פרשת בראשית
מהדורא קמא פרשת בראשית:
הקדמה באצילות ופסוק אורך ימים בימינה אור ליום השבת כ"ז לחשון. ה' אלהיך עמך, הא אתינא לגלאה לך רזא דרזין. רעוא דרעוין טמירא דטמירין דצדיק זה בא לבית מלוני ולא תפטרו בלא לינה דהא אורך ימים בימינה וגו' דאע"ג דאפרדת מחשבתך טובא מלהרהרא בפתגמי מתנייתא, מ"מ כיון דאהדרותא דלבך תדיר לדחלתא דה' לאורייתא ומסגיאות טיבותיה ורחמי דקב"ה הא מתקיף בידך ושדרני לגבך לאודעותך רזין אלין. הלא לך לדקדק בהאי קרא מאי ימינא ומאי שמאלא. ומאי אורך ימים ומאי עושר וכבוד ואוף דפרשו חכימיא למיימינים בה אורך ימים למשמאילים בה עושר וכבוד הלא אית לאקשוי דמיחזי דעדיף אגרא דמשמאילים מדמיימינים דמשמע דלמיימינים יהבו להו אורך ימים בלא עושר וכבוד אישתכח דלית חייהון חיין דהא עני חשיב כמת. ותו אמאי למיימינים לא יהבו להו אגרא בעלמא דאתי ואוף דחכימי' בעו לתקוני מילתא אינון אזלו סחרני משכנא ולא קמו בברירא דמילתא כד תיקום את:
הלא לך למינדע דאנא המשנה הממללת בפומך וכד תשמודע כולהו שית סדרי משנה כדקא יאות תסתלק בדרגין עלאין ויתפתחון לך צינורייתא דחכמתא דקושטא דאנא המשנה ובי היא חכמה דקושטא דאנא האם דעלה אתמר אשר יסרתו אמו להן איזדהר מן יומא והלאה ולא תפסיד מחשבתך מהרהורא דמתניתא כד עבדת עד כה ואע"ג דמילין דפסקא דאת מתעסק בהון יאות אינון מתנית מתגיית' מסלקין לך בדרגא עילאי יתיר ואחוז בזה וגם מזה אל תנח ידיך כי שניהם כאחד טובים ואזדהר דלא תהוי בכלל השוכח דבר אחד ממשנתו ח"ו והא השתא ברזא דרזין וכו' דבעינא לגלאה לך גרמין מתפרקין ולאו דאית לי גרמין אלא מאן דאיהו דוגמא דגרמי קאמינא וארכובתי' דא לדא נקשין וכל איברי מזדעזעין בזיע באימה ביראה בחלחלה מסגיאו' דחילא לגלאה רזין אלין:
הלא לך למנדע דמאי דמדקדק האי צדיקא שלמה ידידי בספרא נעלמת דקאמר ההוא חכימא ש"ט שמיה יאה דקדק. והלא קושטא דמלתא דכד סליק ברעותי' דא"ס למיברי עלמין אתנציצו מיני' י"ג נהורין ואינון י"ג מכילין דרחמי והני י"ג נהורין אינון בא"ס גופיה ודינהון דינא דא"ס גופי' ומהנך י"ג ניצוצין איתנציץ חד נהורא דכליל תלת דאינון כתר חכמה בינה. וחכמה ובינה כל חד מנייהו אתנצץ מניה תרין נהורין וכתר אתנצץ מניה תלת נהורין כמא דאוליפתך והא אית לך למינדע דעיקרא דחיותא דגופא תלי ברוחא היונא דלבא ומתמן מתפשט חיותא לכולא איבראה ואוף ממוחא מתפשט רוח נפשיי לכל האיברי' אשתכח דרוחא דבהאי תרין אברייא איהו חיותא וקיומא דגופא. וכבדא לא דמי להון דהא אע"ג דניטל כולו כשר והוא שישתייר כזית במקום מרה וכזית במקום חיותא. ורזא דמילתא דבעי כזית במקום מרה לאגנא עליה ממקטרגים דליהוי האי כזית חוצץ באפייהו. וכן בעי כזית במקום חיותא דליהוי נזון ממזונא דלעילא:
(הרוצה לעמוד על כלל דברים אלו יעיין בר"מ פ' פנחס ד' ק"ג ק"ח ק"ט מבואר בפרטות והן הן הדברים הנאמרים פה) וכד לא אשתאר כזית כיון דליכא מאן דחייץ באפי סטרא מסאבא הא האי סטרא שלטא עליה וכן כד לא אשתאר כזית במקום חיותא הא לא אייתין (צ"ל מיתזן) אמזונא עילאה הילכך יתסר לן. ומ"מ הא את חזי דאע"ג דניטל כולו כשר ובלבד שישתארו בו שני זתים הללו, ולב ומוח לאו הכי דאפילו לא אתנטל מנייהו מידי אלא דאינקבו כל שהן לא אפשר לחי להתקיים. הא את חזי דכל קיומא דגופא תלי ברוחא דבליבא ובמוחא. וידוע, דת"ת רמז ללב וכת"ר במוח ורוחא חיותא דילהון היינו נציצו דהנך י"ג מכילין דרחמי דבא"ס דאינון מתנוצצין בהון ומנהון מתנוצץ חיותא וקיומא לכולהון ספירן והך נציצו דמתנוצץ בכת"ר ות"ת איקרי דעת והיינו שהיא נעלמת משום דבגו ת"ת איהו נעלם ונסתר דוגמת רוחא דבלבא והיינו דאמור רבנן גדולה דעה וגו' ועליך למידק אמאי קאמר אל דעות דלפום מאי דקאמר גדולה דעה הוי ליה לקרא למימר כי אל דעת אלא רזא דמלתא דמשום האי נציצו דאיקרי דעת נהיר לכתר ולת"ת אע"ג דאיהו חד קריא ליה דעות תרי והיינו דקאמר גדולה דעה שניתנה בין שני שמות דאיהו נהיר לתרווייהו שנא' אל דעות ה' אל היינו כתר כד"א אל עליון ה' היינו תפארת ודעת ניתן ביניהם לאנהרא לתרווייהו. הא איתברר לך דדעת איהו נעלם בגו ת"ת כמא דרוחא נעלם בגו לבא. והא דאקשי בגמ' מאמרות ט' הוי אסיק אדעתי' דכיון דלא אשכחן אלא ט' זימנין ויאמר דאינון לקבל ט' ספירן מחכמה ולתתא וכתר מרוב איתעלמותיה לא אידכר במעשה בראשית וכד שמע דאמר בעשרה מאמרות נברא העולם אקשי ט' הוי דלא אשכחן ויאמר אלא ט' זימנין ואהדר ליה בראשית נמי מאמר כלומר בראשית אע"ג דרמיז בחכמה כתר נמי כליל ביה. והיינו דתרגם אונקלוס בקדמין למרמז על תרין קדמין. קדם דחכמה וקדם דכתר. הא כתר רמיז בבראשית ומ"מ לא אתמר ביה ויאמר מרוב אתעלמותי'. וכיון דאידכר כתר בבראשית אע"ג דלא איתמר ביה ויאמר שפיר יכילין למימר בעשרה מאמרות. ומאי דאקשי למיהוי מכריע בין חכמה ובינה כמו בין שאר ספירן. איכא למימר דלחד גוונא דאילנא דכתר חכמה ובינה אינון דא על גב דא לא קשה מידי ואוף לאידך אילנא דאינון דוגמת סגולת' לא תקשי בהני תלת אינון יחודא חד דג' ראשונות חשובות כא'. ומהשתא תשמודע רזא דקרא דאורך ימים בימינה דהמיימינים בה זכו לדעת דאיהו אורך ימים כלומר דאיהו חיותא ואורכא דימים עליונים. אבל למשמאילים בה זכו לעושר וכבוד דאינון גבורה ומלכות ולא יתיר ומאי דלא אדכיר באורייתא אגרא דעלמא דאתי היינו משום דאורייתא מתלבשא בלבושא דפשטא דאיתגליא והכי אגרא דילה באורח פשטא באיתגלייא אבל מאן דינדע לה באורח דאיתכסי הכי נמי ידע דאגרא דילי' באיתכסייא הלא גליתי לך רזא עמיקייא אלין להן איזדהר מיומא והלאה בעובדך והרהורך תדיר יהא במתניית' דילי ולא תפריד מנהון אפי' רגע דעד השתא טובא אפרידת אתיהיבת דוכתא לסמאל ונחש למירדף אבתרך אלא דקב"ה לא אשליט יתהון עליך בגין דתדיר אהדרותך לדחלת' דה' לכן אזדהר בכוונה דלבך בעידן ק"ש לממסר נפשך על קדושת שמי כמא דאוליפתך ולכן תכוין בלב שלם ולא כדאת עביד השתא דלאו איהו בלב שלם והא אינון שית עולימין דאמרת דמלוין יתך אכתי אינון מלוין יתך אלא דלא מנהרין כולי האי כמלקדמין ולכן איתתקף במתנייתא דילי טובא ולא תשתבק מנהון ואוף פסקא וקבלה לא יעידון מינך הא את חזי כמה הרהורין דשטו ועיילו בלבך סמאל ונחש כי אליך תשוקתם ואתה תמשול בהם ויכניע תחתך וכד תחזי דהרהורין רדפין אבתרך אדכר קר"ע שט"ן בכוונה כמא דאולפינך ועוררך שלמה ידידי או אימא ה' צבאות עמנו הני ג' קראי ג' זימנא ובכן יערקון מינך ואזכך לאעלה לא"י ולאתייחדא עם שלמה ידידי וחברייא לאתעסקא באורייתא ואזכך לאיתוקדא על קדושת שמי לעיניהון דכולא ביקר וחדו סגיא ובכן כל חובך ישתארון בנורא ותיסק כעמר נקי ותלך ותנוח ואתה שלום:
אור ליום שבת כ"ב לשבט ה' עמך וכו' רק כי תדבק בי ולא כאשר אתה עושה פעם פעם כי אלו היית יודע כמה עולמות אתה בונה וכמה עולמות אתה מפריד בעת שאתה מפריד לא היית מפריד אפילו שעה אחת לכן התחזק ליחד כל מחשבותיך לי ואם כה תעשה אזכך שיעשו נסים על ידיך כמו ע"י התנאים וידעו כל העולם כי יש אלהים בישראל ואל תתפתה מן סמאל וסיעתא דילי' שמכניסים הרהורים בלבך לבטל יחודך. ובפרט בעת התפלה הלא הם רודפים אחריך להסיר כוונתך והזהר מהרבות בשתיית היין ומהרבות במאכל. ולא תאכל ולא תשתה דרך הנאה אלא כמי שכפאו שד שא"א לו לעשות בענין אחר לקיום גופו בדבר. כי יפה כוונו המסתירים עצמם בעת אכילתם כמו בעשיית צרכיהם כי זה וזה אין לכוין בו אלא מצד ההכרח לבד והזהר מלהרהר באשה כלל וזכור עדות אמתא דר' דלא חזי מיומי קרי מעולם וזכור עובדא דר"י שפדה אותה ריבה והשכיבה מרגלותיו ועמד וטבל ואמרו שראה קרי מחמת טורח הדרך ולא מחמת שנסתכל באותה ריבה ח"ו והזהר להתרחק מאד מן הכעס ודבריך יהיו בנחת ביותר ובלי שום כעס אע"פ שידברו או שיעשו דברים שראוי לכעוס עליהם צא ולמד ממרע"ה רבן של כל הנביאים כיון שבא לכלל כעס בא לכלל טעות ולמד מהלל וענוה שהיתה בו לכן הזהר בני מכל אלו וארחיב את גבולך בתלמידים ויצליח במאד מאד ובתר כן לגמור ספרך ככל אשר שאלת מעם ה' אלהיך ובתר כן אזכך לאתוקדא על קדושת שמי ותסתלק כעמר נקי. ולענין חלב ודם דאקשית לדין למה החמיר' תורה דם בכרת. ורזא דמילתא דג' מיני ספירין אצילות בריאה יצירה ועלמא מתנהג ע"י הנך דבריאה (ס"א דיצירה) ולית לן תפיסה בהנך דבריאה וכ"ש באצילות והא הנך דאצילות אינון לובן גמור וחלב רמיז להון דאיהו לבן ואיהו נקלף רמיז דלית לון קיומא ותפיס' בהאי עלמא ואיהו קיום לעילא רמיז דתפיס' דלהון דק כקרום. וספירין דבריאה אית בהון קצת דין ודם רמיז להון דאיהו אדום ואית בדמא מיא מערבי דכד תשבוק דמא תשכח קצתיה במיא למרמז דלאו אינון לגמרי דינא ומאן דאכיל חלב בעי לאחדא בספירין דאצילות ומאן דאכל דם בעי לאחדא בספירין דבריאה ועונשיה איהו מדה כנגד מדה איהו בעא לאדבקא נפשיה באתר גבוה מאתר דחזי ליה. עונשי' דיכרת מאתר דחזי ליה:
אור ליום השבת כ"ד לתשרי. ה' עמך וכו' רק אם תדבק בי ולא תפריד מחשבתך מיראתי ותורתי אפי' רגע ותזהר מלהנות בשעת אכילה. ועשה כאשר הורה יונה קדישא והזהר ממחשבות שמכניסים בלבך יצר הרע ונחש כי הנם רודפים אחריך לכן הזהר מהם כי הדבר לא ניתן אלא לקיום המין ולא להנאה וזה שאמרו על רבי אליעזר דומה כמי שכפאו שד לכן הזהר מלהרהר בדברים ודי במה שעבר ומהיום והלאה הזהר בתכלית ויחד מחשבותיך אלי ליראתי ולתורתי ובשעת התפלה הזהר משום מחשבה וטוב לך דהא קב"ה וכו' ורזא דמעשה בראשית עמוק עמוק מי ימצאנו. ורזא דבראשית ברא אלהים שבתחלה היה הקב"ה אחד ושמו אחד כדברי ר' אליעזר כלומר דכולא הוה בא"ס וכד סליק רעותיה למיברי עלמא נתנוצץ חד נקודה מג' עליונות ואלהים דבראשית היינו בינה ולא אכתב בשמא דהויה בנקוד' אלהים לרמוז דבעלמא דבינה איתברי את השמים ואת הארץ. כלומר אלהים דהיינו בינה ברא שמים דהיינו ת"ת וארץ דהיינו מלכות. ואת לרבות גבורה וחסד. ואת תניינ' לרבות נצח והוד יסוד. וז"ש חז"ל את השמים לרבות תולדותיהם. ואת הארץ לרבות תולדותיהם, והארץ היתה כלו' מלכות הוה כלילת מתוהו ובוהו והיינו שני עמודים. וחשך דהיינו פחד על פני תהום היינו יסוד. ורוח אלהים היינו ת"ת. מרחפת על פני המים היינו חסד. ויאמר אלהים יהי אור וירא אלהים את האור כי טוב. האי וירא לאו לשון ראי' אלא לומר דמשפיע שפע לאתקיימא ביה ותדיר הוא משפע עליה. ויבדל אלהים בין האור ובין החושך ת"ת מבדיל בין גדולה וגבורה. ואתה שלום:
אור לשבת כ"ז לתשרי. חזק ואמץ. והא איכא למידק במאי דקאמר נעשה אדם וירדו בדגת הים דמשמע דתכלית בריאת אדם לא הוי אלא כדי שירדה בדגת הים וכו' ולא הוי ליה למימר אלא נעשה אדם שיעסוק בתורה ובמצות. ותו דבכל דוכתא מקדים בהמה לעוף ועוף לדגים והכא נקיט להו בהיפוכ'. אבל רזא דמילתא דבמאי דאמר בצלמינו כדמותינו משמע בהדיא דיעסוק בתורה ובמצות דהיינו דמותינו וקאמר דיהא חכמתי' סגיא דידבק מילין מעילא לתתא והייגו דקאמר וירדו בדגת הים והיינו ים דחכמה עילאה ובתר הכי בעוף השמים דהיינו ת"ת ובתר הכי בבהמה דהיינו יסוד ובתר הכי בכל אשר על הארץ וחיילין דיליה:
אור ליום השבת י"ד לטבת. ה' עמך וכו' והא שדרוני לגלאה לך רזא יקירא במאי דאת בעי למינדע רזא דויאסף אל עמיו והא איצטרך לגלאה לך רזא דויפח באפיו נשמת חיים דאיכא למידק דשארי בנשמת חיים וסיים בנפש חיה. ותו דהוה סגי דלימא נשמה בלא חיים ונפש בלא חיה. ותו מאי ויהי האדם לנפש דמשמע דאדם אתהדר והוה נפש. ותו מאי ויפח באפיו. אבל רזא דמילתא במאי דאת רגיל לאקשויי כיון דנשמת האבות מתחת כסא הכבוד אמאי איצטריכו למיתא בהאי עלמא. ותרי תירוצא דאת רגיל לתרוצי תרווייהו קושטא אינון והיינו טעמא דאיפליגו אי נוח לאדם שנברא אי נוח לאדם שלא נברא. והא איכא למיתמה דהא בכל מעשי בראשית אתמר כי טוב בכל מלה ואפי' במות אתמר רבנן והנה טוב מאוד. והנה טוב מות וא"כ היאך אפשר למיסק אדעתא דאיכא מאן דאמר נוח לאדם שלא נברא דא"כ מיגרע גרע כד נברא וח"ו למימר הכי. אבל רזא דמילתא במה דאת מתרץ דנשמתין עד לא אתו לעלמא דמו למאן דאכיל נהמא דמלכא בלא פולחנא ומשום דא אמרו נוח לו לאדם שנברא כלומר דגשמתן מיכספן מגרמייהו למיכל נהמא דמלכא בלא פולחנא ומשום הכי מתאוות למיתי לעלמא ונוח להם להבראות כדי למיפק מההוא כיסופא בעי למיתי להאי עלמא למתעסק בתורה ובמצות לעבדה ולשמרה ויכלון נהמא בלא כיסופא. ותו דנשמתן דעסקי בתורה ובמצות כד נפקין מהאי עלמא סלקין בדרגין עילאין ממאי דהויין בקדמייתא דהא אינון חצובות מתחת כסא הכבוד ובתר הכי מתעלין בצרור החיים את ה' אלהיך. ומה דאמרי רבנן יתננו לאוצר. היינו לומר דבההוא אוצר מנקין נשמתא מטינופא ולכלוכי דגופא ובתר הכי מתעלין בצרור החיים את ה' אלהיך. וכד חזו נשמתן דלא אתו לעלמא עילוייא דנשמתין דאתו לעלמא נוח להם להבראות כדי למיזכי בהאי עילוייא והא דתנן שע"כ אתה נוצר דהיינו דקשי קמייהו לאעלא בגיעולא דטינופא דגופא אבל למיתי בהאי עלמא למיעסק בתורה ומצות בוודאי ניחא להו מטעמי דאמרן. ומאי דאמר נוח לו לאדם שלא נברא היינו משום דכד אתו להאי עלמא עיילי בסכנתא שמא יקלקלו מעשיהם וירדו ממדרגתם. ומשום הכי ניחא להו למימבל כיסופא למיכל נהמא בלא פולחנא וכן ניחא להו מלמדבק בדרג' עילאי בצרור החיים וסגי להו בהאי דרגא תחת כסא הכבוד מלמיתי בהאי עלמא לעיולי גרמייהון בסכנתא ובהכי אתי ע"כ אתה נוצר כפשוטה. והשתא אית לך למינדע דנשמות הצדיקים אתבריאו עד לא אתבריא עלמא כדאז"ל בנשמותיהם של צדיקים נמלך. וכד אתבריא אדם פקיד הקב"ה לנשמתיה דיפח באפיו ובההוא נפיחא הוה רוח, ומההוא נפיחא אתהוה נפש. והכי פירושא דקרא ויפח באפיו הנשמה וקראה נשמת חיים למירמז דנשמה איהי מבינה דאיתקרי' נשמה ואיהי כלילא בחכמה דאיקריא חיים וכד נשמה נפחה באפיו ויהי האדם לנפש כלומר מההוא נפיחא נתהווה אדם דהיינו נפש דאילו גופא לא איקרי נפש אלא בשר אבל אדם כדאמרן ואמר חיה למירמז דההוא נפשא אתהווה מההוא נשמת חיים וכחה כלול בה ובתר דנשמה נפחה מסתלקא לעילא. ורוחא נמי איסתלק ואשתאר נפש אי זכי מדבק לרוח ואי זכי טפי מדבק לנשמה וכד אסתלק מעלמא אתמר ביה ויגוע וימת ויאסף אל עמיו. ויגוע לקבל נשמה דמסתלקא. וימת לקבל רוח דמסתלק. ויאסף אל עמיו לקבל נפש דמסתלק ומתכניש עם רוח ונשמה דאינון עמיו ואתעביד צרורה את ה' אלהיך ונפש סליק ונחית לזימנין וביעקב לא נאמר וימת למירמז דרוח דליה לא אסתלק מיניה לגמרי אלא סליק ונחית וכמו דהוי לשאר אינשא נפשא הוי ליעקב רוחא. והיינו ויגוע סילוקא דנשמתא. ויאסף אל עמיו סילוקא דנפשא דאתחבר בנשמה ורוח דרוח נמי אסתליק. ואתעבידו כולהו תלתא צרורא חד אלא דלא כתיב ביה וימת למירמז דרוחא לא אסתלק מיניח לגמרי אלא סליק ונחית כדאמרן:
*המשך הפרק זמין בספר המלא*