה ושונה העשויה בכל זאת להדהד מצבים מוכּרים בקרבתנו.
     
    ז'וֹרְזִ'י אָמָאדוּ נולד באִיטָבּוּנָה שבדרום בָּאהִיָּה בתאריך 10.8.1912 ומת בעיר סַלְבָדוֹר, בתאריך 6.8.2001. ספריו תורגמו לשפות רבות ורבים מהם אף עובדו לקולנוע, לתיאטרון, לרדיו ולטלוויזיה. "זיעה", הרומן השלישי שכתב וספרו הארבעה-עשר שתורגם ללשוננו, הוא ספרו הראשון של אָמָאדוּ הרואה אור בעברית בעשור הנוכחי.
  • ספר דיגיטלי
     
    35
    ספר מודפס
     
    88 70.4
    משלוח תוך 48 שעות
    הוספה למועדפים שלי
  • החולדות
     
    1
    החולדות חלפו, בלי שום אות פחד, בין הגברים העומדים בפתח חדר המדרגות החשוך. חשוך היה שם כך ביום ובלילה, וחדר המדרגות היתמר במעלה הבניין כמו צמח מטפס אשר גדל בתוך גזעו של עץ. במקום עמד ריח דומה לצחנת חדרו של מת, ריח בגדים מלוכלכים שהגברים לא הרגישו. כמו כן, התעלמו מן החולדות שעלו וירדו כמתחרות ביניהן בריצה, מתרוצצות ונעלמות בחשכה.
    אחד הגברים, סמוק וזערורי, מחה מפניו בשרוול חולצתו את הזיעה, זיעה שגבר אחר, שחור ענק, הניח לה להבהיק על מצחו הכהה כפחם. השלישי, הוא ששיניו הבולטות שיוו לו מראה של כלב פרא, ניכר בחולצתו הצמודה וכל העת לעס סיגריה שכבתה.
    הם באו מהעיר התחתית ולאחר שטיפסו במעלה טָבּוּאָאוּ, עלה בידם להעפיל גם במדרון פֵּלוּרִינְיוּ,1 ושם ניצבו עתה לפני חדר המדרגות האדיר.
    “חדר מדרגות כזה יכול להדביק כל אחד בשחפת,” אמר הסמוק.
    השחור שרק, חייך. בעל השיניים הבולטות הוא שהשיב:
    “היית רוצה מעלית, שִׁיקוּ?”
    “בטח היה עדיף.”
    השחור הסתכל בפליאה:
    “החולדה הזאת עד כדי כך שמנה שהיא לא מסוגלת לרוץ...”
    “אני לא יודע איפה הן משיגות אוכל כדי להיות שמנות כאלה...”
    שִׁיקוּ שב והעביר את ידו על מצחו, מלמל דבר־מה חרש־חרש והניח את כף רגלו על המדרגה הראשונה. האחרים הלכו אחריו. אָאוּגוּסְטוּ זרק על הרצפה את הסיגריה שלא תועיל עוד. והם התחילו לעלות, ראשם רכון קדימה, שחוחים.
    החולדה השמנה עקבה מלמטה.
    מהקומה השלישית ירדה בחורה בשמלה כחולה. היא נשענה על המעקה כדי להניח להם לעבור. וחלפה כמו צל בין החושך לבין החולדות.
    ואז, לפתע פתאום, חשו הגברים בריח של מת והחולדות עוררו בהם גועל.
     
    2
    במבט מן הרחוב לא נראה הבניין גדול עד כדי כך. איש לא היה משלם תמורתו מאומה. אמת ויציב, שורות החלונות נראו עד הקומה הרביעית. אולי הצבע הדהוי הוא שסילק את הרושם שהשיכון עצום. הוא נראה מבנה גדול וישן כמו האחרים, צמוד למדרון פֵּלוּרִינְיוּ, קולוניאלי, מתהדר באריחיו הנדירים. מכל מקום היה אדיר. ארבע קומות, עליית גג, בית שיתופי בקצה האחורי, המכולת של פֶרְנַנְגִ’יס מלפנים, ומאחורי הבית השיתופי - מאפייה ערבית שפעלה בסתר, מאה ושש־עשרה דירות חדר, יותר משש־מאות בני־אדם. עולם בפני עצמו. עולם מסריח, בלי תברואה וללא מוסָר, עם חולדות, גסויות ואנשים. פועלים, חיילים, ערבים שדיבורם סתום, רוכלים, גנבים, פרוצות, תופרות, סבּלים, אנשים בכל הצבעים, מכל המקומות, בכל התלבושות, גדשו את המבנה. הם שתו קָשָׁאסָה2 במכולת של פֶרְנַנְגִ’יס וירקו בחדר המדרגות, שם גם היו לפעמים משתינים. הדיירים היחידים שגרו כאן חינם היו החולדות. איזושהי שחורה קשישה מכרה אָקָרָזֵ’ה ומוּנְגוּזָה3 בכניסה.
    מן הקומה הרביעית התגלגלו מדי פעם בפעם צלילי גיטרה וערבים שוחחו שם בלשונם בדממת חדרים בלי חשמל.
    נשים מהקומה השלישית התווכחו עם נשים מהקומה השנייה ולפרקים היו נשמעות מילים מתועבות.
    בבקרים היו הגברים יוצאים כמעט כולם. ההמולה של קולות הנשים גברה. כיבסו בגדים. מכונות תפירה הרעישו. איזושהי שחפנית השתעלה בעליית הגג. הגברים נהגו לשוב עם ערב, עייפים. חדר המדרגות בלע אותם בזה אחר זה.
     
    1. פֵּלוּרִינְיוּ הוא שם המרכז ההיסטורי של העיר סַלְבָדוֹר, בירתה של מדינת בָּאהִיָּה שבצפון־מזרח ברזיל. משמעות המילה היא “עמוד קלון, עמוד שהצמידו אליו פושעים ו/או עבדים סוררים כדי להענישם”, והשכונה נקראת עד עצם היום הזה על שמו של עמוד הקלון שעמד בה בתקופה הקולוניאלית.
    2. הקָשָׁאסָה, משקה חריף המיוצר מקני סוכר שנוזליהם הותססו וזוקקו, היא המשקה הלאומי של ברזיל.
    3. האָקָרָזֵ’ה והמוּנְגוּזָה, מאכלים שמקורם באפריקה, הם ממעדני המטבח של צפון־מזרח ברזיל. האָקָרָזֵ’ה הוא קציצה משעועית טחונה המתובלת בבצל ובמלח ומטוגנת בשמן דקלים. המוּנְגוּזָה היא דייסה מתוקה שעיקרה פניני טפיוקה או גרגרי תירס מבושלים בחלב ובסוכר ומתובלים בקוקוס.
    • ז'ורז'י אמאדו
    • ז'ורז'י אמאדו
     
  • נושאים
  • המלצות נוספות
    • האוויר שאת נושמת
    • התשוקה על-פי זֶ'.אַ.
    • דרך הייסורים של הגוף
    • ספר התשוקות
    • חיות
    • ק.
    • בית מלקיאס
    • לתרגם את חנה
    • הנפילה
    • הסרטאו הגדול
    • הגליל
    • יומן הנפילה